שיח השדה/שבת/קלב/א
הואיל וחס רחמנא כו' יהא זר ואונן כשר בהן כו'. וכ' התוס' ל"ד נקט זר דהא בכולהו מחו"כ כתיב כהן וק' אמאי לא קאמר דאהדרי' קרא מדכתיב כהן (ר"ל ול"ל לאהדורי תרי זימני) וכ' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א דהו"א כהן למצוה אם אפשר ולא לעכב וקשה א"כ אמאי לא פריך אלילה גופי' אימא דלמצוה ולא לעכב ועוד מאי קא משני הא אהדרי' קרא היכא אהדרי' קרא לעכב וי"ל דד' הרמב"ן דמ"ש בגמ' דהו"א דלילה לא מעכב אינו אלא היכא דא"א ביום אבל למצוה ודאי בעי ביום דהא לא יליף לה אלא מדחס רחמנא עלי' לאתויי בדלות והיינו כשא"א לו להביא בעשירות הקילה לו תורה כדי שלא תתעכב הכפרה וה"נ בלילה אם א"א לו ביום ולהכי אתי קרא לעכב בלילה אבל למצוה היכי דאפשר פשיטא דבעי ביום ככל הקרבנות ובהכי א"ש דגבי כהן ליכא קרא מיותר אלא דכתיב והביא אל הכהן וע"כ צריך לכתוב כן דלכתחלה ודאי דבעי כהן לעבודה אבל כאן שיש פסוק מיותר לפסול לילה ע"כ בא לעכב דלמצוה פשיטא ככל הקרבנות ולא ס"ד דיוכשר אלא היכא דא"א לו כנ"ל ובזה מיושב נמי קו' התוס' אמאי לא נימא מכהן אהדרי' קרא דמכהן לא הוי ידענא דמעכב, ואאמו"ר (שליט"א) זצ"ל פי' דכונת הרמב"ן דבלילה ל"ש לומר למצוה ולעכב דכיון דכשהגיע לילה אמרה תורה אל תקריב עד למחר א"כ זה מעכב שעכשיו לא יתכפר דבשלמא בכהן שייך לומר שאם יש כהן מזומן עכשיו ולא יתעכב הכפרה כלל מצוה בכהן ואם אין כהן יקריב זר שלא יתעכב הכפרה אבל כאן הרי התורה אמרה שימתינו למחר ויתעכב הכפרה ומוכח דהתורה הקפידה אף לעכב בלילה וזהו הא אהדרי' קרא, ומו"ח שליט"א פי' דכונת הרמב"ן דבאמת מכהן ידעי' כל מילי למצוה דילפי' מיני' דלמצוה בעי כמו כל הקרבנות והשתא דכתבה קרא לילה ע"כ לעכב ומינה נילף כל מילי לעכב וזהו הא אהדרי' קרא, עוד כ' הרשב"א ועי"ל דטעמא דקרא קבעי וכן פי' בשם ר"ח ז"ל ובחי' רמב"ן העתיק כל ל' ר"ח דאם טעמא דקרא בעי מה בין דלות ללילה וזר ואונן מאי קמשני ועוד אלילה גופי' הו"מ למפרך אמאי בלילה פסול ובדלות חס עלי' ונ' דכונת הר"ח דקו' הגמ' אם חס רחמנא עלי' למה בזר ואונן לא חס וא"כ ראי' דלא חס רחמנא עלי' ואיך הו"א דלענין לילה חס רחמנא עלי' ומשני הא אהדרי' קרא ר"ל דדוקא לענין הקרבת הקרבן אהדרי' דבעי כהן וככל דיני הקרבנות אבל לענין ההבאה אקיל גבי' וכן מבואר בל' הר"ח ע"ש, עוד תי' בחי' הר"ן בשם הרא"ה ז"ל דהאי זר ר"ל מחוסר בגדים דדינו כזר ולכאו' קשה דהא בזבחים יליף דכל היכא דכתיב כהן פסול מחו"ב דהו"ל זר וכן בסנהדרין יליף דמחו"ב דמיתה דהו"ל זר ואיך ס"ד דכאן כשר הא כהן כתיב, ונ' דהא דאין בגדיהן עליהן הו"ל זר אינו כלל רק היכא דהתורה הצריכה בגדים הו"ל זר דהא במראות נגעים א"צ בגד"כ ולא הו"ל זר וכן בבמה צריך תרי קראי בזבחים קי"ט ב' שא"צ כהן ולא בגד"כ וכ"כ התוס' בקדושין ל"ו ב' דנשים שלא נצטוו על בגד"כ לא מקרי מחו"ב ולא זרים וה"נ גבי מחו"כ דהו"א דהקילה תורה גביהו הו"א שא"צ בגד"כ, וכל הני דיליף בזבחים הכהן בכהונו פרט למחו"ב נ' דהיינו היכא דכתיב בני אהרן הכהנים דהכהנים מיותר וכן אלעזר הכהן גבי פרה אבל מכהן גרידא לא יליף בכהונו וכ"מ קצת בסוגיא דזבחים י"ח, עוד תי' בחי' הר"ן דהא דקאמר יהא זר כשר בהן לאו להקרבה אלא לאכילה דקי"ל כל כמה דלא אכלי כהנים לא מתכפרי והו"א דמחו"כ כדי למהר כפרתן יוכלו זר ואונן לאכל, וק' למה לא פריך שלא יעכב כלל אכילת בשר שלא לאחר כפרתן וי"ל דזה א"א לשנות מכל הקרבנות דלא אשכחן דאקיל רחמנא גבייהו רק להכשיר פסולין כמו שהכשירה בדלות קרבן אחר, ומיהו לב' תי' הר"ן עדיין לא נתיישב קו' התו' אמאי לא קאמר מכהן לעבודה אהדרי' קרא וי"ל דמכהן לעבודה ל"ק מעיקרא דוכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח [ול"ד לבמה שאין שם מזבח] ורק מפסולין ומאכילה פריך שפיר:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |