שיטה מקובצת/בבא מציעא/כט/א

שיטה מקובצת בבא מציעא כט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עד כאן לא פליגי אלא בנשתמש. יש מפרשים דהכי פירושו בנשתמש בהן כבר ומשום הכי קאמר רבי טרפון דאם אבדו חייב באחריותן. ולא נהירא דכיון דנשתמש בהן היכי אמר רבי עקיבא אינו חייב באחריותן הא אמרינן לקמן השולח יד בפקדון חייב באחריותו ואף על גב דאהדריה למקומו וכל שכן הכא כשלקחן ונאבדו. ועוד קשה דלישנא דמתניתין משמע דאם אבדו דחייב באחריותן אכבר לא נשתמש. ולי נראה דהכי פירושו עד כאן לא פליגי אלא בנשתמש כלומר אם מותר להשתמש. אבל אם נשתמש בהן פירוש אם היה אסור להשתמש בהן אפילו רבי טרפון מודה. ואפילו אי גרסי אם נשתמש רצה לומר עד כאן לא פליגי אלא בהיתר דנשתמש כדפירש רש"י. תלמיד הר"ף.

וזה לשון הראב"ד: עד כאן לא פליגי אלא בלהשתמש בהן דמר סבר ישתמש וכיון דשרי ליה לאשתמושי חייב באחריותן בנגיבה ואבידה. אבל לא נשתמש בהן כלומר דבר שאינו רשאי להשתמש בהן כגון אבידה עצמה אם אבדו אינו חייב בגניבה ואבידה. עד כאן.

והוי שואל צלייהו וכו'. כתוב בתוספות ורבי אלעזר לית ליה דשמואל ואפילו שוה שיעור זוזי לא אבדו מעותיו וכו'. וכתוב בגליון תוספות וזה לשונו: רש"י פירש שם בענין אחר וסתרוהו מדקתני ישבע. וצריך עיון שם דלא סתרוהו מכח סיפא דהלוהו בשטר. עד כאן.

לפיכך דרבי עקיבא למה לי וכו'. אין להקשות דנימא כיון דהפירוש של אבדו באונס לרב יוסף כדמסיק שטבעה ספינתו בים אז נימא דנקטינן לדיוקא דוקא משום דאסור להשתמש אינו חייב באונסין אבל אם היה מותר להשתמש היה חייב אפילו באונסין כמו שפירש לרבי טרפון התוספות לקמן. ויש לומר כשלפיכך דרבי עקיבא הוי לגופיה קאמר שפיר דנקט רבי טרפון לפיכך לדיוקא אגב אבל השתא לא ידע אם לפיכך דרבי טרפון לגופיה לכך קאמר לפיכך דרבי עקיבא למה לי. אי נמי יש לומר כשלפיכך דרבי טרפון לדיוקא אז משכחת נפקותא לדבריו במעות אבידה דאסור להשתמש בהן אפילו לרבי טרפון אבל לפיכך דרבי עקיבא אי הוי לדיוקא לא משכחת שום נפקותא לדידיה דכל אבדה אסור להשתמש בה. אך קשה דמשכח נפקותא בפקדון דאמרינן לקמן מותרין ישתמש בהן. ויש לומר אי הך דהכא לא נקט אלא כדי לאשמועינן דין בפקדון אם כן מה צריך לפיכך במתניתין דלקמן גבי פקדון הא כבר אשמועינן הכא או הך דהכא לא נימא דידעינן מלקמן אבל כשזה רק באבידה ולא נקטיה בשביל לדקדק בפקדון ניחא דאצטריך הך דלקמן דהוי אמינא דאבידה הוי בקל טפי שומר שכר משום דבלא זה איכא מצוה. גליון.

והא אבדו קתני. אף על גב דאפשר דלרבה נמי הוי כשואל אליבא דרבי טרפון דכיון דבידו להשתמש בהן קיימי ברשותיה מיהו לא קשה ליה והא אבדו קתני דהא משום דקתני לפיכך נקט אבדה לאשמועינן דאי לאו משום דמותר להשתמש בהן לא הוי אפילו כשומר שכר אלא כשומר חנם לחוד ובכלל אבדו אבדה ואונסין. אבל לרב יוסף דאפילו אם לא היה מותר להשתמש בהן היה כשומר שכר והשתא הוי כשואל אם כן קשיא היכי קאמר ולפיכך אם אבדו דהא האי אבדו אונסין דוקא הוא ואם נאנסו הוה ליה למימר. ומפרקינן דאבדו שטבעה ספינתו בים. הריצב"ש.

ולענין פסק קיימא לן דהלכה כרב יוסף דשומר אבדה כשומר שכר הוי וכן פסק הרי"ף והרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גזלה ואבדה ולענין פלוגתייהו דרבי עקיבא ורבי טרפון אפסיקא הלכתא בהדיא כרבי טרפון הלכך במעות אבידה חייב באחריותן כשואל כיון דיכול להשתמש אף על פי שלא נשתמש. ואיכא דרמי דהא תנן לקמן בפרק המפקיד מעות אצל שלחני אם צרורין לא ישתמש בהן מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן. ואמרינן עלה בגמרא דדוקא אבדו אבל נאנסו לא אלא אם כן נשתמש בהן אלמא דאף על גב דיכול להשתמש בהן לא חשבינן ליה שואל אלא אם כן נשתמש ומאי שנא הכא. תירץ רבינו אפרים דשאני הכא דכבר היה שומר שכר כרב יוסף הילכך משום דיכול להשתמש בהן מסקינן ליה דרגא ועבדינן ליה כשואל אבל התם אם לא היה מותר להשתמש בהן לא הוי אלא שומר חנם הילכך אפילו מסק ליה דרגא לא הוי אלא שומר שכר. כך נאמרו דברים הללו בספר המאור. ואין זה מחוור דאי משום שכר שמוש אינו אלא שומר שכר כי ההיא דהתם כי הוי מעיקרא שומר שכר אמאי עבדת ליה שואל שהרי לא נתחדש כאן שום דבר אלא שנתרבה שכרו ובשומר שכר לא שני לן בין שכר מרובה לשכר מועט. ותו קשיא לי דאם כן קם ליה רב יוסף כרבי טרפון ורבה דאמר שומר חנם דלא כוותיה ואם כן הוה לן לאוקמי פלוגתא דרבה ורב יוסף כתנאי דמתניתין דרבה על כרחך כרבי עקיבא ולא כרבי טרפון ורב יוסף כרבי טרפון ומצי אמר נמי אנא דאמרי אפילו לרבי עקיבא וכל כהאי גוונא הוה ליה לתלמודא לפרושי כיון דפלוגתייהו דרבה ורב יוסף בפלוגתייהו דתנאי דמתניתין שייכא. ולפיכך נראה לי דרבי טרפון אפילו סבירא ליה כרבה דאמר שומר חנם הכא שואל הוי ולא תיקשי לך ההיא דפרק המפקיד דהתם היינו טעמא לפי שאין אדם נעשה שואל ולוה בעל כרחה וכיון שכן שלחני זה שהופקדו אצלו מעות מותרין. נהי דעל כרחך שומר שכר הוי שהרי מקבל שכר בשמירתן דהיינו ההיא הנאה שאם רצה משתמש בהן מאן אמר לך שדעתו ללוותן שאתה עושה אותו כלוה מעכשו דילמא אין דעתו ללוותן שמא יבא מפקיד ליטלן הימנו בשעה שאין מעות מצויות אצלו ובדעתו להחזירן למפקיד כדי שיצא מחיוב גניבה ואבידה כיון דברצונו הוא תלוי להחזירן בכל שעה שירצה אבל מעות אבידה שאין הדבר תלוי בו להחזירן שהרי אינו יודע בעליהן שמו חכמים דעתן של בני אדם שכל אדם רוצת ללוותן ולהתחייב באונסין ולא להעמידן בעין לעולם ושיהיה חייב בהן בגניבה ואבידה. כן נראה לי. הר"ן.

והריטב"א כתב דתירוץ רבינו אפרים נכון הוא. וכתב עוד ועוד יש לומר דהתם מדעת הבעלים באו לו ומן הסתם כך היה דעת שניהם שלא יתחייב אלא בגניבה ואבידה מפני הנאת שימור אבל הכא שלא באו המעות לידו ברשות הבעלים ובית דין הוא דיהבי ליה רשותא להנפוקינן דאלו מדינא לא היה לו ליגע בהן לא רצו חכמים לתת לו רשות אלא אם כן הן אצלו מעכשו במלוה גמורה להתחייב באונסין מרבי. עד כאן.

כתוב בספר המאור הלכה כרבי טרפון בדמי אבדה וכו'. עד סופו וכללא דהא מילתא דלא מפקינן משומר חנם למהוי שואל אלא משומר חנם לשומר שכר ומשומר שכר לשואל. אלר דברי הרב ונראין דבריו. עד כאן.

וכתב הראב"ד עליו וזה לשונו: אמר אברהם אנכי עפר ואפר כבר כתבתי את זה ועוד טעם אחר דלגבי דמי אבדה כיון דשרו ליה לאשתמושי בהו סמכא דעתיה אמר השתא אתי מריה דזוזי ובעי להו הילכך עד דאשתמש בהו לא הוי שואל אלא שומר שכר בלבד וזה הטעם גם כן נאה ומתקבל. עד כאן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף