שואל ומשיב/ו/נז

שואל ומשיב ‏ ו נז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה שתיתאה סימן נז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בסוגיא דתתאה גבר פסחים דף ע"ו

אשר הבאת חידושים בסוגיא דתתאה גבר ובקשת להודיעך איזה גרגרים הנה גם לזה אשא פניך כי מצאת חן בעיני הנה זה יצא ראשונה. הב"י בסי' ק"ה הביא דברי הגה"מ בפט"ו דגבי תתאה גבר סגי בנטילת מקום אם אין בו שומן ואחר כך כתב דאף בלא שומן יש להחמיר ולאסור כלו והא דסגי בנטילת מקום בנטף מרוטבו על החרס משום דאין הרוטב נופל על כלו אלא טפה בעלמא הוא דנפל אבל גבי תתאה גבר חתיכת האיסור נוגעת בכולה ולכך אוסרת דמפעפעת בכולה והוא מהסמ"ק ע"ש והנה הקשית דלפ"ז מ"פ הש"ס מסכו בשמן של תרומה וכו' לשמואל דאמר תתאה גבר כיון דחם הוא מבלע בלע אמאי סגי לי' בקליפה נתסר לגמרי ומאי קושיא דלמא שאני כל תתאה גבר דנוגעת בכלו לכך לא סגי בקליפה מה שאין כן כאן דניהו דתתאה גבר הא הסיכה היא רק טפה בעלמא ומה מועיל מה דתתאה גבר הא לא יוכל לאסור רק כדי קליפה ואף דסכו ע"פ כל הפסח אבל אינו רק משהו בעלמא ואולי דזהו בכלל מה דמשני שאני סיכה דמשהו בעלמא עבדי לי' והיינו כמו טפה אחת דאין לו מה להבליע בכלו ובזה הי' מקום לישב דברי הב"ח בסי' צ"ד ממה שהקשה הט"ז עליו שם ס"ק י"ג ודו"ק. והנה בהא דאמרו במשנה נטף מרוטבו על הסלת יקמוץ מקומו קשיא לי טובא בהא דאמרו בפסחים דף מ' איתבי' ר"פ לרבא הקמחין והסלתות של נכרים ושל כפרים טהורים של כרכין טמאים מ"ט לאו משום דלא לתתי וקא קרי לי' סולת ומשני תרגומא אקמחא ואמאי לא פריך מהמשנה דכיון דקתני דנטף מרוטבו על הסולת אם כן ע"כ בלא לתיתה דאי לא הא הוה חמץ וא"כ בלא"ה נאסר הק"פ דיש לו חמץ בביתו ונפסל הק"פ שנשחט על חמץ וגם אף אם נימא דמיירי בסולת שאינו של ישראל מכל מקום נאסר בשביל שקבל טעם חמץ דהא כיון דמרתח לי' הרי נאסר וחמץ במשהו ואחר כך דקא מקשה הש"ס מהא דאמר ר"ז בחיטין של מנחות דאין לותתין וקא קרי לי' סולת ולמה לא מקשה מהמשנה והיא קושיא גדולה לפע"ד ולכאורה רציתי לומר דחמץ אינו במשהו רק בפסח וכאן דקבל הטעם קודם הפסח אינו במשהו כמבואר סי' תמ"ז דבע"פ אינו במשהו. אך העיקר נ"ל דכיון דהא דאסור במשהו הוא דוקא במה שבשאר תערובות בששים אבל מה שבשאר איסור אינו רק בקליפה גם בחמץ אינו אסור רק בכדי קליפה כמ"ש התוס' וכן קיי"ל בטוש"ע סי' תמ"ז ס"א ולפ"ז שם דיקמוץ את מקומו דאינו אוסר בכלו רק בכדי קליפה ונטילה ואם כן גם מחמת חמץ אינו אסור ול"ק. ובזה יש לישב הא דפריך הש"ס לשמואל כיון דתתאה גבר סולת כיון דצוננת היא אקורי קא מיקר לי' למה לי יקמוץ את מקומו וגרסת הספרים ביטול מקומו סגי ורש"י מחקו דכיון דאוקורי קא מוקר לי' א"כ למה לי כלל נטילה והתוס' נדחקו בזה ולפמ"ש א"ש דעכ"פ צריך נטילה בשביל דבלע חמץ כדי קליפה אבל עיקר הקושיא למה לי קמיצה דמשמע בשביל שהוא קדשים פסולים דצריך קמיצה כמ"ש רש"י במשנה וע"ז קשיא לי' דלמה לי קמיצה וז"ב. אך כ"ז לפלפולא אבל מפשטת הש"ס משמע דהסלת היא של בני חבורה ועיין תוס' שם דפירשו שהסלת של חבורה אחרת ע"ש וא"כ קשה הא הסלת חמץ ועבש"ע סי' תנ"ג בחק יעקב שם דהאריך דהסלת היא חמץ גמור דודאי לותתין אותו ע"ש וא"כ קשה למה לא פריך מהמשנה הלז וע"כ מיירי מסלת בלי לתיתה וצע"ג ועיין במהרש"א שם בדף מ' ובפ"י שם וצע"ג דאף דיש לישב בכמה אנפי מ"מ הדבר תמי' דלא הרגישו בזה ממשנה ערוכה. עוד קשה לי בסוגיא שם דאמר דלרב ניחא דמש"ה יטול מקומו וקשה לי דלרב מי ניחא הא כיון דנאסר הרוטב כדי קליפה והרי ברוטב ל"ש קליפה שנבלע בכלו דהא לרב ס"ל דמב"מ במשהו וא"כ אוסר כל הרוטב ואף דאין קליפה אוסרת חברתה היינו דוקא לדידן דמב"מ בטל אבל לרב הרי נאסר כל הרוטב ושוב תאסר הרוטב להפסח דמב"מ במשהו והשמנונית של הפסח עם הפסח הוה מב"מ. ותמהני על הצל"ח דהאריך שם בזה להקשות על שמואל ולא הרגיש דעל רב ג"כ קשה כזאת וצ"ע כעת שלא העמקתי בעיון הסוגיא ומה שעלה בלבי לפום רהיטא כתבתי.

והנה חפשתי בכתבי אבי זקני הרב הגדול הצדיק המפורסים מוה' דוב בעריש היילפרין ז"ל שנפטר בשנת תר"א י"ג אדר תענית אסתר שהביא בשם חכם אחד שהקשה במ"ש התוס' ד"ה תניא אידך דריב"א מצריך ששים כדי קליפה וע"ז הקשה דהלא התניא כוותי' אזיל אליבא דשמואל ושמואל ס"ל מב"מ במשהו והנה קושייתו איני מכיר דניהו דהתניא כוותי' ס"ל בזה כשמואל דתתאה גבר אבל לא בזה דמב"מ במשהו וגם הרי"בא כתב אליבא דדינא דמב"מ אינו במשהו ולכך נחלקו אי צריך ששים כדי קליפה או לא. אמנם זקני הרב ז"ל חידש שם דבכה"ג שלא ניכר האיסור כגון התם שנתערב הקליפה תיכף בכל החלב ל"ש בזה מב"מ במשהו והביא ראי' דהרי בדבר שיל"מ דשטת הר"ן דהוא משום דהוה כמב"מ כל שקרוב לבא לידי היתר הוה מב"מ ולכך לא בטל ואפ"ה כתב המרדכי וכן הוא באו"ח סי' ש"ך גבי גיגית דכל שבא לעולם בתערובות נתבטל ול"ש דשיל"מ אלמא כיון דלא ניכר האיסור ל"ש ביטול וה"ה כאן כיון דמה שאסר כדי קליפה הוא אדמיקר לי' בלע וא"כ תיכף הי' נבלע בכל החלב ל"ש מב"מ במשהו. והנה דבר גדול דיבר בזה דאף לפי מה שחלקו האחרונים ומכללן הכו"פ סי' ק"ג בין כשהאיסור וההיתר אינם ניכרים ובין הך דהמרדכי דההיתר ניכר שהי' בו יין כשר קודם שבת רק שאח"כ זב בשבת ובזה בודאי האיסור בטל כל שלא הי' ניכר א"כ ה"ה כאן דמיירי לענין בשר בחלב דכ"ז שלא נבלע הי' שניהם היתר וא"כ כל שנבלע בכל החלב א"כ לא ניכר האיסור ולא שייך מב"מ במשהו וז"ב מאד ודו"ק ועכ"פ נלפע"ד לישב בזה הא דכתב הרמ"א ביו"ד סי' צ"א דבכ"מ שא"י לקלוף כשר וא"צ ששים והט"ז והש"ך הקיפוהו בחבילות ראיות דצריך ששים כנגד הקליפה ולפמ"ש יש לישב דשם לענין בב"ח בודאי בטל דלא ניכר האיסור כל שבא לעולם בתערובות משא"כ בשאר איסורים דהאיסור ניכר בפ"ע ול"ש ביטול וצריך ששים כנגד הקליפה וז"ב וזכורני שהבאתי בחידושי על המשניות בשם התוס' חדשים על המשניות שמחלק ג"כ בין בב"ח לשאר איסורים לענין דבר שא"י לקלוף אבל לא אתי לה מטעם זה ע"ש ויש להאריך בזה אך לא העמקתי בזה וגם זה המעט לא כתבתי רק לחבת פה קודש אא"ז הרב הצדיק ז"ל שהיום תענית אסתר שנת תר"ז היא"צ שלו ואמרתי להזכיר דבר הלכה משמו כן יגן עלי בצדקתו. ובזה הנה מקום אתי לישב מה שהקשיתי למעלה דלרב ג"כ יאסר הרוטב כלה דמב"מ במשהו ולפמ"ש י"ל דכאן ל"ש מב"מ במשהו דאינו ניכר האיסור בפ"ע אך לכאורה יש לומר דלפמ"ש הרשב"א דבצלי אף שיש ששים מ"מ צריך קליפה דבמקומו בלע טפי ולא נבלע בכלו שמתבטל והביא ראי' ממה דאמרו כאן יקלוף את מקומו אף דבודאי יש ששים נגד הקליפה וביש"ש השיג עליו דכאן שאני דעכ"פ נצלה מחמת דבר אחר ובמק"א הארכתי בזה ולפ"ז אם נימא דכאן בלע טפי א"כ ניכר האיסור במקום הזה טפי ושפיר אוסר מב"מ בששים דא"ל דנתבטל דניהו דנתבטל במקום הזה נשאר האיסור טפי אך י"ל דזה תלוי אם תתאה גבר או עלאה גבר דאם נימא דתתאה גבר ומה שאוסר כדי קליפה משום דאדמיקר בלע ולפ"ז אין הקליפה מדינא רק חומרא בעלמא ומה"ט כתב המ"א דבזה אם א"י לקלפו א"צ ששים נגדן א"כ מכ"ש ביש ששים נגדו דבטל וא"צ קליפה אבל לרב דס"ל דעלאה גבר א"כ שוב צריך קליפה מדינא ושפיר יכול לאסור ולפ"ז אדרבא לרב יקשה טפי קושית הצל"ח ודו"ק היטב. ואני תמה על הצל"ח גם במ"ש דקושית הש"ס היא אליבא דידן דס"ל דמב"מ בששים מ"מ אכתי תקשה לשמואל המשנה דאמאי קתני יטול מקומו דכיון דהחרס מבשל כדי קליפה בפסח ונאסר הרוטב הנבלה מחמת החרס כדי קליפה והרוטב עם הפסח הוה מב"מ דהוה שמנונית הפסח ושמואל ל"ש לומר דפליג על המשנה דדוקא רב אמרו בש"ס לפעמים בדוחק רב תנא הוא ופליג אבל לא מצינו כן בשמואל ועיין ביצה דף ט' בשובך. אמנם נראה דגוף דברי הצל"ח שהאריך דהוה מב"מ לפע"ד ל"ש בזה מב"מ דלפי מה דאמרו במנחות דף כ"ג דלר"ח בעינן שיהי' הבטל כמבטל וכאן לא אפשר להבטל להיות כמבטל דכל דהוה צלי מחמת דבר אחר שוב א"א להיות מותר ומכ"ש להיות כפסח עצמו וגם לפי פירוש ר"ת דהאיסור הוא בסלת משום נא ג"כ א"א להיות לבטל כמבטל דהא אם יחזור ויצלנו יהי' צלי מחמת ד"א וא"ל דלכי מסרחא תהי' מותר הרוטב דז"א דכאן ברוטב של פסח אם מסרחי יהי' אסור מ"מ משום נותר מבשר הפסח ואף לכשת"ל דמסרחי קודם חצות מ"מ רוטב דינו כמשקה כמ"ש המ"א סק"א בסי' ר"י ומשקה לכי מסרחי אין שם משקה עלי' ול"ש דאפשר להיות כמבטל ומכ"ש בק"פ דמ"מ תהי' אסור כדין קדשים פסולים ולכך לא הוה מב"מ. אך אי קשיא הא קשיא דלרב דס"ל דאזלינן בתר מבטל איך יתפרנס משנתינו דהא אפשר למבטל להיות כבטל דהא אם יגע במק"א בחרסו של תנור או אל הסלת תאסר ג"כ ובשלמא לשמואל אפשר לומר דלא מקרי אפשר למבטל להיות כבטל דהא הפסח בעצמו לכשיגע לא תאסר רק כדי קליפה דאדמיקר לי' בלע והרוטב אפשר שתאסר דלח היא ומתפשט בכל הפסח ועכ"פ יכול לאסור כדי נטילה יותר מהפסח עצמו. אך ז"א דהא עכ"פ אם הי' חרסו סלת חמין הי' נאסר בכלו וא"כ משכחת לה למבטל להיות כבטל ולכאורה רציתי לומר דבסלת דהאיסור הוא משום נא לפיר"ת א"כ הפסח דבשעה שזה נגע בסלת נצלה כל צרכו שוב בטל אפשר להיות כמבטל. אך דבסלת בלא"ה אין מקום לקושיא דאף שהרוטב שנאסר כדי קליפה נאסר ברוטב אחרת דמב"מ במשהו ומ"מ בסלת אין לאסור רק כדי נטילה דאינו נעשה נבלה ובסלת הו"ל מבא"מ עיין מ"א סקי"ג בסי' תס"ז ועיקר הקושיא בנגע ברוטב אל החרס ובזה אין מקום לכל התירוצים אבל באמת כבר כתבו התוס' במנחות דף כ"ב דרוב סוגית הש"ס לא אזלא (אליבא דרב חסדא) אליבא דר' חייא ע"ש בתוס' ד"ה ור"י מיהו לפמ"ש הנקה"כ והפר"ח סי' צ"ב דהא דאזל בתר מבטל או בטל אינו רק לענין טומאה בלבד א"כ נסתר כ"ז ומיהו בלא"ה אינו מוכרח אי רוטב מקרי מין בשר לענין מבא"מ ועפר"ח סי' צ"ח ובכו"פ ודו"ק. אך גוף דברי התוס' שכתבו דכאן האיסור משום נא דבנצלה כ"צ ל"ש צלי מחמת ד"א והא דצלהו ואחר כך בשלו הוא דוקא במים הנה המעיין בפסחים דף מ"א ימצא שאין חילוק בין מים לד"א וכל שצלאו ואח"כ בשלו בין לרבנן דילפי בק"ו ובין לרבי דיליף מבשל מבושל מ"מ אין חילוק בין מים לשאר דבר דכל שבשלו אח"כ ודוקא צלי קדר הוא דמותר לרבנן דל"ש שמפיג טעמו ול"ש ק"ו מה שא"כ בנצלה מחמת ד"א חייב ואין לומר כיון דנצלה כל צרבו שוב לא חייב משום צלי אש דבאמת הש"ס שם רצה לחייב אף בצלאו כל צרכו ושויא כי חרוכא ולכל הפירושים ברש"י שם על כל פנים זה דוקא כשנתחרך ע"ג האש הוא דמפטר אבל כשנתחרך מחמת ד"א פשיטא דחייב ועל כל פנים איסור איכא משום כי אם צלי אש וכן נראה מדברי רבינו בפ"ח מק"פ הלכה ו' ז' דאין מחלק כלל בין מים לשאר דבר ומ"ש התוס' ראי' דאם כן יהי' אסור לחרוך ק"פ בסכין כשהוא חם דמחמם לסכין ואחר כך מחמם הסכין להפסח הנה פשיטא דכל כי האי שעיקר החמימות בא מחמת הק"פ וגם לאחר שהוסר מאש והבשר חם מצד עצמו פשיטא דאף למ"ד דעלאה גבר כל כי ה"ג שכבר נצלה כ"צ לא אסרה תורה דלא הצריכה תורה לתלוש בידים הבשר ואין גבול לדבר אבל כל שהוא נצלה אף שנצלה כל צרכו כל שנצלה מחמת דבר אחר ואהני לי' צלייתו אסור משום צלי אש כן הי' נלפע"ד לולא פה קודש הר"ת ז"ל ואם חומה היא הי' מקום לפרש דברי הש"ס דהנה צלי קדר פירש"י שהמים הנפלטים ע"י שומן היוצא אסור לרבי דהוה בשל מבושל מכל מקום ולפ"ז הרוטב שנצלה מהחרס על ידי שאזל וחמם לחרס והחרס חמם לי' אם כן אותו הרוטב עצמו אפשר דאינו אסור דבאמת אותו הרוטב נצלה כ"צ ורק שאזל וחמם לחרס והחרס חמם לי' אבל הא לא נצלה על ידי ד"א דהרוטב גופא הוא דחמם לי' לחרס והרי כבר נצלה הק"פ כלו והרי כבר נצלה כ"צ ומה הועיל לי' רתיחת החרס אבל מה שהרוטב נבלע בפסח והרי הרוטב נצלה מחמת החרס והו"ל אש זרה וכשבא על הק"פ הרי נתוסף עליו חום אחר מה שלא על ידי עצמו וזה אסור אף שהפסח נצלה כ"צ. ובזה מדוקדק היטב הא דאמרו והדר רוטב מטוי לי' לפסח ונתקשו התוס' דרוטב איסור נבלע בפסח ולפמ"ש אתי שפיר דהרוטב בעצמו לא נאסר דהחמימות של החרס גם כן בא מחמת חמימות הרוטב ואין כאן אש זרה אבל מה שמטוי הפסח והרי בהרוטב יש עוד כח חמימות של חרס וזה כשבא על הפסח נטוה הפסח מחמת זה וזה אסרה תורה ודו"ק היטב. ובזה נלפע"ד דמיושב ממילא הא דהקשה הצל"ח דהו"ל מב"מ הא הרוטב בעצמו אין בו איסור ורק מה שקבל עוד חמימות וזה אסרה תורה מחמת צלי אש ולא צלי ד"א ול"ש בזה ביטול דהא אין האיסור מחמת נ"ט של הרוטב ודוק היטב. אמנם עדיין קשה דאם כן בנטף מרוטבו על הסלת אמאי תאסר הא בנצלה כ"צ לא שייך צלי מחמת ד"א ועיקר החמימות בא על ידי מה שהרוטב חמם להסלת. אך נראה דהדבר נכון דע"כ ל"ש לומר דכל החמימות בא על ידי הרוטב ל"ש צלי מחמת ד"א רק בדבר שאין לו פליטה מגופו כמו חרס דל"ש פליטה מגופו כמבואר בסי' ק"ה ס"ז ביו"ד אבל בסלת דיש לו פליטה מגופו אם כן ניהו שהחימום של הסלת בא בשביל הרוטב שנטף עליו אבל כל שנתחמם שוב הא הפליטה מגופו ואם כן הוסיף בהרוטב אש זרה על ידי הסלת שנבלע בו הרוטב בכה"ג שייך משום צלי אש אף בנצלה כ"צ וזה הוה כמו נא דאסור וה"ה בזה ועוד יותר גרע דבנא יוכל לתקן לצלותו אחר כך בשלימות מה שאין כן בזה שנתוסף בו אש זר' מה שלא על ידי אש ואסור ואם כן לכך שפיר מקשה ביטול את מקומו סגי דיש בו איסור משום צלי מחמת ד"א והיה כמו נא לשטת ר"ת ועדיפא מינה דאין תקנה באם יצלהו עוד וגם שוב אפשר דיתחרך שיהי' נצלה כרבה יותר מדאי וניהו דפטור אבל אסור בשויא חרוכא כמבואר בפסחים דף מ"א שם וברמב"ם פ"ח מק"פ שם ודוק היטב. ועל כל פנים מזה ראי' דגם צלי קדר אסור לדידן וכמ"ש הרמב"ם שם והכ"מ והלח"מ שם נתקשו דמנ"ל דלרבנן יהי' אסור מחמת צלי קדר ולפמ"ש הוציא כן מש"ס ערוך וכמ"ש. והנה בגוף הדבר שהקשו התוס' דבנצלה כ"צ ל"ש צלי מחמת ד"א הנה מדברי הרמב"ם למדתי דבר חדש דעיקר האיסור הוא משום דהמרק והליחה שפירשו מהבשר כשנצלה אסורה שאינו בשר צלי וכמ"ש בפ"ח מק"פ הי"ב וביאור דבריו נלפע"ד כמו שביאר בפירוש המשנה שלו לענין נטף מרוטבו על הסלת דאסור לאכול מהפסח כ"א מה שנשאר קשה ולא מה שיזוב ממנו והרי הוא כמרק וביאור הדברים נלפע"ד דכמו דדרשו בש"ס וירושלמי בשר ולא גידין ה"ה דס"ל לרמב"ם דמה דכ' בשר צלי היינו דאף אחר שיצלה יהי' נשאר שם בשר עליו דהיינו קשה ולא מה שזב והוה כמרק ויש להמתיק הדברים דהרי חזינן דרוטב אף שהוא רכה נחלקו הפוסקים אם מקרי מין בשר לענין מב"מ וכמ"ש למעלה שהפר"ח האריך בזה בסי' צ"ח ואם כן אף דנימא דנקרא מין בשר מ"מ שם בשר צלי בוודאי לא מקרי ואנן בשר צלי בעינן ולא מרק ומה שזב כמרק וז"ב כשמש בכוונת דברי רבינו ראה זה דבר חדש ולפ"ז אף בשנצלה כל צרכו אסור ובזה י"ל מה דאמרו והדר רוטב ומטוי לי' לפסח ונתקשו התוס' דת"ל דהוה לי' רוטב איסור ולפמ"ש יש לומר דהרמב"ם מפרש דאיסור ל"ש בו דמה בכך דאינו בשר צלי אינו יוצא בו ידי כזית בשר אבל מכל מקום אין בו איסור ולא הוה בו משום קדשים פסולים והרי הרוטב נצלה כ"צ רק על כל פנים צולה הפסח בהך רוטב והו"ל צלי ד"א ורחמנא אמר צלי אש ולכך מקשה לשמואל דעל כל פנים כיון שצוננת היא אקורי מיקר לי' ומה איסור יש בזה ניהו דהרוטב עצמו אינו מקרי בשר פסח אבל איסור אין בו וע"ז משני בחרס רותח. ובזה נלפע"ד מה שהשמיט רבינו שם אוקימתא דחרס רותח ולפמ"ש א"ש דממנ"פ כיון דמיירי בצלהו בתוך התנור ונגע בחרסו של תנור או שנטף מרוטבו על התנור וחזר אליו א"כ ממנ"פ אם לא הי' החמימות כ"כ גדול א"א שיתחמם התנור שוב ל"ש לומר דלא מקרי בשר צלי דאם נצלה כ"צ פשיטא שהי' גם החרס של תנור שתחתיו מתחמם כיון דשהה הפסח כ"כ בתנור עד שנצלה א"א שחרסו של תנור לא יתחמם ובלא נצלה כ"צ שוב נפסל משום נא והש"ס דמקשה ס"ד דמיירי דלא צלהו תוך התנור רק שנגע בחרסו של תנור הסמוך לו אבל חרסו של תנור כל שנשתנה עד שנצלו כ"צ פשיטא דחם הוא וכעין זה כתבו התוס' שם ד"ה תנן ולפ"ז בסלת דהפסול הוא בשביל צלי מחמת ד"א דיש לו פליטה מגופו וכמ"ש שוב א"צ לרמב"ם לפרש דמיירי בסלת רותחת דממנ"פ נפסל או שנצלה כ"צ וכשהסלת הי' בתוך התנור בודאי נתחממו מהם להתנור או דלא נצלה כ"צ ופסול משום צלי מחמת ד"א ודו"ק היטב ועיין בצל"ח מה שהאריך בדיוקים על הרמב"ם והגיה בו ונדחק ואתי מרחוק ולפמ"ש נתבארו דברי רבינו והן דברים חדשים לא שבעתן אוזן. ובזה מיושב היטב מ"ש המהרש"ל דבכלי דלית לי' פליטה מגופו ל"ש עלאה ותתאה ואוסר כלו והש"ך סי' ק"ה סק"י השיג ע"ז מהא דמקשה מחרסו של תנור והרי ל"ש פליטה מגופו בתנור וכבר כתבתי על הגליון דברא"ה בבית השלישי שער רביעי בסופו מבואר כמהרש"ל ובמשמרת הבית השיג עליו כמ"ש הש"ך והארכתי בזה בחידושי על תורת הבית אשר הכינותי לישב וכעת מיושב ע"ד הפשוט דבאמת התנור אינו אוסר להרוטב דאין שייך איסור בנצלה כ"צ אבל העיקר הקושיא היא דהרוטב אסר להפסח שקבל חום מחמת החרס ואם כן לשמואל ניהו דבכלי ל"ש דמיקר לי' אם כן מ"מ הרוטב לא קבל חום מהחרס דדי שיפקיע את עצמו שלא יקרר אותו אבל לא קיבל על כל פנים חמימות מהחרס לשמואל ואם כן למה יאסר וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה הכו"פ סי' ק"ה בסופו דלמה סגי בקולף את מקומו והא בזה שהאיסור בעצמותו שוב הקליפה אוסרת חברתה ע"ש שהניח בקושיא ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דל"ש בזה איסור מצד עצמו דהא נצלה כ"צ ורק שאינו מקרי בשר צלי וכמ"ש אבל לא שיאסר חברתה במה שקבל חמימות אינו רק כדי קליפה ולא תוכל להתפשט בכלו וז"ב מאד מאד ומובטחני ת"ל שמ"ש יש לו פנים בהלכה. ובמ"ש מיושב היטב דברי הרשב"א שהביא ראי' דבצלי צריך נטילה אף שיש ששים דבמקום שנגע נשאר הרושם טפי והביא ראי' מהא דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו אף שמסתמא יש ששים נגד הנטילה ותמה הרש"ל ביש"ש פג"ה סי' כ"ח דשאני התם דמ"מ הו"ל צלי מחמת ד"א ולפמ"ש אתי שפיר דהרוטב בעצמו לא נאסר דכבר נצלה כ"צ רק שאוסר להפסח ובזה שפיר הקשה דהא בטל בששים וע"כ במקום שנשאר הרושם צריך ליטול מקומו ומה שהקשה הרא"ש והר"ן על מ"ש ר"ת דעירוי מבשל והקשה דאם כן מ"פ הש"ס לשמואל דתתאה גבר הא הוה עירוי ומבשל לפע"ד נראה דלפמ"ש הש"ך סי' צ"ה וסי' ק"ה דעירוי אף שמבשל מכל מקום מפליט ומבליע כאחד לא אמרינן ע"ש ואם כן שוב כיון שמבשל לחרס והחרס חוזר ומבשל להרוטב בזה בודאי אינו מועיל להבליע ולהפליט כאחד ודו"ק היטב. והנה בהא דפריך הש"ס מסכו שמן של תרומה דפריך הש"ס בשלמא לרב דאמר עלאה גבר אמטי להכי סגי לי' בקליפה והקשה בשבות יעקב ח"א סי' ג' לשטת התוס' בע"ז דף ל"ה ע"ב וביתר ביאור בפסקי תוס' בע"ז שם דשמן זית עז וחריף ומבליע ומפליט אף בצונן כמו ברותחין ע"ש אם כן גם לרב תימא למה סגי בקליפה ובספר באר יעקב סי' ק"ג האריך הוא ואחיזת מרעיו הרבנים הגדולים שם ע"ש כי לא העלו דבר מספיק ולפע"ד נראה לכאורה דניהו דיכול להפליט ולהבליע לעצמו ממה שבלע ממקום אחר ואהני לי' חורפי' שיוכל להפליט ממקום אחר אבל לא להבליע ממקום אחר דלזה לא מהני חריפתו שיבליע מה שממנו לכלי או לד"א וא"כ כל שעלאה גבר מה אהני לי חריפתו וכעין זה כתב הש"ך ביו"ד סי' כ"ב סק"ב ועיין בש"ע הקטנים דפוס אמשטרדם מ"ש הגאון מהו' עוזר זללה"ה להשיג על המ"ב סי' תנ"א ואף שיש לחלק משם לכאן מכל מקום יש לחלק גם כאן כן וזה כתבתי על הגליון באר יעקב זה כמה שנים. אך כעת נראה לי לכאורה ראי' דשמן זית יכול להבליע אף בד"א ג"כ דהנה בהא דאמרו במנחות דף נ"ט ע"ב דנתן כלי ע"ג כלי לא פסלה והנה בעת למודי הי' תמוה לי מאד דפשיטא דאינו מעכב דזה לא מקרי עלי' והש"ס ממעט מקרא דעלי' בגופה של מנחה הכתוב מדבר ותיפוק לי' דאף אם הי' נותן הכלי שיש בו שמן בתוך הכלי שיש בו המנחה על המנחה ממש מה"ת דיפסול והא מכל מקום לא נתן השמן ע"ג המנחה דבכלי מפסיק וע"כ הי' נראה דכיון דהשמן הי' נתון בכלי ואולי הי' מונח בו יום שלם והי' כבוש בו ואף בלא כבוש יום שלם כיון דהוא דבר חריף הרי הבליע להכלי ממש והוה לי' כאלו הכלי בלוע משמן ואם כן שולי כלי דבלוע משמן וכשנותן הכלי על המנחה הדר שוב הוה על כל פנים שימה כל דהו והי' אסור דגם שימה כל דהו הוה שימה לענין שמן כדאמרו שם ואם כן הי' אסור ולכך נקט כלי ע"ג כלי וזה לא אסור דהוה כשתי קדרות נוגעות זו בזו דאין איסור כמבואר בסי' צ"ב ביו"ד ושפיר אשמעינן דאינו נפסל וז"ב. ובזה מיושב הא דק"ל טובא למה לי קרא להכשיר בנתן כלי ע"ג כלי ת"ל דלא גרע מנתן לבונה עלי' דקי"ל דילקטנה ומכ"ש בכלי ע"ג כלי ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הש"ס נסתפק אי נתן לבונה שחוקה דלא אפשר למלקטה אם כשר ולפ"ז בכלי ע"ג כלי אם הכלי התחתונה הי' חם דהמנחה היתה נאפית בה והכלי שיש בו שמן הי' ג"כ מבליע דשמן זית בודאי הי' כמו לבונה שחוקה על כל פנים ואסור ולכך אשמעינן מקרא דלא פסול דבעינן על גופה של מנחה. ובזה אמרתי לפרש הא דפריך הש"ס ותהוי פך ואמאי פסלה במחשבה דיחוי הוא וערש"י שנדחק דיהי' כמו שנתן פך שמן עליה ולא תחול עלי' מחשבה ובתוס' כתבו שהיא גרסא מוטעת דלמה תפסל ולפמ"ש אתי שפיר דהנה הש"ס מסתפק באינה שחוקה אם הטעם משום דאפשר ללוקטה או משום דלא מבלעא והש"ס פשט לה מהא דקתני אם עד שלא לקט הלבונה חישב עלי' פסול ואין בו כרת ופירש"י אלמא דבלקיטה תלוי ובאמת שאין זה דיוק דבאמת נקט ליקט וה"ה בלא מבלעא נמי אבל לפע"ד נראה דכ"ז הוא מהפשיטות דבאמת הכי פשט לה ואמאי פסל ולמה לא תהי' כמו פך שמן דה"א דנפסל אי לאו דכתיב קרא דכלי ע"ג כלי לא פסול והרי שם לא מבלעא דשני קדרות אינו אוסרות ואפ"ה כיון שלא אפשר ללוקטה דבאמת מבליע השמן זית בהכלי והכלי נוגע בכלי אחרת ה"א דפסול ואם כן ע"כ דהעיקר תלוי בלקיטה אף שאינו מבליע וז"ב וע"ז דחי הש"ס דלא תדחה משום דלית לי' דיחוי או משום דכל שבידו לא הוה דיחוי. ובזה מיושב היטב הא דכתב הרמב"ם פי"א מפהמ"ק ה"י נתן עלי' לבונה שחוקה הר"ז פסול מספק ותמה הכ"מ דהא בש"ס נפשטה האבעיא ולפמ"ש אתי שפיר דהרמב"ם פירש דמה דאמר ותהוי כפך הוא בפשיטות האבעיא וכמ"ש וא"כ ע"ז דחה הש"ס דכל שבידו וכדומה מהתירוצים ואם כן לא נפשט האבעיא ודוק היטב כי הוא חריף. ואגב אזכיר דמ"ש הרמב"ם בהי"ז שם גיבל במים וקמצה כשר לא נאמר חריבה אלא בשמן והכ"מ לא כתב מקומו ולפע"ד מקור מקומו טהור בדף נ"ד ע"א בהדיא מנחת חוטא מגבלה במים וכשר ואחר כך מפרש דתרי בה משמן ע"ש ועיין לח"מ פי"ב ממעה"ק ה"ח מ"ש בדברי הרמב"ם דלמה אינו עובר בכלי ע"ג כלי ובמשנה משמע דאינו פוסל ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת אם נימא דהאבעיא לא נפשטה אם כן אפשר דרק לא מפסל אבל עובר מספק על כל פנים ולכך הוצרך הרמב"ם לכתוב דאינו עובר ודו"ק.

והנה בשנת תרי"ד כ"ו אדר א' ויקרא למדתי מס' מכשירין פ"ה משנה המערה מחם לחם ומצונן לצונן ומחם לצונן טהור מצונן לחם טמא וע"ש בפירוש הרמב"ם והר"ש והרע"ב ומכלם משמע דהתחתון גובר על העליון והיינו דתתאה גבר וקשיא איך פרנס רב זאת ועכ"פ הי' לו להש"ס להביא מכאן ראי' דתתאה גבר ועיין בתוס' בשבת דף מ"ב ד"ה נותן דגם תירוצם ל"ש כאן דשם מערב החמין בצונן אבל במכשירין שם אינו רק הקלוח היוצא ע"י הנצוק וע"כ דתתאה גבר והיא תימא גדולה לפע"ד ובאמת לפי טעמו של הרמב"ם בחבורו הי"ד פ"י וט"א הלכה ב' לא משמע משום דתתאה גבר וע"ש אבל לפי מה שנראה מדברי הר"ש משמע משום דתתאה גבר דמ"ש בר"ש שלפנינו כטעמו של הרמב"ם כתב התוי"ט דאינו מדברי הר"ש ואם כן קשה מיהו י"ל דעל כל פנים ראי' אין כאן דיש לפרש כפירוש הרמב"ם אבל גם דברי הרמב"ם אינם מובנים אם לא דהתתאה גובר וצ"ע ועיין בתויו"ט במשנה י"א שכתב דכל שהעליון טמא מטמא לתחתיו אף שהעליון צונן ודבריו תמוהים דסוף סוף תתאה גבר ולא עלאה וראיתי בספר חזון נחום במשנה שם שתמה בזה על התוס' יו"ט ע"ש וא"כ חזר וניעור הקושיא שכתבתי וצע"ג ועיין ביו"ד סי' ק"ה ס"ג בהג"ה דאסור לערות שומן כשר לתוך איסור והוא מהמרדכי וראיתי במרדכי פכ"ה סי' תשט"ז שלמדו מהמשנה הלז' ולפ"ז צ"ע דא"כ כשהשומן איסור למעלה הי' מותר לערות ובט"ז שם בשם הפוסקים דכה"ג אסור ואלו מראיות המרדכי לא משמע כן וצ"ע. מיהו שם הוא ענין אחר דנוגע ביחד שנמס הכל ועכ"פ צ"ע דלמה לו להמרדכי המשנה דמכשירין הא קי"ל תתאה גבר ועיין בפרמ"ג סי' ק"ה במשב"ז ס"ק ו' שביאר היטב שאין פלוגתא בין הרמב"ם והר"ש שם ות"ל שגם אני הבנתי כן וכמ"ש למעלה שגם הרמב"ם משום תתאה גבר אתי עלה ודו"ק.

והנה ביו"ט אחרון של פסח תרט"ו ג' שמיני הקשה אותי המופלג מוה' ראובן מק' לאמזי במ"פ בהא דהקשו התוס' ד"ה תנן דאמאי לא הקשה מרישא מנגע בחרסו של תנור דאמאי יקלוף כיון דס"ד דחרס צוננת וע"ז הקשה דהא הר"ן בפכ"ה וכ"כ בת"ח כלל כ"ג ד"ד דבאחד על האש בין האיסור בין ההיתר הוה כחם לתוך חם ע"ש וא"כ אין קושיא משם דשם הפסח ע"ג האש ולכך בנגע בחרסו של תנור יקלוף אף שהחרס צונן ולכאורה חשבתי דהיא קושיא גדולה אבל אחר העיון לק"מ דדוקא באיסור והיתר אמרינן דכל שאחד על האש הוא מחמם להשני בין שהוא עילאה כו' אבל כאן הפסח שהוא על האש ונגע בחרסו של תנור מה שייך לומר דהאש מחמם הפסח והפסח מחמם החרס הא הכל בא מכח האש וזה כשר ועיקר הקושיא היא מחמת חום של תנור אבל מה שהאש מחמם ונחשב כאלו גם הצונן הוחם מחמת חום של האש זה ל"ש בפסח ושאני שאר איסורים דהוה כאלו האיסור הוחם גם כן אבל כאן הוה כאלו גם החרס הוחם מחמת הפסח שעומד על האש ומה בכך הא מכל מקום אין בכח החרס להתחמם שיהי' הפסח נצלה מצד החרס ודוק היטב. והנה גוף הדין של הר"ן נלפע"ד דהנה המהרש"ל כתב פג"ה דאם הקדירה היא רותחת מחמת האש אפילו התבשיל אסור אם אין סמ"ך נגד מה שתחתיו והובא בט"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ה ובש"ך ס"ק ל"ג כתב דמשמע דאפי' הנשפך הוא צונן אסור משום דבקדירה מרתחת מחמת האש וכשלמדתי בחורף תרט"ז אור ליום ו' יתרו עם תלמידיי נ"י הש"ע אמר ש"ב החריף מוה' אברהם לבוב נ"י הטעם דבאמת בחם לתוך צינן אמרו הטעם דבעי קליפה דאדמיקר לי' בלע ולפ"ז כל שעומד אצל האש ואינו מניחו להתקרר שוב שייך לאסור בכלו ול"ש דאדמיקר לי' בלע דהא אינו מניחו להתקרר ויפה אמר והמעיין ברש"ל ימצא שכתב שאינו מניחו להתקרר והיינו דשייך בזה דאדמיקר לי' בלע טובא דלעולם אינו מיקר ולפ"ז דברי הר"ן מבוארים דכל שאחד עומד אצל האש הוה כחם לתוך חם והיינו משום שאינו מניחו להתקרר ועיין סי' ק"ה ס"ג דלא מוזכר דינו של הר"ן רק ברמז מעט וצ"ע אמאי לא כתבו בפירוש וגם דברי המהרש"ל והש"ך תמוהים שלא הזכירו שזו היא סברת הר"ן ועט"ז ס"ק כ"ח בסי' צ"ב שם במ"ש בשם הרש"ל דבכיסוי אמרינן שמא לא הגיע הרוטב לשם ואסור דהו"ל ספיקא דאורייתא והכו"פ וכבר רמז הפר"ח שם דחאו להרש"ל והט"ז מהך דניער וכסה דבכסה מצטרף הכל ולא אמרינן דשמא לא הגיע לשם ולפע"ד בפשיטות ל"ק דשאני התם דהחתיכה מונחת בהקדירה רק שמקצתה חוץ לרוטב או שהיא כולה חוץ לרוטב עכ"פ כשמכסה למעלה הקדירה אמרינן דהבל הקדירה שעולה מהרוטב מבלבל הטעם מלמעלה למטה ומלמטה למעלה דהא הוא בתוך הקדירה והיא מכוסה כולה ואין מקום להאויר לצאת משא"כ כאן דהטפה נפל על הכסוי מה ענין הרוטב שבקדירה להצטרף עם הכיסוי במה שלמעלה על הכיסוי וז"ב אברא דגוף הדבר מ"ש הט"ז דהו"ל ספיקא דאורייתא לפע"ד למעלה על הכיסוי אינו דרך בישול והו"ל כצלי ואינו רק דרבנן מיהו י"ל דהכיסוי גם כן מתבשל שהוא עומד ע"ג האש ועכ"פ אין קושיא מכסה דשם מה שחוץ לרוטב נדון כצלי ואינו ספק תורה הן אמת דבלא"ה יש להקשות דנוקי אחזקת היתר דבשלמא באיסור והיתר כל שיש ספק ל"ש לאוקמא אחזקת היתר דכל שיש היתר ואיסור מה חזית דאזיל בתר חזקת היתר זיל בתר חזקת איסור משא"כ בב"ח וכעין זה שמעתי בשם הגאון מוה' אייזיק ז"ל האבד"ק קארץ לישב קושית העולם בהא דלא אמרו מגעולי עכו"ם טעם כעיקר והקשו כלם דלמ' משום בב"ח ואמר הוא דל"ש בב"ח החשש דהא יש לאוקמא בחזקת היתר אבל באיסור ל"ש חזקת היתר וה"ה כאן. והנה בהך דמספקינן אי מפעפע בכלו ל"ק דשם ל"ש חזקת היתר דהא הו"ל ספיקא דדינא ובזה כתב המלמ"ל פ"ז מעדות דל"ש לאוקמא אחזקה דהא הדין לא ישתנה בשביל החזקה אבל כאן קשה דהו"ל לאוקמא אחזקת היתר מיהו י"ל כיון דהכיסוי בפ"ע הוא אסור רק דהרוטב שבקדרה מצטרף והו"ל שתי ענינים נפרדים דהכיסוי הוא בפ"ע וא"כ ל"ש לאוקמא אחזקת היתר דההיתר נצמח מחמת הקדירה ולפ"ז ל"ק קושית הפר"ח והכו"פ דשם הכל בקדירה אחת ושייך לאוקמא אחזקת היתר ודוק היטב. וראיתי בר"ן שכתב בפכ"ה בהשגתו על הרא"ה שכתב שסגי בנטילת מקום בצונן לתוך חם והוא ז"ל כתב דבפסח לאחר שסלקו מן האור מיירי דאם הי' על האור ל"ש אקורי קא מיקר ע"ש וכוון לסברא זו והנה הב"ח סי' צ"ד ביו"ד חידש דלכך לא בעי ששים כנגד שמנונית של הסכין משום דשמנונית משהו קעביד והו"ל כהא דאמרו שאני סיכה דמשהו בעלמא היא ותמה הט"ז שם ס"ק י"ג דניהו דלא הוה רק משהו מ"מ כיון דמתפשט עד ששים ודאי האיסור הולך וגדול וע"ש שהביא דגם הרא"ש כתב כהב"ח ונדחק בכוונתו ולפע"ד דברי זקני הב"ח ז"ל יש להם מקום ברא"ש והכוונה דלפמ"ש הרשב"א דכל צלי אף שבעי ששים מ"מ צריך קליפה או נטילה דבאותו מקום נסרך ונדבק יותר א"כ זהו שכתב הרא"ש והב"ח דהרי כבר נודע דברי ר"ת דתרי משהו לא אמרינן דהיינו שאותו משהו אין בו כח לצאת מהמקום שהוא בו ולהתפשט יותר ולפ"ז גם כאן שבעי קליפה ע"כ שבאותו מקום נדבק יותר ושוב אין כח בהמשהו להתפשט עד ששים כיון דמשהו בעלמא הוא וגם שם במה דאמר סיכה משהו בעלמא היא ג"כ הכוונה כן כיון שאינו רק משהו והרי שם בעי נטילה ומשם למד הרשב"א דצלי צריך נטילה אף שיש ששים וא"כ שוב אין כח להתפשט יותר ודו"ק היטב בדברי הרי"ף שכתב דריחא מלתא תלוי אי מב"מ במשהו לכך ריחא מלתא והשיגו עליו וכעת אני אומר דלפע"ד יש לפקפק בגוף הדבר דהנה לפעד"נ דבר חדש דענין מב"מ במשהו הוא מהך דדם הפר ודם השעיר ודמו של פר מרובה מדמו של שעיר ולפע"ד זה דוקא כל שהי' איסור בפ"ע רק שנתערב ויש ששים אמרינן שפיר כיון דהי' שם איסור רק שנתבטל בששים כיון שעדיין נשאר משהו ומב"מ לא בטל אבל במקום שמתחלתו לא הי' רק משהו פשיטא דל"ש מב"מ במשהו דאינו דומה לדם פר ושעיר שעל כל פנים הי' דם השעיר בפ"ע שם דם עליו. ובזה אמרתי דלכך תרי משהו לא אמרינן דהמשהו השני' לא הי' מתחלה רק משהו ובזה ל"ש משהו מב"מ. ובזה נלפע"ד לישב הא דחידש הט"ז סי' צ"ב דגם לדידן בחמץ בפסח לא אמרינן תרי משהו ובש"ך בנקה"כ חולק ע"ז דכל הטעם דלא אמרינן תרי משהו משום שכל שכח אחר מעורב בו הוה כא"מ ולפ"ז בחמץ בפסח דאף שבא"מ במשהו אם כן גם תרי משהו אמרינן ולכך הסכים במ"א סי' תס"ז ולפמ"ש אתי שפיר דברי הט"ז דכמו דבמב"מ המשהו השני' לא אמרינן במשהו דמעולם לא התחיל כאן שם איסור ולא הי' רק משהו וכעין דמחלקי בין היתרא בלע לאיסורא בלע דבהיתר בלע כבר נקלש הטעם ולא חל שם איסור וכעין זה כתב הר"ן לענין נ"ט בר נ"ט באיסורא לנ"ט בר נ"ט בהיתרא יע"ש וה"ה כאן כל דמתחלה לא הי' רק משהו לא חל שם איסור אם כן שוב הדברים ק"ו אם במב"מ דהמיעוט לא נתבטל במרובה וטעמו במקומו ואפילו הכי כל שלא הי' מתחלה רק מיעוט לא אסרו מכ"ש בא"מ דתלוי בטעמא כל דמתחלתו לא הי' טעם בודאי מותר וז"ב כשמש. ולפ"ז לענין ריחא מלתא דמתחלה אינו רק משהו אפשר דל"ש מב"מ מיהו יש לומר כיון דלגבי איסור אכילה הוה איסור רק שנתבטל אם כן לגבי הריח נשאר באיסורו אמנם לכאורה ז"א דלענין איסור אכילה אין נ"מ דכל אחד בפ"ע אבל ז"א כיון דחד מינייהו שמן אם כן מפטמי מהדדי ורק דבטל בששים ולכך על כל פנים ריח משהו ניכר ונאסר. ובזה מיושב מה דנקט בשר שמן ובצל"ח הקשה דהא אף בכחוש כל שהוא במשהו ונאסר לשטת הרי"ף ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבכחוש שלא התחיל רק משהו ול"ש מב"מ במשהו. ובזה יש לישב קושית המג"א סי' תמ"ז והיא קושית מהרי"ל סי' רי"ד דגם בפסח כל דנאכל שלא למנוייו הו"ל כאיסור ואיסור ודוק כי יש להאריך בזה. רק זה נפל בדעתי אסרו חג של פסח שנת תרי"ב ולישב דברי הש"ך והמג"א לענין חמץ בפסח נלפע"ד עפמ"ש הרשב"א דל"ש נ"ט בר נ"ט בחמץ בפסח דשמו עליו ולפ"ז ל"ש ביטול דעד האידנא הי' היתרא ולא נתבטל ואם כן אף שיש ששים ל"ש משהו דשמו עליו. ובזה נלפע"ד דכל דהוה נטל"פ ותרי משהו דל"ש שמו עליו שהרי נטל"פ ניהו דבחמץ מחמרינן אף במשהו ונטל"פ אבל תרי משהו ונטל"פ זהו ודאי לא אמרינן ודו"ק היטב וכן אני נוהג להורות בפסח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף