שואל ומשיב/ו/לב

שואל ומשיב ‏ ו לב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה שתיתאה סימן לב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה אל כבוד אבי מורי הרב הגאון וכו' מוה' ארי' ליביש נ"י הלוי

מכתבו היקר הגיעני שמחתי בשמעי משלומו כן יפרוץ וכן ירבה נצח. ומה שהקשה לשטת הרמב"ם דקטנה שזינתה אסורה לבעלה ויש לה כתובה מהא דאמרו בב"ב דף קמ"ה א' ובמאי אי ברצון מי אית לה כתובה אלא באונס משרי שרי ע"ש ודו"ק וכוונתך דלוקי באשה קטנה ונאסרה על בעלה ומכל מקום יש לה כתובה. הנה בראשית ההשקפה תמהתי דברמב"ם מבואר להיפך דאם זינתה ברצונה נאסרת לבעלה ואקנין לה לא להשקותה אלא להפסידה כתובתה כמ"ש בפרק ג' מסוטה ה"ד וכן הוא בטור וש"ע סי' קע"ח ס"ד ואנה מצאת דאית לה כתובה ולחבת פי קודש עיינתי וראיתי דקושיתך יש לה מקום דבאמת הראב"ד השיג דפיתוי קטנה אונס הוא וכבר כתבו האחרונים דפיתוי קטנה אונס דוקא כשנתפתית מאחרים וכן דרך הקטנים להתפתות לפי שאין להם דעת שלימה אבל אם זינתה והיא פיתת הבועל בכה"ג נאסרת ושם דקדק רבינו וכתב שזינתה ברצונה והיינו שהיא זינתה מעצמה בלי פיתוי וכ"כ בישוי"ע לדו"ז הגאון ז"ל סי' ע"א ואם כן כל שספק אם פיתה אותה או שזינתה מעצמה בכה"ג נאסרת מספק וכתובה יגיע לה ואם כן יש לקושיתך מקום דמשכחת לה בקטנה וספק אם זינתה ברצונה או ע"י פיתוי דלענין איסור נאסרת מספק וכתובה אית לה דכבר נתחייב לה והוה ספק בפרעון ולכך אית לה כתובה והיא קושיא נפלאה. ואולי כיון דלר"י מספקא לי' אי קידושין לטבועין נתנו או לא וגם הוה ספק בגוף הגירושין אי יכול לגרשה דלמא לא פשעה כלל ואם כן הו"ל ס"ס דאף לשטת החולקין וס"ל דבס"ס אין מוציאין ממון אבל כאן היא מוחזקת פשיטא דא"י להוציא מידה דספק שמא לטבועין ואת"ל לאו לטבועין דלמא אין צריך לגרשה כלל אך עדיין קשה דלוקי דר"י ס"ל באמת דקידושין לאו לטבועין נתנו והדרי וא"כ בכה"ג כל שספק אם זינתה ברצונה או לא הו"ל ממון המוטל בספק וחולקין וכדס"ל לר"י בעת דמסופק אי קידושין הדרי ועיין בתוס' שם ד"ה ור"י ולעיל דף ס"ב ע"ב וכאן ל"ש דכבר נתחייב לה דאם קידושין הדרי שוב הוה ספק על החיוב ואגב אומר מה שהקשה הח"מ בסי' נ' על הא דמבואר בש"ע שם ס"א דדוקא מן האירוסין אבל בנשואין הקידושין חוזרין ותמה הח"מ טעמא מאי דלהדרי הקידושין וכן מצאתי בתורת חיים בב"ב שם דהקשה כן. ולפע"ד כוונת המהרי"ל במקום דהדרי כגון בספק קידושין וכדומה ורק בארוסה לא הדרי משום שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה וזה דוקא בקידושין דשייך תנאי אבל בנשואין דל"ש תנאי בנשואין כדאמרו ביבמות דף ק"ז ולכך ל"ש החשש וכן מצאתי בשו"ת מהר"ם לובלין ובח"מ וב"ש שם. והנה קשיא לי בסוגיא שם דלא מצאו מקודם רק לאוקמא באשת כהן שנאנסה אם כן אמאי לא פשיט לי' ר"פ לרבא בנדרים דף צ' מברייתא הלז דאשת כהן שנאנסה יש לה כתובה ואולי דרצה לפשוט לו מהמשנה ודו"ק.

ומה שהקשה על מה דחקרו התוס' בב"ב דף קס"ב ד"ה תקנו אמאי אין מגרש כהן במקושר וע"ז הקשה מהאי דמשולשין יכתבו כהן הא יש סי' במקושר לא ידעתי מה קשיא לך דהא משולשין יכתבו כהן מוזכר לענין שטרות בדף ק' ע"ב ואם קשיא על הדין בטור וש"ע אהע"ז סי' קל"ו הא לדידן באמת אין כותבין גט מקושר אבל בתוס' לא הי' להם ממה לפשוט או להקשות ודו"ק ואף דגם בשטרות תקנו מקושר גבי כהנים כדאמרו בב"ב דף קס"ב ב' כדי שלא תחלק בין גיטין לשטרות הא לא הי' נוהגין לכתוב כלל בשטרות הכהן כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' ו' וסי' ז' וסי' י' ואם כן פשיטא שלא היו עושין מקושר וגם אינו לחיובא שיהא פסול בפשוט רק ע"ד עצה טובה שלא יפסידו נשותיהן ואם כן מכ"ש בשטרות דאינו חובה כ"כ ועיין תוס' שם ד"ה שלא ואם כן פשיטא שאין סי' גמור רק ע"פ מ"ש כהן והיינו כיון שצריך לכתוב סי' כהן ממילא צריך להיות מקושר אמנם עדיין קשה בהא דאמרו בכתובות דף כ"ד לא צריכה דכתב בי' אני פלוני כהן לויתי מפלוני מנה מאי אמנה שבשטר קמסהדי או אכולה מלתא קא מסהדי והא הי' צריך להיות מקושר ואם כן ע"כ אכולה מלתא קמסהדי דאם לא כן לא הי' לו לכתוב מקושר ואם לא כתבו בו מקושר פשיטא דלא אסהדו על כהן ואולי זה ודאי דאם הכהן כתב בפשוט וחייב עצמו בו פשיטא דנתחייב בו וכיון שלא הי' נוהגין לכתוב כהן כלל פשיטא דלא תקנו שיחקרו העדים אם הוא כהן ויכתבו מקושר דמה להם ולעדים בזה כל שנתחייב ולא תקנו רק על הכהנים המלוים שלא ילוו רק במקושר כדי שירגיל עצמו בזה ויעשה גם בגיטין כן כמ"ש התוס' אבל הלוה עני מה יעשה אם לא ימצא מי שבקי בשטר מקושר לא ילוה ומאן דיזיף בצנעא יזיף ולמה לו להרבות בעדים ורק היכא דצריך לכתוב כהן לסי' בזה פשיטא שצריכין להיות כדין כהן. ובזה יש לישב קושית התוס' שם ד"ה אמנה וכדרך שכתבו התוס' ולפמ"ש א"ש טפי דאם יש שני יב"ש וצריך לכתוב כהן ממילא כותבין במקושר א"כ זה גופא הסי' שהוא כהן. ובזה יש לישב מה שהקשו האחרונים דמה מועיל סי' של כהן הא העדים אין צריך לדקדק אם יש יב"ש אחר וכמ"ש התוס' בב"ב ד"ה וכן וא"כ אם א"י אם יש עוד יב"ש אחר אז אין מסהדין רק אמנה שבשטר ולפמ"ש א"ש דבאם כותבין לסי' אז כותבין במקושר ואז זה הוא סי' שהוא מקושר וע"כ שהוא כהן. ובזה מיושב דברי הטור בחו"מ סי' ל"ט שכתב דאם הי' משולשין יכתבו סי' ולא כתב שיכתבו כהן וכתב הב"י למה שינה מלשון המשנה ולפמ"ש א"ש דלדידן דאין כותבין גט מקושר ושטר מקושר א"כ אין מכהן שום ראי' דלאו אכולה מלתא מסהדי ובזה מיושב קושית הח"מ והב"ש סי' ג' ודו"ק. והנה ק"ל בהך דגט מקושר דהש"ס מפרש דהוה באתרא דכהני דקפדי וק"ל טובא דא"כ לב"ש דס"ל דלא יגרש אדם אא"כ מצא בה ערות דבר א"כ ל"ש גט מקושר דהא אסור לגרש אא"כ מצא בה ערות דבר וא"כ שוב מצוה לגרש ולמה יתקנו מקושר שלא יגרש וא"ל דבאמת סתם דלא כב"ש דהרי הש"ס רצה לומר תחלה דהוא מהכתוב אחר כך אמר דהוא מדרבנן אבל משמע דעל כל פנים היא הלכה פסוקה וכעין זה כתבו התוס' בע"ז דף ל"ו ובסוטה דף מ"א ועוד גם לב"ה בזיווג ראשון מודו לב"ש דאסור לגרש אא"כ מצא ערות דבר ועסי' קי"ט באהע"ז וב"ש שם וא"כ אטו אתרא דכהני דווקא זווג שני הי' להם וא"ל דחשו שמא יגרשה מדעתה דמותר אז בלא ערות דבר דז"א דהרי חשו דקפדנים הם ויתחרט אחר כך ומי בקש מידה שתתרצה ובע"כ א"י לגרש וצ"ע דסתם דלא כב"ש וב"ה.

ואגב אבאר בסוגיא דב"ב דף קמ"ה הנ"ל בענין מוהרי הדרי והנה בש"ע אהע"ז סי' ג"ן ס"א פסק המחבר דבקידושי ספק הקידושין חוזרין ותמהו הח"מ והב"ש דהא גם בקידושי ספק שייך גזירה שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה והנ"ל בזה דהנה באמת גוף ענין דמוהרי הדרי תמוה דמ"מ היא קדשה בזה ולמה לי לטעמא דאמימר גזרה שמא יאמרו ות"ל דכל שקדשה ולא התנה כן שיחזיר הוה מעות מתנה אך נראה דהנה כבר אמר' דאומדנא מועיל ול"מ דברים שבלב בדבר שבלבו ובלב כל אדם שהוא כן וכמ"ש המהרי"ט ולפ"ז בקידושין שזה קדשה א"כ אין לך אומדנא גדולה מזו שלא נתן לה רק ע"מ קידושין שתהי' לו לאשה וא"כ שוב הוה כהתנה עמה בת"כ שתחזיר לו המעות בעת שתחזיר בה היא או הוא. ובזה מיושב מה שאמר אמימר גזירה והקשו האחרונים דאטו משום גזירה נפקיע ממונו של זה ולפמ"ש אתי שפיר כיון דבאמת לא התנה רק שהוא אומדנא דמוכח ואם כן כל שיש חשש דאמרו קידושין תופסין באחותה וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והוה כאלו התנה ע"מ שירצה אבא וכדומה וכמ"ש האחרונים דהוה כאלו התנה ע"מ שירצו הב"ד ולפ"ז כל שהב"ד גזרו שלא יהדר הקידושין שוב על כל פנים ליכא אומדנא דמוכח ואדרבא אמרינן דמצוה לשמוע דברי חכמים וניחא לי' שלא יחזרו ולפ"ז בקידושי ספק דל"ש דרצה כמו שיאמרו חכמים דהרי הקידושין גופא ספק ודלמא לא נתקדשה כלל ובכה"ג שוב הדר הו"ל אומדנא דרצה שיחזרו לו וז"ב. ובזה א"ש דלאחר נשואין גם כן הדרי ותמהו הח"מ וב"ש בזה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דכל דהוה אומדנא דמוכח דנתן לה במתנה ע"מ להחזיר כשלא יהי' הקידושין ונשואין כלום ואם כן פשיטא דאדעתא דהכי נתן. עוד הי' נראה דהנה הסמ"ע והט"ז סי' ק"ץ נחלקו אם כסף הקידושין הוה כסף קנין או כסף שווי וגם אני הארכתי בזה בכמה תשובות וביחוד בק"א לה"פ בקנינים שמה באתי בארוכה ואני אומר להכריע לפע"ד דמה שנתן לה יותר מפרוטה זה ודאי לא לקנין הוא דקנין סגי בפרוטה רק בתורת שווי שכך היא שוה בעיניו לתת לה ולפ"ז נ"ל דזה טעם המ"ד דקידושין לאו לטבועין נתנו דבשלמא מה שנתן לה לקנין ל"ש לומר דאדעתא דהכי נתן לה דאטו מי שקנה קנין ונפסד אח"כ יצטרך להחזיר ובפרט בדבר שתלוי בדעת הקונה והמקנה ועיין תוס' כתובות דף מ"ו ובח"מ סי' נ"ב ס"ק י"ח אבל מה שנותן יותר ממה שצריך לקנין זה רק לשווי ולא לקנין ואם כן כל שהדרה בה אם כן שוב שייך אומדנא. ומעתה זהו שחידש אמימר כיון דעל כל פנים הקנין נשאר ואין קידושין תופסין באחותה ואינו חוזר רק ממה שנותן יותר מהפרוטה ואם כן כל שיחזור הקידושין יאמרו העולם שגם כסף קידושין רוצה לחזור ויאמרו שקידושין תופסין באחותה וז"ב ולפ"ז בקידושי ספק אם כן אין ספק מוציא מידי ודאי דמה שיותר על הפרוטה בודאי לא להיות שלה אם חוזרין בהם ואף שהקנין שנתן נתן היינו אם הי' הקנין ברור וכאן שגוף הקידושין ספק שפיר יכול לחזור על כל פנים ממה שנתן יותר ול"ח בכה"ג לשמא יאמרו דבשביל ספק שמא יאמרו לא אלים להפקיע ממונו הברור שהוא שלו וז"ב לפע"ד. ולפ"ז גם לאחר הנשואין חוזרין מה שנתן יותר דכל דל"ש הגזירה כל מה שנותן יותר צריכה להחזיר. שוב ראיתי בב"ש שכתב בשם המהר"ם מינץ שקיבל מרבותיו דיכול לחזור דמה שקבלה יותר מפרוטה הוה כאלו נתן לה במתנה להתנאות ושמין לה ודבריו תמוהים דמה פסקא לחלק בין הפרוטה ובין מה ששוה יותר ולפי מה שכתבתי אתי שפיר והדברים מובנים ונכונים ודו"ק. ובזה ניחא מה שהקשה בא"מ דאמאי במת הוא צריכה להחזיר והא תוכל לומר תנו לי בעלי ואשמח בו וכדאמרו בב"ב שם בתחלת הסוגיא ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת לפי מה דמסיק הש"ס דפליגי אי קידושין לטבועין נתנו ואם כן הוה אומדנא דלא רצה ליתן מה ששוה יותר מפרוטה רק לשם שווי ואם בכה"ג ל"ש לומר תנו לי בעלי ואשמח בו דבשלמא כשהוא לקנין שייך לומר דאני עומדת ומה לי במיתתו אבל מה שנותן יותר בתורת שווי אם כן צריכה שתהי' שוה לו וכל שאינו לשמח בה אינו שוה לו. אברא דלכאורה יש לומר להיפך לפמ"ש המהרי"ק והב"י סי' צ' וסי' כ"ב ס"ק י' דלא אמדינן אומדנא בהתחייבות אם כן כאן כל מה שנתן יותר מפרוטה לא נתן רק בתורת שווי והוה כמו אומדנא בהתחייבות. אך גוף החילוק באמת אינו מובן וגם כיון שנתן הכל לשם קידושין ל"ש אומדנא בהתחייבות וגם כל שחוזר בו הוה כאלו מת זה שנתחייב לו דאמרי' אף בהתחייבות אומדנא וז"ב. שוב ראיתי שבהסוגיא שם לא משמע כמ"ש דבאמת אף שקדשה בככר אפילו הכי כל שמת יכולה לומר תנו לי בעלי ואשמח בו וכדאמרו שם דבזה כ"ע לא פליגי והדרא קושית א"מ לדוכתא דאמאי במת הוא צריכה להחזיר כסף הקידושין. אך נראה דזה דוקא אם נימא דבנשואין הקידושין לא הדרי אם כן שפיר טענה בריאה וטובה תנו לי בעלי ואשמח בו אבל אם נימא דאף בנשואין הקידושין הדרי ואם כן לא גרע מת מאלו חזר בו דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי לא נתן שתשמח בבעל אחר ומה יכולה לומר תנו לי בעלי ואשמח בו הא אף שהי' בעלה חי והי' רוצה לחזור היתה מחזרת הקידושין וז"ב וא"ש דבש"ס דלא מבואר רק לגבי קידושין בלבד אי לטבועין נתנו והיינו דבימיהם שהיו הקידושין רחוק מהנשואין שייך לומר דקידושין לטבועין נתנו שענין הקידושין הי' ענין בפ"ע ואם כן שפיר יכולה לומר תנו לי בעלי ואשמח בו אבל בזמן הזה דהקידושין והנשואין הן ביחד ואם כן כל שנתן הקידושין ע"מ שיחזור אם לא תתרצה הי' כוונתו על הנשואין דל"ש שיתחדש דבר בין קידושין לנשואין ולכך אף במת הוא חוזרין הקידושין וז"ב ודו"ק. ובזה אני אומר דבר נחמד בהא דאמר הש"ס בכתובות דף ע"ו ותנא תונא כלה בבית אביה ולקידושין ולא תימא למ"ד לאו לטבועין נתנה אלא אפי' למ"ד שקידושין לטבועין נתנו והוא תימא דלמ"ד לא לטבועין אם כן לא עדיף מאם מת או חזר בו דיכול הבעל לחזור בו והדרי הקידושין וכבר הקשו כן האחרונים ועיין בא"מ ובישועת יעקב ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת הראי' הוא מסיפא דנשאת ובנשאת אין הקידושין חוזרין בזמן הש"ס דלא הי' קידושין סמוכין לחופה ולפ"ז ז"ש לא תימא למ"ד לאו לטבועין נתנו דאז בודאי מסתבר שהאב יביא ראי' אלא אף למ"ד לטבועין אפ"ה האב מביא ראי' לענין הקידושין ובזה מיושב היטב קושית התוס' דמנ"ל דר"י פליג בסיפא דל"ש חזקת ממון לענין הקידושין ולפי מ"ש אתי שפיר דבאמת כל שיכול לחזור א"כ ל"ש חזקת ממון בקידושין דאדרבא של מרא קמא הוא דהא הי' יכול להדר ואף דנשאה יכול להדר דהו"ל נשואי ספק וכמו בקידושי ספק דלמד המרדכי משם דחוזר וכמבואר בש"ע ובזה מיושב קושית הח"מ על המרדכי דשפיר למד המרדכי לקידושי ספק מזה ודו"ק היטב כי קצרתי. והנה הב"ש סי' נ"ט סק"א כתב ונראה בקטנה שיכולה למאן ויוצאת בגט דקי"ל דאסור בקרובותיה כמ"ש לקמן סי' קנ"ה אז אפילו אחר הנשואין אם תחזיר הקידושין יש לחוש שיאמרו דיוצאת במיאון ומותר בקרובותי' לכן אף הקידושין אין חוזרין ולכאורה צ"ב לפע"ד דמשמע דאל"ה היו הקידושין חוזרין ולמה תצטרך להחזיר והא כל הטעם דקידושין מתלי תלי וקאי כתב הרשב"א והנמוק"י ביבמות דף ק"ט דהוה כאלו מקדשה לאחר שתגדיל ואף דקטן פטור דכי יתן אל רעהו פרט לקטן מ"מ כיון דתקנו רבנן נשואין משתעבדת בכסף קידושיה ע"ש ולפ"ז כל שממאנת ומגרשה במה משתעבדה דקטנה פטורה מלשלם. אמנם באמת צ"ב דהא מבואר בסי' צ"ו בחו"מ ס"ג דאם טענו בדבר שיש עסק הנאה לקטן או לאחר שהגיע לעונת הפעוטות צריך לשלם הקטן ואם כן צ"ב קושית הרשב"א דהא גם הקטנה משועבדת כיון שיש לה עסק הנאה מזה וצ"ל דהרשב"א קאי בקטנה שנתקדשה קודם שתגיע לעונת הפעוטות שאז נתעכל המעות קודם שנתחייבה כלל ובמה תתקדש אחר שתגדיל וגם בקטנה שנתקדשה אחר שתגיע לעונת הפעוטות גם כן כל הטעם דכיון שיש להקטן הנאה אם כן הב"ד מזדקקים כדי שלא ימנעו מלהתעסק עמו ולפ"ז זהו כשתקנו הב"ד נשואין לקטנה אבל כשלא הי' מתקנים נשואין היתה פטורה וז"ש הרשב"א דכל שתקנו ב"ד נשואין שוב הב"ד מזדקקים ולכך חייבת ומשתעבדת בהקידושין וז"ב לפע"ד ולפ"ז אם נתגרשה שפיר חייבת אף שהיא קטנה כדי שלא ימנעו מלהתעסק עמה והרי תקנו נשואין לקטנה כדי שיהי' לה נשואין ואם כן ממילא היתה חייבת לולא החשש שמא יאמרו ודברי הב"ש נכונים. ובזה נראה דאם הוא רוצה לחזור בו ולגרש בקטנותה פשיטא דאין חייבת להחזיר הקידושין דניהו דהקידושין היו על תנאי לאחר שתגדיל והוה כמו שמקדשה לאחר שלשים יום מ"מ הא ז"א להנאתה ולטובת' ול"ש שימנעו מלהתעסק עמה דדוק' אם היא חזרה בה שייך לומר שלא ירצו לישאנה ותקנו רבנן שתחזיר הקידושין אבל אם הוא ירצה לשאנה פשיטא דלא ימנע מלשאנה שמא יגרש אחר כך וירצה לחזור בו ולא תחזיר לו הקידושין משום זה לא ממנעו לנסבה ואם כן שוב אינה חייבת להחזיר וז"ב וראיתי בס' נט"ש סי' צ"א שהאריך להקשות דאם נימא כהב"ש דקידושי הדרי לולא הגזירה אם כן גם בהוא חוזר הקידושין הדרי ואם כן קשה הא בכה"ג אינה מקודשת וכמ"ש הר"ן במקדש לאחר שלשים דע"כ א"י לחזור בו דאם לא כן האיך מקודשת בהגיע הזמן דהא אין הקידושין קנויים לה כ"א בהגעת הזמן והוה מלוה עד הזמן ההוא וה"ה בזה אם יכול לחזור והקידושין הדרי אי לא נימא כהב"ש אם שוב איך מקודשת לאחר שגדלה הא הי' יכול לחזור בו וע"כ כשטת הב"ש הנ"ל דאין צריך להחזיר כסף הקידושין משום גזירה ולפע"ד אין ראי' דאם הוא הי' חוזר בו לא צריכה להחזיר כסף קידושין ובלא"ה לא מסתבר כלל דאף אם נימא דגם בזה תקנו שתחזיר דהוה כמו עסק מו"מ דבכל ענין שייך התקנה מכל מקום כל שנשאה ובא לגרשה למה תחזיר כסף הקידושין דכיון דתקנו רבנן נשואין לקטנה הרי עשה בה מעשה ונשאה ואף דבכ"מ קידושין לאו לטביעין נתנו מ"מ בקטנה ודאי לטביעין נתנו דמה יעשה אם תאבד הקידושין ולא תהי' לה לשלם דא"י לתבעה עד שתגדיל ופשיטא דלטביעין נתנו בקטנה אבל א"צ לזה והדבר פשוט כמ"ש ובזה הן נסתר מחמתו כל הבנין שם ע"ש. והנה לכאורה צ"ב הא דבממאנת הקידושי הדרי והיינו כמ"ש הרשב"א דהוה קידושי טעות ול"ש הגזרה שהרי מותרת לקרוביו ואמאי ניהו דיכולה להנשא לקרוביו מכל מקום למה יחזירו הקידושיו הא האם ואחיה יכולין לטעון מה לנו בזה שחזרה בה אנחנו לא רצינו לחזור ומה לנו ולאונסך הא ע"ד כן נשאת וידעת שיכולה לחזור בה אבל אנחנו לא גרמנו לך שום היזק ואנחנו קבלנו קידושי' ואנחנו אין רצונינו לחזור ומה נעשה שלא תחזור בה אך נראה כיון דזה על כל פנים לא רצה לקדש ע"ד למשקל ולמיפק א"כ מה בכך שהם אינם רוצים לחזור ואנוסים הם אבל על כל פנים הוא יכול לומר כי נתתי קידושין ע"מ שתהי' עמי ולא כשתחזור ואונסא ניהו דהוה כמאן דלא עבר אבל עכ"פ כמאן דלא עביד ומה לי ולאונסך והרי הרשב"א כתב דהמקדש את הקטנה הוה כאלו מתנה עמה ע"מ שתתקדשי לאחר שלשים והיא משועבדת בעד כסף הקידושין אם כן כל שאינה רוצית וממאנת לכך חייבין להחזיר הכסף קידושין. ובזה נראה דאף אם נתן לקטנה בעצמה הכסף קידושין וחזרה בה לא הוה כאבדה מדעת דהרי מוכח מב"ב דף פ"ז דבקטן לא הוה כאבדה מדעת שיהי' הפקר ממש כמ"ש הקצה"ח סי' רס"א ובנתיבות שם ובמחנה אפרים הלכות זכי' והפקר סי' ו' ובאמת אף דהרשב"ם כתב שם דהפקר הוא כיון שנתנה לקטן ואינו חושש אם יחזירנה בנו בידו ריקנית ע"ש היינו לא דהוה הפקר ממש רק כהפקר ואינו חושש אף שלא יביא שמן אבל מ"מ אינו מפקיר באמת וא"כ מכ"ש כאן בנתן לה בתורת הלואה קידושין על תנאי הוא דפשיטא דמחייבת להחזיר הכסף קידושין כנלפע"ד ברור.

והנה אעתיק כאן מ"ש בתשובה להרב הגדול מוה' חיים נתן נ"י דעמביצער מקראקא ביום ו' במדבר א' להגבלה שנת תרי"ב. מה שנסתפק מעל"ת באם היתה קטנה פחותה מבת י"ב שנה אם מחויב לקיים מצות ולו תהי' לאשה אי נימא דפיתוי קטנה אונס וע"ז כתב מעל' דתלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד הנ"ל. והנה מה שישב קושית הה"מ מסוגיא דיבמות וע"ז כתב מעל' שרצה לישב דטעמו של הרמב"ם הוא בשביל דעל כל פנים מעלה בו מעל. ובזה מיושב הקושיא דשם דהחליפו והיינו שהבעלים רצו בזה אם כן לא מעלה באשה ובאמת שכבר זכיתי בה תחלה וכבר נדפס בחבורי יד שאול סי' רס"ז סק"א במהד"ב ואני הרחבתי הדברים קצת יע"ש ואמנם מ"ש מעל' שהרמב"ם הוכיח דינו מדברי הסוגיא דפ"ב דהרי מוקי בפחות משלשה ובאשת ישראל והקשו התוס' הא הו"ל ס"ס שמא באונס או ברצון ואת"ל ברצון דלמא פתוי קטנה אונס הוא וכתבו דהו"ל שם אונס חד הוא וע"ז כתב לפמ"ש הכרו"פ סי' ק"י דשם אונס חד הוא משום דאינו מתהפך דאיך אפשר לומר דאת"ל רצון שמא קטנה היתה דהא קטנה אין לה רצון וע"ז הקשה מעל' דאם כן למה אוקי באשת ישראל ובפחות מבת שלשה דאף ביותר משלשה כל שהיא קטנה לא שייך ספק אינה תחתיו דהא אינו מתהפך דאת"ל רצון א"א לומר אינו תחתיו דאם כן לא הי' רצון ועכצ"ל דהתוס' ס"ל דכל שנוח יותר להתחיל באותו ספק דהוא ספק היותר כולל דיותר נוח לומר שאינו תחתיו דלא נעשה שום איסור ומותרת גם לכהן אחר מיתת בעלה וכמ"ש הרמ"ע מפאנו ז"ל ולפ"ז הרמב"ם דס"ל דבעינן ס"ס המתהפך לגמרי וכמ"ש המהריב"ל ח"ב סי' ס"ח דלכך ס"ל דכלים של עכו"ם הוה ב"י ולא אמרינן ס"ס דלא הוה מתהפך אף דגם שם יש לומר הספק שמא לא נשתמש כלל ואפ"ה לא חשיב לי' ס"ס וא"כ ע"כ דפיתוי קטנה הוה רצון ולכך לא מצי לומר ביתרה מבת שלש שנים דגם פיתוי קטנה לא הוה אונס (לא) הי' מקרי ס"ס הנה באמת קשר נימא בנימא. והנה מ"ש דכל דהוא היתר יותר כולל לא אכפת לן אף שאינו מתהפך וכ"כ בשם הרמ"ע באמת לא נזכר כלל בדברי הרמ"ע ואף דהש"ך והכו"פ הבינו כן בדברי הרמ"ע אבל כבר הארכתי בתשובה דאין מקום לזה בשו"ת רמ"ע למעיין שם דהוא לא כתב רק לחלק בין היכא שנתגלו שתי הספיקות ביחד או שנתגלה ספק האחד תחלה ואף להש"ך אין הכוונה שספק אחד כולל יותר בהיתר רק היכא דצריך לומר שמא לא התחיל כלל האיסור והיא כעין מ"ש הרשב"א בספק על דצריכין לדון שמא לא התחיל הטורף אבל כל שהי' כאן מעשה אף שזה הספק כולל יותר אינו מועיל ורק לענין שם אונס חד הוא שייך לחלק בין היכא שספק אחד מתיר יותר מחברו ודברי הכו"פ בענין שם אונס חד הוא כבר כתבתי בתשובה דלפמ"ש הד"מ סי' תל"ט באו"ח ובמ"א שם יתישב כל קושיות הכו"פ ועל כל פנים אין מקום לדבריו ובאמת שם אונס חד הוא כפשוטו דכל שיש איזה נ"מ בין הספיקות ל"ש שם אונס חד הוא ולפ"ז אין מקום לקושיתו דלפמ"ש הד"מ כל שיש לומר שמא אינו תחתיו היתה מותרת ול"ש בזה שם אונס חד הוא דהא נ"מ בהספיקות ומה בכך שאינו מתהפך וגם שפיר מתהפך דיש ספק שמא באונס ואת"ל ברצון שמא אינו תחתיו דניהו דשם אונס חד הוא אבל מ"מ אינו תחתיו ספק יותר כולל ועכ"פ אין מקום לדבריו שהרמב"ם לא הוציא מכאן דינו גם הרכיב דברי המהריב"ל עם דברי הכו"פ ביחד ולקח מקצת מזה דהכו"פ ס"ל דהרמב"ם לא ס"ל כלל מתהפך ומהריב"ל כתב להיפך ובאמת שם אונס חד הוא אין ענין לס"ס שאינו מתהפך דלא ככו"פ ואין להאריך בזה. גם מ"ש ראי' להרמב"ם מהך דאמרו בכתובות דף מ"ם ע"ב דחכמים ס"ל נערה אף קטנה במשמע ועלה קאי גם כן מקרא דותפשה דמשמע דתפשה בחזקה והא בקטנה תמיד אין לה רצון וע"כ דגם קטנה יש לה רצון הנה אף שכתב כן בשם הפלאה שמצא שגם בהפלאה הרגיש בזה וכן ראיתי באמת בספר הפלאה אבל אין מקום כלל להדברים דניהו דנערה אף קטנה במשמע אבל נערה ודאי הוא במשמעות הכתוב וא"כ צריך לכתוב ותפשה דפיתוי נערה ודאי רצון הוא וכעין זה כ' הר"ן בחולין דף י' דאף דיציאה דרך אחוריו גם כן בכלל יציאה אבל כל שלא יהי' רק דרך אחוריו א"א לומר וה"ה כאן שיהי' רק קטנה זה א"א לכך כתב ותפשה ובקטנה גם הרצון נקרא תפישה וז"פ.

והנה במ"ש למעלה בישוב דברי הרמב"ם גבי פיתוי קטנה אונס ישבתי לנכון קושית התוס' בכתובות נ"א בהא דאבוה דשמואל ס"ל דאשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה חיישינן שמא סופה ברצון והקשו בתוס' מאסתר דמותרת לבעלה ולפמ"ש א"ש דהנה הפ"י הקשה דאמאי לא נוקי בחזקת כשרות וכתב ההפלאה דבאמת יש לה חזקת כשרות דהוה לא אפשר וקמכוין ורק דלבעלה מ"מ אסור' דהא עכ"פ מעלה בו מעל וכמ"ש מהרי"ק ע"ש ולפ"ז כאן שמרדכי ידע שנלקחה לבית מלך והוא עצמו הלך בכל יום לדעת את שלום אסתר ודרשו במדרש שידע שבלי ספק יארע נס על ידה וא"כ לא נעשה בו מעל ודו"ק ועיין פ"י בסוגיא דלא אפשר וקא מכוין שמדמה ג"כ הענינים ע"ש היטב ואף דאסתר תחלת הביאה היתה ברצון אבל זה הרצון הוי אונס שהרי נלקחה לבית המלך והיא לא נתחייבה למסור עצמה דקרקע עולם הוה או דביאת עכו"ם שאני ושפיר מקרי אונס וז"ב. והנה מצאתי בספר אמונת חכמים פכ"ד (דף נ"ח ע"ב דפוס זאלקווא) שהקשה בהא דאמרו כתובות דף ט' וכ"ת מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה התם אונס הוה ואב"א וכו' כל היוצא למלחמת בית דוד ג"כ כותב לאשתו ע"ש וע"ז הקשה דמשמע דאם היתה מפותה היתה אסורה והרי בת שבע קטנה היתה ופיתוי קטנה אונס הוא וא"ל דזה באמת מה דאמרו דאונס הוא משום קטנה דז"א דא"כ מאי אבע"א הא באמת היתה קטנה כדאמרו בסנהדרין דף ס"ט ולפע"ד נראה דהנה שיעורין דבן י"ג ובת י"ב כתב הרא"ש בתשובה ריש כלל ט"ז דהוא הלמ"מ וכתב שם דה"ה בן ט' ביאתו ביאה ולא פחות כלם הל"מ ולפ"ז הרי אמרו בסנהדרין שם דהכל מודים בבן ט' דביאתו ביאה פחות מבן שמונה שאין ביאתו ביאה כי פליגי בן שמנה כדילפינן מדורות הראשונים דהולידו בני שמונה ולפ"ז גם לענין שיעור גדולה תלוי גם כן בזה דבדורות הראשונים כיון שהיו מולידי' לששה שנים אפשר דגם דעותם אז היו חזקות ועכ"פ לענין זה דיהי' פתוי קטנה אונס בודאי בדורות הראשונים הי' דעותם אז שלמות בשכל חזק ואף שהיתה ב"ש קטנה מ"מ פתוי שלה הוה פתוי וז"ב כשמש ולזה אמר אבע"א דכל היוצא למלחמת ב"ד ומיושב היטב קושית הפ"י בהקדמתו דאיך היה מועיל מה שנתן לה ג"כ הא קטנה א"י לקבל גירושיה ולפמ"ש זה ודאי דבדורות הראשונים היתה יכולה לקבל גטה דדעתה שלימה ודו"ק. ולכאורה צ"ב דאיך שייך אנוסה דהא אמרינן המלך בן נצר דהרי הן אסורות דסברא מנסב קנסיב לה כדאמרו בכתובות נ"א ואם כן מכ"ש בבת שבע דאף דאמרו דמלכות אחשורוש לא מתרצית אבל כאן ל"ש דודאי ידעה היטב דרצונו ליקח אותה לאשה כמו שנשאה באמת אח"כ מיהו י"ל דבאמת בדוד ל"ש זאת דמלך ישראל הי' ואסור לקחתה דכלי שנשתמש בו הדיוט לא ישתמש בו מלך כדאמרו בירושלמי סנהדרין פ"ה דלכך כתיב ותהיינה צרורות עד יום מותן דהא הוה כלי שנשתמש בה הדיוט אבל לפ"ז תמוה איך לקח את ב"ש והא היתה אשת אורי' ואולי כיון דאמרו ראוי' היתה ב"ש לדוד מששת ימי בראשית לולא שאכלה פגה ואם כן היתה אשתו מקודם ובלא"ה י"ל דבר חדש דכיון שבא עלי' דוד א"כ שוב היתה אסורה לאיש אחר דהא היתה עכ"פ פלגש המלך וא"כ שוב היתה עגונה כל ימיה ולכך הוכרח לקחתה מיהו העיקר נ"ל דהא כתיב ולו תהי' לאשה והאונס שותה בעציצו וא"כ אתי עשה ודחי לכבוד המלך וגם אמרו בסוטה דף מ"א מצוה שאני ובזה י"ל הא דמשני דאנוסה היתה והא אכתי דוד בא עלי' ברצון ומזה הוכיחו הפוסקים דכל שהוא באונס לא נאסרה גם לבועל ועיין ב"ש סי' י"א סק"ג ובמלמ"ל הלכות סוטה ולפמ"ש י"ל דבאמת מקשה הש"ס דליתי עשה ולדחי ל"ת ומשני דאי אמרה לא בעינא ופרשו התוס' כיון דעלי' יש ג"כ עשה ולפ"ז היא היתה אנוסה ומותרת רק שדוד הי' ברצון ועליו שוב יש עשה דולו תהי' לאשה והיא אינה עוברת כנלפע"ד נכון ולפ"ז יש לישב מה שלא אמרו פתוי קטנה אונס הוא דמ"מ שוב אינו מצוה לשאנה אף שנחשבת אונס אפשר דולו תהי' לאשה ל"ש רק באנוסה גמורה ודו"ק היטב. והנה בשנת תרט"ז בשבת חנוכה הגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י במ"ש הכ"מ פ"ב מסוטה ה"י ראי' להרמב"ם מנדה דף כ"ב וע"ז תמה דהא שם מיירי דזינתה אחר שגדלה רק דלר' ישמעאל דס"ל ע"ד קידושין הראשונים הוא בועל א"כ אינה כא"א ומותרת לבעלה עש"ה ובתוס' שם אבל בזינתה כשהיא קטנה מאן דכר שמי' והיא תמי' על מרן הכ"מ זהו תו"ד ולפע"ד הדברים פשוטים דראית הכ"מ לדידן דחולקין על ר"י אבל עכ"פ עד שעה שיכולה למאן היא דאינה חייבת אבל בקידושי קטנה שקדשה אבי' לא וא"ש דברי הכ"מ והדברים פשוטים ועיין ריש יבמות בתוס' שם. והנה בשנת תרט"ז בד' במדבר ל"ח למב"י למדתי מס' ע"ז ובדף ל"ז מ"ד הא ידע לארגולי הא לא ידעה לארגולי ופרש"י דאף שחזיא לביאה אבל אין בה ערמומית ולא ידעה לארגולי עד שתהא בת תשעה ולא נגזר עלי' ע"ש הנה מבואר דכל שהוא מבת תשעה ואילך ודאי ידעה לארגולי שיבא עלי' והרי מבואר דיש לה רצון כל שאינה בת מיאון דהיינו מעשרה ואילך ואף דעד עשרה היא בת מיאון אפשר דמשיעור תשעה באמת פתוי' לאו אונס הוא וזה מבואר כדברי רבינו וכחילוקו שמחלק בין שהיא בת מיאון לאינה בת מיאון ועיין במ"ש דו"ז הגאון בישועת יעקב סי' קע"ח לחלק דאין לה רצון לענין אם נתפתית להבועל שכן דרך הקטנים להיות נשמעים לאיש גדול המפתה אותם אבל כל שזינתה ברצונה יש לה דעת שלימה והרי מבואר כאן בהדיא דעד תשעה לא ידעה לארגולי והיינו דעד אותו שעה היא מקרי אנוסה ומבן תשעה ידעה לארגולי ודוק היטב כי לפע"ד מקור נפתח הוא לדברי רבינו וד' יאיר עיני בתורתו ועיין בפ"ב מנערה הי"ז שכתב לפיכך אמרו חכמים שהיוצא עלי' ש"ר בילדותה אין לה קנס כמו שבארנו שהרי זו בחזקת שהפקירה עצמה לדבר זה ברצונה והיינו שכיון שאמרו שאין לה קנס לא באונס ולא בפתוי והרי בקטנה הוה פתוי קטנה אונס לכך כתב הרמב"ם שהפקירה עצמה לדבר הזה ברצונה והיינו שהיא עוררת לו ברעה וכמ"ש בישו"יע ודו"ק ועיין בהפלאה שם שלא עמד בזה ופירש להיפך.

ודרך אגב אבאר במ"ש הב"ש סי' ג"ן סק"א דלכך אחר הנשואין הקידושין הדרי משום מה שנתן לה יותר מפרוטה לקידושין הוה מתנה והוה מתנה העשוי' להתנאות ולכאורה הוא תמוה דמנ"ל להב"ש זאת ולא נימא דכל מה שנתן הכל לשם קידושין. ואור ליום ב' חנוכה היה אצלי החריף מוה' מרדכי מיזיש והראה לי דברי הב"ש הנ"ל ואמרתי לו דלפע"ד ראי' ברורה להב"ש מדברי הרא"ש פ"ק דב"מ דף י"ט בהא דאמרו ש"מ איתא לדשמואל והאריך הרא"ש שם להביא ראי' דא"ח להחזיר במוחל רק כפי דמים שקבל מהא דאמרו בקידושין דף מ"ז דפליגי בדשמואל ואמרינן דלא סמכה דעתה וקשה למה לא סמכה דעתה שאם ימחול יצטרך לשלם כל דמי השטר וע"כ דאינו חייב רק דמים שנתנה והיינו פרוטה דמי הקידושין עכ"ל ומזה מבואר דהקידושין הן רק פרוטה וכל מה שנתן יותר הוא רק מתנה ומזה ראי' ברורה להב"ש ודו"ק. ומן האמור נלפע"ד במה שנחלקו הסמ"ע והט"ז בסי' ק"ץ בחו"מ שהסמ"ע ס"ל דהוא בתורת שווי והט"ז סבירא לי' דהוא כסף קנין ולפע"ד יש לומר דהוא כלול משניהם דפרוטה היא מתורת קנין והמותר הוא מתורת שווי. ובזה יש לישב הרבה קושיות שקש' על הסמ"ע וכמו שרמזתי בהגהותי שם וביתר ביאור הארכתי בתשובותי בענין זה ולפמ"ש א"ש. וראיתי להבית מאיר שהקשה בהא דאמרו בב"ב קי"ב שם בקדשה בככר ונחלקו אי לטבועין נתנו ולהב"ש למה לא מחזיר המותר דהמותר מתנה ולפע"ד י"ל דשם משמע לי' להש"ס דקדשה בככר היינו שאמר בפירוש דכל הככר הוא לשם קנין ואם כן אין קנין לחצאין כמ"ש לענין שטר ואם כן שוב נחלקו אי לטבעין נתנו או לא ובאמת פשטת הענין מוכח כן דודאי מי שמקדש בככר בודאי ל"ש לומר דהוא בתורת שווי דאם כן הי' לו לתת נדוניא וע"כ דרצה שיהי' כל הככר לשם קנין. ומיהו בלא"ה לא הבנתי דכפי הנראה הב"ש לא כתב כן רק לאחר הנשואין דל"ש הגזרה שמא יאמרו ולכך י"ל דהמותר מתנה ולא נתנה לטבועין אבל שם דמיירי בקידושין לבד ושייך הגזרה אם כן ל"ש להחזיר המותר אם נימא דקידושין לטבועין נתנו והמעיין בב"ש ימצא שכן הוא ודוק היטב כי הוא ענין נפלא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף