שיטה מקובצת/נדרים/מ/ב

שיטה מקובצת נדרים מ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלא פרת ביומי תשרי בלבד שהוא גדול ואז אין לחוש שהרי לא רבו גשמים בימות הקיץ אבל שאר נהרות שהם קטנים אי נמי פרת שאין ביומי תשרי חיישינן לרבוי גשמים ומי גשמים אין מטהרין בזוחלין. וא"ת לדברי שמואל לא מצינו טבילה לזבין אלא פרת וביומי תשרי (שוב אין) אמר המגיה נראה לי דצריך לומר: שזבין טעונים ביאת מים חיים כדכתיב ורחץ בשרו במים חיים ואף מבארות שהם מכוסין מפרת אתו כדאמרינן בבכורות פרק שני הנודר מימי פרת אסור בכל המימות שבעולם דכולהו מפרת קאתו. ומקשי והא איכא עיינתא דמדליין הנהו סולמי דפרת הוו ואומר שהבארות כשרים שהרי זחילת ההרים אינה זוחלת בהם ואף על גב דלענין נדר אסור בכל המימות דמפרת אתו מיהו לא איתרבו כל כך בסולמות שירבו על הזוחלים וראיה מדתנן באר אחאב ומערת פמייס כשרים למי חטאת אלמא מים חיים נינהו ואולי יש לדחות דביומי תשרי קאמר. שטה.

הילכך ביומי ניסן שהנהרות גדילין מימי הגשמים של ימות החורף ומהפשרת השלגים חייש שמא מתרבו הנוטפים שנתוספו בנהר מפני הגשמים על הזוחלים החיים שבו ובטלו הזוחלים בנוטפים ואין תורת מעיין עליהם לטהר בזחילה אלא באשבורן עביד להו מקואות דקוו וקיימי. ורש"י ז"ל פירש במסכת שבת בשם רבו הלוי משום דספק זבות נינהו וזבה טעונה מים חיים. (דדבריו) ודבריו אינם מחוורין כי בהדיא תניא בתוספתא חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים והזבה אינה טעונה מים חיים. ויש מי שפירש דנוטפין כשאובין וזה אינו דהתנן הנוטפין כמקוה. הרי"ץ ז"ל.

מקואות ביומי ניסן משום דחייש שרבו הנוטפים. ומפצי ביומי תשרי לצניעות עושה להם מחיצות ממפצי לפי שטובלות בנהר ורגילין בני אדם להיות שם. ויש מפרשים שהמפצי לתחת רגליהן בעבור הטיט. וניחזי לפי אותה גירסא שגורסין פרק תינוקת גבי אשה לא תטבול בנמל מפני הטיט ששם ואף על גב דליכא השתא שאין אנו רואין עליה דבר בעת יציאתה מן המים דלמא בדדיוני כשהיתה מדדה עצמה ביציאתה מתחת המים נפל מעליה. ואית דלא גרסי ואף על גב דליכא השתא ומפרשי טעמא דלא תטבול בנמל משום בעתות העומדים שם תמהר ולא תתכסה במים יפה ודמיא לההיא דלעיל מינה דאמר לא (תשב) תעמוד על גבי חרס ותטבול דהוא משום בעתותא ואף על פי שיש מפרשים משום גזרת מרחצאות. ופוסקים קדמונינו הלכה כשמואל בזה ואף על גב דרב פליג עליה ובאיסורא הוא משום דתניא פרק בתרא דבכורות רבי מאיר אומר יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין וחכמים אומרים עיקר שמו פרת שמימיו פרין ורבין הילכך חזינן דלא פליגי אלא מהו עיקר שמו ואפילו רבנן מודו דמימיו פרין ורבין דמכיפיה מבריך כמו שאמר שמואל. אמנם על מה שאמר אלא פדת לא קיימא לן כותיה שהרי הלכה רווחת בישראל שאנו טובלין בשאר נהרות (אקם) אפילו ביומי ניסן ואין אנו חוששין לנוטפין אם כן אנו עושין דלא כשמואל. ועל זה צריך ראיה. ויש להביא ראיה קצת מאותה דבכורות דמביא תניא כותיה דכיון דסברי כולהו דמימיו פרין ורבין מן התהום והוא למעלה משאר נהרות אם כן מהדרי סולמין במעייני שאר נהרות שאפילו לעין עיטם מהדרי שהוא גבוה מכל העולם. ועוד ראיה מתענית דאמר רבי אליעזר שאין לך טפח מים מלמעלה שאין התהום עולה לקראתו טפחיים אם כן לפי זה נראה הוא לעין שהנהרות מן התהום שעולה בהם מתגברים. וההיא דתניא שכל הנהרות פסולין למי חטאת בנהרות המכזבין בפולמוסיות מיירי פירוש כשחיילות עוברים אינן יכולין להספיק להם מים. וא"ת אם כן בירדן לא יטבולו שהרי פסק בחיילות סנחריב לאו דוקא אלא נתמעט הרבה עד מאד. ומיהו גם באותן כרבנן סבירא לן דמכשיר' בפרה אף המכזבים בפלסופיות ובשני בצורת ואף על פי שיש הוכחה שמשום חוסר גשמים הם אין לחוש לפי שלא ירבו גשמים גם התהום לא עלה. ומקמא קמא בטיל דעבודה זרה לא קשה. מהשמטה ההיא בצרצור קטן שעמוד מימיו קטן. אי נמי מדבר המתרבה מאיליו בלא על יד אדם לא אמרינן קמא קמא בטיל. וצריך עיון בנדרים בההיא דבצל. הרא"ם ז"ל.

ואמר רבי אבין אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת. פירוש נהר פרת הבא מארץ ישראל היה נמשך ובא עד בבל וכשמימיו מתרבין בידוע שגשמים ירדו בארץ ישראל. ורבוי זה מן הגשמים הוא ואסור לטבול בו דאין מי גשמים מטהרין בזוחלין אלא באשבורן דאלו לא נתרבה הנהר מי מעיין מותר לטבול בו בין בזוחלין בין באשבורן. ופירוש אשבורן מים כנוסים במקום אחד. והא דרב אפילו בשאין רואין לא גשם ולא עבים הוא אלא כל שנתרבה הנהר חוששין שמא גשמים ירדו באחד מן המקומות ומשם נתרבה. ומודה רב דאם הנהר כמנהגו ולא הכרנו בו לא רבוי ולא מים עכורין שאין חוששין לכלום. ופליגא דשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך פירוש אפילו נהר שנתרבו מימיו אינו מחמת גשם אלא משפתו מתברך. ואין רבוי פרת מעיד על רבוי גשם בארץ ישראל ולא רבוי שאר נהרות מעידין על מקומות אחרים. חוף הים הכי מתרגמין כיף ימא. ומודה שמואל דבזמן שהגשמים יורדים לפנינו ונהר מתרבה שדנין רבוי על הגשמים או אפילו רואין המים עכורין והנהר גדול שדנין זה בגשמים שירדו באחד מן המקומות. ופליגא דשמואל אדשמואל דאמר שמואל אין המים מטהרים בזוחלין פירוש בשום ימות השנה. ולא מיבעיא בזמן הגשמים ובזמן הפשרת שלגים אלא אפילו בתשרי דליכא גשמים ושלגים לפי שחוששין שנתרבו על ידי גשמים שירדו באחד מן המקומות לפי שאין דרכן של שאר נהרות ליגדל אלא על ידי גשם או שלג. אלא פרת ביומי תשרי בלבד פירוש דבתשרי עדין אין עת גשמים שנחוש לריבוי מי פרת על ידי גשמים ואין לחוש שמא מתרבה על ידי הפשרת השלגים שבהרים שכבר הופשרו וכלו כל ימי הקיץ ועל כרחין בתשרי מכיפיה מיבריך. ודוקא פרת שמימיו פרין ורבין מכשירינן בתשרי ולא שאר נהרות כדאמרן אבל בכל שאר ימות השנה אין טובלין בפרת דבימות הגשמים חוששין שמא גשמים יורדין באחד מן המקומות ונתרבו מימיו ובימות החמה לא שמא נתרבו על ידי הפשרת השלגים והולכין כל ימות הקיץ. אם כן פליגא אדידיה דאלו איהו גופיה קאמר נהרא מכיפיה מיבריך ולא על ידי גשמים ולא על ידי שלגים. אשתכח דבין לרב בין לשמואל קמייתא בזמן שהגשמים יורדין וכן בזמן הפשרת שלגים אין טובלין בנהרות וכן שניהם מודים דבזמן שהנהר כדרכו ומכירין בו שהוא כמנהגו ולא גדול טובלין בו ואין חוששין לכלום. כי פליגי כשנתרבה ואין גשם ואין עבים ולא המים עכורין דרב חייש לגשמים באחד מן המקומות ושמואל לא חייש אלא מכיפיה מיבריך. ואיכא דמפרש דהא דשמואל מכיפיה מיבריך אפילו בזמן שהעת עת גשמים היא והוא תולה התוספת בכיפיה דנהרא וכדאמרינן אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין תהום יוצא לקראתו טפחיים. אבוה דשמואל עביד להו לבנתיה מקואות ביומי ניסן פירוש שלא היה מתירן לטבול בנהרות מפני הפשרת שלגים ומניסן עד תשרי קאמר וכל שכן בימי הגשמים שהיה אוסרן. ומפצי ביומי תשרי כלומר שהיה מתירן בתשרי לטבול בנהרות ונותן מחצלאות לשם משום צניעות. אי נמי בקרקע הנהר היה נותנן כדי שלא ידבק טיט הנהר בין האצבעות והוי חציצה מיהו טיט הנידוק לא הוי חציצה.

וכתב רבינו ז"ל פירוש חיישינן שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ובעי אשבורן כיון שלא נתערבו במעיין עצמו אלא בזוחלין ממנו שהוא הנהר. כלומר דכי אמרינן שהנהר פסול לטבילה ברבוי הנוטפין היינו דוקא שנתערבו מי הגשמים חוץ ממקור המעין אחר שנמשך ממקומו אבל אם במקור המעין עצמו נתרבו הנוטפין לית לן בה דתנן בפרק קמא דמקואות מעין שהוא מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהיה ופירוש ריבה עליו היינו במעין עצמו.

וכתכ רבינו ז"ל איכא מאן דאמר אף על גב דקיימא לן כל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכל שכן הכא דאידך דשמואל כרב אתיא אפילו הכי הלכתא כי הא דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך. דגרסינן בפרק מעשר בהמה תניא רבי מאיר אומר יובל שמו שנאמר ועל יובל ישלח שרשיו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך וכו'. וכיון דמתניתא מסייעא להא דשמואל הלכתא הכי. והכי נמי אמרינן באגדה פרק הרואה למה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין. הילכך לא צריכין למעבד מקואות אלא סתם כל הנהרות מטהרין בזוחלין דמכיפא דפרת דהוא פרה ורבה הן מתברכין דמפרת אתו כל הנהרות כדאיתא התם הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם ואפילו עינתא דמידליין כלומר העינות שבהרים הגבוהים סולמי דפרת נינהו ודיניהו כפרת. והיינו טעמא דשמואל דאמר כל נהרא מכיפיה מיבריך כלומר דלאו נהרא דפרת דוקא קאמר אלא כל נהר ונהר מכיפיה דפרת מתברך.

ואנן אכתי לא מכרעא לן הא מילתא. דכיון דחזינן לאבוה דשמואל דחאיש לענין מעשה ועביד מקואות ואשכחן נמי לשמואל גופיה דאמר הלכה למעשה אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד לא דחינן הא מימרא דאתמור לענין איסורא והלכה משום חד מימרא דאגדתא דאמר מכיפיה מיבריך. דהא נמי שמואל דאמר הכי איהו הוא דאמר לענין איסורא שאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי כלומר מכלל דלא סבירא ליה מכיפיה מיבריך מדחאיש לנוטפין ואיכא למימר דהכי סבירא ליה. כלומר דאפשר דלא פליגי דהכי קאמר שמואל אף על גב דנהרא מכיפיה מיבריך וסהדותא דפרת במיטרא דמערבא לאו סהדותא רבה הוא כלומר דאיפשר דנהרא מכיפיה הוא דמבריך ולא ממיטרא דאי נמי רבי טובא לא מסהיד אמיטרא דכותיה כלומר אין זו עדות שכל זה הרבוי אירע מחמת שירדו גשמים אלא מכיפיה ואכתי זוחלין דמכיפיה מרובין על הנוטפין. ואפשר נמי דזימנין מיבריך כיפא (אפילו) אמר המגיה בהלכות הרמב"ן ובהרשב"א ובהריטב"א איתא: אפילו שלא בזמן גשמים הא חזינן ליה ודאי דמתרבי בשעת גשמים מן הנוטפין כלומר וחוששין שמא ירבו הנוטפין הילכך כולה שתא בר מן תשרי לענין טבילה חיישינן. ואף על גב דאיתמר בגמרא ופליגא דידיה אדידיה טעמי פליגי דאי לעולם מכיפיה מיבריך ליתה להא כלומר להא שמא ירבו הנוטפין. ומיהו איהו ודאי אמרינהו לתרויהו ולא מהדר הדר ביה אלא מיחש הוא דחאיש לספק איסורא כלומר שמא ירבו הנוטפין כדאמרינן בעלמא בכי האי גונא השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן דאסור. וכן נמי הא דאמרינן התם באבוה דשמואל סבר לה כרב כלומר דהתם במסכת נדה אמרינן דאבוה דשמואל דעביד מקואות ביומי ניסן שלא היה מתיר לטבול בנהרות סבירא ליה כרב דאמר דמיטרא במערבא סהדא רבה פרת דריבוי הנהרות חוששין שהוא מחמת הגשמים הכי נמי קאמרינן דמיחש חאיש למיטרא דילמא ריבוי דפרת מן הנוטפין אתי דהא ודאי דבר הנראה לעינים הוא דכי אתו גשמים הנהרות רבין ביותר ולפום הכי מספקא ליה לשמואל לענין מעשה כיון דבשעת גשמים הוא דרבו מן הנוטפין אתי ואפילו בשאר ימות השנה כלומר דאין גשמים איכא למיחש לנוטפין בר מן יומי דתשרי כלומר משום דאין גשמים ואין שלגים או דילמא עיקר ריבוייא דרבו ליתיה אלא מכיפיה דמיבריך פירוש אפילו בשעת גשמים והא דאתו בשעת גשמים משום שאין לך כל טפח וטפח מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים ושלא בשעת גשמים ודאי מטהרין בזוחלין ולפום הכי חש לה שמואל לענין טבילה ולא חזינן דאורי בה לקולא פירוש להתיר טבילה בנהרות הילכך אנן נמי חיישינן לדידיה ולאבוה פירוש שאין טובלין בנהרות אלא ביומי תשרי בלבד.

ובמסכת נדה פרק תינוקת מייתי בגמרא עובדא דאבוה דשמואל ולא מסיימי עלה פלוגתא דבריה פירוש (דהיכי הא דאמר) דהכא הא קאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך. והא מילתא לאו דידן היא אלא מילתא דתליא באשלי רברבי היא דאשכחן לרבינו חננאל ז"ל דפסק במסכת שבת כרב וכאבוה דשמואל ודחייה לשמואל דאפילו הוא עצמו דבריו סותרין זה את זה כלומר דשמואל אדשמואל. ורבינו הגדול נמי כתב בהלכות הא דאבוה דשמואל דהוה עביד מקואות ביומי ניסן. הילכך אין המים לעולם מטהרין בזוחלין עד שתעמוד על מעין שלו ויתברר לך המשכתו ורבויו כפרת ביומי תשרי פירוש שבידוע שאין בו אלא מי נהר. ושאר נהרות אפילו ביומי תשרי איכא למיחש בשעה שרבין לפום דחוי ממנהגא דההוא נהרא. וכל שכן בנהרות קטנים כלומר שבמעט שנתרבו תולין התוספת בגשמים או בשלגים כגון אלו ששנינו המים המכזבין פסולין אלו הך המים המכזבין פעם אחת בשבוע המכזבין בפולמסויות ובשני בצורת כשרין (דברי רבי יהודה) פירוש דכיון שאין מכזבין אלא על ידי ענין גדול כגון על ידי שעובר חיל גדול או שהבצורת בעולם אין חוששין שמא נתרבו הואיל ואין גשמים רואין. רבי יהודה פוסל כלומר הואיל ומכל מקום מכזבין הן אלא אם כן הוא נהר גדול שאינו מכזב לעולם דבההוא ודאי אין חוששין שנתרבה על ידי גשמים הואיל ודרכו שהוא גדול אלא אם כן בירידת גשמים וכל שכן ביום שהגשמים יורדין בו שהנהרות רבין ביותר דלכולי עלמא אין המים מטהרין בזוחלין דהא ודאי מן הנוטפין אתו שהרי אף הנהרות ושלוליות של נחלים והרדליות שבהרים מושכין מים בנהרות ולית להו כיפא דמיברכי מיניה ואינהו הוא דמרבו להו לנהרות. ובהא ליכא מאן דפליג כלל דדבר הנראה לעין הוא ומאן דמורה בהנך מילי להיתירא לא עביד שפיר. הרנב"י ז"ל.

וכתב הרשב"א ז"ל אבל לפי מה שכתבתי למעלה נראה דאפילו ביום הגשמים היה מתיר רבינו תם ז"ל. ואיכא למידק אשמעתין מדתנן בפ"ה של מסכת מקואות מעין שהוא מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה אלמא אין המעין נפסל ברבוי הנוטפין. ותירצה הרמב"ם ז"ל כשריבה וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף