שואל ומשיב/ה/נג
שואל ומשיב 
ה נג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נסתפקתי בלולב היבש דקי"ל דפסול אם כעת אינו יבש רק שסופו להתייבש בתוך החג אם כשר לצאת בו כעת ומקור הספק הוא ממ"ש הר"ן פ"ק דסוכה וכן קיי"ל בש"ע סי' תרכ"ט דכל מה שדרכן להתייבש תוך שבעה מיד דיינינן ליה כאילו הוא יבש הרי דאף שאינו יבש כעת אפ"ה פסול על שם סופו וה"ה בזה. ולכאורה רציתי לומר דשאני התם דבעינן סוכה הראויה לשבעה כמבואר בסוכה דף כ"ג העושה סוכה ע"ג בהמה פסול לר' יהודה משום דבעינן סוכה הראויה לשבעה ואף לר"מ דמכשיר הוא משום דמדאוריית' מחזי חזי עכ"פ בין לר"י בין לר"מ בעינן סוכה הראויה לשבעה לכך כל שסופו להתייבש לא יהי' הסכך ראוי לשבעה אבל בלולב דלא בעי ראוי לשבעה כשר אף שסופו להתייבש אח"כ. איברא דלכאורה קשה דהרי בדף כ"ז ע"ב אמרו דר' אליעזר ס"ל אין יוצאין מסוכה לסוכה משום דאמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה הראויה לשבעה ורבנן הכי אמר רחמנא עשה סוכה בחג ואנן קי"ל כרבנן א"כ לא בעינן סוכה הראויה לשבעה והרי כאן בין לר"מ בין לרבנן בעינן סוכה הראוי' לשבעה. אך יש לחלק דבאמת בעינן סוכה הראוי' לז' אבל כל שראויה לשבע' אף שאינו יושב בה כשר לר"מ ולר"י אבל לר"א צריך שיהי' לשבע' וישב בה כל שבעה ובזה לא קי"ל כר"א. הן אמת דצריך להבין דברי הש"ס דאמרו דטעמא דר"י משום דבעינן סוכה הראויה לשבעה משמע דליום א' חזי רק דאינו ראוי לכל שבעה ובאמת ליום א' אדרבא ל"ח משום דהוא יו"ט ולמה לי לתלות במה שאינו ראוי לכל שבעה וע' בחידושי הרשב"א אמנם נרא' דבאמת לשיטת הפוסקים דרק בלילה הראשונה מחוייב לאכול בסוכה פת אבל ביום אח"כ ובשאר הימים רצה שלא לאכול פת אין חיוב סוכה עליו א"כ י"ל דבאמת בלילה ראשונה לא יפסל משום דאינו יכול לעלות דהרי האיסור לעלות הוא משום דאסור להשתמש בב"ח ואינו רק איסור דרבנן ומצות סוכה דוחה אותה אף דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה כמו שאמרו גבי אין מפקחין את הגל כמ"ש הר"ן שם וע' מג"א סי' תמ"ו ס"ק ב' אפשר דשבות דמשתמש בבע"ח דאינו רק משום גזירה שמא יתלוש זמורה אין בו רק ל"ת בלבד והעשה דוחה אותה וצ"ע בזה לכך בלילה ראשונה חזי והעשה דוחה אותה ושפיר פוסל ר"י דאינה ראויה לשבעה דביום דאינו מצווה לאכול פת שוב אינו דוחה ויהי' אסור לעלות א"נ אינו ראוי לשבעה וזה שפירש"י נמצא שאינו ראוי ליום ראשון היינו ליום א' דוקא דבלילה מחזי חזי. איברא דלכאור' יקשה איך ממעט ר"י מקרא דבחג הסוכות פסול דרבנן וכדאמר ר"מ מדאוריית' מחזי חזי והאיך שייך דהקרא ממעט פסול דרבנן. אך נרא' דא"ש לפמ"ש המלמ"ל פ"ב מנערה דכל שהתורה כתבה בסתם יכול למעט אף פסול דרבנן וכמו דממעט שניות דרבנן מולו תהיה לאשה דהיינו כיון דבעינן שיהא ראוי לאישות וכל שאינו ראוי לאישות אף מדרבנן לא קרינן בי' ולו תהיה לאשה ע"ש שהאריך בזה ובכמה מקומות וה"ה כאן כל דחז"ל פסלו לעלות באותה סוכה לא קרינן ביה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וע' בחידושי הריטב"א שכפי הנרא' הרגיש בזה ור"מ ס"ל כיון דמדאוריית' חזי לא איכפת לן בפסול דרבנן:
ובזה יש ליישב קושית הספר סמא דחיי הובא בשער המלך הלכות לולב לר"י ע"כ לאו לאפוקי סוכה שע"ג גמל דהא מדאוריית' מחזי חזי וכי אתי קרא לדרבנן ע"כ לאפוקי דר"א אתי וא"כ מה פריך לר"מ אימא ר"מ ס"ל כת"ק ע"ש בשעה"מ ובחידושי הארכתי בזה. ולפמ"ש אין התחלה לקושייתו דכל שאינו ראוי לסוכה אף מדרבנן שפיר ממעט מקרא דהא בעינן חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים. אך לפ"ז לר"מ דלא ס"ל כן יהי' כשר לדידיה אף שאינו ראוי לשבעת ימים מדרבנן אבל במה שפסול מה"ת גם לר"מ פסול משום סוכה הראויה לשבעה. ולפ"ז י"ל דלכך פסול בסופו להתייבש משום שאינו ראוי לשבעה דאם יתייבש יפסול מה"ת ואין כאן סכך אבל בלולב דל"ב כל שבעה כשר כל שכעת ראוי אף דיתייבש אח"כ. ובלא"ה יש לחלק דכאן בעינן הדר דיבש פסול משום הדר בזה שפיר אמרי' כל שהדר כעת לא אכפת לן מה שלא יהי' הדר אח"כ אבל בסכך דפסול משום שלא יהי' סכך אפי' העליון כל שסופו להתייבש דיינינן ליה כאילו יבש כעת דגם שם באמת פסול משום מקבל טומאה רק שאין דיינינן כסכך פסול לפסול בארבעה רק כאויר ומטעם שסופו להתייבש ולפול ויהי' אויר אבל לא חשבינן לפסול בזה דנחשבו כיבש כעת וז"ב. מיהו לפמ"ש הראב"ד דהטעם דפסול הדר הוא משום דלא המתים יהללויה א"כ עדיין יש מקום להסתפק א"כ מהראוי לחשבו כיבש גם כעת. והנה לכאורה קשה דאמאי לא קאמר הטעם דר"י דפוסל בעשה ע"ג בהמה משום דמצווה על שביתת בהמתו בשבת ואינו ראוי לשבעה דסוכה דע"כ שבת בתוכו וכמ"ש הריטב"א בביאור סוכה הראוי לשבעה ע"ש ובאמת דברי הריטב"א צ"ע דל"ל מטעם שבת ת"ל ראינו ראוי גם ביו"ט משום משתמש בבע"ח דאסור גם ביו"ט כמבואר במשנה דאין עולין לה ביו"ט וכ"כ המ"א בהדיא דגם ביו"ט אסור להשתמש בבע"ח ע"ש בסי' רמ"ו. אבל צ"ע שכפי הנרא' חפש למצוא ראיה וא"צ דהדבר מבואר במשנה דאין עולין ע"ג בהמה כשעשה סוכה ע"ג ומטעם זה. יהי' איך שיהי' עכ"פ יקשה למה לא יאסר ר"י בשביל שמצווה על שביתת בהמתו בשבת משא"כ ביו"ט כמבואר סי' רמ"ו ולכך פוסל ר"מ דבעי סוכה הראויה לשבעה וזו אינה ראויה בשבת וביותר יקשה דא"כ מ"ט דר"מ דמכשיר דל"ש לומר דמדאוריית' מחזי חזי דאינו ראוי בשבת וא"ל דמיירי בבהמה שא"ש דאינו מצווה דז"א דאכתי יגזור אטו בהמה שלו מיהו זה רק גזירה דרבנן ומה"ת חזי. ועכ"פ יש ליישב בזה קושית הסם חיי דשפיר אצטריך קרא לר"י בבהמה שלו דאסור מה"ת משום שביתת בהמתו ודו"ק:
והנה לכאורה קשה דאמאי לא נימא דר"י דס"ל דבעינן סוכה הראויה לשבעה לשיטתו דס"ל דירת קבע בעינן וא"כ בעי סוכה הראויה לשבעה עכ"פ לימים שצריך אותם ועיקר פסולו הוא דאם אינו ראוי לשבעה ודאי ארעי מקרי ושבעה לאו דוקא רק דעיקר הוא שיהי' ראוי עכ"פ לשבעה אבל ז"א דגם ר"מ ס"ל דדירת קבע בעינן דהרי אחרים ס"ל דדירת קבע בעינן כמבואר בדף ו' וע' תוס' שם וא"כ שפיר פריך ור"מ דמכשיר מ"ט וז"ב. איברא דלפ"ז ר"א דס"ל דירת ארעי סגי והא דחשיב בדף ו' שם ר"א דדירת קבע בעינן הוא להיפך כמ"ש ברא"ש שם דר"א מכשיר צריף ורבנן דפסלי ג"כ מטעם אחר ע"ש וא"כ מ"ט דר"א דס"ל עשה סוכה לשבעה כמבואר דף כ"ז. אך המעיין יבין ויכיר כי הבדל גדול בין הלשונות דגבי ר"י נקט סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה ואם לאו לא שמה סוכה הרי דקפדי על הסוכה דבעינן שיהי' קבע וכמ"ש אבל גבי ר"א עיקר הקפידא שיעשה מתחלה שיהי' לשם מצות סוכה של שבעת ימים וע' ברש"י דגרס שם עשה סוכה לשם חג שבעה הרי דקפיד שיהי' עשוי בתחלת החג ולא בחוה"מ אף דעושהו קבע וא"כ עיקר הפסול משום דבעי לשם מצות החג שבעה וכבר עבר הזמן שעתה חוה"מ. וכפי הנרא' אזיל בשיטת ב"ש דבעינן סוכה לשמה וכבר אמרו בדף ט' דב"ש ס"ל כר"א וא"כ בעינן שיעשה לשם מצות שבעת ימי החג וז"ב:
ובזה ממילא אין מקום לקושית השעה"מ בשם סמא דחיי שהקשה דלימא דר"י ס"ל כר"א. ולפמ"ש אין ענינו לזה דר"י ענין אחר ור"א ענין אחר. ובזה מיושב קושית הריטב"א בדף כ"ו שהקשה דאיך אמר בדף ט' ודב"ש ס"ל כר"א והא גם לר"א מצריך קרא שלא יעשה סוכה בחוה"מ ואכתי לשמה מנ"ל והיא קושיא גדולה ולפמ"ש א"ש דדא ודא אחת היא דטעמיה דד"א משום דבעינן לשם שבעת ימי החג ודו"ק היטב:
בזה מיושב מה שהקשה אותי עלם משכיל נ"י בהא דס"ל לרבא בדף ז' דאם סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי דכשר דמיגו דהוה דופן לשבת הוה דופן לסוכה והיינו דוקא בשבת ולא בחול והקשה דא"כ למ"ד דבעינן סוכה הראוי לשבעה היאך הוה סוכה. ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא במה שאינו ראוי מפאת שלא יתקיים כל שבעה הוא דפסול אבל כאן החסרון בשביל דאינו דופן שלם ולזה לא אכפת לן דלא קי"ל כר"א דבעינן שיעשה סוכה לשם כל שבעה רק כרבנן דר"א וז"ב ודו"ק:
והנה במה שהקשיתי למעל' דאמאי לא פסל ר"י בשביל שמצווה על שביתת בהמתו נרא' לפענ"ד כעת דבר חדש דהנה המק"ח רצה לחדש בסי' רס"ו דבשתי סוסים וכל אחת יכולה להוליך דבאדם פטור אבל אסור בבהמ' מותר לכתחיל' ול"ש שביתת בהמתו וא"כ כאן דפירש"י דנתן דלתות על שתי סוסים א"כ ל"ש משום שביתת בהמתו. שוב ראיתי בשערי תשובה סי' תרמ"ח שהביא באתרוג כביצה בצמצום ובודאי יתייבש אח"כ בימים האחרים אם יוכל לצאת בשאר ימים ומדמה לסוכה וע"ש ולפמ"ש אין לדמות לסוכה וכמ"ש ודו"ק:
והנה בי"א תשרי תרי"ז הגיעני תשובה מהרב ר"ב חמיידיש מקאלימייא והקשה לפמ"ש הר"ן דעשה סוכה ע"ג לחי של מבוי ל"מ רק לשבת ולא לחול והרי בעינן סוכה הראויה לשבע'. לפענ"ד הי' נרא' דבר חדש דהטעם דלר"י בעי שיהי' ראוי לשבע' הוא לפי דר"י לשיטתו דס"ל דקבע בעי וכשאינו ראוי לשבעה בודאי אינו רק ארעי ופסול ולפ"ז לדידן דסגי בארעי שוב לא בעי שיהיה ראוי לשבעה. אך באמת אנן קיי"ל כר"י בזה וכמ"ש הר"ן בעצמו והרי אנן קיי"ל דסוכה ארעי ולא קבע. אמנם נראה דבאמת אותה סוכה ראויה לשבע' רק שצריך להוסיף עוד מחיצה אבל מה שנעש' ראוי לשבע' משא"כ שם דגם מה שנעש' לא ראוי לשבעה. ובזה יש ליישב גם קושית השעה"מ הלכות לולב בזה הענין ועיין בר"ן בהא דאמר רבא וכן לשבת מגו דהוה דופן לסוכה הוה דופן לענין שבת ונדחק הר"ן למה לא נימא איפכ' מגו דלא הוה דופן לענין שבת לא הוה דופן לענין סוכה וכתב הר"ן דכל שהכשיר' התור' סוכה ולא פירשה מחיצותיה א"א לומר שבשבת שבתוכ' יהי' צריך לעשות הכשר יתירה ע"ש. ולכאור' יקשה כיון דבעי סוכה הראויה לשבעה וכל שבשבת תהיה אסור שוב גם לחול של ימי הסוכה ג"כ אסור דהא בעי סוכה הראויה לשבעה ול"ש תירוץ הר"ן וע"כ צ"ל כמ"ש דהטעם הוא משום דבעי דירת קבע ולדידן ל"ש זאת ובזה נראה לפענ"ד לבאר שיטת הפוסקים שמבי' הר"ן דס"ל דלא שרי משום מגו אלא איסור' דרבנן ולאוקמי אדינא דאוריי' והר"ן כ' דז"א דאפי' מה דאסור מדאוריי' שרי משום מגו. ולפמ"ש יתבאר סברתם דהם ס"ל דר"מ ס"ל דבעי סוכה הראויה לשבעה לא משום דס"ל דדירת קבע בעינן דהרי ר"א ס"ל ג"כ כן והוא ס"ל דסוכה דירת ארעי כמ"ש לעיל ולפ"ז הם פסקו כר"מ דאמר שם מדאוריי' מחזי חזי ולכך דוקא מה שכשר מדאוריית' הוא דשרי משום מגו ול"ש סוכה דראוי לכל שבעה דהרי מדאוריית' כשרה ולכך באיסור דאוריית' לא שרי. ובזה היה אפשר ליישב השמטת הרי"ף דין זה דהוא פסק כר"י ואף מה דפסול מדרבנן ג"כ בעי שיהיה ראוי לשבעה וא"כ לכך לא הכשיר בזה ודו"ק. ובזה מיושב מה ששאלני העלם הנ"ל דאם כשר לשבת דוקא שוב אינו ראוי לשבעה ולפמ"ש שם מיירי באופן דכשר מדאוריי' וכמ"ש הר"ן וס"ל לרבא כר"מ וכמ"ש ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |