שיטה מקובצת/בבא בתרא/ק/ב

שיטה מקובצת בבא בתרא ק ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כגון עמדו יקרים עמודו כו'. פירוש לא היו אומרים כלום אלא במעמד היו אומרים עמדו יקרים עמודו ובמושב היו אומרים שבו יקרים שבו אבל הספד לא היו אומרים במעמדות ובמושבות. אמר ליה אם כן כלומר אם אינם אומרים הספד אלא עמדו יקרים עמודו כו' אף בשבת מותר לעשות כן. שאין עושין אלא במקום שנהגו כו'. ואי קשיא לך הא דתני אין פוחתין משבע מעמדות כו' התם במקום שנהגו עסקינן דכיון דנהגו לעשות מעמדות ומושבות אין פוחתין כו'. מיתבי אמרו לו אף בשבת כו'. פירוש קא סלקא דעתך דבית הקברות חוץ לתחום נינהו ומשום הכי מקשי בשבת מאי בעי התם. ופריק הכא במאי עסקינן בעיר הסמוכה לבית הקברות והא דקתני אף בשבת מותר לעשות כן בבית הקברות דהא בתוך תחום שבת נינהו. הר"י ן' מיגש ז"ל.

ואי אמרת בבית הקברות כו'. ואם תאמר אם כן תקשי למאן דאמר ביום אחד. יש לומר דמשכחת לה דנקבר בערב שבת ולענין אנינות הלילה הולך אחר היום וכן לענין מעמד וכן פירש ר"ש ז"ל. הרשב"א ז"ל. ואין פירושו כפירוש ן' מיגש ז"ל.

מתניתין : המוכר לחברו מקום לעשות לו קבר כו'. פירוש קברי ארץ ישראל מערות היו חקוקות בסלע והיו חוקקים בכל מערה ומערה כוכין כו' בשלש רוחותיה פיהן של כוכין פתוחין אל המערה והם חקוקין ויוצאין חוץ למערה והיו מכניסים את הארון של מת לתוך הכוך וטמין את פיו והיה מנהג כל אחד ואחד שהיה חוקק לעצמו מערה וחוקק בה כוכין על סדר זה והיו מוכנים כדי שיקבר בהם הוא ובני ביתו והיו קורין לכל מערה ומערה קבר והיינו דגרסינן לעיל תנו רבנן המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו כו'. ועל זה שנינו המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר כו' עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש ופותח לתוכה שמונה כוכין כו' אבל מצד הרוח שנכנסים ממנה אצל המערה לא היו עושין בה כוכין כלל מפני ששם היה פתח המערה וכיון שלא היה ברחבה של מערה אלא ארבע אמות בלבד לא היה נשאר בזויות שמימין הפתח ומשמאלו כדי לעשות בהם כוכין אבל לרבי שמעון כיון שרוחב המערה שש אמות גם ברוח שיש בו הפתח יתכן לעשות בו שני כוכין אחד מימין הפתח ואחד משמאלו לפי שכיון שיש בו שש אמות צא מהן שתי אמות ברוחב הפתח נשארו שתי אמות מכאן ושתי אמות מכאן לפיכך עושה מימין הפתח כוך אחד שהוא אמה אחד וישאר חצי אמה ריוח מכאן וחצי אמה ריוח מכאן ומשמאל כוך אחד שהוא אמה אחד כו'. ועושין חצר על פי המערה. כלומר חוקק בסלע על פי המערה חצר שיש בו שש אמות על שש אמות כדי שיורידו בה המטה ונוטלים הארון ממנה ומכניסין אותו אל המערה ונותנים אותו בתוך הכוך.

והכוכין ארכן ארבע אמות. מכאן למדנו שקומתו של אדם אינה ארבע אמות דהא איכא בהני ארבע אמות ארון ותכריכין ואף על גב דגבי היזק ראיה בעינן ארבע אמות התם היינו טעמא כדי שלא יגביה עצמו ויראה. וכתבו בתוספות דנהי דלא הויא ארבע אמות טפי משלש הויא דאי לא משום ארון ותכריכי המת לא בעינן אמה יתירה. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דגובהו של אדם שלש אמות מצומצמות. הר"ן ז"ל.

והניח בנים ובנות וטומטום כו'. דוחין אותו ושקיל כנקבות והא קתני סיפא ילדה טומטום אינו נוטל ואמר אביי דוחין אותו ואין לו. פירש רבינו שמואל ז"ל דקסבר טומטום בריה הוי. וקשיא לי אם כן הא מותבינן ליה לאביי מהא דתניא טומטום כבן וניזון כבת לישני ליה דברייתא סבר לה כמאן דאמר טומטום ספיקא ומשום הכי ניזון כבת בנכסים מרובים דבמסכת בכורות פרק על אלו מומין אשכחן תנאי בהדיא דסבירי להו טומטום ספיקא הוי ורבנן נמי דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל ואמרי דקדושה חלה על טומטום ודאי סבירי להו דספיקא הוי ואביי דאמר דוחין אותו ואין לו אליבא דמתניתין אמר הכי דקתני ילדה טומטום אינו נוטל שמעת מינה דתנא דמתניתין סבירא ליה דטומטום בריה הוי ולפיכך אינו לא בכלל זכר ולא בכלל נקבה. ותו קשיא לי אלא הא דאמר רב חסדא במסכת בכורות פרק על אלו מומין מחלוקת באנדרוגינוס אבל טומטום ספיקא הוה תיקשי ליה הא דתנן הכא ילדה טומטום אינו נוטל. ותו מי מצית אמרת דקסבר תנא דמתניתין דטומטום בריה הוי והא מדקתני דוחין אותו אצל הנקבות אלמא משום ספק נקבות דוחין זכרים אותו ולא משום בריה. אלא הא דקאמר אביי דוחין אותו ואין לו אפילו למאן דאמר טומטום ספיקא קאמר דתנא דמתניתין על כרחין קסבר ספיקא הוי מדקתני דוחין אותו אצל הזכרים והיינו טעמא דילדה טומטום אינו נוטל דכי מתני איניש אם ילדה אשתו זכר ואם ילדה אשתו נקבה בזכר ודאי בנקבה ודאי מתני לפיכך אין טומטום בכלל הלכך לענין מזונות נמי ודאי דוחין אותו ואין לו שאינו בכלל נוקבן שתקנו לאו בית דין מזונות דלא תקינו רבנן אלא כפי מה שיש לשמוע מכלל תנאי הכתובה שכך שנינו לא כתב לה בנן נוקבן כו' חייב מפני שהוא תנאי בית דין אף על פי שלא כתב חייב כמו שכתב אבל אינו חייב יותר ממה שיש לחייבו מתורת הכתובה וטומטום הרי אין לחייבו מתורת מה שכותב לה בנן נוקבן דיהוין כו' דבנקבה ודאית מהני איניש ולא בספק ורבנן נמי אמדוהו לדעתייהו דאיניש שהם חפצים בתנאים אלו ועשאום כמו שהתנו על כך ואין דרך בני אדם להתנות על טומטום ומלתא דלא מסקי אדעתייהו היא והיינו דמותבינן ליה לאביי מדתניא טומטום ניזון כבת ולא משנינן דהא מני רבנן היא דאמרי ספק הוי משום דלדעתיה דאביי אפילו למאן דאמר טומטום משום ספיקא הוי דהכי מוכח לישנא דמתניתא וכדכתיבנא. כך פירש רבינו יצחק ז"ל. ואם תאמר לאביי כיון דאפילו למאן דאמר טומטום ספיקא הוי לענין תנאה דמתני איניש בזכר ונקבה אינו לא בכלל זכר ולא בכלל נקבה מאי טעמא פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל דאמר ילדה טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהם היא אין טומטום בכלל מה שמתנה זה האיש אם זכר עולה ואם נקבה זבח שלמים דבזכר ודאי ונקבה וודאית מתני לכולי עלמא. וליכא למימר דרבנן דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל סברי דאפילו בספק זכר ובספק נקבה מתני איניש והא דשני אביי דוחין אותו ואין לה היינו כרבן שמעון בן גמליאל. דאם כן כי מותיב עליה דאביי מדתניא טומטום ניזון כבת לישני ליה הא מני רבנן היא דפליגי עליה (י"ל) דרבן שמעון בן גמליאל דאמר אין קדושה חלה עליהם כלל דמשמע אפילו בקדושתה דאימיה לא מתפיס כדאיתא במסכת תמורה פרק כיצד מערימין ועל כרחין היינו משום דקסבר רבן שמעון בן גמליאל דבריה הוי שאלו למאן דאמר ספיקא הוי על כרחין קדושת בן כקדושת אמו ובהא פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל וסבירי להו ספיקא הוי ומתפיס בקדושתה דאמיה כשאר ולדות קדשים שקדושין בהוייתן. מיהו מודו רבנן דקדושת פיו של זה שהתנה עליהם אם זכר עולה אם נקבה זבח שלמים אינה חלה עליהם דאף על גב דספיקא הוי לא מתנה איניש אלא בזכר ודאי או בנקבה ודאית כדמוכח מתניתין דהכא דקתני ילדה טומטום אינו נוטל. כן נראה בעיני.

רבא אמר לעולם דוחין אותו ויש לו וסיפא אתאן לרבן שמעון בן גמליאל. פירוש תברא מי ששנה זו לא שנה זו וכן פירש ר"י ז"ל. וקיימא לן כרישא דאתיא כרבנן דרבן שמעון בן גמליאל והויא ספיקא הלכך לענין מי שהתנה אם ילדה אשתו זכר יטול מנה ואם נקבה מאתים ילדה טומטום נוטל מנה כן פסק הרב אלפסי ז"ל וסבירא ליה לרבא דכי מתני איניש בספק זכר וספק נקבה נמי מתני ורבן שמעון בן גמליאל דאמר טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהם קסבר בריה הוה ואפילו בקדושתה דאמיה נמי לא מתפיס כדאיתא בתמורה והא דקתני ילדה טומטום אינו נוטל רבן שמעון בן גמליאל היא ולפיכך אינו נוטל משום דבריה הוי. עוד יש לפרש דאליבא דרבא בהא פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל דלרבנן בספק זכר ובספק נקבה נמי מתני ורבן שמעון בן גמליאל סבר לא מתני איניש אלא בזכר ודאי ונקבה ודאית. ולשון ראשון יותר מחוור דסליק כסוגיא דתלמודא בתמורה. ולרב חסדא דאמר במסכת בכורות פרק אלו מומין מחלוקת באנדרוגינוס אבל בטומטום ספיקא הוי ואקשינן ליה ממתניתא טובא ופרקינן סמי מכאן טומטום להכי לא אקשינן ליה מדרבן שמעון בן גמליאל דאמר ילדה טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהם משום דאמר לך רב חסדא הא דקתני אין קדושה חלה עליהם היינו קדושת פיו אי נמי אבהמת חולין קאי דאיירי במתניתין לעיל מינה ומשום הכי אין קדושה חלה עליהם לפי שאין דעתו של זה שהתנה ואמר אם זכר עולה ואם נקבה זבח שלמים אלא על זכר ודאי ועל נקבה ודאית ולא על טומטום שהוא ספק אבל בבהמת הקדש ודאי מתפיס בקדושתה דאימיה רק דספיקא הוי. ונראה בעיני דסוגיא דתמורה להכי מפרש תלמודא אפילו בקדושתה דאימיה לא מתפיס ולא מוקמינן לה בבהמה דחולין דוקא משום דאין דעתו של זה אלא על זכר ודאי על נקבה ודאית משום דסבירא ליה כרבא דאמר בשמעתין לעולם דוחין אותו ויש לה דודאי בכלל בנן נוקבן הוא אם היא נקבה לפיכך שקל כנקבות מספק וכשהוא מתנה אם זכר אם נקבה ודאי בכלל זכר או בכלל נקבה הוא וסבירא ליה לתלמודא דליכא מאן דפליג על סברא זו אלא משום שסובר וטומטום בריה הוי והכי מפרשינן טעמא דרבן שמעון בן גמליאל משום דקסבר טומטום ואנדרוגינוס בריה הוי הלכך על כרחין בבהמת הקדש נמי לא מתפיס בקדושתה דאימיה. וגם יש לומר דלאביי נמי דאמר דוחין ואין לו אפילו למאן דאמר ספיקא הוי קאמר כדברייתא להכי מפרשינן התם דלרבי שמעון בן גמליאל אפילו בקדושה דאימיה לא מתפיס ולא מוקמינן לה בבהמה דחולין משום דבהמה דחולין לא הוי פליגי רבנן דרבן שמעון בן גמליאל דלכולי עלמא כשאדם מתנה בזכר ננקבה אין טומטום בכלל דהא דקתני ילדה טומטום אינו נוטל דברי הכל היא. ויש מפרש דהא דאמר רבא סיפא אתאן לרבן שמעון בן גמליאל לאו למימרא דפלוגתא ארישא דאם כן הוה ליה למימר תברא מי ששנה זו לא שנה זו אלא סבירא ליה לרבא דודאי טומטום הרי הוא בכלל בנן נוקבן דתקנו לה רבנן מזונות שאם היא נקבה אינו יוצא מכלל תקנת חכמים אבל ודאי אינו בכלל תנאי שאדם מתנה בזכר ובנקבה דבזכר ודאי ונקבה ודאית מתני איניש ולא בספק והיינו מאי דקאמר וסיפא אתאן לרבן שמעון בן גמליאל ולא משום דקסבר בריה הוי דאם כן לענין מזונות נמי ודאי אינו בכלל בנן נוקבן. ולפי הפירוש הזה כיון דסתם מתניתין כרבן שמעון בן גמליאל הלכתא כוותיה. ואין זה מחוור דכיון דתלמודא קא מקשי להדיא דוחין אותה ושקיל כנקבות והא קתני סיפא ילדה טומטום אינו נוטל אלמא פשיטא ליה דאיכא לדמויי דינא דרישא לדינא דסיפא אם איתא דרבא קא אתי לחלוק בין רישא לסיפא לומר דלא דמי אהדדי היה לו לפרש טעם ההפרש שביניהם ומפני מה אין תלויות זו בזו. ועוד דלפום סוגיא דתמורה ודאי קסבר רבן שמעון בן גמליאל דטומטום בריה הוי מדקאמר דאפילו בקדושתה דאימא לא מתפיס ואם כן ודאי אינו ניזון כבת דאינו בכלל בנן נוקבן והנה לזה הפירוש לדעת רבא מורה רבן שמעון בן גמליאל ברישא דדוחין אותו ויש לו דלא הוי בריה ואין לנו לומר דסוגיא דתמורה דלא כרבא.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף