שואל ומשיב/ה/מב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png מב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן מב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד.

בדבר אשר שאלת בשיעור השהייה במלח שמבואר בש"ע יו"ד סי' ס"ט ס"ו בהג"ה שהוא שיעור שעה והתה"ד סי' קס"ז כ' סמך לזה מהא דאמרו ר"פ תמיד נשחט דף נ"ח דבחל ע"פ להיות בע"ש דאיכ' צלייה דלא דחי שבת אוקמ' ליה אדיניה בשש ומחצה הרי דשיעור צלייה הוא שיעור שעה וכיון דשיעור מליחה היא כשיעור צלי' א"כ גם במליחה הוא שיעור שעה וע"ז הבאת קושית הכו"פ דהא אמרו בשבת דף כ' דמשלשלין את הפסח עם חשיכה וא"כ אין צורך שעה לזה וע"כ דהשעה היא כדי הכנת עצים לצלי וכדומה וא"כ אין ראיה להשיעור והנה גם הבכ"ש בפסחים שם הקשה כן. אך לכאורה רציתי לומר דכוונת התה"ד דבאמת אם נימא דגם לצלי צריך מליחה וכמבואר בסי' ע"ו וא"כ היה הפסח צריך מליחה וע' תוס' פסחים דף ע"ד ד"ה כבולעו וא"כ היה צריך לשהות במלחו שיעור המליחה א"כ לכך היה צריך שיעור שעה לענין המליחה גופא. אך באמת ז"א דמלבד דהלשון של התה"ד אינו מורה כן אף גם דפשיט' דלצלי ודאי לא בעי שישהה במליחה כ"כ ואדרב' בלא הדיחו תחלה אסור שישהה במליח' כמבואר בסי' ע"ו ואף אם הדיחו תחלה פשיט' דלא בעי שיעור שעה בזה אך בגוף קושית הכו"פ והבכ"ש לא ידעתי דאטו הא דקתני משלשלין את הפסח עם חשיכה מיירי עם חשיכה ממש וע' בתוי"ט מ"ש שם לענין אין צולין בצל וביצה עם חשיכה ע"ש דעם חשיכה מיירי קודם שיעור בה"ש ואף דשיעור בה"ש אינו רק ג' רביעי מיל כמ"ש סי' רס"א מ"מ לפמ"ש הב"ח בשם היראים דמתחלת השקיעה הוה לילה וג' רבעי מיל קודם זה הוה השיעור בה"ש א"כ י"ל דלענין זה נחשב השעה מקודם ואף לכל הפוסקים מ"מ מסתמא לא היו משהין כ"כ סמוך לפסח והרי דעת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קנ"א דמה שממעטין זמן אכילה בתחלת אכילתה זה הוה ג"כ מיעוט וא"כ בלי ספק היו צולין שיהי' בתחלת הלילה ממש ראוי לאכילה ובפרט בפסח בזמנו בהול ועובר על נותר בחצות וא"כ בלי ספק היו צולין שעה קודם הלילה כפשטא דלישנ' ומ"מ קמ"ל דמותר עם חשיכה דהיינו דל"ח לשמא יחתה בתחלת הלילה ממש דאסור וגם בה"ש קודם לזה וז"ב לדעתי בכוונת התה"ד. ובגוף השיעור דנהגו העולם שיעור שעה שנזכר התה"ד סמך לפענ"ד סמך ברור לזה מהא דכ' הרמב"ם פ"ו ממ"א הלכה י' דמניח במלחו כדי הילוך מיל וכ' ה"ה הטעם שהוא ממ"ש גבי עיבוד וכמה כדי עיבוד הילוך מיל ועיבוד ומליחה שוים ע"ש. ובאמת שדבריו תמוהים כמו שתמה הגאון מוהרי"פ הובא דבריו בנודע ביהודה מהד"ק חיו"ד סי' כ"ז דבש"ס חולין דף קכ"ב ע"א ופסחים מ"ו אמרו כמה כדי עבודה ארבעה מילין וע"ש מה שנדחק זה ובאורח' חריפת' וגם בזה לא ישב כהוגן כמו שהקשה לו אח"כ הגאון שנית וע"ש במהד"ת חיו"ד סי' ל"ד ולפ"ז כיון דעכ"פ ה"ה למדנו דעיבוד ושיעור מליחה שווים הם והנה כיון דבאמת שיעור עיבוד הוא ארבעה מילין וכן פסק הרמב"ם בהלכות אה"ט פ"א וא"כ הרי ארבעה מילין הם כשעה וחומש לפי החשבון דשיעור מיל היא רביעית שעה וחלק עשרים מן השעה כמבואר באו"ח סי' תנ"ט ס"ב ועמג"א שם ובחק יעקב שם ועמ"א סי' פ"ט ס"ק ב' דה' מילין הוא שעה ומחצה לפ"ז שיעור ארבעה מילין אין יותר משעה וחומש שעה וא"כ לכך תפסו שיעור שלם שעה כנ"ל סמך ברור:

ודרך אגב אכתוב מה שהעירני אחד מהחכמים במ"ש הט"ז [[ט"ז/אורח חיים/סט|סי' ס"ט ס"ק י"ז בשם יש מתרצים דתוס' ס"ל דלא צריך להדחה הראשונ' דהדחה ראשונה משום דם שע"פ הבשר וכאן אין דם שלא הוכשר וע"ז הקשה דא"כ מ"פ הש"ס ותו אי בקדשים כי יצא מהם דם מי מכשיר והא דם קדשים אינו מכשיר והא מש"ה צריך למנקט שלא הוכשר בדם דאם הי' בו דם היה מוכשר דעכ"פ היה צריך הדחה והיה מוכשר והוגד לי שכן הקשה דו"ז הגאון בישועת יעקב. ולפענ"ד לק"מ דבקדשים הי' יכול להדיחו ע"י משקי בית מטבחיא דלא מכשר כדאמרו שהן דכין וע' בפסחים דף כ' ובדף ט"ז ובחולין דף ל"ו ובלא"ה י"ל דהיש מתרצים ס"ל דהתוס' ס"ל דטעם הדחה משום דם שע"פ הבשר היינו כמ"ש הרא"ה שאין המלח מפליט אלא דם הבלוע ולא מה שנתייבש ואם לא ידיחו אותו תחלה יש לחוש שמא לאחר שיניח מלפלוט דם וציר יהא ניתך ויבלענו ופשיט' דהחשש הלז ל"ש בקדשים דכהנים זריזין הם ושבות דמקדש אף במדינה לא גזור וע' בעירובין דף ק"א ומכ"ש בכה"ג דדם קדשים שמלחו בודאי אינו רק מדרבנן וע' במנחות דף כ"א פשיט' דל"ח בכה"ג שמא יהי' מונח כ"כ במלח וגם יפה העירני חכם א' מפאמרין דהא בקדשים יהי' נותר לאחר מעל"ע שפולט ציר והנני יוסיף דעכ"פ מצוה לאכול תיכף וע' שו"ת ח"ץ סי' קנ"א דזה מקרי מביא קדשים לידי פסול מה שלא נאכל תיכף ביום השחיטה מכ"ש שלא יניחו במלחו ובלא"ה אם נימא כמו שנראה מהרמב"ם וכ"כ הרשב"א במשמרת דאין מולחין רק החלק הקרב ע"ג המזבח לבד לא חלק הכהנים וכמ"ש הרא"ה בספר בדק הבית ע"ש וע' שעה"מ פ"ה ממעה"ק הי"א וא"כ בחלק הקרב ע"ג המזבח לא צריך הדחה ושוב לא הוכשר כלל וגם אם נימא דלצלי ל"צ הדחה וע' בסי' ע"ו א"כ מליחת קדשים דלא היה רק כמליחת צלי וע' במנחות דף כ"א דגרסי התוס' וכן לצלי וא"כ פשיט' דל"צ הדחה וא"כ שפיר פריך הש"ס ודו"ק:

