שיחה:בבלי/פסחים/עח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גזירה שמא יטמאו הבעלים לאחר זריקה וכו'[עריכה]

הגמרא מעמידה את האמור בברייתא "שחטו בטהרה ואחר כך נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ואל יאכל בשר בטומאה" באופן שהיתה הטומאה בציבור, ואע"פ שכשקרבן פסח בא בטומאה מותר אף לאוכלו בטומאה, אבל כאן מאחר שהטומאה היתה בין השחיטה לזריקה והיתה השחיטה בטהרה אנו חוששים שמא לשנה הבאה יארע שוב פעם אותו המקרה אלא שהפעם יטמאו הבעלים לא רק אחר השחיטה אלא גם אחר הזריקה ונמצא שהפסח כלל לא בא בטומאה ואסור לאוכלו בטומאה, ויאמרו הבעלים לעצמם הרי אף שנה שעברה נשחט הפסח בטהרה ואעפ"כ התירו לי לאוכלו בטומאה ה"ה השנה שנשחט הפסח בטהרה מותר אני באכילתו אף שאני טמא, ולא ידע לחלק שאשתקד נטמאו קודם זריקה והשתא אחר זריקה.

ויש לברר באיזה אופן מדובר, הרי כדי שיהיה הפסח קרב בטומאה צריך שיהיו רוב הקהל טמאים, ואם כן כיצד יתכן ציור זה שיטמאו רוב הקהל בין שחיטה לזריקה. ורש"י כתב הכא במאי עסקינן בציבור, שנטמאו רוב ציבור בין שחיטה לזריקה, וזה מקרה לא מצוי שהרי סדר ההקרבה היה ששחטו וזרקו הדם בזה אחר זה כמבואר במשנה לעיל (סד.) הכהנים עומדים שורות שורות ובידיהם בזיכי כסף ובזיכי זהב כו' שחט ישראל וקבל הכהן נותנו לחבירו וחבירו לחבירו ומקבל את המלא ומחזיר את הריקן, כהן הקרו אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד. ואם כן תמוה מאד באיזה אופן ימצא שיהיו רוב הקהל טמאים בין שחיטה לזריקה.

ולולי דברי קודשו היה אפשר לפרש שאכן כל הציבור נטמא אף קודם שחיטה ורק יחיד זה נטמא בין שחיטה לזריקה ויאמר לעצמו שכשם שהותר לו השנה לאכול הפסח אף שהיתה השחיטה בטהרה הוא הדין לשנה אחרת, ולשנה אחרת נטמא אחר הזריקה וודאי אסור הוא באכילתו.

והנה ציור זה יש לדון מה דין הקהל לשנה הבאה, כי אם הקהל אסור והיינו שאין הקהל טמא כלל חידוש גדול הוא לומר שנחשוש שמא יבוא להתיר לעצמו כיון שאשתקד התירו לו, הרי אשתקד טעם ההיתר היה כי בא הפסח בטומאה ואין טעם לחשוש שלא ידע הישראל שפסח אותו שנה בא בטומאה ולא מצינו גזירה כזו לאסור פסח הבא בטומאה שמא יתיר לעצמו לאכול אף לשנה אחרת בטומאה. ולכאורה ע"כ צ"ל שאכן הקהל אף בשנה הבאה הביאו הפסח בטומאה, אך אם כן הרי באמת מותר אף לטהורים לאכול בטומאה ואם כן שוב קשה באיזה אופן שייכת הגזירה הנ"ל.

ואפשר לחדש ולומר בהקדם מה שיש לדון באופן שכבר הקריב אחד קרבנו בטהרה ואח"כ נטמאו כל הקהל והביאו פסחם בטומאה, האם אף בכה"ג נתיר לו לאכול קרבנו בטומאה כיון שפסח באותו שנה בא בטומאה או שכיון שכל מעשה והכשר קרבנו היה בטהרה ובאותה שעה הרי לא נטמאו כל הקהל והיה הפסח בא בטהרה, שוב ממילא אין דין פסח בא בטומאה חל על פסחו שלו ואסור לאוכלו בטומאה. ואם אמת נכון הדבר, אפשר להעמיד באופן שכל הקהל נטמא קודם ששחטו וכל זה היה בשנה הראשונה אחר שחיטתו וקודם זריקה שלו, ולשנה אחרת אחר זריקה שלו, ובשנה ראשונה כיון שעדיין לא זרק הרי ההיתר של פסח בא בטומאה חל גם על הפסח שלו אך לשנה אחרת שנטמא אחר זריקה אין חל ההיתר של פסח בא בטומאה על הפסח שלו וממילא גזרו אף בשנה ראשונה. אך יש לדון אם זה דין אמת שאכן באופן שנטמאו כל ישראל אחרי שקרב פסחו אין בו דין בא בטומאה ואם נטמא עתה יהיה אסור באכילתו.

ואולי אפשר להעמיס כל זה בדברי רש"י שנטמאו רוב ציבור בין שחיטה לזריקה היינו בין שחיטה לזריקה דידיה נטמאו רוב הציבור, אך ביחס לפסחיהם שלהם היה זה אף קודם השחיטה. ש"ס יידן (שיחה) 00:22, 8 בפברואר 2021 (IST)