שיחה:תנ"ך/ויקרא/כד

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

פסוק ג[edit]

יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר[edit]

וברש"י: יערוך אותו, עריכה הראויה למדת כל הלילה, ושיערו חכמים, חצי לוג לכל נר ונר, והן כדאי אף ללילי תקופת טבת, ומדה זו הוקבעה להם.

והנה בגמ' מנחות פט. לא כתוב להדיא שהמדידה היתה לפי השיעור הנצרך בלילי טבת. וכתבו שם תוס' ד"ה ושיערו רבנן חצי לוג מאורתא ועד צפרא - ואם משתייר מן השמן בתקופת תמוז לא חיישינן. ובירושלמי אמרינן דבימות הקיץ היו עושין פתילה גסה ובימות החורף פתילה דקה ומיהו כששיערו מתחילה שיערו בפתילה בינונית, עכ"ל. ומשמע מתוס' שהמדידה היתה בתקופת האביב או הסתיו, ואז שיערו בפתילה בינונית. ובחורף ובקיץ שינו זאת לפתילות עבות/דקות. וכל זה – בכדי שלא יישאר שמן בבוקר שיצטרכו לשפוך החוצה [וכדמשמע שם ברש"י]. [אכן רש"י בזבחים דף יא: ד"ה מדתה כתב: חצי לוג לכל נר ונר, כך שיערו חכמים לילי תקופת טבת שלא תכבה כל הלילה, ובתמוז ובניסן ובתשרי אם תדליק שליש היום לא איכפת לן. ובשיטמ"ק שם הביא בשם התוס' את דברי הירושלמי הנזכרים.] הארות חיים (שיחה) 16:32, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק ו[edit]

השלחן הטהור[edit]

וברש"י: של זהב טהור. דבר אחר, על טהרו של שלחן, שלא יהיו הסניפין מגביהין את הלחם מעל גבי השלחן.

ובשפ"ח הקצר הביא ב' ביאורים בדבר אחר שברש"י, הרא"ם מבאר: פירוש 'טהרו' - גבו, ובלשון ישמעאל קורין הגב 'טהר'. והגור אריה מבאר: שיתן הלחם על השלחן בלי הפסק, שלשון 'טהרו' משמע שיהיה מסולק מכל דבר.

ולכאו' נראה יותר כהגו"א, משום שלדבריו זה מקביל ממש לביאורי רש"י לעיל בפס' ד "המנורה הטהורה", ופרש"י שם: שהיא זהב טהור. דבר אחר, על טהרה של מנורה, שמטהרה ומדשנה תחילה מן האפר. וא"כ הכוונה גם שם היא - בלי הפסק, ושיהיה מסולק מכל דבר. וא"כ שני פירושי רש"י (הראשוניים והשניים) בשני המקומות - שוים ממש לפי דברי הגו"א. הארות חיים (שיחה) 16:32, 20 באפריל 2021 (IDT)

שם[edit]

ברש"י: שלא יהיו הסניפין מגביהין את הלחם מעל גבי השלחן.

צריך לומר שהעיפוש הוא דווקא כשמונח לחם על לחם בלא אויר, אך הלחמים התחתונים שהיו מונחים ישירות על השלחן - לא התעפשו ולמרות שאין שם אויר. ונראה הביאור בזה, כי הלחמים היו מתעפשים מחמת החום שהגיע מהלחמים שמתחתם, ולכן כשהיה שולחן צונן מתחתם לא הוצרכו שם לסניפין. הארות חיים (שיחה) 16:32, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק י[edit]

בתוך בני ישראל[edit]

וברש"י: מלמד שנתגייר.

נתקשיתי שהלא אמו היתה מישראל כמבואר בקרא, ומדוע הוצרך לגירות. שו"ר שהרמב"ן הקשה כן, ועי"ש בתירוצו שבאמת לא נצרך לגירות, אלא הכוונה שהלך אחר אמו ונדבק בישראל, ובתירוץ שהביא בשם בעלי התוספות שקודם מתן תורה הולכים אחר הזכר ולכן נצרך להתגייר.

והחזקוני והרא"ש עה"ת כתבו יישוב נוסף, שעד אחר מתן תורה היה הבן נמשך אחר אביו המצרי, ולא היה עם בני ישראל בקבלת התורה, ורק לאחר מכן הוא התגייר ובא למשפחת אמו.

והנה בגמ' בראש השנה דף ג: איתא דכורש מלך כשר היה ולכך מנו לו כמלכי ישראל, ותוס' שם (בד"ה שנת עשרים) כתבו שהוא היה בנה של אסתר המלכה, וכך מבואר ג"כ ברש"י בעזרא ד'. וצריך ביאור שהלא בגמ' שם בדף ד. מבואר שמכיון שהיה עכו"ם לא אומרים אצלו שבשביל שיחיה בני הרי"ז צדיק גמור, ומבואר שהיה גוי. ויש בזה כמה יישובים, ואכ"מ. אולם הביאו דעת מהרי"ט אלגאזי (הל' בכורות פ"ח אות ס"ה הראשון [ב]) שהדבר תלוי אם גדל ונתחנך אצל יהודים - שאז הוא ישראל כשר לכל דבריו, או שגדל בין הגויים ונתחנך כגוי שאז דינו כגוי לכל דבריו.

ולדבריו יתבאר היטב תירוץ הרמב"ן שבא להתגייר למרות שהיה בנה של שלומית היהודיה, משום שהלא יכל לחיות בין הגויים ואז דינו היה כמצרי, והוא בא לחיות עם היהודים ונדבק בישראל, וזה גופא הוי כגירות, שנכנס בזה לגדר ישראל.

[עוד יש לידע היכן משה אמר לו שיכול כן לקבוע את אהלו, וכנראה שבנפרד ומחוץ לכל השבטים, יחד עם הערב רב].

והנה הביאו מהדבק טוב שמה שרש"י כותב: בן איש מצרי - הוא המצרי שהרגו משה, רצונו לתרץ שמדוע קילל, אלא שהתנקם במשה שהרג את אביו. ונתקשיתי שהלא רש"י אמר שגידף משום שנתחייב בבי"ד של משה. שו"ר בשפתי חכמים שביאר שלכאו' מה הקשר בין מה שיצא מחויב לעמד וגידף, אלא שאמרו לו "באותות לבית אבותם", ושאל מי היה אביו, ואמרו לו מצרי, ושאל איזה, ואמרו לו זה שהרג משה בשם המפורש, מיד עמד וגידף. וע"ע בפי' באר התורה שהאריך בזה. הארות חיים (שיחה) 16:32, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק יא[edit]

ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן[edit]

וברש"י: מגיד שהרשע גורם גנאי לו, גנאי לאביו, גנאי לשבטו. כיוצא בו "אהליאב בן אחיסמך למטה דן" (שמות לא, ו), שבח לו שבח לאביו שבח לשבטו.

מבואר לכאו' ברש"י שכאן ההתייחסות של ה'רשע' איננה למקלל אלא לאמו שלומית, ולכן רש"י משוה זאת לאהליאב, שבשניהם מוזכר שם הרשע, שם אביו ושם השבט. משום שאם ההתייחסות הינה למקלל עצמו, א"כ כאן נוסף שם סביו - שאינו באהליאב [וכן שכאן מוזכרת אמו, ולא אביו כבאהליאב]. ולמרות שבפסוק לא מבוארת רשעותה של של שלומית, אך נראה שדיבור זה של רש"י מבוסס על דברי רש"י הקודמים שהיתה פטפטנית ודברנית ולכן קלקלה. הארות חיים (שיחה) 16:32, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק יב[edit]

ויניחוהו[edit]

וברש"י: לבדו, ולא הניחו מקושש עמו, ששניהם היו בפרק אחד, ויודעים היו שהמקושש במיתה, שנאמר מחלליה מות יומת, אבל לא פורש להם באיזו מיתה, לכך נאמר "כי לא פורש מה יעשה לו" (במדבר טו, לד), אבל במקלל הוא אומר, "לפרוש להם", שלא היו יודעים אם חייב מיתה אם לאו.

נראה לכאו' שכאן זוהי היתה גזירת הכתוב והוראת שעה להרגו, שהלא לא התרו בו למיתה. וגם במקושש נראה שהיתה זו הוראת שעה, שהלא צריכים להתרות גם באיזו מיתה יהרגוהו, וכשלא התרו כן א"א להרגו במיתה החמורה, והלא המקושש נסקל. ואם אכן שניהם נהרגו כהוראת שעה, צע"ק הלשון "ויודעים היו שהמקושש במיתה", דהלא כאן שניהם נהרגו רק כהוראת שעה. ודוחק גדול לומר שהכוונה שמקושש בעלמא במיתה, אך לא כאן שלא היתה התראה.

שוב חשבתי שאולי כן התרו במקושש, ויש לבדוק. ויתכן שהכוונה היא שידעו שמגיע למקושש מיתה – לפחות הקלה ביותר, שהלא התרוהו למיתה. ובסוף נסקל – מיתה החמורה – כהוראת שעה. וא"כ התרוהו למיתה כל שהיא. וראה בזה עוד בדעת זקנים כאן, אשר דן מצד הדין שהתראת ספק אינה התראה (פסחים סג:), ראה בדבריו. וכן ראה בזה בחזקוני (במדבר טו, לד) בסוף דבריו, ז"ל: וא"ת אליבא דרבי יהודה דאמר אינו נהרג עד שיודיעוהו בשעת התראה באיזו מיתה הוא נהרג (סנהדרין ח:), היאך דנוהו למיתה. אלא י"ל שמא התרו בו ארבע מיתות והתיר עצמו למיתה בכולן, עכ"ל. וראה עוד בגמ' (שם עח: פ:) לגבי הענין שהם לא ידעו באיזו מיתה ידונום, וכן במהרש"א במס' שבת שדן מצד שהיתה מלאכה שאינה צריכה לגופה. ולהנתבאר יש לדון בכל זה מצד הוראת שעה. הארות חיים (שיחה) 16:32, 20 באפריל 2021 (IDT)


פסוק יד[edit]

כל העדה[edit]

וברש"י: במעמד כל העדה, (מכאן) ששלוחו של אדם כמותו.

נתקשיתי שאם זה משום ששלוחו של אדם כמותו, א"כ הלא שליחות מהני גם שלא בפני המשלח, ומדוע היה צריך בפניהם ובמעמד כל העדה. שו"ר בנחלת יעקב שכתב שהת"כ כותב רק 'במעמד כל העדה', ורש"י הוסיף מדעתו 'מכאן ששלוחו של אדם כמותו'. ועדיין צע"ק. ועי"ש עוד מדוע אין מקור מכאן ששלוחו של אדם כמותו, עי"ש. הארות חיים (שיחה) 16:32, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק טז[edit]

ונוקב שם ה' מות יומת וגו'[edit]

וברש"י: אינו חייב עד שיפרש את השם, ולא המקלל בכינוי.

והנה רש"י לעיל בענין קללת בן איש המצרי (פס' יא) כתב: והוא שם המפורש ששמע מסיני. ומשמע מרש"י לכאו' שחייבים רק על שם הוי"ה ולא שם אדנות, שהלא את שם אדנות הוא שמע כל הזמן ומשתמש בו, ולא רק בסיני. אמנם הרמב"ם בפ"ב מהל' ע"ז ה"ז כותב שלדעתו על שניהם (הוי"ה ואדנות) הוא נסקל. ועי"ש בנושאי כלים. הארות חיים (שיחה) 16:32, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק יז[edit]

ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת[edit]

יש להעיר מדוע הוזכר כאן - באמצע פרשת המקלל – ענין הכאת נפש אדם, וחיובי עין תחת עין וכו'. שוב ראיתי מביאים בזה ג' טעמים. א. האבן עזרא ביאר, מכיון שהניצים שהוזכרו לעיל גם הכו זה את זה, שכן דרך הניצים לקלל ולהכות. ב. רבינו בחיי והרוקח (על פי הגמ' בסנהדרין נח:) כתבו שסמך "ואיש כי יכה" אצל "בנקבו שם", לומר שכל הסוטר לועו של ישראל כאילו סותר לועו של שכינה. ג. החזקוני כתב שמתוך שפירש דין מיתה באיש יוצא לריב וקילל, הולך ומסיים דברי ריבות שמביאים לידי מיתה. הארות חיים (שיחה) 16:32, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק כב[edit]

משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה[edit]

לכאו' הפסוק הקודם אינו שייך בגר, שהלא רש"י פירש שהכוונה "ומכה אדם יומת" למכה אביו ואמו, וגר הלא אינו מתייחס להוריו הגויים. וא"כ צ"ל שהפסוק כאן שמסכם את הפרשה - "משפט אחד וכו' כגר כאזרח", לא איירי על החצי האחרון של הפסוק שלפניו, אלא על הפסוקים שקדמו לו, וכן על החצי הראשון של הפסוק הקודם - "ומכה בהמה ישלמנה". הארות חיים (שיחה) 16:32, 20 באפריל 2021 (IDT)

אולי הכוונה שאפילו אם הוריו גרים (ובכה"ג מתייחס להם) חייב על הכאתן. נועם (שיחה) 16:57, 20 באפריל 2021 (IDT)
הרמב"ם (פ"ה מממרים ה"ט) כתב וז"ל: וכן גר שהורתו שלא בקדושה אע"פ שלידתו בקדושה אינו חייב על מכת אביו וקללתו. ובהמשך כתב: כשם שאינו חייב על אביו כך אינו חייב על אמו. מבואר להדיא שאפילו אם הוריו גרים אינו חייב על הכאתן. מצולות ים (שיחה) 17:46, 20 באפריל 2021 (IDT)
מצולות ים, אין זו סתירה לדברי הרמב"ם. כי כוונתי היתה למי שהיו הוריו גרים עוד לפני הורתו, ואף הורתו היתה בקדושה, ובזה חידש הכתוב שחייב על הכאתן. נועם (שיחה) 18:48, 20 באפריל 2021 (IDT)
דרך אגב יש לעיין בישראל הבא על נכרית ונתעברה ונתגיירה, אם הבן חייב על הכאת אביו, [ויש ראיות לכאן ולכאן]. בן עזאי (שיחה) 21:44, 20 באפריל 2021 (IDT)
נועם, אם הוריו היו גרים לפני הורתו - הוא ישראל גמור לכל דבר, ואינו נחשב גר. רק לגבי מלכות ושררה יש דין שתהא אמו מישראל וגם זה לא חסרון בעצם יהדותו. מצולות ים (שיחה) 23:08, 20 באפריל 2021 (IDT)
הוא ישראל גמור לענין כל המצוות שקשורות אליו, אבל לענין כיבוד אב ואם כיון שסוף סוף הוריו גרים אפשר להבין שצריכה התורה לחדש "כגר כאזרח יהיה" ללמד שיהיו מחוייבים בני הגרים בכבודם ממש כמו אילו לא היו הוריהם גרים. נועם (שיחה) 14:55, 21 באפריל 2021 (IDT)
חייב להיות הסבר מה הצד לומר שלא יהיה חיוב מורא אב כשהאבא יהודי גר, הסברא בגר היא שהוא "תינוק שנולד" אבל אם הורתו בקדושה מדוע 'צריכה התורה לחדש' שיהיו חייבים בכבודו, וכי למה לא? מצולות ים (שיחה) 15:04, 21 באפריל 2021 (IDT)
הוריו, לא היתה הורתם בקדושה, וגם לידתם לא היתה בקדושה, וקמ"ל רחמנא דאעפ"כ חייב לכבדם כי נתגיירו לפני הורתו שלו (כלומר, הורתו של הבן). נועם (שיחה) 15:18, 21 באפריל 2021 (IDT)
וכעין זה מצאנו שאמרה תורה (ויקרא י"ט י"ח) ואהבת לרעך כמוך, ואעפ"כ חזרה ואמרה שוב (ויקרא י"ט ל"ד) כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם ואהבת לו כמוך. נועם (שיחה) 16:10, 21 באפריל 2021 (IDT)