שער המלך/אישות/יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ אישות יד

יט

אין

מחייבין את הבעל לפדות את אשתו כו'. בפ' נערה דנ"ב ופסק כרשב"ג דאמר אין פודין את השבויין יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם ע"ש: ודע שכתב הרשב"א בחי' לגיטין פרק השולח דמ"ה דאע"ג דהתם מבעיא לן בטעמא דאין פודין אי משום דלא ניגרו וליתי הוא או משום דוחקא דצבורא הוא ולא איפשטא מהך דרשב"ג אפשיטא לן דטעמא משום דלא ניגרו בהו הוא דאי משום דוחקא דצבורא הוא גבי בעל שהוא חייב לפדות את אשתו משלו מאי דוחקא איכא והא דלא פשיט לה התם מהכא דכוותא איכא בתלמודא דקאי בתיקו ומפשטא בדוכתא אחרינא וכתב עוד שכן נר' שהוא דעת הרי"ף ז"ל שפסק שם כרשב"ג ואילו בגיטין כתבה למשנתינו סתם ולא הביא בעיא דמהתם שמעינן ליה דמשום דלא ניגרו בהו עכת"ד ז"ל וכן כתב הר"ן ז"ל שם בשם י"א והנה לפי הנר' לכאורה מדבריהם ז"ל הוא דקי"ל כרשב"ג דאין פודין כו' ואפי' אם רצה הבעל לפדותה יותר מכדי דמיה אינו רשאי כיון דקי"ל דטעמא משום דלא ניגרו בהו וכ"כ מרן הב"י בטי"ד סי' רנ"ב אמ"ש הטור שם דאדם יכול לפדות את עצמו בכל מה שירצה וכן לאשתו שהיא כגופו כתב מרן וז"ל והשתא לדעת הרי"ף ורמב"ם והרשב"א והר"ן אין חילוק בין אשתו לשאר השבויים ודברי רבינו אינן אלא לדעת התוספות והרמ"ה והרא"ש ז"ל וכיון דפלוגתא דרבוותא היא לא היה ליה לסתום דבריו עכ"ל וק"ל טובא לפי שטת' ז"ל דאין פודין דקאמר רשב"ג אינו רשאי לפדות קאמר דא"כ מאי פריך בפרק נערה לרשב"ג הא בכדי דמיהן פודין אע"ג דפירקונה יותר על כתובתה ורמינהי נשבית כו' רשב"ג אומר אם היה פירקונה כנגד כתובתה פודה ואם לאו אינו פודה כו' יע"ש והשת' כפי דעת הרשב"א ודעימ' מאי קושי' אימ' דהכי דייקי' מיניה אין פודין כו' יותר מכדי דמיהן כלו' אינו רשאי הא בכדי דמיהן אע"ג דפירקונה יותר על כתובתה אם רצה לפדות פודה והיינו ממש ההיא ברייתא דרשב"ג דקאמר אם היה פרקונה כנגד כתובתה פודה כלומר חייב ואם לאו אינו חייב לפדות בכדי דמיהן וביותר מכתובתה ודאי דאם רוצה לפדות לדעת רשב"ג פודה כיון דליכא טעמא דניגרו בהו אלא ודאי דאין פודין דרשב"ג אינו חייב לפדות קאמר והשתא כי דייקינן מיניה הא בכדי דמיהן פודין ע"כ חייב לפדות הוא דדייקינן מניה ומש"ה פריך שפיר לכן הנ"ל הוא ודאי דגם הרשב"א מודה דגבי בעל אם רצה לפדות אשתו יותר מכדי דמיהן רשאי לפדותה אפי' לטעמא דלא ניגרו בהו דאשתו כגופו ואהני לן הך טעמא דאשתו כגופו לומר דרשאי לפדותה משא"כ בשאר השבויים אבל אם אינו רוצה לפדותה יותר מכדי דמיה לא מחייבי' ליה כיון דאיכא תקון העולם דלא ניגרו בהו וליתי והכרעת הרשב"א ז"ל הוא דע"כ דרשב"ג ס"ל דטעמא דאין פודין משום דלא ניגרו בהו דאי טעמא דאין פודין משום דוחקא דצבורא אמאי קאמר רשב"ג גבי בעל עם אשתו דאין פודין אותה יותר מכדי דמיה ואסיקנא התם אפי' היתה כתובתה יתר על פירקונה כיון דבעל חייב לפדותה משלו ליכא דוחקא דצבורא ואמאי אינו חייב לפדותה (ולא ניחא ליה בתירוץ הר"ן והריטב"א בחי' לכ"י דחיישינן לדוחקא דבעל כי היכי דחיישינן לדוחקא דצבורא משום דכיון דכתובתה יתר על פירקונה מדידה הוא דפודה אותה) אלא ודאי דרשב"ג סבר טעמא דאין פודין משום דלא ניגרו ומש"ה לא מחייבינן ליה וכדכתיבנא אבל לעולם אם רצה לפדותה יותר מכדי דמיה דפודה אותה משום דאשתו כגופו ומשום הכי פריך מרשב"ג ארשב"ג ובהכי ניחא דברי הטור ז"ל שסתם דבריו ולא הביא דעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א ז"ל שחולקים עליו וכמו שהקשה מרן שם משום דהטור ז"ל שם קאי אי רשאי לפדותה שכן כתב אבל אדם יכול לפדות כו' וכן לאשתו וס"ל להטור דבהא אפי' הרי"ף ודעימיה מודה באשתו דרשאי לפדותה וכדמוכח בהדיא ממאי דפריך בגמרא וכדכתיבנא אמנם בא"ה סימן ע"ח דקאי התם אי חייב לפדותה או לא הביא מחלוקת הרי"ף והרמב"ן ז"ל וכן מדוקדק בלשונו שכתב והרי"ף פוסק שאינו חייב וזה נר' שהוא דעת רבינו ז"ל שכתב אין מחייבין כו' ועוד דהוא פסק בהלכות מ"ע טעמא דאין פודין משום דלא לגרבו וכמו שהקשה הלח"מ ז"ל משום דס"ל לחלק בין אשתו לשאר שבוי' ומה שהקשה הלח"מ ז"ל לפי תירוץ זה דא"כ אמאי פסק כרשב"ג מטעמא דמתניתין דהשולח הא לא קאמרה אלא גבי אחר אבל אשתו לא כו' וכונת קושייתו הוא כפי מ"ש שם הר"ן ז"ל דפסק בקמייתא כרשב"ג משום דסתם מתניתין דהשולח אתי כוותיה והשתא אי ס"ל לחלק בין אשתו לאחר לרשב"ג ע"כ מתניתין דקתני אין פודין כלומר אינו רשאי באחר איירי אבל באשתו אליבא דרשב"ג רשאי וכיון שכן אפי' כת"ק מצי אתיי' סתם מתניתין דמתניתין איירי באחר אבל באשתו חייב לפדותה ומאיזה הכרח פסק בהך כרשב"ג: ומהתימה על הרב נ"מ ז"ל דקנ"ו ע"א שתירץ כן קושיי' הלח"מ ז"ל מסברא דנפשיה כאילו היה דבר חדש ולא השגיח שהרב לח"מ ז"ל כתב תי' זה ודחאו מכח קושי' זו יע"ש ומ"מ לעיקר קו' הלח"מ ז"ל נר' דלא ק' מידי כפי מ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו לגיטין דמדלא קאמר רשב"ג אף בזה מפני תקון העולם משמע דרשב"ג הוא דאית ליה תקון העולם ות"ק לית ליה כלל וא"נ כמ"ש הר"ן ז"ל שם דבחד לישנא מתנייא כמו שיראה המעיין וא"כ ע"כ סתם מתני' כרשב"ג: ובהכי ניחא לי מ"ש התוס' בד"ה אין פודין כו' ארישא קאי ודבריהם סתומים ומצאתי בשיטה כ"י למוהר"י קורקוס שפי' דכוונתם לאפוקי דלא נימא דלא קאי אלא אסיפא אבל מודה הוא דפעם אחד צריך לפדותה אפי' ביתר מכדי דמיה אבל פעם שניה אינו רשאי לפדותה יותר מדמיה דא"כ מ"ט דרשב"ג מ"ש דבפעם א' יכול ופעם שניה אינו רשאי אי סובר דאשתו כגופו א"כ אפי' פ"ב נמי דהא אדם יכול לפדות את עצמו כמה פעמים ואם אין אשתו כגופו אפי' פ"א נמי לא לכך פירשו התוספ' ז"ל דפליג אף ארישא עכ"ל ואין דבריו נראין משום דא"כ הו"ל להתוספות למימר ארישא נמי פליג מדלא כתבו כן משמע דכונתם לומר דרשב"ג ארישא דמילתא דת"ק ולא אסיפא דקתני פעם שני רצה פודה רצה אינו פודה וצ"ע למה דאף אסיפא נמי משמע דקאי דת"ק קתני דפעם שני רצה פודה אפי' ביותר מדמי' ורשב"ג פליג וקתני דאינו רשאי ודברי הרב ח"ה ז"ל בזה הם דברים תמוהים לע"ד כמו שיראה המעיין ומה שתירץ הרב נת"מ הוא מגומגם קצת משום דאם הכרעתם מההיא סוגי' דגיטין לא הוה ליה למסתם דבריהם: אמנם כפי מ"ש אתי שפיר דברי התו' ז"ל דכונתם לומר דע"כ אין פודין דרשב"ג ארישא קאי דקתני פ"א פודה וקאמר רשב"ג אינו חייב אבל אסיפא דקתני רצה פודה כו' לא מצי קאי משום דאי קאי אסיפא ע"כ אין פודין דרשב"ג אינו רשאי קאמר וא"כ מאי פריך מרשב"ג ארשב"ג וכמ"ש לעיל כנ"ל ועיין בספר פרח מטה אהרן ח"ב סימן ח':

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.