שיירי קרבן/סנהדרין/ב/ה

שיירי קרבן סנהדרין ב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והוא נוטל חלק בראש. עיין בקונטרס וכ"כ רש"י וז"ל בורר לו המחצית היפה שבהם ונוטלו בלא גורל. ודייק לה תנא נקרא דמייתי בגמרא דכתיב ויקח דוד את כל הצאן והבקר נהגו לפני המקנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד. וה"פ דקרא ויקח דוד את כל הצאן והבקר מן כל השלל דהיינו אותו המקנה שהיו מארץ פלשתים לחלקו שרשות בידו ליטול חלק שירצה ונהגו אותי לפני המקנה ההוא שהיו של אנשי נגב יהודה שהחזירו להם בעין ויאמרו זה שלל דוד המקנה הראשונה היא שלל דוד. ורש"י פירש שם בשמואל את כל הצאן והבקר ששבה הגדוד מנגב יהודה וכלב נהגו אנשים מנהיגים והולכים לפני המקנה ההוא להתכבד ולהתהלל זה שלל דוד ע"כ ופי' זה דחוק ועיין בי"מ:

שמשם נפסקו דמים. כתב הי"מ פי' שמאז לא היתה עוד מלחמה כי זו היתה המלחמה האחרונה שנלחם דוד עם הפלשתים ע"כ וקשה לא מיבעיא למ"ד לקמן שתי שנים היו זה אחר זה פשיטא שלא היתה המלחמה האחרונה אלא אפילו למ"ד שנה אחת היתה נמי קשה דמקרא מוכח שבתחלת מלכות דוד היתה מלחמה זו דכתיב בד"ה ונציב פלשתים אז בבית לחם ופירש"י שזה היה בתחלת מלכותו שעדיין היו נציבי פלשתים בישראל לכך נראה עיקר כמ"ש בקווטרס:

עדשים היו. כתב הי"מ משום דקשה קראי אהדדי כדבסמיך אתי לתרוצי ר' לוי ור' יעקב ע"כ ולפי הגירסא שלפנינו נראה פירושי בקונטרס עיקר:

פשיטא לי לאבד וליתן דמיה. כתב הי"מ וקשה מי הזקיקו לומר דדוד ה"ל לאבד בנתינת דמים מותר ודאי דלא כהלכתא ע"כ. לשיטתו אזיל דקאמר שם דפשטו ליה שאפי' על מנת ליתן דמים אסיר לאבד משום חבול ישיב רשע כו'. ותימא לא אמרו בב"ק בבבלי דפשטו ליה מהא דחבול ישיב אלא אי אמרינן דמיבעיא ליה מהו להאכיל לבהמות מעדשים דישראל לשלם משעירים דפלשתים אבל למ"ד דשאלתו היתה מהו לשרפן להציל עצמו בממון חבירו לא פשטו ליה אלא דחייב לשלם ופשיטא שמותר לאבדן מפני פיקוח נפש וכ"כ תוס' שם ולא קמיבעיא ליה אלא אי חייב לשלם או לא ופשטו ליה אדם אחר חייב לשלם שאסור להציל עצמו בממון חבירו אבל מלר פורץ גדר כו' ודייק ליה פשיטא ליה לאבד וליתן דמים מדקאמר ולא אבה דוד לשתותם ויאמר הדם האנשים האלה בנפשותם אשתה. הא לא היה אפשר בענין אחר להציל ישראל עד שיאבד הפלשתים שבתוך החלקה או לסכן העם שיכנסו לתוכה א"כ מההכרח היה שילכו לשאול אלא הא פשיטא ליה שמותר לאבד וליתן דמים ולא אבה דוד לפטור מדמים מטעם שמלך פורץ כו' ונתן הממון להקדש והיינו דכתיב ויסך אותם לה' ואהא דקאמר בסמוך שתי שנים היו כתב הי"מ דבשניה איבעי ליה אם יוכל לאבדה בנתינת הדמים הא דקאמר אין למידין משנה לחברתה היינו משום דאחת שעורים ואחת עדשים י"ל בבעיא בשנה שניה היה סובר שמא אין הבעלים קפדי כל כך ושרי ע"ש. ותימא כיון דפשטו ליה דאין להציל עצמו בממון חבירו א"כ לעולם אסור ועוד פשיטא דקפדי כדאמרינן בעלמא רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו. ופירושי בקונט' נראה עיקר:

והיתר במה היה כו'. בסוגיא זו נתלבטו המפרשים הרבה ולא מצאתי דבר מסכים לפשוטו. ואפרשה כולה על דרך הפשט כפי האפשר. הא דאמר ב"ק והיתר במה היה אע"ג דאין ניסוך המים בבמת היחיד באותה שעה שהפלשתים משלו בישראל כדכתיב ונציב פלשתים אז בבית לחם לא היו יכולים להקריב קרבנות ציבור בגבעה וקבע דוד במה במקום המחנה והיא היתה במה גדולה אחרי שהמלך ורוב הציבור קבעוה לבמה גדולה ואין הכרח שתהיה הבמה הגדולה דוקא במקום הארון. ושם במחנה קרבו התמידין לכך היו יכולים לנסך שם המים בחג. ותדע שהרי דוד העלה הארון לעיר ציון ועדיין היתה הבמה גדולה בגבעון בימי שלמה כדכתיב וילך המלך גבעונה לזבוח שם כי היא הבמה הגדולה. וקאמר אחד הורג כו'. דכתיב בד"ה ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם וישאו ויביאו אל דוד ובשמואל כתיב ויבקעו שלשת הגיבורים ולמה לא כתיב בד"ה הגיבורים. ועוד מאי וישאו. אלא ודאי שעיקר הגבורה לא נעשית ע"י שלשתן שהרי המשא לא עשה כלום לכך כתיב סתמא ויבקעו השלשה אבל מקום הבקיעה נעשית ע"י אחד והשני הוא הנושא לכך כתיב וישאו והשלישי פינה המקום להביאו. ור"ה דאמר הלכות שבויים נצרכה. בקונט' הגהתי וכ"כ הי"מ אבל נ"ל הגירסא שלפנינו עיקר ומיבעיא ליה שאר אומות שקבעו עצמם בא"י ולוחמים עם ישראל אם דינן כשאר אומות ושביה מותר או דלמא אף הם בכלל לא תחיה כל נשמה. דאי אמרינן כי תצא למלחמה במלחמת חובה איירי ושבית שביו לרבות שאר אומות שבתוכו איכא למיפשט בעיין דכ"ש היא אבל אי איירי במלחמת רשות ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכו ליכא למיפשט מידי ועי' ברא"ם ריש פ' כי תצא. ודייק ליה מדכתיב ברישא ונציב פלשתים אז בבית לחם והדר כתיב ויתאו דוד ש"מ דזה היתה שאלתו. ור"ש בר' דאמר בנין בה"מ נתאוה לי. דייק מדכתיב עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדה יער ומפרש לקרא הכי שמענוה באפרתה מסנהדרין שבבית לחם האפרתי ופירש"י בית לחם קרוי אפרת דכתיב בדרך אפרת היא בית לחם מצאנוהו בשדי יער בהיותו במצודה בשדה שמע דין זה ששם שמע מב"ד עניין בנין בה"מ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף