שואל ומשיב/ו/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה שתיתאה סימן ה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין מוכר בעין יפה מוכר.

מה שהארכת בענין מוכר בעין יפה מוכר ובקשת לכתוב לך בזה. הנה לכאורה קשה לי בהא דאמרו בב"ב דף ס"ד דר"ע סבר מוכר בעין יפה מוכר ולכך צריך לקנות לו דרך או יפרח באויר וכבר בארנו בתשובה לק"ק בוטשאטש דאף תרקבי דינרי יכול הלוקח לומר שיתן לו וכדמשמע בש"ס דרבנן ס"ל דאין אדם רוצה שיטול מעות ויפרח באויר אלמא או דיתן מאה מנה או שיפרח באויר וק"ל מה דמבואר בטוש"ע בחו"מ סי' קנ"ד סק"ח בהג"ה דמכר בית ושייר החצר לעצמו י"א דא"י לסתום חלונותיו דמוכר בעין יפה מוכר וי"ח ומקור הי"ח הוא הנמו"קי פ' לא יחפור בשמעתין דחרדל דאף שהי' החלון ברשותו ומוכר בעין יפה מוכר מ"מ לא מכר לו נזקו דכל שעה מזיק לו בראיתו ע"ש ובסמ"ע ס"ק ס"ח וא"כ הדברים ק"ו מה שם דכבר הי' חלון אפ"ה כיון דמזיק לו צריך לסתום החלון לפי שמזיקו מכ"ש שא"צ לקנות דרך במאה מנה דהרי הוא נזוק בכל שעה ומ"ל דריסת רגל בביתו או שיסתום החלונות אדרבא סתימת החלונות מגרע גרע ועיין בסי' קנ"ד שם במ"ש הרמ"א שם על דברי המחבר וי"א דא"י לבנות והט"ז תמה דמ"ט די"א והוא תמוה דהא הטעם מבואר בהג"ה דנזקו לא מכר לו והשתי דעות במחבר וברמ"א אחת הן רק דהמחבר העתיק לענין לבנות נגדו והרמ"א כ' לענין סתימת החלונות וכן מבואר להמעיין בב"י שר"י בנל"א בהמשרים ס"ל כר"י אלברצלוני והנמוק"י בשם רבינו יונה ז"ל כהי"א דלעיל ואולי יש לחלק דדוקא כשמוכר ניזוק בהיזק ראי' א"כ מזיקו במה שנשאר לו הוא דהדין שצריך הלוקח להרחיק אבל שם דאינו ניזוק בשלו כלום רק שצריך לקנות דרך לבא לשלו אפשר דבזה מוכר בעין יפה מוכר אבל אכתי קשה דא"כ לבנות כנגדו אמאי לא יהי' מותר דאינו נזק המוכר רק שמזיקו להסתכל בלוקח ואולי כיון דמאפיל עלי' הוה נזק וצ"ע בזה.

אמנם י"ל דלפמ"ש סי' רי"ב ס"ק י"א דהא דלא אמרו במשייר לעצמו בעין יפה משייר הוא משום דכיון דאפשר להתקיים ע"י שיקנה לו דרך ל"ש בעין יפה משייר לעצמו ע"ש ולפ"ז כאן שיזיקו שוב שייך משייר לעצמו בעין יפה משייר ולכך א"י להזיקו. ובזה יש לישב לשון הטור סי' קנ"ה ס"מ במ"ש ור"א הכריע שא"צ להרחיק משום דק"ל מוכר בעין יפה מוכר ותמה הט"ז על זה דמה חידש בזה דכבר התחיל רבינו ר"י אלברצלונ"י בזה ע"ש ולפמ"ש י"ל דהטור כוון שאף שלא הוה כקיבל עליו שיכול להאפיל מ"מ משום דס"ל מוכר בעין יפה מוכר אף בזה ולא אמרינן דשייר לנפשו דבזה ל"ש דשייר לנפשו דבזה לא עשה בשל מוכר רק בשלו ויכול הלוקח לעשות בשלו מה שירצה ודו"ק. ואגב אומר בהא דאמר שם דכ"ע ס"ל דבתר דעתא דלוקח אזלינן ומשום דיד לוקח על העליונה אף דבכ"מ יד הלוקח על התחתונה היינו באם דנו רק על המכירה דמוקמינן בחזקת המוכר אבל כאן דבאמת מכר לו הבור ודות רק לענין הדרך להבור ודות פליגי בזה שפיר יד לוקח על העליונה ודו"ק והוה כעין הא דהרשב"א שהובא במלמ"ל פט"ו מטוען. נחזור לעניננו לענין מוכר בעין יפה מוכר וק"ל מהא דמבואר בחו"מ סי' ר"כ דאף בשאמר שפחה מיניקה ופרה מיניקה אינו מכור הולד ואמאי לא נימא דמוכר בעין יפה מוכר וצ"ל דזה אינו בכלל המכירה דלא מכר רק הפרה ולא ולדה והרי גם המוכר הבית לא מכר בור ודות משום דאינו בכלל מכירתו רק לענין הדרך שע"ג ביתו דזה בכלל מכירתו בזה יש לומר דמוכר בעין יפה מוכר. והנה הרא"ש כתב שם דאף באומר שפחה סתם כל שהיא מעוברת הרי מכר גם ולדה וחולק על התוספתא דאמרו לא מכר הולד. ובאמת לפמ"ש י"ל בדברי התוספתא כיון דבלשון מכירתו אינו מוזכר רק השפחה או הפרה סתם ואין הולד בכלל בזה מה בכך שהיא מעוברת הא בזה יש לומר דמשייר בעין יפה משייר לעצמו וכקושית הסמ"ע סי' רי"ד ס"ק י"א ול"ש לומר דכיון דאפשר להתקיים ע"י שיקנה לעצמו דרך דזה שייך שם וגם מ"ש דהא לא שייר לעצמו רק דממילא נשארו דא"כ גם בפרה מיניקה אמאי שייר לעצמו ועכצ"ל דכמו שפחה אין הולד בכלל וא"כ גם פרה מעוברת אינו מוכר הולד ונ"ל דמכאן ראי' דולד הו"ל דשלב"ל וא"כ גם המשייר לעצמו שאף דמשייר לנפשו שייר בעין יפה עכצ"ל דמשום יתור לשון או אף בסתם לכל מר כדאית לי' עכ"פ שייר מקום הפירות וכמבואר בב"י סי' ר"ט בשם הרשב"ם והרמב"ן וכאן שהפרה מכרה כלה ולא שייר לעצמו בפרה שיהי' נקנה לנפשו הולד במה יקנה הולד ולזה כיון הב"י סי' רי"ב במה שהביא מדברי הרא"ש אלו ראי' דעובר חשוב דשל"בל ע"ש וכוון למ"ש. שוב מצאתי במהרי"ט אלגזי בחידושיו לרמב"ן הלכות בכורות דף ג' ע"א שהביא דברי הב"י ופירש כעין זה אף שלא ביאר הדברים כל הצורך והדברים ברורים. נחזור לעניננו דלכך ל"ש בזה לומר מוכר בעין יפה מוכר משום די"ל דזה שייר לעצמו בעין יפה. אברא דלפ"ז צ"ב בהא דאמרו בב"ב דף נ' דאחין שחלקו אין לזה ע"ז לא דרך ולא חלונות והיינו משום דבעין יפה מוכר ולא אמרינן דמסתמא לעצמו שייר בעין יפה. אמנם י"ל דשם ל"ש לומר דמשייר לעצמו בעין יפה דכלם הם לוקחים זה מזה דהרי באמת הם יורשים רק דלא נתברר אם זה חלקו מקודם והוה כמו שלקחו וא"כ אדרבא שייך בזה בעין יפה מכר אבל לא שייך בזה בעין יפה שייר דלא ידע חלקו כלל וז"ב. ובזה נלפע"ד לפרש מ"ש רש"י ולא חלונות ערער על סתימת אורו ולא פירש דאינו יכול לומר סתום חלונך. ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה הדבר ספק אם זה חלקו מתחלה או לא ולפ"ז אם הי' חלקו מתחלה פשיטא דמשייר לעצמו בעין יפה וא"כ לכך אינו יכול לומר סתום חלונך דדלמא זה חלקו מתחלה וא"כ שייר לעצמו בעין יפה דלא יהי' צריך לסתום ולכך פירש דאינו יכול למנעו מלבנות בפניו דא"י לומר דלמא זה חלקי מתחלה ושיירתי לעצמי דז"א דבאמת הוא אינו מוציא כלום ובונה בתוך שלו רק שלזה מגיע היזק וא"כ כל שמכר לו בעין יפה א"י למחות בידו דהוא אינו רק ספק גרמי ובכה"ג לא נקרא מוציא אבל לכופו שיסתום חלונו פשיטא דא"י דהו"ל ספק וקולא לנתבע וז"ב. ובזה נלע"ד הא דאמרו בב"ב דף י"ח כדאמר רב פפא בלוקח ה"נ בלוקח ופירש"י דהמוכר נטע אילן בתוך שדהו ואח"כ מכר חצי השדה לאחר ועשה הלוקח בור דאין זה צריך לקוץ האילן שנטעו ברשותו ולכאורה צ"ב דלמה לא יקוץ האילן ונימא דמוכר בעין יפה מוכר ומכרו בעין יפה ויצטרך לקוץ וכמו שהקשיתי למעלה ולפמ"ש א"ש דמזה ראי' ברורה להי"ח דנזקו לא מכר לו והיינו משום דבעין יפה שייר לעצמו שלא יצטרך לקוץ. ובזה מיושב היטב קושית התוס' מה דמשני בלוקח הא הו"ל לומר במוכר ולפמ"ש א"ש דאדרבא מוכר בעין יפה מוכר ועיקר הסברא כיון דזה שייר לעצמו בעין יפה שייר וא"כ אדרבא עיקר המעלה משום דבהלוקח אמרינן דהמוכר שייר לעצמו בעין יפה אברא דלפ"ז צ"ב לשטת הפוסקים דס"ל דאף בשייר לעצמו אמרינן מוכר בעין יפה מוכר א"כ יקשה מה משני בלוקח. אבל אין זה קושיא דמלבד די"ל שמכר לשנים לזה שדה ולזה ירק וכמ"ש הרז"ה והרמב"ן במלחמות וברמ"ה י"ל דעיקר הוא כיון שעשה בהיתר ואין קושיא. שוב מצאתי בשו"ת אא"ז המגיני שלמה ובפני יהושע חלק חו"מ סי' ח' שהאריך בסוגיא דחרדל ובתוך הדברים האריך לפרש דברי רש"י במה שפירש דלענין לבנות כנגדו ולא פירש לענין סתימת החלונות וגם בענין לוקח והביא שו"ת הריב"ש סי' שכ"ב ואינו תח"י לעיין בזה והנלפע"ד כתבתי.

והנה מידי שוטטו עיני בדברי הפ"י שם ראיתי שהביא השטות בסוגיא דחרדל והביא שטת התוס' ודעימי' דהיכא דעשה בהיתר א"צ להרחיק וע"ז הקשה מהא דקאמר הש"ס ת"ש לא יפתח אדם חנות של נחתומים תחת אוצרו של חברו טעמא דאיכא אוצר הא ליכא אוצר לא ומשני דירה שאני דיקא נמי דתנא עלה אם הרפת של בקר קדמה לאוצר מותר ופירש"י דמדקתני דוקא בהך ולא בכל הרחקות ש"מ דבכל הרחקות אף בהיתה קודם צריך להרחיק וע"ז תמה דהרי לפי המסקנא א"צ להרחיק כל שיעשה בהיתר וא"כ איך יפרש הדייקא נמי וע"ז הביא שהרז"ה הרגיש בזה וכתב דלפי המסקנא ליתא להך דיוקא וה"ה בכלהו אם הו"ל קודם מותר ע"ש וע"ז האריך דעכ"פ בדירה ודאי אינו רשאי לסמוך אם נימא דלא נדחה הדיוקא ותמהני שלא הזכיר מפירוש הר"י מגא"ש דדירה שאני היינו שבזה גם רבא מודה דמותר לסמוך דל"ש לומר דלמא ממלך גם הוא דאין אדם עושה מדירה אוצר ואף דהרמב"ן קרא להמפרש הזה טועה לפי שאמרו בירושלמי כנגד דירתו מהו ואמר ר' אחא כ"ש כנגד דירתו אלמא דאוצר לרבותא נקט ע"ש. ואני עפר ואפר תחת כפות רגליו של רבינו הרמב"ן ולא זכיתי להבין על מה עשה טועה להמפרש רבינו ר"י מגא"ש והרי לדבריו הדבר ברור דהש"ס דילן חולק על הירושלמי דהרי הוא פירש דירה שאני דאם לא הי' דירה באוצר רק סתם עלי' הי' מותר לפתוח חנות של נחתומין אף דדירה מקרי העלי' שהרי בעלי' ודאי יכולין לדור ואפ"ה מותר והיינו דבאמת מה מזיק לי' להעלי' מה שתחתי' מעלה עשן מן הנחתומין ודוקא לאוצר של תבואה קשה אבל להדירה מה מזקת ואם ישחירו הכותלים יוכל לסודם ופשיטא דבשביל זה לא יהי' איסור לעשות חנות של נחתומין וא"כ פשיטא דאין ראי' מהירושלמי נגד הש"ס דילן ואף אם נימא דכיון דיכול להיות דהפירוש בש"ס דילן הוא כפירש"י א"כ מנ"ל לדחות דברי הירושלמי במקום שאינו מבואר להיפך בש"ס דילן אבל באמת יש להסכים גם הירושלמי דבאמת הירושלמי נקט נגד דירתו וא"כ י"ל דדוקא נגד דירתו העשן עולה נגד הדירה וקשה להדרים בה אבל תחת העלי' מה מזיק להעלי' והרי העשן עולה ומתמר בפ"ע ומה מזיק להעלי' ועינינו הרואות עליות הרבה שתחתי' הוא חנות של נחתומים ובעלי' אינו ניכר כלל שום חסרון מלבד מכל זה אני תמה דהרי כ"ז הוא לפי הה"א אבל לפי המסקנא כיון דנדח' כל הנך תירוצים וכל דהוה ברשות מותר לסמוך שוב א"צ לשנוי' דש"מ דדירה שאני וא"כ שפיר אמר בירושלמי דלא יפתח תחת אוצרו וכ"ש תחת דירתו ואז לא הי' אוצר או הדירה מותר דגם לרבא סומך כל שהי' בהיתר וז"ב מאד. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הקצה"ח סי' קנ"ד בהא דבעי אביי בדף כ' כיבד וריבץ מאי והרי לדברי הר"י מגא"ש כל שרצה לעשות אוצר שוב אסור לסמוך דודאי שייך טעמא דממלך ולפמ"ש א"ש דלפי המסקנא אף לרבא מותר לסמוך וא"כ לשנוי' דדירה שאני וז"ב. ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק חו"מ סי' ל"ז שגם הוא נדחק מאד לישב הך דירושלמי אליבא דר"י מג"ש ולפמ"ש הדברים כפשטן ודו"ק היטב. והנה יש לי מקום ספק בהך דמוכר בעין יפה מוכר איך הדין במחליף אי אמרינן בעין יפה מחליף ואף דלכמה דברים חלופין יש לו דין מכר כמבואר במרדכי פ' המקבל וביו"ד סי' רי"ז סל"א בהג"ה ועיין בשו"ת זקני הגאון בעל שער אפרים סי' ס"ח אבל עדיין צריך חקירה אם גם בזה דומה למכירה והטעם דבשלמא במכר י"ל דאגב זוזי גמר ומקנה אבל כאן כשם שזה נותן לו סך זה נותן לו ול"ד למתנה דשם מדנתן לו ע"כ שרוצה ליתן לו בעין יפה אבל כאן אינו נותן לו מדעתו כ"א בשביל שרוצה חליפיו ובשלמא במכר אגב זוזי שזה נותן אמרינן דאגב זוזי גמר ומקנה וגם דלא שדי אינש זוזי בכדי משא"כ בזה. וכן יש להסתפק בהא דמבואר בש"ע סי' ר"כ לענין מוכר חמור וכדומה במכר עמו כל השייך לו איך הדין בחליפין בזה דגם בזה יש לחלק כמ"ש. ולפע"ד הי' נראה דחליפין השווים שמקפיד לדעת השווי של החפץ אפשר דרצה שיתנו לו גם כל השייך דאל"כ לא ישוה כ"כ אבל אם אינו מקפיד לדעת השווי החפץ ובזה אפשר דל"ש בזה לומר מוכר בעין יפה מוכר. הארכתי בזה לפי שראיתי באיזה ספר שפשוט בעיניו שחליפין דמי למכר ותמה על השטה מקובצת בב"מ דף ק' שהקשה גבי המחליף פרה בחמור דהא פירי לא עבדי חליפין וכתב הכא כיון דחמור מכר עמו כל השייך לו ובכה"ג הוא כאלו החליף בעד פירי וכלים דקיי"ל דקנה ועיין ב"מ דף מ"ה ולפע"ד במחליף ל"ש דלקני האוכף ומרדעת של החמור וכמ"ש ויש להאריך בזה ולא נפניתי כעת.

והנה לכאורה יש לעיין באחין שחלקו דהוה כמו חלופין וכמ"ש הרשב"ם בב"ב דף ק"ג ומזה למדו הצ"ץ והט"ז סי' קע"ד בחו"מ דבהחליף לא בטל מחלוקת והרי אמרו שם דבעין יפה מוכר וצ"ע כי לא נפניתי לעיין בזה ועיין תוס' ב"ב דף ד' ד"ה אין. ודרך אגב אזכיר במ"ש המהרי"ט צהלי"ן סי' ב' בראובן שהי' לו ולאחותו דינה בית בשותפות והוציא השטר שכתוב בו שאחיו ר' שאול נתחייב לתת לאחותו מחלקו כשימכור הבית עשרה גרו"ש וראובן לא מכר אלא הקדיש ונשאל אם חייב לתת העשרה גרו"ש כיון שלא מכר והשיב שאם היא היתה תובעת ממנו איזה תביעה ולהפטר ממנה מתביעותי' נתחייב בזה אז חייב אף אם הקדיש ואם לא לא יתחייב ומצאתי במלמ"ל פ"ד משאלה ה"ו שעמד על דבריו וכתב והנה דין זה צריך תלמוד ועוד אעמוד עליו בעזה"י ולא נמצא יותר. והנה לפע"ד אי הקדש מקרי מכירה יש לעיין בב"ק דף ע"ו דמ"ל מכרו להדיוט מ"ל מכרו לשמים וע"ש דמחלק לשמים מעיקרא תורא דראובן ועכשיו תורא דראובן ע"ש ועיין בחבורי יד שאול ביו"ד סי' רט"ז ס"ק וא"ו והארכתי בזה ודין נדרים שוה ללשון בני אדם וכמ"ש הש"ך ריש סי' רי"ז. אמנם מה שמחלק בין היכא שרצה לפטור עצמו מהתביעה אינו מובן ולפע"ד סברתו דכיון שרצה לפטור עצמו מהתביעה א"כ הוא רצה לחייב עצמו מהבית כך וכך וא"כ מה לה בזה שהוא לא מכר מ"מ נתחייב לתת לה משא"כ באם לא נתחייב לה מכח תביעותי'. אך לפע"ד הי' נראה דבר חדש דניהו דלא נתחייב מחמת תביעתה מ"מ כל שנתחייב לתת אף אם נימא דלא רצה להתחייב רק במכר ולא בהקדש מ"מ לא עדיף מאומדנא דלא מועיל בהתחייבות כמו במתחייב לזון בת אשתו שכתבו דלא אמרינן אומדנא בהתחייבות ועיין ב"ש סי' נ"ג ס"ק יו"ד וה"ה כאן. אבל לפע"ד יש לדון שם כיון שכתוב שנתחייב לתת מחלקו כשימכרנו משמע כשיקבל מעות יתן מחלקו ולא כשהקדיש וגם בנתן מתנה י"ל דלא נתחייב ואף דגם נותן מתנה יש לומר אי לאו דקבל הנאה מיני' לא נתן לו במתנה מ"מ ל"ש לומר שיתן מחלקו וכאן ל"ש לומר דלא מהני אומדנא בהתחייבות שהרי הוא מבואר בלשון ול"ש אומדנא בזה כנלפע"ד וצ"ע בזה לענין דינא. והנה בהא דהאריכו בב"ב דף ע"א ע"ב אי ר"ש כר"ע ס"ל ובדף ע"ב הביא הש"ס ברייתא מנין ללוקח שדה מאביו וכו' וכתב רשב"ם ד"ה דהא דמקדיש שדה מקנה פודהו בשויו כדכתיב בהדיא בפרשה אבל בשדה אחוזה קצב הכתוב זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.

והנה בשנת תרי"ג ב' תצוה כה הראני הרב מוה' אברהם קאמפף נ"י מה דתמי' בעיניו דהא אין נפקותא בין שדה אחוזה ובין שדה מקנה אלא ששדה אחוזה חוזרת מגזבר ומתחלקת לכהנים ביובל ושדה מקנה חוזרת לבעלים וע"כ יצא לפרש בדרך פלפול כאשר יבואר ותמהני דכפי הנראה ראה דברי רש"י פ' בחוקותי בפסוק ואם את שדה מקנתו וכו' אבל באמת דברי רש"י תמוהים כמו שתמה במלמ"ל פ"ד מערכין הכ"ו וברמב"ם מבואר שם דשדה אחוזה הוא חמשים שקל בחומר שעורים ושדה מקנה הוא לפי שויו כמבואר שם הכ"ו וא"כ דברי רשב"ם מבוארים והדבר מבואר בערכין דף י"ד ואף דמ"ש המלמ"ל דלא ידע רמז כלל לדברי רש"י דשדה מקנה יהי' דבר קצוב הוא תמוה דר"א ס"ל כן במשנה וכבר תמה עליו אבי מורי הרב הגאון בגליון הרמב"ם שלו וכן ראיתי זה שנים רבות בספר תפארת צבי אבל גוף הדין הוא אמת דלא קיי"ל כר"א. ובחדושי לתורה פ' בחקותי הארכתי ליישב הרבה קושיות תוס' בערכין דף י"ד שם ואכ"מ. ומה שהקשה עוד במ"ש רשב"ם אח"כ בד"ה שהוא שדה אחוזה שתחזור לו ביובל ע"ש ולא זכר כלל מחומר שעורים נלפע"ד דבר נחמד דהנה שם קאי אליבא דר"מ דס"ל דאין לו דין שדה אחוזה רק במקדיש בשעה שמת אביו שהוא שלו בעת ההקדש ולפ"ז נלפע"ד דהנה שדה מקנה חלוק משדה אחוזה בשני דברים לענין חומר שעורים ולענין שתחזור לבעלים הראשונים. ולפ"ז נלפע"ד דהנה מה שפודה בחומר שעורים או בשויו זה שוה בין כשפודה הוא או אחר שבשדה אחוזה נותן חמשים שקל בין הוא בין אחר ובשדה מקנה נותן שויו ולפ"ז בזה שקנה שדה מאביו ואח"ז מת אביו וקדשה דהקדישה הנה לענין אחר אין שום נ"מ דמה בכך שהוא קנה אותו סוף סוף הקדישה בעת שהיתה לו אחוזה ואם כן פשיטא דאחר שפודה צריך ליתן חומר שעורים דדל מהכא הקנין כלל הא אח"כ נעשית אחוזה ובשלמא לענין אם יפדה הבן יש נ"מ דהא לגבי דנפשי' הרי קנה אותו מקודם וסד"א דיש לו דין שדה מקנה אבל לגבי אחר מה אכפת לן שזה קנה אותו או לא והא מ"מ הקדיש שדה אחוזה וז"ב בסברא ולכך נקט הנ"מ לענין אם הוא חוזרת לבעלי' הראשונים דהיינו אבי' שזה שייך לדון אם היא שדה מקנה או לא וז"ב.

שוב ראיתי בערכין י"ד שם פירש"י בנ"מ לענין זרע חומר שעורים ולפמ"ש א"ש דשם קאי אליבא דר"י ור"ל והם מיירי שהקדישה בעוד שלא ירשה עדיין ואם כן גם לגבי אחר מקרי שדה מקנה ודו"ק היטב. ומה שהקשה מעל' לפי מ"ש הקצה"ח בא"מ סי' צ' סי"ז דהיאך שייך שדה מקנה כלל הא בזמן שהיובל נוהג אין לו רק ק"פ בלבד ואם כן לא מידי שוה וא"י להקדיש ולמכור וצ"ל כמ"ש שם בהגה"ה דלק"מ דלענין הפירות עכ"פ יכול להקנות ולהקדיש ודוקא הגוף א"י שניהם למכור אבל לענין פירות שפיר יכול למכור ע"ש וע"ז הקשה דעכ"פ אין לו קרקע כיון דק"פ לאו כקה"ג דמי אם כן לא עדיף מאלו הקדיש שלשה אילנות דאין לו קרקע דאינו צריך לתת חומר שעורים בחמשים שקל דאין לו קרקע וא"כ כל שדה מקנה אין לו קרקע א"צ לתת שיעור חומר שעורים. הנה לכאורה קושיא נפלאה היא והנה מעל' הלך בדרך רחוקה אף שהוא חריף דשם קאי אליבא דר' יהודא דס"ל ק"פ לאו כקה"ג לכך כתב דשדה מקנה פודהו בשויו ובסיפא קאי אליבא דר"מ דס"ל ק"פ כקה"ג לכך פירש שאין החזרה ביובל דלדידי' שדה מקנה ג"כ נפדה לפי ערך חומר שעורים. הנה אמת נכון שזה חריפות אבל אינו אמת דגם לר"מ שדה מקנה נפדה לפי ערך ורק ר"א ס"ל דשדה מקנה דומה לשדה אחוזה אבל באמת גוף קושיתו דהא ק"פ לאו כקה"ג דמי אין לו קרקע זה אינו כלל דפשיטא דעכ"פ דעד היובל יש לו הקרקע רק שאינו קה"ג כיון דחוזר ביובל אבל יש לו קרקע ול"ד לשלשה אילנות דאין לו קרקע כלל ועמלמ"ל פי"א משמטה ובירושלמי ס"פ השולח ואפי' למ"ד לא קנה קרקע אבל זה ודאי דעכ"פ לענין שיוכל ליטע אחר שיבש אילנות לכ"ע אית לי' קרקע ואם כן פשיטא דיוכל לפדות בזרע חומר שעורים וע' בב"ב דף ל"ז בתוס' ד"ה קני' לי' ע"ש ואף להחולקים ע"ז שם מ"מ במוכר שדהו בעת שהיובל נוהג פשיטא דיש לו דין מקנה פירות עם הקרקע לענין חומר שעורים דהא עד היובל נקנה לו ורק כיון דאינו קנוי לו רק עד היובל מקרי ק"פ כמ"ש הר"ן בסוגיא דבר פדא. והנה בהא דנקט הרי שקנה לזה מאביו ואח"כ מת אביו נלפע"ד דבדקדוק נקט דוקא שלא הי' רק אותו בן דאל"כ אף שחלקו ונפלה שדה זו בחלקו מ"מ כיון דאין ברירה ואחין שחלקו לקוחות הן ל"ש לומר דראוי להיות שדה אחוזה דדלמא לא יבא לכלל אחוזה שיהי' שלו ודלמא הי' שייך לאחיו ודו"ק היטב ועיין מהרש"א בב"ב דף ע"ב שם. ויש לי עוד אריכת דברים בשתי הסוגיות דב"ב וערכין הנ"ל ולא נפניתי כעת ועיין בערכין דף כ"ו ע"ב ברש"י שפירש שתי ההבדלים שבין אחוזה למקנה ובגיטין דף מ"ח פירש לענין פדיון בחומר שעורים ועיין במהרי"ט בראשונות סי' ק"כ קכ"א קכ"ב מה שהאריך בענין לטפויי מלתא קאתי.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף