שיח השדה/שבת/קטז/א
אעיילא לי' שרגא דדהבא כו'. בחו"י סי' קל"ו נסתפק אם מותר ליתן שוחד לשופט גוי מאחר דגוים נצטוו על הדינין איכא לפ"ע ובאורח משפט סי' ט' האריך בזה והביא ד' רמב"ן בפ' וישלח (בראשית לד יג) שכ' בשם ירושלמי ב"נ שהטה דין נהרג לקח שוחד נהרג. ולכאו' משמעתין מוכח דמותר ליתן שוחד לגוי דנהי דבאמת לא הי' דין ביניהן כלל מיהו הרי הגוי לא ידע וחייב לדון ואיך מותר ליתן לו שוחד ולהכשילו בל"ע, ומפירש"י משמע דהאי פילוסופא ישראל מין הי' וא"כ כ"ש דקשה דאסור להכשילו וצ"ל כיון דבאמת לא הי' ביניהן דין כלל א"כ לוקח שוחד שלא על דין ואף שטועה וסבור שעושה איסור אין בזה לפ"ע.
(הגהה מגיסי הגר"י זילברשטין שליט"א: אפשר אולי לומר שאין בזה לפ"ע מאחר שעי"ז השפילו את כבוד הפילוסוף בעיני הנאספים ועי"ז נמנע ממנו עברות הרבה אחרות של נטילת שוחד ע"כ).
ובאורח משפט שם הק' ע"ד הספרי שהביא רש"י בריש דברים אין דיני אומה זו כדיני שאר אומות שאם דן והורג ומכה ומטה משפט אין בכך כלום כו' והק' הא בסנהדרין נ"ו ב"נ מצוה על הדינין פירש"י שלא יטה משפט והרמב"ן הביא ירושלמי הטה משפט נהרג ובפי' רבנו הלל בספרי שם כ' בהדיא דב"נ לא נצטוה על הטיית משפט ונ' דב"נ נתחייב לדון כפי ראות עיניו וכמ"ש אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אלא שישראל שיש להן תורה מחויב לדקדק היטב ולברר הדין ואם לא דקדק בפשיעה וטעה מתחייב נפשות אבל בב"נ אין זה ואם פסק לפי אומד דעתו וטעה אין נענש ומ"ש בגמ' שב"נ נהרג בלא התראה היינו במזיד רק שלא התרו בו אבל בשוגג גמור פטור וכ"כ הרמב"ם רפ"י ממלכים אבל אם במזיד הטה הדין ופסק שלא כדין נהרג, ומ"ש בב"ק צ"ב א' ב"נ נהרג שה' לו ללמוד ולא למד לא מיירי במשפט שבזה רשאי לדון לפי אומד דעתו ובחינוך מצוה כ"ו אי' דב"נ נהרג ע"פ עצמו ובמנ"ח תמה מנ"ל אבל הוא מפורש בירושלמי ריש קדושין וזהו מ"ש בב"ר פל"ד י"ד ב"נ נהרג בלא עדים היינו ע"פ עצמו:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |