שיח השדה/קידושין/כא/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שיח השדה TriangleArrow-Left.png קידושין TriangleArrow-Left.png כא TriangleArrow-Left.png ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
ספר המקנה
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


קונטרס יפת תואר נדפס בסוף המסכת ובמהדורת אוצר הספרים היהודי השיתופי הועבר לכאן:

שאלות לתלמידים בענין יפ"ת (שייך לדף כ"א כ"ב)

א[עריכה]

א) קדושין כ"א ב' איבעיא להו כהן מהו ביפ"ת, בס' המקנה הק' למה לא בעי על ישראל אם מותר במצרית ואדומית ותי' דזה כבר ידעי' מדמרבי' בסוטה ל"ה ב' לרבות כנענים שבחוצה לה ורק בכהנים מבעיא לי' שריבה בהן מצות יתירות, וק' דהא בסוטה מבואר שם דלר"ש אין כנעניות שחוצה לה בכלל איסור של לא תחי' כל נשמה ומהכא ילפי' לה ולר' יהודא באמת אסור (וע"ש בתוס' ל"ו א') וא"כ אדרבה מוכח מהתם דאיסור אחר לא הותר, וא"כ ק' למה לא בעי כאן על מצריות ואדומיות:

ב[עריכה]

ב) כהן מהו ביפ"ת, קשה הרי לא הותרה יפ"ת אלא במלחמה וכהנים אין הולכין למלחמה כמש"כ הרמב"ם בפי"ג משמיטה הי"ב, ואין לומר דמיירי במלחמת מצוה דבזה גם כהנים הולכין דהא בספרי אי' בהדיא דמיירי דוקא במלחמת הרשות, ועוד דמלחמת מדין מלחמת מצוה היתה ואפ"ה אמרי' בספרי שם דשבטו של לוי לא הלכו, ואין לומר דמיירי בכהן המשוח מלחמה שהרי הוא לא נלחם ולא לקח בשבי רק קרא הפרשה (ועמש"כ בד"א ברמב"ם שם בבה"ל):

ג[עריכה]

ג) קשה למאי דקי"ל כרב דכהן מותר ביפ"ת מאי פריך ביבמות ע"ד ב' גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו ומאי קשה הרי אם נשא יפ"ת שמותרת לו למה לא תאכל בתרומה ובפרט למ"ד שגם ביאה שני' מותרת דהואיל ואישתרי אישתרי:

ד[עריכה]

ד) בתוס' הרא"ש קדושין ע"ח א' הק' מאי מייתי שם רשב"י ראי' דגיורת פחותה מבת ג' שנים כשרה לכהן שהרי פנחס הי' עמהן במלחמת מדין ודילמא משום יפ"ת הותרה לו שהותרה לכהן ותי' בשם הירושלמי (ונמצא במדרש שמואל פכ"ה) דיפ"ת לא הותרה עד לאחר י"ד שכיבשו וחלקו, וקשה מאי קושיא והא פחותה מבת ג' אין ראוי' כלל לביאה ול"ש לא דברה תורה אלא כנגד היצר (וע"ל אות כ"ח):

ה[עריכה]

ה) בשבת ס"ד א' הקשו בתוס' מאי קאמר שם מידי הרהור מי יצאנו והא אפי' יפ"ת הותרה להן ותי' דמיירי הרהור על שנים, וק' מאי קשיא להו והא בירושלמי אמרו שלא הותרה יפ"ת עד לאחר שכבשו וחלקו וכנ"ל בשם הרא"ש:

ו[עריכה]

ו) תוס' בסוטה ל"ו א' הק' מנ"ל דלר' יהודא לא הותרה איסור לא תחי' כל נשמה משום היצה"ר, ותי' מדלא התירה תורה במלחמת מצוה ש"מ דאיסור זה לא הותר, וק' לפ"ד הרמב"ם דס"ל דגם במלחמת מצוה הותר כמש"כ המנ"ח מצוה תקל"ב ישאר קו' התוס':

ז[עריכה]

ז) ק' לפמש"כ תוס' בסוטה ל"ו א' דאיסור לא תחי' כל נשמה לא הותר ביפ"ת והוא מוכח בגמ' שם, א"כ איך נשא דוד את מעכה בת תלמי מלך גשור שהיתה יפ"ת כמ"ש בסנהדרין כ"א, והא גשור מז' עממין הוא כדכתיב ביהושע י"ג ולא הורישו בנ"י את הגשורי ובהם לא הותרה יפ"ת:

ח[עריכה]

ח) ק' איך הרמב"ם מדמה היתר קדלי דחזירי להיתר יפ"ת והא קדלי דחזירי לא הותרו אלא בז' שכיבשו כמ"ש בחולין י"ז א' ואילו יפ"ת לא הותרה כלל עד אחר שכבשו וחלקו כנ"ל בשם ירושלמי, ואפי' נימא דס"ל להרמב"ם דקדלי דחזירי הותרו בכל מלחמה מ"מ לא דמי ליפ"ת שלא הותרה בז' שכבשו וחלקו:

ט[עריכה]

ט) הק' הראשונים איזה איסור תורה יש כאן הרי גוי' אינה אלא גזרה דרבנן של ב"ד חשמונאי, ותי' דבפרהסיא יש איסור מה"ת דקנאין פוגעין בו וכ"כ תו' בסוטה ל"ו א', וק' למה הוצרכה התורה להתיר איסור הרי יכול להכניסה ולבועלה בצנעא ואנשים לא ידעו שיחשבו שנטלה לשפחה ושחררה אח"כ וכדאמר רשב"א ביבמות מ"ז ב' עי' בלח"מ:

י[עריכה]

י) ק' לרשב"א ביבמות מ"ז ב' למה הוצרכה תורה להתיר בשר תמותות הרי מוטב שיעשה העצה של רשב"א שיטבילה לשם שפחה וישחררנה מיד:

יא[עריכה]

יא) חידוש הוא כו' ומסקינן ללישנא קמא דפליגי בביאה שני', וק' לפ"ד הרמב"ם שמתגיירת מדעתה א"כ בביאה שני' אין כאן שום חידוש:

יב[עריכה]

יב) ק' לפ"ד הרמב"ן בחומש שיפ"ת גם אחר שכבר נשאה יכול לשלחה בלא גט כיון שנתגיירה בע"כ הרי היא גוי' ואינה אשתו א"כ איך חושב בסנהדרין כ"א א' את מעכה בין י"ח נשים של דוד הרי לא היתה אשתו, והראב"ד כ' בפ"ג ממלכים ה"ב דפילגשים אינן מן המנין וכן הסכים הר"ן בחדושיו לסנהדרין כ"א א' והביא כן בשם רבנו דוד תלמיד הרמב"ן והוכיח כן מהגמ' (דלא כהרמב"ם) וא"כ זה לא כהרמב"ן (וגם על פילגשים גי' רש"י בס"פ חיי שרה דבקדושין בלא כתובה וכאן אין גם קדושין אכן הרמב"ן שם חולק על רש"י):

יג[עריכה]

יג) ושמואל אמר אסור בביאה ראשונה כו' ל"פ דשרי, ק' לפ"מ שהביאו התו' בסנהדרין כ"א א' מירו' דשמואל ס"ל דגם ביאה ראשונה לא הותרה עד אחר גירות א"כ מה חילוק בין ראשונה לשני', וללישנא בתרא ק' טפי דקאמר שמואל כל היכא דלא קרינן בי' והבאת אל תוך ביתך כו' ק' דהא גם בביאה ראשונה כבר קרינן בי' והבאת אל תוך ביתך:

יד[עריכה]

יד) מד' תוס' הרא"ש (שהבאנו לעיל באות ד') מבואר דגם בקטנה יש דין יפ"ת, וק' הא לא קרינן בה ולקחה לו לאשה לפ"ד רוב הראשונים שצריך לקדשה ובקטנה שאין לה אב אין קדושין תופסין מה"ת, ועוד שאין יכולה להתגייר אלא ע"ד ב"ד דלהרבה שיטות אין זה אלא גירות דרבנן (עי' כתובות י"א א') וק' לשמואל דא' כל היכא דלא קרינן בה כו':

טו[עריכה]

טו) תד"ה בביאה. דהוי חידוש. עי' מהרש"א דהתוס' לשיטתם אזלי, וק' דהא גם לפ"ד התוס' מתגיירת אח"כ בע"כ דאם מסכימה להתגייר א"צ לכל סדר הפרשה כמ"ש ביבמות מ"ז ב' (וכ"כ במנ"ח מצוה תקל"ב שאם מסכימה להתגייר אפי' באמצע ימי הבכי' יכולה להפסיק מיד ומותרת) א"כ גם בביאה שני' יש כאן חידוש, ומה שסיימו התו' כאן ואע"פ שמתגיירת בע"כ עשאה הכתוב כגיורת גמורה צריך ביאור, ועי' בחולין ק"ט ב' אסר לן גוי' שרי לן יפ"ת משמע דאכתי נחשבת גוי' ויש כאן חידוש שהותרה:

טז[עריכה]

טז) ברמ"ה סנהדרין כ"א א' הק' איך הי' לו לדוד ת' ילדים מיפ"ת אם מביאה ראשונה הרי אסור לקחת ב' ממלחמה א', ואם מביאה שני' הרי אסור להוסיף על י"ח נשים משמע דאם מביאה ראשונה ל"ק הרי אסור להוסיף על י"ח נשים אע"ג דהוא בעצמו הסכים שם בדבור הקודם לד' הרמב"ם דגם פילגשים ממנינא וגם ס"ל דפילגשים בלא כתובה ובלא קדושין וכגי' הרמב"ם בפ"ד ממלכים ה"ד וא"כ על ביאה לבד לוקה כמש"כ רמב"ם שם פ"ג ה"ב ע"ש, ואי משום דבביאה ראשונה אמרי' הואיל ואישתרי אישתרי גם איסור להוסיף על י"ח נשים א"כ מאי קשיא לי' דילמא רבי יהודא דהתם ס"ל כלישנא קמא דרב הכא דגם ביאה שני' שריא:

יז[עריכה]

יז) יל"ע אם גם כה"ג מותר ביפ"ת בביאה שני' דהו"ל בעולת עצמו (עי' יבמות נ"ט ב') ויש להביא ראי' מתוס' הרא"ש הנ"ל (באות ד') שהק' על פנחס דילמא לקחה בתורת יפ"ת והרי פנחס משוח מלחמה הי' אז כמ"ש בסוטה מ"ג א' ומשוח מלחמה מוזהר על הבתולה כמ"ש בהוריות י"ב ב' ומשמע דגם ביאה שני' מותר דהא קאמר החיו לכם:

יח[עריכה]

יח) וראית בשבי' בשעת שבי' פירש"י דוקא אם בשעת שבי' נתן עיניו בה, וק' א"כ מאי מק' בתוס' הרא"ש הנ"ל דילמא קאמר לפנחס החיו לכם בתורת יפ"ת והרי פנחס לא נתן עיניו בה מתחלה:

יט[עריכה]

יט) ולקחת לקוחין יש לך בה, בשיטה לא נודע למי פי' בשם הראב"ד שאם בא אחר וגזלה חייב משום גזל (והיינו דס"ל דקדושין ממש ל"ש בה) וכ"פ המאירי, וק' מה צריך קרא לזה ואיך יכול אחר לחוטפה הא לא התירה תורה אלא בשעת שבי' ואצל השני אין זה שעת שבי':

כ[עריכה]

כ) סנהדרין נ"ט א' והרי יפ"ת התם משום דלאו בני כבוש נינהו פירש"י לא ניתנה ארץ לכבוש כ"א לישראל שאף לישראל לא הותר יפ"ת אלא במלחמה ע"י כיבוש, וק' כיבוש מאן דכר שמי' הרי בתורה לא נזכר אלא מלחמה ולא הוזכר כלל שצריך לכבוש ארץ אלא ב' עמים נלחמו ותפסו בשבי' במלחמה:

כא[עריכה]

כא) אשת ואפי' א"א, הק' התו' הרי אין חיוב בישראל שבא על א"א של גוי וכל הראשונים טרחו בישוב קו' זו, וק' מאי קשיא להו הרי כ' הרמב"ם בספ"ט ממלכים ששכם נתחייב מיתה משום גזל אלמא דהלוקח בתו של חברו בע"כ הוי גזל והרי קי"ל גזל גוי אסור מה"ת כמש"כ הרמב"ם בריש ה' גנבה, וא"כ הגוזל אשת גוי אסור מה"ת משום גזל (ועי' בסמוך אות כ"ג):

כב[עריכה]

כב) תד"ה אשת. ודבק באשתו כו'. ק' דהא קרא ודבק בבן נח מיירי ולא בישראל כמבואר בהדיא בסנהדרין נ"ח ב' גבי שלא כדרכה:

כג[עריכה]

כג) סנהדרין נ"ב ב' תד"ה פרט, מדאיצטריך כו', ק' דהא איצטריך משום גזל כנ"ל אות כ"א ועי' רש"י שם נ"ז א' ד"ה על הגזל שכ' וכן יפ"ת דהוי נמי גזל שגוזל את אשתו במלחמה עכ"ל:

כד[עריכה]

כד) שם נ"ט א' משום דלאו בני כיבוש נינהו, ק' הא בגיטין ל"ח א' מבואר דגוי קונה גוי אחר ע"י כיבוש מלחמה (ע"ש ברש"י ד"ה בחזקה) ואפי' את ישראל קונה ע"י כיבוש מלחמה ע"ש בגמ':

כה[עריכה]

כה) כל היכא דקרינן בי' והבאת אל תוך ביתך, יל"ע מה הדין אם אין לו בית דלא קרינן בי' והבאת אל תוך ביתך אם מותר ביפ"ת, ואם נימא דצריך בית למה לא חשיב לי' בסוכה ג' א' בהדי מילי דצריך בית ד' על ד':

כו[עריכה]

כו) שלא ילחצנה במלחמה, הרמב"ן ורשב"א וריטב"א הביאו בשם ס' יראים שפי' שלא יבא אלי' אלא מדעתה, וק' א"כ מה הוצרך לרבות א"א לפמש"כ הרמב"ם דאסור לבעול בעילה ראשונה רק ע"ד להכניסה לביתו אח"כ ולישאנה וא"כ פקע האישות של הראשון כמש"כ הרמב"ם פ"ט ממלכים ה"ח דכשתצא מרשותו ותלך לה פקע האישות ושוב אינה א"א, וכן ק' עמש"כ רש"י בסנהדרין נ"ז א' (ד"ה נהרג) גוי שיחד שפחה לעבדו ובא ישראל ולקחה בשבי' מותר דהא אפי' אשתו גמורה מותרת לו, ולפי היראים מה חידוש יש בזה הא פקע האישות כדא' שם נ"ח ב' משפרעה ראשה בשוק:

כז[עריכה]

כז) בספרי על אויבך כנגד אויבך, לכאו' הכונה למעוטי מלחמת ישראל בישראל וכדא' סוטה מ"ב א' על אויביכם ולא על אחיכם לא יהודא על שמעון ולא שמעון על בנימין וקשה לשמואל דאמר כל היכא דלא קרינן בי' כו' ל"ש יפ"ת ל"ל קרא למעוטי מלחמת ישראל על ישראל תיפוק לי' דל"ש כל הפרשה וגילחה את ראשה וגו' כדי שתתנוול וגם ובכתה את אבי' ואת אמה רע"א זו ע"ז וגם אם לא חפצת בה ומכור לא תמכרנה לא תתעמר בה וכ"ז ל"ש בישראל (והאחרון יש ליישב קצת):

כח[עריכה]

כח) הק' הראשונים (בתוס' הרא"ש קדושין ע"ח ובתוס' שנץ שנדפס בסוף ס' חמרא וחיי להכה"ג סנהדרין כ"א א' ובפי' ריב"א עה"ת פ' תצא בשם רבנו יהודא) מה מביא רשב"י ראי' ביבמות ס' ב' דגיורת פחותה מבת ג' כשרה לכהונה מדכתיב החיו לכם והלא פנחס הי' עמהם תיפוק לי' דמותר משום יפ"ת, וק' מאי קושיא זו הרי הרמב"ם כתב דלא הותר יפ"ת אא"כ יצרו תקפו (והוא מבואר בגמ' מוטב יאכלו ישראל בשר תמותות כו') ובפחותה מבת ג' שאין ראוי' לביאה ל"ש זה כלל, וגם הרמב"ן כ' בחומש דהא דכתיב וחשקת בה למעט שאם רוצה בה לשם אשה בעלמא ולא מפני שחושק בה אסורה וא"כ בפחותה מבת ג' דל"ש בה כלל ביאה עתה איך אפשר להתיר (וע"ל אות ד' שכבר כתבנו קו' זו):

כט[עריכה]

כט) רב אמר מותר הואיל ואישתרי אישתרי, ק' כיון דע"כ לא כל האיסורים הותרו ביפ"ת דהא איסור לא תחי' כל נשמה לא הותר כמו שהוכיחו התוס' בסוטה ל"ו א' וא"כ מנלן דאיסור זונה לכהן הותרה:

ל[עריכה]

ל) הואיל ואישתרי אישתרי, ק' דביבמות ח' א' מבואר דלא אמרי' הואיל ואישתרי אישתרי רק היכא דהאיסור הראשון הותר ואח"כ בא האיסור השני אבל כאן שני האיסורין באין בב"א:

לא[עריכה]

לא) לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות פירש"י מסוכנת וק' הא מסוכנת לא הותרה דוקא במקום שיצרו תקפו דלכל הותרה עי' חולין ל"ז ב' שאין בזה אלא מדת חסידות ולמה ביפ"ת כתב הרמב"ם דדוקא ביצרו תקפו, וגם נענש ע"ז שיצא ממנו בן סורר ומורה כמ"ש בסנהדרין ק"ז א' ואילו האוכל מסוכנת לא מצינו זה:

לב[עריכה]

לב) סנהדרין ק"ז א' רש"י ד"ה אמר לי', דאין לומר בעבירה באה לו כו', ק' מה ראי' היא זו דילמא נתגיירה ממש ולקחה דוד בלי מלחמה:

לג[עריכה]

לג) וחשקת אע"פ שאינה נאה, וק' א"כ למה כתבה תורה יפ"ת והרמב"ן בחומש כ' דדבר הכתוב בהוה וק' דלא מצינו שהתורה תכתוב דברים יתרים משום דדיבר בהוה דמצינו בב"ק נ"ד ב' דלכך נאמר שור וחמור ולא נאמר בהמה משום דדרך חרישה בשור וחמור ודיבר הכתוב בהוה אבל לכתוב תיבות יפ"ת מיותר משום דיבר בהוה לכאו' לא מצינו (שו"ר שאינו נכון דבפ' תצא פירש"י מקרה לילה דיבר הכתוב בהווה וכן בפ' ראה גבי מסית פירש"י בסתר דיבר הכתוב בהווה אך אולי יש לחלק), ובשם ר' אברהם פי' שבעיניו היא יפ"ת וקשה וכי לא יתכן שחושק בה מפני חכמתה או מדותי' הטובים או שאר סיבות ולא מפני שהיא יפ"ת בעיניו (ואין לומר דבאמת אז אינה בכלל דין יפ"ת וכמש"כ הרמב"ן שאם רוצה בה מפני שרוצה אשה לא מפני שחושק אין לו דין יפ"ת, דהא הרמב"ן למד זה מל' וחשקת בה ובכה"ג אינו מתמעט מלשון וחשקת בה):

לד[עריכה]

לד) בה ולא בה ובחברתה, הרמ"ה בסנהדרין כ"א הק' איך היו לדוד ת' בני יפ"ת הרי אסור לקחת ב' במלחמה א' ותי' שהיו ר' מלחמות ונולדו תאומים כל פעם וק' דבויק"ר פ"א איכא למ"ד דלא עשה דוד כ"א י"ג מלחמות וי"א י"ח ע"ש (דה' מהם לצורך עצמו וצ"ע אם מלחמה כזו מתיר יפ"ת) וברמ"ה שם נזכר מאתים גדודים וצ"ע מה הכונה גדודים, גם צ"ע מה נקרא מלחמה וכמה אנשים צריכין להשתתף בה ועי' ירושלמי ספ"ק דעירובין אין מחנה פחות מי' והעתיקו הרמב"ם פ"ו ממלכים הי"ג (ויש שם ט"ס כמש"כ בקרית מלך):

לה[עריכה]

לה) צ"ע אם ישראל נפלו על עיר של גוים ושללו שלל אם זה נקרא מלחמה והותרה יפ"ת כיון שהגוים לא נלחמו כלל א"ד צריך דוקא מלחמה וכפשטי' דקרא (וכדפירש"י בחומש שהגוים נשותיהם מתקשטות במלחמה):

לו[עריכה]

לו) בה ולא בה ובחברתה, ק' א"כ לרבנן דלא דרשו אותה בנדרים ע"ג א' גם כאן מותר ליקח שנים וק' למה הרמב"ם פסק שם דמפר לב' נשיו בב"א וכאן פסק שלא יקח שנים (וע"ש בר"ן שהרמב"ן באמת חלק שם) וע"ק דבחולין ל"ב א' אמרי' אותה ולא אותה וחברתה ופסק כן הרמב"ם, וע"ק מה מק' הרמ"ה איך לקח דוד ב' יפ"ת במלחמה א' (כנ"ל אות ל"ד) ודלמא סוגיא זו כמאן דלא דריש אותה דוקא:

(לא נגמר)


Information.svg

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

מעבר לתחילת הדף