שיחה:תנ"ך/ויקרא/י

פסוק ג

ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרֹבי אקדש

וברש"י: היכן דבר, ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כט, מג.), אל תקרי בכבודי אלא במכובדי. אמר משה לאהרן, אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך.

שמעתי מקשים מדוע משה היה סבור שיתקדש המקום 'או בי או בך', והלא הכתוב אומר "בקרובי אקדש", והיינו לשון רבים, וכמו שאכן לבסוף מתו נדב ואביהוא ולא רק אחד, ומדוע משה סבר שרק אחד ימות. ותירץ אחי הרב פנחס שליט"א שכעת לאחר שמתו בני אהרן אומר משה שה' אמר שבקרוביו יתקדש, והיינו שהתברר שההתקדשות היתה בשני הבנים, אך אם לא הם היו מתים, היה יכו"ל שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והיינו בו או באהרן בלבד. ועדיין צע"ק שברש"י מבואר שהיכן דיבר - "ונקדש בכבודי" - במכובדי, ושוב משמע לשון רבים, וזה היה לפני מיתת בני אהרן. ותירצו לי שניתן לנקד 'במכובדִי' בחיריק בלשון יחיד, וזה ממש כמו הניקוד של "בכבודִי".

שוב ראיתי מביאים מרבי שמשון מאוסטרופולי שהקשה כעין הקושיה הנ"ל, שאם למשה היה ידוע שיקחו רק אחד, "או בי או בך", איך קרה הדבר שלבסוף נלקחו שנים. ואין לומר שנלקחו שנים מפני שהיו חשובים פחות ממשה ואהרן, שהרי משה אמר בדיוק להיפך מזה, "רואה אני שהם גדולים ממני וממך". והוא מצא גירסא אחרת במדרש, שמשה אמר "סבור הייתי בי ובך", כלומר שגם משה וגם אהרן היו צפויים למות, וא"כ אין תמיהה שבמקומם מתו נדב ואביהוא. הארות חיים (שיחה) 13:26, 4 באפריל 2021 (IDT)

פסוק ד

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דֹד אהרן

וברש"י: עזיאל אחי עמרם היה וכו'.

נתקשיתי מדוע כתוב בפסוק "דוד אהרן", והלא באותה מידה היה ג"כ דודו של משה - שהוא זה שקרא להם. וניתן ליישב זאת עפ"י דברי התורת כהנים כאן, וז"ל: מכיון שנאמר ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל, איני יודע שעוזיאל דוד אהרן, מה ת"ל דוד אהרן, מקיש מעשה עוזיאל למעשה אהרן, מה אהרן רודף שלום בישראל אף עוזיאל רודף שלום בישראל, עכ"ל. ובזה מיושבת ג"כ שאלתינו. שו"ר בפירוש באר התורה (מי"א מפרשי רש"י) שהתקשה כקושייתינו, וג"כ תירץ עפ"י המדרש, עי"ש. ובהעמק דבר הוסיף בזה שלפי הפשט משמעות דד כמו ידידות, מלשון 'כי טובים דודיך'. [ויש להוסיף שבתרגום יונתן תירגם "חביבא דאהרן", וזה כמו שרב קרא לר' חייא דודו - חביבי.] והוסיף שבא לפרש מדוע קרא דווקא לבני עוזיאל, משום שחשש שיש מהם המקנאים לאהרן ושמחים לאידו, ולכן קרא דווקא להם שהיו בידידות עם אהרן, עי"ש עוד. הארות חיים (שיחה) 13:26, 4 באפריל 2021 (IDT)

עוד אפש"ל, דאמר דד אהרן, לומר שטעם שקראם לטפל בנדב ואביהוא מפני קירבת המשפחה. בן עזאי (שיחה) 06:19, 6 באפריל 2021 (IDT)

פסוק ו

ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו וגו'

לשון הכתוב צריכה בירור, מדוע באמירת מרע"ה לאהרן הלשון היא "אל אהרן", ואילו מיד באמירה לבניו הלשון היא "ולאלעזר ואיתמר", דלכאו' היה מתאים יותר לכתוב: 'אל אהרן (ו)אלעזר ואיתמר'. ונראה שזה משום שעיקר האמירה היתה לאהרן, ובדרך אגב היתה מיועדת אף לאלעזר ואיתמר בניו.

שוב ראיתי בזה בבעל הטורים כאן, שכתב: הפך פניו כנגד אהרן ודיבר עמו פה אל פה, ולכך כתיב 'אל אהרן', אבל לא הפך פניו כנגד אלעזר ואיתמר, ולכך לא נאמר בהם 'אל', עכ"ל. וברוך שכיוונתי. הארות חיים (שיחה) 13:26, 4 באפריל 2021 (IDT)

ואחיכם כל בית ישראל

וברש"י: מכאן שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל להתאבל בה.

ובשפ"ח הקצר בשם מהרא"י: ר"ל דהכל מחויבים להתאבל אם תלמיד חכם מצער עצמו כגון כאן שהיה אהרן בצער וכו'.

נראה שאין כוונתו דווקא לאהרן לבדו, אלא הכוונה היא גם לשני בניו הנותרים. א. שהלא משה רבינו כאן בפסוק מדבר עם שלשתם. ב. משום שאם היה מתייחס רק לאהרן, היה צריך לכתוב: 'ואחיך' כל בית ישראל, ואילו 'ואחיכם' מתייחס לשלשתם. [דזה ודאי שאינו מתייחס למתים, דא"כ היה צריך לכתוב: 'ואחיהם', וכפי שביאר השפ"ח הקצר בהמשך דבריו.] הארות חיים (שיחה) 13:26, 4 באפריל 2021 (IDT)

פסוק ט

יין ושכר אל תשת

וברש"י: יין דרך שכרותו.

ביאר ברא"ם שזהו כשיטת ר' אליעזר שאינו מרבה מ'ושכר' שאר משקין המשכרים, משום שלומדים 'שכר' 'שכר' מנזיר שזה דווקא ביוצא מן הגפן, ומה בא לומר 'שכר', שכשהפסיק באמצע רביעית או הוסיף מים אינו חייב, דבכה"ג ליכא שכרות, וזה דלא ככה"ת שמספיק בכדי אכילת פרס ושתית רביעית.

ונתקשיתי לפי"ז בדברי המשנ"ב בהל' נשיאת כפים (סי' קכח ס"ק קמא) שהביא בשם המג"א (סקנ"ה) לאסור בנשיאת כפים אפי' כשהכהן שתה יין מגיתו שאינו משכר. והלא מבואר שם שנשיאת כפים תליא בעבודה, ולכן השו"ע התיר כששתה בפעמים או עם מים - משום שפטור כה"ג בעבודה. והלא בעבודה מבואר ברש"י שאסור דווקא במשכר - "יין דרך שכרותו". שו"ר שאכן כך הקשה בלבושי שרד על המג"א עי"ש, וברוך שכיוונתי. ועדיין צע"ק שהמשנ"ב אינו מסתייג מדברי המג"א, אלא רק מביא שכמה אחרונים חולקים עליו כיון שאינו משכר, ואינו משוה זאת לעבודה.

ובמה שהבאנו מהרא"ם שכשנתן בו מים כל שהוא - פטור. מקורו טהור בתורת כהנים. ולכאו' מדוע לא נאמר שהמים בטלים ברוב יין, וכל עוד שיש טעם יין, ובפרט שזה משכר, מדוע שלא יעבור? וכן יש לדון כשעירב קצת מים ועדיין משכר, ושתה יותר מרביעית, כדי שיעור רביעית מהיין שבתערובת, האם גם בכה"ג אינו לוקה. וראיתי מביאים מהגמרא שביותר מרביעית אפי' נתן בו מים חייב. ובתורת כהנים דעת ת"ק שמיתה בידי שמים יש רק ברביעית יין שהוא לפחות בן ארבעים יום, ולאו יש אפי' בכל שהוא מיץ ענבים. ודברי רש"י המוזכרים כתובים בת"כ בדעת רבי אליעזר: אם נתן לתוכו מים כל שהוא פטור. וצריך לדעת אם כוונתו שפטור מלאו או ממיתה בידי שמים (ועיין כריתות יג:). הארות חיים (שיחה) 13:26, 4 באפריל 2021 (IDT)

במה שהקשת ולכאו' מדוע לא נאמר שהמים בטלים ברוב יין, וכל עוד שיש טעם יין, ובפרט שזה משכר, מדוע שלא יעבור?, לא הבנתי, הלא זה גופא אמר, דאינו משכר בכה"ג. בן עזאי (שיחה) 06:23, 6 באפריל 2021 (IDT)

פסוק י

ולהבדיל בין הקֹדש ובין החול

וברש"י: כדי שתבדילו בין עבודה קדושה למחוללת, הא למדת שאם עבד עבודתו פסולה.

ביאר השפ"ח הקצר בשם הרא"ם: כלומר, שאם לא תהיו שתויי יין יהא הבדל בין עבודת הקודש למחוללת, כי העבודות שהם בשכרות כולן מחוללות.

לא זכיתי להבין את דברי הרא"ם ומה שהוקשה לו בדברי רש"י, שהלא ניתן לבאר בדברי רש"י כפשוטו, שההבדל בין שתויי יין לבין כשאינם שתויי יין הוא הבדל בין עבודה קדושה למחוללת, וזאת משום שעבודה במצב של שתוי יין הינה עבודה פסולה. [ואילו לפי הרא"ם כוונת רש"י בכתבו 'מחוללת' הינה באופן שאינו שתוי יין; וזהו דבר תימה, דהיכן מדובר כאן בעבודה מחוללת מסיבה אחרת שאינה שתוי יין.] הארות חיים (שיחה) 13:26, 4 באפריל 2021 (IDT)

פסוק יב

בניו הנותרים

וברש"י: מן המיתה, מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה על עון העגל, הוא שנאמר (דברים ט, כ) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואין השמדה אלא כלוי בנים, שנאמר (עמוס ב, ט) ואשמיד פריו ממעל, ותפלתו של משה בטלה מחצה, שנאמר (דברים שם) ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא.

מבואר כאן שנקנסה מיתה על בני אהרן מחמת חטא העגל, והדבר צריך ביאור, שהלא מפורש בפסוק חטא בני אהרן, "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם" (פס' א), או כפי שהביא רש"י (פס' ב) שמתו מחמת שהורו הלכה בפני משה רבם, או שנכנסו שתויי יין למקדש, וא"כ לכאו' לא מתו מחמת חטא העגל של אביהם.

ונראה פשוט ליישב, שהלא "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו", וכאשר הקב"ה ממית אדם, הרי שדבר זה מגיע הן לו הן למשפחתו, אשתו ובניו, וכן ידידיו וכדו'. וא"כ כאן נראה שמה שהגיעה המיתה לבני אהרן עצמם, היה זה משום חטאם האישי וכפי שהבאנו, אך הצער והסבל שהגיע לאהרן אביהם על שיכול בניו, זה הגיע לו מחמת חטאו בעון העגל. ואמנם מצידו הגיע לו שיתכלו בניו לגמרי, ולזה הועילה תפילת משה רבינו לבטל מחצה מעונשו.

פסוק טו

שוק התרומה וחזה התנופה

וברש"י: לשון "אשר הונף ואשר הורם" (שמות כט, כז). תנופה מוליך ומביא, תרומה מעלה ומוריד. ולמה חלקן הכתוב תרומה בשוק ותנופה בחזה, לא ידענו, ששניהם בהרמה והנפה.

בנוסף לקושיית רש"י יש להקשות עוד מדוע השתנה כאן הסדר מאשר הפסוק בשמות שרש"י מביא, שכאן הוקדם 'תרומה' ל'תנופה', ושם הוקדם 'הונף' ל'הורם'. ונראה לי שבמציאות הקדימו להניף= "מוליך ומביא מעלה ומוריד". ועיין בזה (וע"ע רמב"ן). הארות חיים (שיחה) 13:26, 4 באפריל 2021 (IDT)

פסוק יט

ותקראנה אותי כאלה

וברש"י: אפילו לא היו המתים בני, אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם כאלו, כגון כל האמורים בפרשת כהנים שהכהן מטמא להם.

מבואר שגם שאר קרובים הכוונה לשבעת הקרובים שחייבים להיות אוננים עליהם, ואם כן אינני מבין מהו "אפילו לא היו המתים בני וכו'", מדוע בנים נחשבים כיותר קרובים מאשר אב, אח, ואשה. ועיין בזה. הארות חיים (שיחה) 13:26, 4 באפריל 2021 (IDT)

פסוק כ

וישמע משה וייטב בעיניו

וברש"י: הודה ולא בוש לומר לא שמעתי.

הוסיף הרא"ם: אלא הודה ואמר שמעתי ושכחתי.

ונראה שה"וייטב בעיניו" היה משום שראה בזה את דרגתו הגבוהה של אהרן הכהן, שלמרות שלא קיבל וידע שהדין הוא לחלק בין קדשי שעה לקדשי דורות, ומשה רבינו הורה לו מפורש בקדשי שעה, וסבר שהוא הדין בקדשי דורות, אך אהרן מסברא חילק ביניהם, וכיון בזה למה שבאמת משה רבינו שמע מהקב"ה ושכח, ולכן "וייטב בעיניו" - שאהרן זכה לכוין מדעתו לדברי השי"ת [ולא רק שסברתו לא סתרה את ציווי הבורא], ודו"ק. שוב ראיתי כן בספורנו, ז"ל: וייטב בעיניו - שמח על טוב סברת אחיו ובניו שהיטיבו לראות ולהורות.

ובפסוק זה רואים מעלה נוספת שהיתה במשה רבינו, שלמרות שהתברר שטעה ולא שמע בקדשי דורות כפי שחשב אלא להיפך, שהלא הוא אמר "כאשר ציויתי" - במנחה (רש"י), למרות זאת התורה מכתיבה עליו "וייטב בעיניו", ששמח שהצדק היה עם אהרן ובניו ולא עמו, ושמח שעשו כדין - למרות שהוא טעה. [וודאי שעסקינן בקדושי עליון, ואסור לתת 'ציונים' אפילו 'חיוביים', אך יתכן שדבר זה נכתב בתורה הקדושה לדורות גם בכדי ללמדנו ענוה וצניעות מהי.] הארות חיים (שיחה) 13:26, 4 באפריל 2021 (IDT)