שיחה:מראי מקומות/ברכות/יח/ב

מעשה דבני ר' חייא

בני ר' חייא (פירש"י בע"ז מו. שיהודה וחזקיה שמן) נפוק לקרייתא אייקר להו תלמודייהו הוו קא מצערי לאדכוריה א"ל חד לחבריה ידע אבון בהאי צערא א"ל אידך מנא ידע וכו'- ופירש"י שהלכו להתעסק בעבודת אחוזתם, ואשתכח תלמודם מגירסתם.

ונראה שהשכחה נגרמה מחמת התעסקותם בעבודתם שהסיחו דעתם מלימודם, בשביל לראות מה שדותיהם צריכה. ועי"ז נשכח מהם לימודם.

ובעת לומדי עם מו"ר הגר"ח אקרמן שליט"א 'ראש הישיבה הגדולה ביתר עילית' מסכת עירובין מצאנו אף שם כה"ג בדף כח: דאיתא התם "ר' ירמיה נפק לקרייתא (פרש"י לכפרים לראות בתבואתו) בעו מיניה מהו לערב בפולין לחין לא הוה בידיה, כי אתא לבי מדרשא אמרו ליה הכי אמר ר' ינאי מערבין בפולין לחין, וכמה אמר רב יחיאל כמלא היד. ואף שם מבואר דכיון שיצא לכפרים לראות תבואתו, מחמת כן שכח לימודו, ד'לא הוה בידיה' פירושו שהיה יודע הלכה זו ועכשיו שכחה. וכן הראתי למורנו ראש הישיבה שליט"א שמבואר כן בבן יהוידע (סוף מסכת פסחים) גבי רב שמלאי ששאלוהו מי מברך את ברכת שהחיינו בפדיון הבן, הכהן או אבי הבן ולא הוה בידיה. והקשה שם הבן יהוידע דמהו דקאמר 'לא הוה בידיה', היה לגמ' לומר 'לא ידע'. וביאר ע"פ מ"ש במאמר אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דפירוש בידו ר"ל בזכרונו שלא שכחו, וכן כאן דין זה ידע ליה מקדמת דנא ורק עתה לא הוה בידיה כלומר לא היה בזכרונו. עכ"ד.

וכן החווה לי מורנו ראש הישיבה לדברי הגמ' בביצה (ט:) דאף שם איתא דבני ר"ח נפוק לקרייתא כי אתו א"ל אבוהון כלום מעשה בא לידכם, א"ל סולם בא לידינו והתרנוהו, א"ל צאו ואסרו את מה שהתרתם וכו'. ומבואר נמי מהכא שמחמת יציאתם לראות בשדותיהם טעו בהוראה ולא הורו נכונה. וכן מצאנו אף בנידה (כד.) שטעו בני רב חייא בהוראה מחמת יציאתם לקרייתא. [והוסיף רה"י לבאר אמאי בברכות אמרינן ששכחו כל תלמודם, ואילו בביצה רק טעו בהוראה. וביאר שבברכות רש"י ביאר שיצאו 'להתעסק' בעבודת אחוזתם, לכך שכחו כל תלמודם, אך בביצה ביאר רש"י שיצאו 'לראות' את שדותיהם ולא להתעסק, לכך רק טעו בהוראה ולא שכחו את כל תלמודם. אלא דק"ק לפי"ז שבעירובין נמי פירש"י שיצא ר' ירמיה רק לראות את שדותיו, ושם נמי מבואר ששכח את לימודו כמו שביאר הבן יהוידע הנ"ל. ואפשר דאף התם שכח רק את הוראה זו אך לא את כל תלמודו, משא"כ בברכות ששכחו את כל תלמודם].

וכן מצאתי אחר חיפוש כיוצב"ז אף ביבמות (קה.) שלוי נפק לקרייתא ובעו מיניה גידמת מהו שתחלוץ ויבמה שרקקה דם מהו וכו' ולא הוה בידיה. והיינו ששכח את מה שלמד, שבתחילה ידע מה הדין בזה ואח"כ שכח כמש"כ בבן יהוידע הנ"ל. אלא שמעשה זה הובא בהרחבה בירושלמי (שם ה"ו), ושם מבואר שמה ששכח תלמודו היה מחמת סיבה אחרת, דהכי איתא התם דבני סימונייא אתון לגבי רבי ובקשו ממנו שישלח להם אחד שהוא דרשן ודיין וראוי להיות חזן ומלמד תינוקות ולעשות להם את כל צרכם, והביא להם רבי את לוי בר סיסי, עשו לו בימה גבוהה והושיבוהו עליה ושאלו אותו את אותם שאלות היאך גידמת חולצת וכו', ולא ידע להשיב להם מפני שגבהה רוחו עליו כשישב על הבימה ולכך שכח תלמודו, וקרא עליו רבי המקרא "אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה" היינו מי גרם לך שלא ידעת להשיב בד"ת לפי שהיית מתנשא עצמך, ואם זמות שחשבת להתגאות בד"ת סוף שתשים יד לפה שלא יהיה בידך להשיב. [וכן איתא בפסחים סו: שהגאווה משכחת הלימוד. עיי"ש]. ובאמת אחר שירד לוי מהבימה ידע להשיב לרבי את כל השאלות ששאלוהו. וכן איתא מעשה זה במדרש ב"ר (פ' פא). וכמו שציין התוספות ישנים בבבלי שם.

ובפסחים (ג:) נמי איתא שיוחנן חקוקאה נפק לקרייתא ושאלוהו אם החיטין נעשו יפות, אמנם שם לא מצאנו ששכח את לימודו אלא שלא השיב להם נכונה במה שענה להם ששעורין נעשו יפות, דהו"ל למימר דאשתקד נעשו יפות. וכן בב"ב (צח:) מצאנו שרב חנינא נפיק לקרייתא אך שם השיב להם נכונה על שאלתם. פניני הדף היומי (שיחה) 22:21, 29 ביולי 2021 (IDT)