ובגוף הקושיא על שו"ת הרמ"א בענין מ"פ עיין כו"פ מ"ש בזה ודבריו תמוהין דכל שסופו לרצון אף שתחלתו לא היה לרצון אפ"ה מכשיר וא"כ כיון שלבסוף שכבר נמלח שוב היה מוכשר מהדחה הראשונה וכן מקשים העולם וכמדומה שכן ראיתי בספר רב משלם שזקני הח"ץ ז"ל דחה כן דברי הגאון מוהר"מ מהראדני שכ' ג"כ כן ע"ש ולפענד"נ דיש לדחות דשאני התם דסופו לרצון היינו שהי' אותו הדבר בעצמו ניח' ליה אבל כאן הדחה הראשונה לא ניח' ליה גם כעת דאם לא הי' מדיחו ולא הי' מולח ומבשל הי' יכול לצלותו. אמנם בלא"ה לפמ"ש הרמב"ם בפ"ו מט"א דבעינן שיהיה מוכשר ברצון הבעלים ובכ"מ הביא כן בשם הרשב"א ולפ"ז משכחת לה שאחר הדיחו ומלחו והדיחו שנית ובשלו דנמצא דהדחה הראשונה לא נתכשר שלא היה ברצון הבעלים דהי' יכולין לצלותו משא"כ הדחה אחרונה הי' לרצון הבעלים ודו"ק היטב כי קצרתי:

והנה אחר שנים רבות בשנת תרי"ב ג' כסליו ביאצ"ט של זקנתי הצדקית מרת מרים זלה"ה הגעתי בדרך למודי בחולין דף צ"ג בתוס' ד"ה חתכי' במ"ש שם דמליחה הרי הוא כרותח והיינו כרותח דצלי מדנתן הג' שיעור לשהיית מליחה כשיעור צלייה והוא תמוה מאד למה האריכו כ"כ להוכיח דמליח הרי הוא כרותח דצלי והוא ש"ס ערוך דף צ"ז דמליח הרי הוא כרותח דצלי וצע"ג ובהרא"ש יש קצת שינוי בלשון אבל גם הוא לא הביא הך דחולין הנ"ל ועיין תוס' חולין דף ק"י ע"ב ד"ה כבדא שם דבריהם מדוקדקים:

ודרך אגב אזכיר מה שנשאלתי מק' קריפטש שנת תרי"ז כ' כסלו במעשה שאירע שהרבני מו"ה חיים שו"ב חתן השו"ב הישיש מו"ה שלמה הורה במה שאירע שאשה אחת לקחה כמה אווזות סתומים וסגורים עם השומן שעליהם ושטפה עליהם מים תוך ג' ימים להדיחם היטב והורה שכשרים וכן הוא בנוב"י מהד"ת והשומן הפנימי עם האברים שמע שהכשיר הגאון מוהר"ז מרגליות מחמת שהם רטובים ולחים ואח"כ נשאלה שאלה זו לחכם אחד ואסר הבשר כלו והנה הרבני מו"ה חיים הנ"ל הי' מסייע לחותנו הנ"ל בעניני שו"ב כי הוא מוחזק ומובהק וכאשר המתנגדים הנ"ל נתנו עיניהם תקעו כפיהם לבל יאכלו משחיטתו ועשו קשר גם על השו"ב הישיש שהוא בן ששים ושבע שנים ואינם רוצים לאכול משחיטתו ואח"כ בקשו שבנו של הר"ר חיים הנ"ל יתחיל לעסוק בשו"ב כדי להיות למסייע להישיש זקנו וכעת אינם רוצים גם בזה ולקחו להם שוחט נער ובער וקפחו כמעט חצי פרנסה של הישיש הנ"ל והישיש הנ"ל נסע לסקאלע להרב הגדול מו"ה שלמה נ"י והוא בחן אותו בעשר נסיונות ומצאו שהוא ראוי ונכון והשו"ב החדש הראה סכינו להישיש ואמר לו שהוא פגום והודה ולא בוש וגם הטריף החדש איזה כבש והקצב ידע שאין זה סרכא והכשיר עתה נפשם בשאלתם אודות השאלה של השומן וגם אודות השו"ב הישיש שצריך למסייע מי קודם לסייע. הנה השאלה אמת נכון הדבר שכן מבואר בשו"ת נודע ביהודה מהד"ת חלק או"ח סי' כ"ז אמנם באברים הפנימיים הצריך צלייה והוא היקל ע"פ מה ששמע ממכתב הגאון מוהר"ז ולא ידעתי זאת ועיין במנחת יעקב כלל ד' אות ה' ועיין בנודע ביהודה מהד"ק חיו"ד סי' כ"ד ואף שהחמיר שם נגד השבו"י אבל כל ששטף מים רבים להדיח יש מקום להקל. והנה כ"ז לענין השאלה אבל מה שרצו לפסול השוחט הישיש הנה אף המרדכי שהחמיר לא כתב רק כשהוא שמונים שנה וגם זה רק חומרא בעלמא ועיין שו"ת נודע ביהודה מהד"ת חיו"ד סי' א' ובשו"ת מאיר נתיבים סי' ע"ו וחלילה חלילה לדחותו כל שאינו בן שמנים וגם הוא בקי ואין ידיו מרתתות ומה גם שחתנו ונכדו מסייעים בודאי הם קודמים ובכל המנויים ב"ב ונכדו קודמים מאחר כמבואר סי' י"ג וחתנו הרי הוא כבנו כמ"ש זקני הגאון מו"ה שאול בהגאון מוהרא"ש ז"ל בתשובתו הנדפסת בסוף שו"ת רמ"א הנדפס באמשטרדם יעו"ש:

והנה בשנת תרי"ז י' אב נשאלתי שבשלו ראש אווזא שלם והי' ספק אם יש ששים נגד המוח והקרום והוריתי להתיר ואכתוב טעמי דידי דאף שמבואר בסי' ס"ח בהג"ה בזה"ל ועיין לקמן סי' ע"א וסי' צ"ב אם הראש נאסר אי אמרינן חנ"נ ולפ"ז מהראוי לאסור דקיי"ל חנ"נ אף בשאר איסורים הנה הב"י הביא בשם המרדכי בשם רבינו קלונימוס שמתיר לפי שאין בדמו כזית ואף שהב"י כתב שאיזה תלמיד טועה כתבו וע' בשו"ת מהר"מ מינץ סי' ט"ז שבשו"ת מהר"ם פדווא ז"ל מתרץ דבריו וכן מהרש"ל ואף שהבא"ש והת"ח והפר"ח והב"ח כלם דחו דבריו מ"מ עכ"פ יש סמך לזה מיהו בלא"ה הא הב"י הביא שכ"כ הא"ח בשם המנהל והר"י והר"מ ומטעם לפי שהדם שבמוחו יוצא דרך בה"ש ודרך העצם שהוא רך ודרך החוטם ע"י רוטב ויש בו ס' ממנו ואף שהת"ח וכ"כ ברמ"א דלדידן דאמרינן חנ"נ באיסור דבוק ה"ה בזה לפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת במליחה לבד קיי"ל דעצם הגלגולת מפסיק ואינו יוצא משם כמבואר בסי' ע"א ס"ג בהג"ה ואף דבבישול כתב הרמב"ן ור"י בשם הרשב"א הובא בב"י שא"א שלא יפלוט אף שמונח בקדרתו. הנה לפענ"ד באיסור דבוק יש בו שני טעמים שמא הגביה לפעמים אותה חתיכה חוץ לרוטב וגם שאותה חתיכה בלעה טפי והנה כבר הורינו הט"ז בסי' צ"ב ס"ק י"ב דדוקא באיסור תורה מחמרינן אבל בדרבנן לא חיישינן שמא הוציא אותה חתיכה מקודם וגם הטעם השני שאותו מקום בלע טפי ל"ש הכא כיון שפי הקנה פתוח וכל שיוצא חוץ לקדרתו א"כ יצא לחוץ ע"י הרוטב כמ"ש המנהל ואף אם נימא שקצת נשאר במקומו לפענ"ד ע"י בישול יצא כלו וא"א שתסרך במקום הזה. אמנם אף אם נימא שנסרך קצת נגד זה יש בודאי ששים וא"כ יש להקל דדם שבשלו. אינו רק מדרבנן וע' בט"ז סי' ע"ב ס"ק יו"ד וא"כ כדאי הן כל הנך פוסקים ובפרט שהר"ץ הקיל לגמרי והר"י מינץ והמהרש"ל החזיקו דבריו וע"כ בע"ש לכבוד שבת יש להקל בזה:

והנה הרב מו"ה שאול אווירבויך ני' הוא נשאל בזה והורה לאיסור ובא אלי והגדתי לו כל אלה. שוב מצאתי בכרו"פ סי' ס"ח ס"ק ב' שמיקל ג"כ בספק אם יש ס' לסמוך על הר"ק ונהניתי וע' בכנפי יונה סי' ס"ח שגם הוא מישב דברי מהר"י מינץ מקושית הבאר שבע וע"כ חלילה להחמיר בזה ודו"ק. וע' כו"פ סי' ס"א מ"ש דאין הנאסר יכול לאסור דאל"כ אסור משום שמנונית:

והנה בשנת תרח"י ב' לך הגיעני תשובה מהרב מו"ה אלעזר ני' הורוויטץ אבד"ק ווינא ששאל אם נכון וכשר הדבר להדיח עגלי' הנשחטים טרם יעברו ג' ימים מעל"ע בלי הפשט מעורם כי אם יפשוט מקודם יתקלקל הבשר הרבה מחמת ההדחה והשריה במים וכמעט כלו משחת ומה גם דיש לחוש מפני טעם זה שלא ידיחו הטבחים היטב וישפכו מעט מים וינגבם תיכף כדי לחוס על הבשר בכל האפשר משא"כ אם לא יצטרך להפשיט העור מהבשר בניקל להם לשרות הבשר והעור יחדיו בכלי גדול זמן הרבה כי לא אכפת להם רק בצד חוץ שכנגד העור ולא בצד פנימי. והנה מה שהאריך אם לכתחלה מותר לשרות בתוך ג' כדי שיוכל לשהות אח"כ הנה פשוט דמותר וכמ"ש הש"ך ס"ק כ"ב וז"פ. אך מה שהביא ראיה דגם ע"י העור פועל המים מהא דאמרו בפסחים דף כ' כגון שהעבירה בנהר יאמין לי שבעת קראי מכתבו הרגשתי בראיה זו אבל דחיתי זאת דניהו דעובר מים ונוגע מעט בבשר אבל אין ראיה שיפעל בכל החלל והרי בשבת אמרו דף ק"ח דעור אית ביה נקבי נקבי אבל מ"מ זה דוק' לענין שיכול לבא מעט מים ונתכשר הבשר אבל מ"מ אינו מועיל לרכך כל הבשר ע"י העור ומצאתי במנחת יעקב כלל ד' ס"ק ה' שהביא בשם הגאון מו"ה שמעון ז"ל שאסר באווזים שלימים שהודחו בעודן בעורן והוא חלק מהך דאמרו דאית ביה נקבי נקבי. ובאמת משם אין ראיה דניהו דאית ביה נקבי אבל מ"מ אין שולט מעבר לעבר ועיין בשו"ת נודע ביהודה מהד"ת חיו"ד סי' י"ב וע"ש בחאו"ח סי' כ"ז וע' בחולין דף קי"ט ב' דמשמע דנימא חלחלי מחלחל עד הבשר אבל מ"מ אין ראיה לענין זה שירכך הבשר וע"כ הדבר ברור דבעור הבהמה ודאי לא מועיל וכל פילפולם הוא דוקא באווזים דרכיך וכדאמרו בחולין דף ע"ז שאני בר גוזלא דרכיך וע"כ חלילה לסמוך בזה בעגלים דאינו רכיך ועיין מג"א סי' ש"ח ס"ק נ"ו וע' שפ"ד סי' ס"ט ס"ק ד' שהביא דברי המנחת יעקב ולא ערער כלום:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף