שואל ומשיב/ו/כז

שואל ומשיב ‏ ו כז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה שתיתאה סימן כז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בביצה דף ו' ביצה עם יציאתה נגמרה לחכם אחד מק' נ"ש.

אשר שאלת בהא דאמרו בביצה ביצה עם יציאתה נגמרה ופריך למאי הלכתא וכו' ומסיק למקח וממכר וע"ז אמרת ששמעת מפי רבך הגאון המפורסם מוה' נחום טריביטש זצ"ל האבד"ק ניקילשבורג דאמאי לא אמר נ"מ לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' פ"ז סק"ט דלכך בתרנגולת שהכה על זנבה ויצא' ביצתה אף כשהיא מעורה בגידים היא אסורה אף דלענין שמותר לאכלה בחלב כל שגמורה בחלבון וחלמון שרי משום דבאמת ביצים מהראוי לאסור משום אמה"ח רק דילפינן דשרי כמ"ש התוס' וא"כ זה דוקא כשנפרש לגמרי מן הבשר אבל כל שמעורה בגידין אסור ע"ש וא"כ לפ"ז לימא דלכך עם יציאתה נגמרה שיהי' מותר משום אבמה"ח אבל כל שלא נולד' והיא מעורה עדיין בבשר אסור משום אבמה"ח וכתבת שהגאון התפאר שהקשה קושיא זו לכמה גדולים ואין פותר. הנה לפע"ד בפשיטות ל"ק דא"כ אין נ"מ בין יציאתה להיתה במעי תרנגולת רק תלוי אם עדיין מעורה בגידים או לא ותדע שכן הוא דאם לא כן יקשה בהא דפריך אלא עם יציאתה נגמרה ומותרת לאכלה ביום טוב הא במעי אמה אסורה לאכלה ביום טוב והתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום טוב וקשה אמאי לא מוקי כר"י דאמר אם היו מעורות אסורות וע"כ דא"כ גם כשעם יציאתה נגמרה גם כן אסור' כל שהן מעורות ואם כן אין נ"מ בין יציאתה לעודה במעי אמה וז"ב ופשוט. ובזה ממילא נלפע"ד לישב הדק"ל בהא דנקט הברייתא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות וקשה למה לא נקט רבותא דאפילו בהכה על זנבה ומצא הביצים שהפילה דמותרות ביום טוב. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דהרי הת"ק מיירי כשעדיין מעורות בגידין דע"ז פליג ר"י ואמר דמעורות בגידין אסורות וכמ"ש רש"י ולפ"ז שוב הי' אסורות משום אבמה"ח וכמ"ש הש"ך ולכך נקט בהשוחט דגם הביצים הותרו בשחיטה ולכאורה זה ראי' ברורה לשטת הש"ך דבמעורה אסורות משום אבמה"ח. אברא דלפ"ז יקשה דלשטת הפוסקים דת"ק מחמיר יותר מר"י וס"ל דבעינן קליפה קשה אם כן יקשה אמאי נקט השוחט דוקא והא אף במעי אמה משכחת לה דיהי' עם קליפה קשה ונגמרה כולה. אמנם נראה דבאמת ביו"ט הוה הביצה מוקצה ורק דבעומדת לאכילה מותר משום דאוכלא דאפרת הוא והיינו כמ"ש רש"י ותוס' ריש ביצה דאי בעי שחיט ואכיל כל מה שבגוה וא"כ דוקא ע"י שחיטה הוא דמותר אבל על ידי הכאה אפשר דלא יצא בבירור והוה מוקצה וגם אף למאן דלא סביר' לי' מוקצה מ"מ מוקצה דבע"ח חשוב טפי כמ"ש התוספות ריש ביצה ד"ה דלמא ואם כן כל שהכה על זנבה ועודנה בחיים חיותה חשוב מוקצה דבע"ח ואף שהביצה נפרדת מ"מ כל דעודנה במעי אמה מוקצה דבע"ח חשוב להו ואסור ולכך נקט השוחט. ובזה יש לישב הא דאמרו אלא הא דתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכול ביו"ט מני לא ב"ש ולא ב"ה והקשה המהרש"א דלמא הברייתא קמ"ל רבותא במעי אמן דחמור טפי ורק במסקנא י"ל דנולדה חמור טפי ולפמ"ש א"ש דאם יש סברא להיפך א"כ יקשה למה נקט השוחט לתני הכה על זנבה דזה ודאי במעי אמה דא"ל דמוקצה דבע"ח חמיר טפי די"ל דלב"ש לית להו מוקצה לית לי' להש"ס דמוקצה דבע"ח חמיר טפי דבאמת אינו מוכרח דמהרש"ל חולק ע"ז. והנה לשיטת הש"ך לכאורה י"ל דביצה ספק טריפה שנולדה ביו"ט יש להחמיר אם נימא דמחזיקין מאיסור לאיסור דהרי קודם שנולדה לא הותרה מאיסור אבמה"ח ואם כן ממילא גם כשיוצא ממעי אמה יש להחמיר ואף בלא ספק טריפה כל שקודם שנולדה היו הביצים אסורים שוב שייך לאוקמא אחזקתן שהיו קודם שנולדו וכעין מ"ש בתוס' בחולין דף י"א דאוקי אחזקתן שהי' קודם שנולדו דלא קדשו בבכורה והארכתי בזה בתשובה אחת ואף אם נימא דלא מחזיקין מאיסור לאיסור מ"מ עכ"פ לר"נ דאמר הטעם משום מוקצה ואם כן שפיר שייך לומר דאוקמא אחזקתה והוה מוקצה מחמת איסור דקודם שנולדה אסורה משום אבמה"ח. ובזה יש לישב הא דאמרו בדף ד' בשלמא לרבה היינו דתנן וספיקא אסורה וכו' והקשו בתוס' דלר"נ ג"כ קשה דאמר משום מוקצה ולפמ"ש א"ש דלר"נ שייך לאוקמא אחזקתי' והוה מוקצה דס"ל מוקצה מחמת איסור או סתם מוקצה עכ"פ אקצי' מדעתי' וז"ב. ובזה א"ש הא דמשני בספק טריפה והדבר יפלא דאם כן מה ענינו ליו"ט ולפמ"ש א"ש דבאמת מיירי שנולדה ביום טוב וכל שהיא ספק טריפה א"כ עכ"פ עד שנולדה היתה מוקצה אף אם הי' שוחטה ומצא בה ביצים גמורות כל שמעורות עדיין דהו"ל אבמה"ח ול"מ לומר דהשחיטה יתיר דהא הם מספק טריפה שלא מועיל השחיטה ואם כן שפיר מוקמינן אחזקה אף לענין יו"ט. ובזה מיושב היטב מה שפירש"י ספק טריפה ספק נולדה מתרנגולת טריפה ולא פירש שהספק אי היא טריפה דא"כ ל"ש לאוקמא אחזקה ומה ענינו ליו"ט ועפ"י מ"ש בזה. אברא דלפ"ז יקשה הא דאמר אי אמרת בשלמא ספק יו"ט ספק חול הו"ל דשיל"מ אלא ספק טריפה תבטל ברובא ולפמ"ש דגם ספק טריפה מיירי שנולדה ביו"ט אם כן הו"ל דשיל"מ. אך י"ל דמזה ראי' למה שנסתפק בשו"ת צ"צ סי' ס"ה בדבר שיש עליו שתי איסורים והוא נסתפק בכה"ג שספק טריפה נולד ביו"ט אי נימא דכיון דלא הוה דשיל"מ מצד טריפות ל"ש דשיל"מ גם בשביל יו"ט דעכ"פ אסור בשביל טריפה ע"ש ואם כן א"ש ודו"ק. ויש לישב בזה קושית הצ"ץ שם בשם עבוה"ג חתנו ז"ל ע"ש ומפני שגם השואל שם נחת לזה ע"כ דברי מעטים. והנה מ"ש מעלתו בשם ספר חתם סופר מהגאון הצדיק מהר"מ סופר זצ"ל שתמה על מה שלא נאסר ביצים לעכו"ם משום אבמה"ח דלישראל שרי מקרא אבל לעכו"ם נשאר באיסורי'. ולפע"ד נראה דהרי התוס' בחולין דף ס"ד שם כתבו לבסוף דראוי להתיר בביצים דאתי מש"ז דמסריח והוה כעור הבא כנגד פנים של חמור וע"ז כתבו דמ"מ כיון דמתחלתו מעורה עם בשר חשוב כבשר ע"ש ומזה ראי' ברורה לדברי הש"ך דכל שמעורה חשובה כבשר ואסור משום אבמה"ח ולפ"ז בעכו"ם דבאמת הכ"מ פ"ט ממלכים הלכה י"א הקשה דמנ"ל כלל דבשר יהי' אסור בעכו"ם משום בשר מן החי וכתב הלח"מ דבעכו"ם כתיב אכילה על הבשר דהבשר לא תאכלו בעוד הנפש בו וכ"כ הרשב"א בחולין דף קכ"א בשם הרמב"ן א"כ מסתבר דנאסר דוקא בשר עצמו הפורש מן החי אבל ביצה שנפרש' מן החי רק שתחלת' מעורה עם בשר וחשוב כבשר זה לא נאסר בעכו"ם וז"ב לפע"ד ודוקא בישראל דבשר גם כן אסור עכ"פ משום בשר בשדה טריפה וא"כ גם ביצים אסורות משא"כ בעכו"ם וז"ב. ובזה יש ליישב גם קושית הגאון די"ל דכל עיקר סברת הש"ך הוא לדידן דבעי' חלמון וחלבון לאכלו בחלב ואל"ה חשוב כבשר ממילא מסתבר דלענין אבמה"ח כל דמעורה חשוב כבשר אבל לת"ק דר"י דס"ל אף בחלמון לבד ג"כ מותר בחלב וכמ"ש רש"י ואם כן פשיטא דמעורה לא תאסר שיהי' נחשב כבשר ולענין חלב יהי' מותר אף בחלמון לבד ודו"ק היטב.

אמנם אי קשיא הא קשיא לפמ"ש התוס' בחולין דף ס"ד דמהראוי להתיר בביצים משום דמתחלתו בא מש"ז ואח"כ אף שנקרש מותר מידי דהוי אביצת אפרוח דמותר דלכי גביל פרשא בעלמא הוא ולפ"ז זה לדידן אבל רב הונא דאמר בתמורה דף ל"א דבביצה כיון דמגופא דתרנגולתא קאתי אסור כמ"ש רש"י בלשון שני שם דהדבר מוכיח שגדילה על ידי אמה שהרי משיצאת אינה גדילה עוד וא"כ זה שאמר ר' הונא עם יציאתה נגמרת ועד כה לא נגמרה עוד וגדילה מאמו ולכך אסור משום אבמה"ח והיא קושיא גדולה לפע"ד ואולי דתרי ר"ה הוה כמ"ש התוספת בחולין דף י"ג ד"ה בעא מיני' וא"כ אותו ר"ה בשם רב אינו אותו ר"ה דרבא אמר לי' תנא דמסייעא לך. אבל באמת אין קושיא כלל דאם כן מה נ"מ בין עם יציאתה נגמרה הא סוף סוף אסור משום אבמה"ח וע"כ משום דהתורה גלתה קרא דבת היענה או מקרא אחר דביצה מותרת אם כן גם במעי אמה מותרת. אמנם אי קשיא הא קשיא והרי מצאתי במזבח כפרה והוא שטה מקובצת על איזה מס' קדשים ובתוכם חידושי רמב"ן על חולין שכתב בדף ס"ד להקשות דל"ל קרא להתיר ביצה משום אבמה"ח ות"ל דהא אפרוח שנולד מביצה כשר והרי היוצא מן הטמא טמא וכתב דשאני אפרוח דאמת גביל לכי קא מיסרח ועפרא בעלמא הוא וכדאמרו בתמורה דף ל"א ולפ"ז קשה לרב הונא דס"ל דאפרוח שנולד מביצה דאסור א"כ ל"ל קרא דביצה מותרת ת"ל דאם כן אפרוח היכא מותר דהיוצא מטמא טמא וצ"ל לר"ה קרא אתי לביצים הנמצאים במעי אמן דהם א"י להוליד כדאמרו בביצה דף ו' שם דנ"מ למקח וממכר ואז ה"א דהביצים אסורות ויוצא מהם ל"ש בזה וז"ב. ומעתה שפיר מקשה על ר"ח דס"ל מימרא זו דהוא ע"כ ס"ל דגם במעי אמן מותרות וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא חריף. וכעת ראיתי שגם בהלכות בכורות לרמב"ן דף ו' גבי חלב דשרי בבהמה טהורה שם הביא גם כן היתר דביצים וכתב כמ"ש במזבח בפרה הנ"ל. והנה אחר ימים רבים ראיתי ספר חתם סופר שהגיע לידי ובדקתי בו בסי' ע' וראיתי שהביא קושיא דלפמ"ש התוס' דלכך איצטריך בת היענה להורות דה"א כיון דביצת עוף טהור שרי אף דאתי מאמה"ח ה"ה טמאה קמ"ל וע"ז תמה השואל שם דאם כן לר"מ דב"ל דאבמה"ח אינו נוהג בעוף וחי' ואם כן ל"ל קרא דביצת היענה וע"ז חידש הוא ז"ל דניהו דאבמה"ח אינו נוהג בעוף אבל בשר מן החי אסור אף בעוף כיון דנפקא לי' מבשר בשדה טריפה שוב כל שנוהג בו טריפה נוהג בו בשר מן החי ע"ש. והנה מלבד דדבר זה לא שמענו אף גם דהדבר תמוה לפע"ד מהא דהקשו התוספת בחולין דף ל"ג דלר"מ דאינו נוהג רק בבהמה ובב"נ נוהג בטמאין כטהורין ואם כן בעוף וחי' הטהורין ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ומאי קושיא הא עכ"פ באבמה"ח צריך שיהי' משהו בשר וגידין ועצמות ואם כן הרי אסור עכ"פ בכ"ש משום בשר ואף דאינו רק חצי שיעור הא כתבו התוס' בהדיא דלר"י כיון דחצי שיעור אסור שוב ל"ש ליכא מידי דלישראל אסור עכ"פ ואם כן למה להו לחדש דעכ"פ אסור משום דלא נשחט תיפוק לי' דאסור משום במה"ח וע"כ דליתניהו להני מילי. וראיתי שם בחתם סופר שהביא קושיא בשם הגאון בעל שאגת ארי' שהקשה להגאון מוה' נתן אדליר זצ"ל בהא דבב"נ עובר משום במה"ח ומשום אבר מן החי וקשה הא בב"נ לא ניתן שיעורים א"כ מה נ"מ בין בשר מן החי לאבר מן החי הא חייב במשהו וזכורני שזה רבות בשנים ראיתי קושיא זו בספר פני ארי' להרב מוה"רל מראטרדם שגם אליו הקשה הגאון קושיא זו ואין אתי הספר הנ"ל וראיתי בדרך העברה בעלמא ואני כתבתי בזה עפמ"ש התו' בחולין דף ל"ג דבכותי אסור במשהו בשר גידין ועצמות וקשה הא לא ניתן שיעורין לב"נ אמנם נראה דבאמת הכ"מ הקשה בפ' ט' ממלכים דמנ"ל בשר מן החי לב"נ והא הם אינם אסורים בטריפה וכתב הלח"מ דהא לב"נ נפקא איסור אבמה"ח מקרא דבשר בנפשו דמו לא תאכלו וא"כ אסור גם בשר מקרא דבשר בנפשו ע"ש וכבר קדמו בחידושי הרשב"א בחולין דף קכ"א ולפ"ז כיון דכתב בשר בנפשו ובשר היינו בשר מן החי ונפשו היינו אבר שאין לו חליפין כמו הנפש כדאמרו בחולין דף ק"ב וא"כ אבר לא נקרא רק בבשר גיד ועצם וא"כ אף דלא בעי שיעור כזית אבל על כל פנים משהו בשר גיד ועצם צריך להיות ויעבור על אבמה"ח גם כן מיהו אכתי קשה הא בתרי מיתה לא קטלינן לי' וכיון דב"נ נהרג על אבר או בשר מה"ח א"כ מה נ"מ כל שאכל משהו בשר נהרג עליו. אך נראה דמכאן ראי' למה שחידש הרמב"ם דעל עוף אינו נהרג וא"כ נ"מ לזה דבעוף דלא נהרג אם לענין איסור עובר על בשר כשאוכל משהו בשר וכשאוכל אחר כך גם הגיד ועצם עובר גם כן משום אבמה"ח. שוב ראיתי שכמעט כוונתי לאמת שהרי הרב אומר כן בפ"ט ממלכים הלכה י"א וז"ל אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החי' אבל העוף נראה לי שאין הב"נ נהרג על אבמה"ח ממנו ולא נודע מהיכן הוציא זאת ולפמ"ש נראה דיצא לו מזה דאם לא כן מה נ"מ בין בשר מן החי לאבמה"ח ובלא"ה נלפע"ד דנ"מ לענין אוכל גיד דאינו בכלל בשר כדדרשו בשר ולא גיד ועיין בפר"ח סי' צ"ח שהאריך בזה אי גיד עם בשר מקרי מב"מ ואף דהוה מב"מ משום גיד בכלל בשר אבל בשר אינו בכלל גיד ע"ש א"כ ממילא נ"מ אם אוכל גיד או עצם דאינו בכלל בשר ועיין פסחי' בצ"ו ודף פ"ד ומשום אבמה"ח חייב אך אכתי קשה כיון דאבמה"ח אינו חייב רק במשהו בשר ועצם וגיד א"כ שוב אין נ"מ דהא במשהו בשר חייב וע"כ מחוורתא כמ"ש דנ"מ לענין עוף דאינו נהרג ועובר בשתיהם. והנה בהא דאמרו בסנהדרין דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו זה אבמה"ח רחב"ג אמר אף דם מן החי ומפרש הש"ס דרחב"ג אמר קרי בי' בשר קרי בי' דמו בנפשו ורבנן ס"ל דדמו אתי למעט שרצים דאין דמן חלוק מבשרן וע"ש ברש"י ולפע"ד הי' נראה כיון דדם אינו בכלל בשר ועיין בתוס' פסחים דף כ"ב וא"כ שוב כיון דאמרה תורה בשר בנפשו דמו א"כ כיון שאינו בכלל בשר לכך דרש רחב"ג דעל כל פנים בכלל אבמה"ח הוא דהוא דמו בנפשו ורבנן דממעטי גם מאבמה"ח סבירא לי' דכיון דשרצים אין דמן חלוק מבשרן א"כ כיון שעיקר החיוב בב"נ הוא משום בשר וכל שאין דמן חלוק מבשרן כיון שבכלל בשר אינו דם וא"כ אין לך לאסור משום אבהמה"ח דהא בשרץ אין דמן חלוק מבשרן ומעתה ל"ק לרבינו דחייב על אבמה"ח ובמה"ח בכל שהוא ודם מותר לב"נ והיינו משום דא"א לחייבו כלל דהרי אבמה"ח צריך למשהו בשר ודם אינו בכלל בשר ובזה אתי שפיר דלכך כתב רבינו דאסור באבמה"ח דבאמת אינו נ"מ מה דאסור משום אבמה"ח רק בשביל שמותר בדם מן החי דאם לא כן מן התורה נאסר דם דאינו בכלל בשר ומשכחת לה שיהי' נוהג אבמה"ח בעוף דאינו נהרג עליו וע"ד זה מיושבים כל דברי הרמב"ם. ובזה נלפע"ד דלכך דקדק דאינו נהרג עליו והיינו דהא איסור איכא דאם לא כן אכתי תקשה דמה נ"מ באבמה"ח הא בעוף אינו נוהג כלל וכמ"ש. ובזה מיושב קושית הכו"פ סי' ס"ב דהוא מקשה דכיון דכתב רבינו דאינו נהרג ש"מ דאינו מוזהר וע"ז הקשה מסוגיא דרבוצה ולפי מה שכתבתי ע"כ מוכח דנוהג רק דאינו נהרג עליו. ובזה הן נסתר מה שרוצה לחדש בחתם סופר דאינו נהרג על אבמה"ח אבל על במה"ח נהרג דאם כן יקשה מאי נ"מ בין בשר מן החי לאבמה"ח ודו"ק וראי' ברורה לזה מחולין דף ק"ב בהא דמביא ראי' דב"נ מוזהר על הטמאין מהך דנבלת עוף טמא דאכל אבמה"ח ממנה סופג ארבעים דמיירי בב"נ מכלל דמוזהר ומזה הוציא הכ"מ דאין ב"נ נהרג אבל מוזהר ואם איתא מאי קושיא הא על כל פנים משום בשר הוא דאסור ואף דיש להקשות למה נקט אבמה"ח אבל זה אינו קושיא דאטו אבמה"ח אינו בכלל במה"ח וע"כ דגם בשר מן החי אינו נהרג עליו מיהו י"ל להיפך דמזה דייק הש"ס דאי בבשר מיירי למה אינו נהרג עליו וע"כ דמיירי באבמה"ח.

והנה בשנת תרט"ז ד' במדבר ל"ח למב"י ראיתי בספר יראים מצוה קמ"ט שהביא דברי הבה"ג שהובא בתוס' חולין דף נ"ח ד"ה ושוין שכתב לחלק דלכך ב"ה אוסרין ביצת נבלה שאינה נמכרת עדן בשוק משום דנבלה איסור דאורייתא אבל לענין בשר עוף בחלב דרבנן הקילו וביראים שם ס"ל דבשר עוף בחלב דאורייתא וע"כ מחלק דחלב שחוטה דרבנן והוא תימא מלבד דאנן קי"ל דבשר עוף בחלב אינו רק דרבנן ואין שום חולק אף גם דמ"ש דהא דאמרו ביצים הנגמרים מותרין לאכלן בחלב מיירי בחלב שחוטה הוא דוחק גדול דהא סתם קתני השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות ומנין לו להיראים לומר דמיירי בחלב שחוטה ובאמת הבה"ג והתוס' והראב"ד בפיהמ"ש שם כלם כתבו דבשר עוף בחלב דרבנן אמנם נניח זאת. והנה היראים כתב דיש לדחות גוף הקושיא דמה שאסרו ב"ה בנבלה לא משום דבשר הוה רק דכתב לא תאכל כל נבלה והכוונה כל הנאכל בנבלה נאסרה אבל לענין בשר בחלב בשר בעינן וכי מגמרא לאו בשר הוא ונוראות נפלאתי דמלבד דלא נמצא דרשה זו אף גם דאם כן יהי' לב"ה מן התורה אסור דהרי כל מה שבנבלה לא תאכל ולפ"ז יקשה לב"ש דחולקין ע"ז למה מודין בביצת טריפה דניהו שנגמרה איסור והו"ל בשר הא גם בנבלה הו"ל כל מה שבנבלה והקרא אמר לא תאכל כל נבלה אף גם דהרי דם לאו בכלל בשר נבלה הוא כמ"ש התוס' להדיא בפסחים כ"ב ד"ה והרי דם וא"כ השתא דם דבודאי הוא בכלל כל הנאכל בנבלה לא הוה בכלל נבלה מכ"ש ביצה דפרשא בעלמא הוא ואף דהגאון בעל אבהע"ז בחידושיו בפסחים שם רצה לחדש דדם בכלל בשר וכן הפ"י כתב מטעם אחר לישב קושית התוס' ובתשובה בארתי הדברים באורך אבל מ"מ בשביל זה לא נדחה פשטת הענין דכל דלא ס"ל כן מכ"ש לחדש דרשה חדשה דכל נבלה אתי לרבות כל מה שנאכל בנבלה זה תמוה מאד לפע"ד וגם הסוגיא דביצה דף ז' לא א"ש לפ"ז וע' בש"ך סי' פ"ז ובשעה"מ פ"ט ממ"א ה"ה ובשטמ"ק ב"ק דף מ"ז ודו"ק. והנה קשה לי בהא דאמרו ביצה עם יציאתה נגמרה ופריך למה הלכתא ולמה לא קאמר לאפוקי מדרבה דאמר כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה וע"ז קמ"ל דדוקא ביציאתה נגמרה ולא מאתמול ונ"מ לענין הכנה דרבה וצע"ג. והנה בקושית הרמב"ן בה' בכורות הנ"ל בהא אפרוח לכי מסרח גביל אמר אלי החריף מוה' מרדכי מיזיש נ"י די"ל דאם נימא דביצה אסורה משום אבמה"ח שוב באפרוח גם כן אסור כמו כתרוי דריאה דאסור לר"א משום אבמה"ח וגם אמר דבאמת הו"ל זוז"ג רק דהתוס' ישנים בנדרים בסוגיא דגדולים כתבו דל"ש זוז"ג בעפר דלאו מינו הוה כלל ולפע"ד נימא דאסור משום אבמה"ח שוב הוה זוז"ג ואסור דבשלמא לפי האמת דאינו אסור משום אבמה"ח שוב הוה רק עפרא בעלמא ול"ש זוז"ג עכ"ד בקצרה ואיני רואה בזה ממש דאם נימא דאבמה"ח צריך להיות מתחלת ברייתו א"כ כאן דתחלה קא מסרח ורק לאחר כן גביל שוב לא מקרי מתחלת ברייתו ובלא"ה יש לפקפק דמה מועיל אבמה"ח סוף סוף לכי מסרח גביל אמנם במה שהקשה דהו"ל זוז"ג יש לומר לפי מה שכתוב התשב"ץ דיש לחלק בין הרכבה שכונית להרכבה מזגיות א"כ כאן הוה הרכבה מזגיות ול"ש כלל זוז"ג ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף