שיחה:תנ"ך/במדבר/יד
פסוק ט[עריכה]
אך בה' אל תמרודו ואתם אל תיראו וגו'[עריכה]
וברש"י: אל תמרודו - ושוב ואתם אל תיראו.
ביאר בשפ"ח הקצר בשם הרא"ם: פירוש שני הדיבורים הללו האחד נמשך מחברו, שאם בה' אל תמרודו, שוב לא תיראו, דאם לא כן אין טעם לסמיכות שני הדבורים הללו זה אחר זה.
מעניין מאוד שהדבר חוזר על עצמו בסיום הפסוק: "וה' איתנו אל תיראום", היינו שאם לא תמרדו בה' - יהיה ה' איתנו, וממילא אין טעם לירא מהם. ועדיין צ"ב כפילות זו שהפסוק חוזר על עצמו.
שוב ראיתי בשם ספר צרור המור שביאר את הכפילות מתחילת הפסוק לסופו, שבתחילה אמר כנגד העם, ואח"כ חזר ואמר כנגד הגיבורים. ובענין הכפילות בתחילת הפסוק "אך בה' אל תמרודו - ואתם אל תיראו", ביאר האברבנאל שבתחילה אמרו שאם ה' חפץ בנו הוא יביא לנו את הארץ, שהוא ילחם את מלחמותינו, ועוד שגם 'אתם' בזכות עצמכם אל לכם לפחד, שאתם עם רב וחזק והם אנשיפ פחותים עובדי אדמה מתענגים בפירותיה. וכעי"ז כתב הרמב"ן (פס' ט), עי"ש. הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)
סר צילם[עריכה]
וברש"י: מגינם וחזקם, כשרים שבהם מתו, איוב שהיה מגן עליהם בזכותו.
כאן ענו יהושע וכלב על בקשת משה רבינו כששילחם שיבדקו "היש בה עץ אם אין", ופרש"י: אם יש בהם אדם כשר שיגן עליהם בזכותו. ושני הדימויים מתאימים מאוד זה לזה, משום שה'עץ' נותן 'צל'.
אמנם ראיתי ברמב"ן (פס' כז) שכתב: ועל שאלתו "היש בה עץ אם אין", השיבו לו "וזה פריה", כי כן צוה אותם להראותו, עכ"ל. וא"כ יתכן שאכן עשרת המרגלים ענו על השאלה כפשוטה באמרם "וזה פריה", ואילו יהושע וכלב ענו כאן על עומק השאלה - שעוסקת באדם כשר שיגן עליה בזכותו. הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)
פסוק יב[עריכה]
אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו[עריכה]
הקשו בקובץ 'עיון הפרשה': יש להבין מדוע יעמוד ה'גוי הגדול' דוקא ממשה, ולא מכל בני לוי שלא חטאו. והביאו שלשה מקורות (כדלקמן) שלא נגזר על שבט לוי למות במדבר.
ונראה דהנה בשלושת המקורות שהביאו: רש"י (א, מט), רש"י כאן (יד, כט), ובגמ' ב"ב קכא:, בשלשתם לא כתוב להדיא שהלויים לא חטאו בחטא המרגלים, ויתכן שלמרות שלא שלחו מרגל, אך היו בכלל כל העדה שבכו בליל תשעה באב, ובגמ' הנזכרת רק כתוב שבפועל לא נגזר עליהם למות במדבר. ויתכן שכפי שמבואר ברש"י שהעונש על חטא המרגלים היה בצירוף עם עונש על חטא העגל, [ז"ל רש"י (יד, לג): לפי שמשעשו את העגל עלתה גזרה זו במחשבה, אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם, וזהו שנאמר "וביום פקדי" - במרגלים - "ופקדתי עליהם חטאתם" (שמות לב, לד), ואף כאן נאמר "תשאו את עונותיכם" (ולא עונכם), שתי עוונות של עגל ושל תלונה וכו'.] אם כן מכיון שבני לוי לא חטאו בעגל, לא היה להם צירוף זה של שתי עבירות חמורות ולכן לא נגזר עליהם למות במדבר, אך בתחילה כשהשי"ת רצה לעשות רק ממשה גוי גדול - אז גם שבט לוי היו אמורים להדחות מחמת חטאם שנשתתפו בחטא המרגלים. וע"ע במש"כ ריש פר' דברים.
והנה העיר לי ידידי הרב יחיאל רוזנר שליט"א, אם נאמר ששבט לוי לא חטאו (כהבנת 'עיון הפרשה' הנ"ל), מדוע הם לא נכנסו לארץ מיד, והוצרכו אף הם להתעכב ארבעים שנה במדבר. ואמרתי לו שכך ג"כ ניתן להקשות על משה ואהרן שלא חטאו, ובכל זאת התעכבו במדבר ארבעים שנה. ונראה שביאור הדבר הוא שכלל ישראל הוא חטיבה אחת של 'ציבור' ו'כלל ישראל', ולכן אי אפשר שרק חלקם יעלו, ואכן לכן אמר כאן הקב"ה למשה שיעשה ממנו גוי גדול, ושוב זה יהיה ה'ציבור' ו'כלל ישראל', והם יוכלו לעלות לארץ, אך כל עוד שיש 'כלל ישראל' - אין אפשרות שיעלו רק חלקם. [אמנם ליישב את עצם שאלתו צריך לומר כנ"ל שאף הלויים חטאו במרגלים, דאל"כ שוב יקשה שה'גוי גדול' יכול לעמוד מכל שבט לוי, וכנ"ל.] הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)
פסוק יג[עריכה]
כי העלית[עריכה]
וברש"י: כי, משמש בלשון אשר, והם ראו אשר העלית בכחך הגדול אותם מקרבם, וכשישמעו שאתה הורגם, לא יאמרו שחטאו לך, אלא יאמרו שכנגדם יכולת להלחם, אבל כנגד יושבי הארץ לא יכולת להלחם.
ביאור הדבר נראה על פי המתבאר לקמן בספר יהושע (ב, יא) שהגויים טעו בכך שישנם כמה כוחות בבריאה, ולמרות שהקב"ה הראה את כחו ביציאת מצרים, אך אינו "בעל הכוחות כולם", ולכן סברו שאין לו כח כנגד ל"א מלכים (רש"י פס' טז). וכפי שמצינו כן שפרעה טעה כשראה שהקב"ה השאיר את בעל צפון [וכפי שכתב רש"י בפר' בשלח (שמות יד, ב)]. ובזה יתיישב מה שהוקשה לי, שבשלמא אם היו מנצחים את פרעה בכח הזרוע, אכן היה ניתן לטעות שאין להם כח כנגד ל"א מלכים; אך הלא הם ניצחו ע"י שהקב"ה הכה את המצרים בעשרת המכות, ואת אותם מכות עצמם הוא יכול להכות את ל"א המלכים ומי יעכב בעדו, ואם ימותו כל הבכורים או שאר המכות, ודאי שהם ייכנעו, ומה יכולה להייות טענת המצרים? ולהמבואר מיושב שחשבו שישנם כמה כוחות, וכנגד כוחות אלו אין – ח"ו – כח לקב"ה.
וראיתי ברמב"ן כאן שכתב כעין הדברים האמורים (אך ללא ההשוואה לבעל צפון, וכן אינו מדגיש להדיא את ענין 'בעל הכוחות כולם'), וז"ל: ולפי דעתי אין הכונה למשה רבינו בטענה הזאת מפני שהכנענים חזקים וגבורים במלחמה ואינו דומה פרעה לשלשים ואחד מלכים, כי השם הכה את מצרים בדבר והמית בכוריהם ברגע והביא עליהם מכות גדולות מן השמים ונקל זאת בעיני ה' להכות בדבר הגבורים והחזקים כדלים וכחלשים, אבל הכוונה בתפלה הזאת לאמר יחשבו מצרים ויאמרו כי יש כח באלהי כנען להציל מידך, כי עשית במצרים ובאלהיהם שפטים עד שהוצאת העם הזה מקרבו ולא יכולת לעשות כן בכנען ובאלהיהם, והנה יהיה בזה חלול השם ויחזקו ידי עובדי ע"ז, עכ"ל. הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)
פסוק יז[עריכה]
ועתה יגדל נא כח אדנ-י וגו'[עריכה]
כתב הספורנו: לכבוש את מדת הדין. וכעין זה כתב החזקוני: מדת הרחמים תנצח למדת הדין לכבוש כעסך וכו'.
יש לבדוק האם שם אדנות הנכתב כקריאתו הוא שם המורה על מידת הרחמים כפי שמורה שם הוי"ה, או שאין זה כך. ומהספורנו והחזקוני הנזכרים משמע כהאפשרות הראשונה.
וראה בזה ברמב"ן כאן, שכתב בתוך דבריו, ז"ל: ודרך האמת תכיר, מפני שהשם במקום הזה כתוב באל"ף דל"ת, ויאמר שיהיה הגדולה בכח רחמים, כי מדת הדין היא שמתוחה כנגדם, עכ"ל. וכנראה שדבריו מובנים ליודעי 'דרך האמת', וכלשונו. שוב ראיתי את דברי הרמב"ן בר"פ ואתחנן (דברים ג, כד) שכותב: ושאר השמות כולן מדת הדין... וכ"ש אל"ף דל"ת שהוא לשון אדונים, עכ"ל. וכנראה לזאת כוונתו אף כאן, ודו"ק.
ונתקשיתי מדוע מרע"ה לא השתמש בשם הוי"ה שאף הוא כנגד מידת הרחמים, וכנודע [ואכן יתכן שהרמב"ן בדבריו הנזכרים בא ליישב זאת].
ויתכן לומר שהדבר יתיישב היטב לפי הביאור שהבאנו בפר' וירא (בראשית יח, כז) בשם הרב אברהם גנזל שליט"א, שכאשר אאע"ה דיבר עם הקב"ה, הוא השתמש בלשון אדנות ולא בשם הוי"ה, ולכן הדבר נכתב בתורה באופן זה, עיי"ש; וא"כ ה"ה כאן שזהו דיבור של מרע"ה עם הקב"ה, נכתב כך. ודו"ק בזה. הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)
פסוק יח[עריכה]
ה' ארך אפים וגו'[עריכה]
ישנם חילוקים רבים בין המידות האמורות כאן לי"ג מידות המקוריים. ויעוין ברמב"ן, חזקוני ודעת זקנים שיישבו את החילוקים. הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)
פסוק כב[עריכה]
וינסו אותי זה עשר פעמים[עריכה]
וברש"י: וינסו – כמשמעו.
יש לידע לפי מה שנתבאר במאמר לחנוכה ענין 'נסיון' שהוא כמו 'נס להתנוסס', היינו שמיועד להעלות בדרגה את מי שעומד בנסיון, וכפי שכותב רש"י עה"פ "לבעבור נסות אתכם" (שמות כ, יז): לגדל אתכם בעולם, שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם. נסות. לשון הרמה וגדולה, כמו "הרימו נס" (ישעיה סב, י), "ארים נסי" (שם מט, כב), "וכנס על הגבעה" (שם ל, יז), עכ"ל רש"י. ואם כן יש לידע מה שייך כאן 'לנסות' כביכול את הקב"ה. הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)
פסוק כג[עריכה]
אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם, וכל מנאצי לא יראוה[עריכה]
צריך ביאור הכפילות בפסוק. וכתב בספורנו: וגם מבניהם שאינם בזאת הגזירה שלא הגיעו לכ' שנה, כל אותם שינאצוני לעתיד לא יראוה, כמו שקרה למתים על דבר קרח ועל דבר פעור ובנחשים השרפים, עכ"ל. ונראה שכבר רימז לזה האבן עזרא שכתב: וכל מנאצי - מבניהם. אמנם הרמב"ן כתב ע"ד האבע"ז: ואין בו טעם. וע"ע באור החיים ביאור נוסף לכפילות. הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)
פסוק כד[עריכה]
ועבדי כלב וגו' וזרעו יורישנה[עריכה]
התבוננתי לפרש שברכה זו של "וזרעו יורישנה" שייכת אף היא דווקא לגבי כלב ולא לגבי יהושע, וזאת משום שליהושע לא היו בנים, וא"כ לא שייכת אצלו ברכת 'וזרעו יורישנה'.
והנה בעיקר הענין אם לא היו ליהושע רק בנים או אף בנות, הנה בגמרא במגילה (סוף דף יד:) מפורש ש'בני לא הוו ליה, בנתן הוו ליה'. וכך אכן נקטו התוספות (שם ג: ד"ה מלמד), שכתבו 'שלא היה לו בן זכר' [והרש"ש בעירובין סג. כותב שאין ספק שהתוס' כיוונו לגמ' הנ"ל]. וכך משמע קצת אף בגמ' בפסחים קיט: שכתוב שם שיהושע אינו רוצה לזמן על הכוס לעתיד לבא מכיון 'שלא זכיתי לבן', ופירש רש"י שם 'ולא משכח קרא ברא ליהושע'.
אמנם בגמ' בעירובין (סוף דף סג.) כתוב 'אזיל לשאול בלא ולד', ומשמע להדיא שאף בנות לא היו לו, וכך מבואר אף ברש"י שם (ע"ב ד"ה לא נענש), שכתב 'להיות ערירי', ומשמע אף בלא בנות, ואכן הרש"ש בעירובין שם מעיר כן.
וראה שם במהרש"א שהוסיף שאכן בפסוק שממנו לומדים זאת - "נון בנו יהושע בנו", אין הוכחה אלא רק לכך שלא היו לו בנים, אשר היו צריכים להזכר אחריו בדברי הימים (שם) בשלשלת הדורות, אך אין כלל ראיה מהפסוק לענין אם היו לו בנות, ולכן נראה לו כהגמרא והתוס' במגילה שהיו לו בנות. וא"כ לפי זה נופל ביאורינו שביהושע לא היה שייך לכתוב "וזרעו יורישנה", שהלא גם בנות נכללות ב'זרעו' שיכולות לירש אותו כשאין לו בנים.
אמנם שוב ראיתי בחזקוני כאן שכתב בביאורו השני: לא הזכירו לפי שלא היו לו בנים, ואין לומר עליו "וזרעו יורישנה", עכ"ל. והיינו להדיא כדברינו הנ"ל, ויש לדון בדבריו ככל המבואר לעיל. הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)
רוח אחרת[עריכה]
וברש"י: שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב, למרגלים אמר אני עמכם בעצה ובלבו היה לומר האמת, ועל ידי כן היה בו כח להשתיקם, כמו שנאמר ויהס כלב, שהיו סבורים שיאמר כמותם וכו'.
נראה שיהושע לא יכל לנהוג כפי שנהג כלב, משום שכולם ידעו שהוא תלמידו המובהק של מרע"ה, וודאי לא ידבר כך נגדו, ולכן רק "ויהס כלב את העם" ולא יהושע. ופשוט. הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)
וזרעו יורישנה[עריכה]
וברש"י: חברון תנתן לו.
צריך ביאור, שהלא אם כלב עצמו יכנס לארץ ויקבל את חברון - כפי שאכן היה במציאות, מדוע רק זרעו יוריש את הגויים ששם ולא הוא עצמו. וראיתי בספורנו שכתב: הוא יורישנה לזרעו, לא כענין שאר דור המדבר וכו'. אמנם ברש"י כאן לא משמע שפירש כהספורנו שזוהי לשון ירושה מכלב לבניו, ועיין בזה. שוב יישב לי זאת ידידי הרב יעקב הנדל שליט"א, שלולי הפסוק היה ניתן לסבור שרק לכלב עצמו נתנו את חברון, אך לכשימות תחזור הנחלה לכלל ישראל ולא לבניו שלו, וזוהי כוונת הכתוב להפקיע מכך, ולומר שגם זרעו יורישנה ויירשנה. הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)
פסוק כז[עריכה]
עד מתי לעדה הרעה הזאת[עריכה]
וברש"י: אלו המרגלים, מכאן לעדה שהיא עשרה (סנהדרין ב.).
וביאר בשפ"ח הקצר: כי זולת יהושע וכלב היו עשרה, וקראם 'עדה'.
ראיתי מובא מעשה, שהאמרי אמת זיע"א הגיע לישיבת 'חברון' שבעיר בחברון (עוד קודם מאורעות תרפ"ט), ושאל שם את אחד הבחורים, הכיצד לומדים ש'עדה' זה עשרה, מהפסוק אצל המרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת" - יצאו יהושע וכלב, והלא איתא בירושלמי (והובא בתוס' בסוטה לד.), ששיטת רבי עקיבא היא שמהפסוק "איש אחד איש אחד" לומדים שלכל מַטֶה היו שני מרגלים, וא"כ היו עשרים ושתים מרגלים מלבד יהושע וכלב, ואיך לומדים משם ש'עדה' זה עשרה? והשאיר זאת בקושיא.
הבחור הנשאל שאל זאת אנשים רבים במשך הזמן אשר לא ידעו להשיב על כך, ובשנת תשס"ט בנו שאל זאת את מרן בעל האילת השחר זצוק"ל, והוא מיד ענה לו על פי תוס' בעירובין ו. (סוד"ה כיצד מערבין) הכותבים בדברי רש"י שיש תנאי לדין רשות הרבים שיהיו בה ששים ריבוא, והקשו התוספות שהיו בדגלי מדבר טף ונשים לאין מספר, וכן ערב רב. ותירצו שרק מה שנזכר בפירוש בפסוק מחשיבים. וא"כ ניתן לומר כן אף כאן, שגם במרגלים מחשיבים רק את אותם המוזכרים להדיא בפסוק.
אמנם העירוני שיש לחלק בין דברי התוספות לכאן, משום שבענין רה"ר אכן מוזכר בתוה"ק להדיא מספרם של בני ישראל הגברים, ולכן הולכים לפיו, אולם כאן לא מוזכר להדיא מספר המרגלים, וא"כ שוב יקשה להירושלמי שנאמר ש'עדה' היא כ"ב. ויישבתי זאת על פי הפסוק בפר' דברים (א, כג) "ואקח מכם שנים עשר אנשים", היינו שאכן מוזכר מספרם להדיא, ודו"ק.
וחיפשתי בירושלמי הנזכר (והוא בסוטה פ"ז ה"ה), ומצאתי שם בקרבן העדה, שכתב ז"ל: לרבי עקיבא דהוא אמר כל מקום שנאמר כפל לשון לריבוייא קאתי, א"כ ה"נ דכתיב "איש אחד איש אחד למטה" נמי לריבוייא קאתי דמכל שבט היו שנים דהוה ליה כ"ד, ולא נזכר בכתוב רק השמות של איש אחד למטה, היינו משום חשיבותם של אלו הנזכרים בתורה שאותן שהיו עמהם לא היו חשובים כמותם, עכ"ל.
ונראה שדברי האילת השחר מסתדרים היטב עם ביאורו של קרבן העדה [שנראה לכאו' שנתקשה בעצמו בכעין קו' האמרי אמת], היינו שעצם זה שבתוה"ק הוזכרו רק שמותיהם של י"ב מהמרגלים, ולא של הי"ב הנוספים, מוכח שהם היו העיקריים והחשובים, ולכך כשכתוב בתוה"ק "עד מתי לעדה הרעה הזאת", היא מתייחסת לאותם המרגלים החשובים שהוזכרו קודם לכן, שהם היו עשרה. ויתכן להוסיף שהמרגלים הנוספים לא היו בעלי דעה, אלא רק שימשו את המרגלים המוזכרים בתוה"ק, וא"כ פשיטא שאינם מצטרפים ל"עדה הרעה", דלא היתה להם דעה, ואולי גם הירושלמי יודה שהם לא נענשו למות במגפה עם תולעים (המבוארת ברש"י לקמן פס' לז).
שוב ראיתי ב'ילקוט ביאורים' שבגמ' מהדורת 'מתיבתא' (סוטה לד.) שהביאו את קושיא זו של האמרי אמת בשם הרבה אחרונים, הלא הם: מנחה חריבה, גליון הש"ס, ומנחת סוטה. והביאו את יישובו של המנחה חריבה, שיתכן שחוץ מי"ב המרגלים נשיאי העדה שמשה בחר את שמותם, נשלחו גם י"ב אנשים שישראל בחרו את שמותם, ולכן נכתבו בתורה רק שמותיהם של נשיאי העדה, וזהו שכתוב "אלה שמות האנשים אשר שלח משה" דווקא, שהם הי"ב ששלח משה, וחוץ מזה שלחו גם ישראל י"ב אנשים, והעדה הרעה נחשבו רק נשיאי העדה ששלח משה, משום שלי"ב המרגלים ששלחו ישראל לא היו נשמעים כ"כ לרעה, ורק כיון שהי"ב איש שהיו מנשיאי העדה הוציאו לעז על הארץ, לכן נמשכו אחריהם ישראל.
אמנם הביאו שבחתם סופר (בהערות על הירושלמי שם) כתב להיפך, משום שלכאורה איך האמינו לנשיאים והלא הם היו נוגעים בעדותם שהרי כתוב במדרש שהמרגלים חששו שבארץ הם לא יהיו נשיאים. ולכן מבאר על פי דברי הירושלמי שהיו כ"ד מרגלים, שעם ישראל האמינו לאלו שלא היו נשיאים, וזה מרומז בפסוק "אחינו המסו את לבבינו", אחינו משמע הפשוטים. [אמנם דבריו צ"ב, דא"כ לכאו' כל הי"ב הפשוטים הוציאו את דיבת הארץ, וא"כ שוב מהו המקור שעדה הם עשרה. ואילו לפי המנחה חריבה דלעיל מבואר היטב, שמתוך הי"ב החשובים יש להוציא את כלב ויהושע, ולכן נשארו עשרה, וצ"ב כעת.] עוד הביאו בשם 'יש סדר למשנה' (מגילה פ"ד מ"ג), שאף שכ"ד מרגלים היו, מכל מקום לא נתכוונו לרעה אלא עשרה מהם שנכתבו בפסוק. הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)
פסוק כט[עריכה]
במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם וגו'. כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון[עריכה]
התקשיתי בזה, שהלא כאן עדיין לא נגזר על משה ואהרן שלא יכנסו לארץ, וכמבואר ברש"י לקמן (כ, יב), ז"ל: יען לא האמנתם בי – גילה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד [=של מי מריבה שהיה בסוף הארבעים שנה] היו נכנסין לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם כעון שאר דור המדבר שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ כך היה עון משה ואהרן, עכ"ל. וא"כ מדוע כאן מוזכרים רק כלב ויהושע. ונראה שמוכח מזה כדברי הגמ' בב"ב קכא: המובאים ברש"י כאן, שהלויים נכנסו לארץ ולא היו בכלל הגזירה. וא"כ אכן אין כלל נידון לגבי שבט לוי, והפסוק כאן עוסק רק בשאר עם ישראל - שמהם לא נכנסו אלא יהושע וכלב. וכן מוכח ממה שאלעזר הכהן נכנס לארץ, והוא היה הכהן הגדול במקום אהרן וכמבואר בנביא, ובכ"ז הוא לא מוזכר כאן להדיא שנכנס לארץ. והביאור כנ"ל. הארות חיים (שיחה) 10:36, 2 בפברואר 2021 (IST)