שיחה:תנ"ך/יחזקאל/מו
פסוק ט[עריכה]
כשנכס רבי גדליה אייזמן זצ"ל בפעם הראשונה לבית רבו רבי אייזיק שר זצ"ל, ביקש ממנו רבי אייזיק שישמיע אמרה או מחשבה מוסרית. רבי גדליה פתח בהרגש מוסרי עמוק שמצא בדברי החסיד רבינו יוסף יעב"ץ בפירושו למסכת אבות.
החסיד יעב"ץ בביאורו על המשנה 'יהי ביתך בית ועד לחכמים', דן באחת מהנהגות בית המקדש הכתובות בספר יחזקאל (מו ט) ואשר נפסקו להלכה בהלכות מורא מקדש: "ובבוא עם הארץ לפני השם במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב, והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה, לא ישוב דרך השער שבא בו, כי נכחו יצא".
וכך כותב החסיד יעב"ץ בטעם הלכה זו: "כי הקפיד השם יתברך שלא יראה השער שתי פעמים, פן ישווה בעיניו לשער ביתו וקירות הבית לקירותיו. ולזה הזכיר הכתוב בראשו, כי ביאתו לא היתה אלא מזמן לזמן, וכל זה מפני כי אהבת עם הארץ היתה מצד הדמיון בלבד, ולזה תגדל מתחילה ותמעט בסוף".
ניתן להסיק מכאן, אמר רבי גדליה, עד כמה כח המלומדה פועל אצל האדם! שהרי על פי טבע, בית המקדש, מקום עבודת ה' והשראת השכינה עלי אדמות, אמור מעצם מהותו להשרות רגשות מורא, פחד ויראת כבוד עצומה על כל הבא בשעריו... על אף כל זאת מבאר לנו החסיד יעב"ץ כי מורא זה, כיון שיסודו ברגש האדם ולא בשכלו, הרי שביציאה מבית המקדש, כשהאדם חוזר ורואה בשנית את אותם קירות הבית ושעריו, מעתה מוראם עליו עלול להתכהות ולהיחלש, עד כדי שישתווו בעיניו לקירות ולשערים שבביתו שלו... כי זה טבע האדם! החידוש נעשה בעיניו להרגל, אשר מחליש ומכהה את חוש התפעלותו. והוא מתחיל להריגש שם 'היימיש', ולבסוף עוד משווה בעיניו את הקירות והשער לביתו...
ומהי העצה? אף היא רמוזה שם בפסוק קודם (שם ח): "בבוא הנשיא, דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא", היינו שהנשיא יוצא מבית הקמדש דרך אותו השער שנכנס בו. ומבאר החסיד יעב"ץ בטעם הדבר: 'כי הנשיא שהשכלתו שכלית לא יצטרך לזה, אלא ככל שיוסיף להתמיד תגדל האהבה בליבו'. כלומר, הנשיא אינו צריך שער חדש כדי לרענן את רגשות הלב, משום שעבודתו היא עבודה שכלית והכרתו היא הכרת השכל, אשר איננה נחלשת כפי שנחלשת התפעלות הרגש, והיא אשר מרעננת בנפשו כל העת את רגשות המורא והכבוד. ולכן, גם כשיכנס לבית המקדש ויצא משעריו באותה הדרך שנכנס אליו, עדיין יהיה זה באותה הרמה של מורא ויראת הכבוד.
רבי אייזיק התפעל מאד מרבי גדליה ומהאבחנה המוסרית המאלפת והשנונה ששמע מפיו. הוא לא פסק כל העת מלקלסו ולשבחו, עד שרבי שמחה שולמן זצ"ל ידידו של רבי גדליה ותלמידו של רבי אייזיק השתומם: "מדוע ראש הישיבה כה מתפעל? הן רבי גדליה לא חידש מעצמו דבר. הוא בסך הכל חזר על מה שכתב החסי"ד יעב"ץ?".
אולם רבי אייזיק השיבו בהינף יד: "פונקט דאס איז די חכמה!... די חכמה איז צו וויסן אוועק לייגן די פינגער אויף דעם!"... [בדיוק זוהי החכמה!... החכמה היא לדעת להניח את האצבע על זה"...]. כלומר ההתפעלות שלי היא מכישרונו להבחין היכן טמון ה'הרגש' המוסרי החשוב, לדלותו אותו ולהצביע עליו, ולהאירו באור יקרות בכדי להפיק ממנו את הלקח הנדרש. רבי גדליה (שיחה) 17:26, 1 בפברואר 2023 (IST)