שיחה:בבלי/סוכה/כח/א
דבר קטן הויות דאביי ורבא[עריכה]
יש להבין, שאל רבי ברוך בער, מדוע הוויות דאביי ורבא נחשבות כדבר קטן?
וכך הסביר את הענין: הנה בשפת הדיבור המקובלת בין בני אדם, כשאדם מספר לרעהו כי ערך סעודה גדולה, סביר להניח שכוונתו היא לשולחן מלא תבשילים ערבים, בשר ודגים וכל מטעמים. כך גם להיפך, כאשר יספר שהוא ערך סעודה קטנה, סביר להניח כי כוונתי היא ללחם צר ומעט מאכלים בסיסיים כדי ללפת בהם את הפת.
והלחם נחשב כאן לדבר קטן - על אף היותו המאכל הבסיסי והחשוב ביותר לקיום האדם, משום שהוא מצוי ברשותו של כל אדם ללא קשר לרווחתו החומרית, ואילו הבשר ומיני המטעמים הם מותרות ותענוגות שאפשר בלעדיהם, ועל כן נחשבים הם ל'דבר גדול'.
בכך הטעים רבי ברוך בער את מאמר חז"ל שלפנינו: כשם שגוף האדם אינו מתקיים בלי לחם, כך גם אין הוא מתקיים בלי תורה. כי בלעדיה אין לאדם חיות אמיתית. חז"ל קוראים להויות דאביי ורבא דבר קטן, כי בלעדיהם אין חיות לאדם, וכשם שלחם נחשב כאן דבר קטן משום שהוא הכרחי וחיוני לקיום האדם, כך הוויות דאביי ורבא נחשבים לדבר קטן בשל נחיצותם לחיי האדם[1]. (רבי גדליה עמוד 156)
- ↑ יעו"ש בהערה מרבי יוסף אייזמן בן רבי גדליה תלמיד הגרב"ד, שהעיר כי בודאי אין המכוון להשוות הלחם לעומת הבשר להוויות דאביי ורבא מול מעשי מרכבה, כי ודאי אף מעשה מרכבה חיוני לאדם, והנגלה הוא רק הכנה לנסתר, יעו"ש שהאריך ביישוב דברי הגרב"ד.