שואל ומשיב/ה/כח

שואל ומשיב ‏ ה כח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן כח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה להרב החריף מוה' רפאל הכהן ני' מקרעשיב.

אשר שאל בהא דאמרו בחולין דף ק"א מאן האי תנא דבאיסור כולל אחע"א ל"ל וכו' והקשו בתוס' ד"ה מאן דאיסור מוסיף הוא דמגו דאיתוסף ביה איסור לגבוה כשנתנבלה אתוסף נמי להדיוט וע"ז הקשה מעלתו לפי מה דאמרו בחולין דף ל"ז דנבילה הוה מסוכנת קודם שנתנבל' וא"כ גם בעודה מסוכנת אסורה לגבוה דלא גרע מחולה דפסול לגבוה כמ"ש הרמב"ם פ"ז מביאת מקדש ושוב לא אתוסף אח"כ לגבוה דהרי כבר נאסר לגבוה בעת שמסוכנת. באמת שקושיא גדולה היא והנ"ל בזה דהנה באמת דברי התוס' צ"ב במה שחשבו לאיסור מוסיף מה דאתוסף לגבוה והא כל השוורים לאו למזבח קיימו וא"כ ל"ש שנתוסף איסור לגבוה וכבר הרגיש בזה השעה"מ פי"ז מא"ב ה"ח. אך לפענ"ד נראה דדברי התוס' נכונים דבאמת סברא זו דשוורים לאו לגבי מזבח קיימי אמרו בב"ק דף צ"ח ובקידושין ס"ו ושם אנו דנין אם מגיע לו היזק בשביל שלא יהיה ראוי לגבוה להקריבו וע"ז שפיר אמרו דלגבוה לא מקרי היזק דסתם שוורים עומדים לאכילה ולא להקרבה אבל כאן אנו דנין להיפך דמקרי איסור מוסיף בשביל שע"י שנתנבלה נאסרה הבהמה לגבוה וא"כ ל"ש לומר דסתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימי והיינו דעומד לאכילה דהא כעת באמת נאסרה להדיוט ואנו דנין שלגבוה נתוסף ג"כ איסור ממה שהיתה מקודם רק להדיוט אסור מחיים ועכשיו נתוסף איסור גם לגבוה וא"כ ל"ש בזה דסתם שוורים לאו למזבח קיימו וז"ב ולפ"ז שפיר הקשו בתוס' דהו"ל איסור מוסיף דא"ל דכבר נתוסף בה בעת שהיתה מסוכנת ז"א דבשעה שהיתה מסוכנת ודאי ל"ש שנתוסף איסור לגבוה דאדרבא סתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימו ואדרבא עוד כ"ש הוא דמה התם דיכול להיות לגבוה ג"כ ואפ"ה אמרינן דסתמא לאו לגבוה קיימי מכ"ש הכא שבודאי אינו עומד רק להדיוט ולא לגבוה דלהדיוט שרי מסוכנת כל שתפרכס ולגבוה אסירי כמ"ש הרמב"ם פ"ז מביאת מקדש הנ"ל ודו"ק היטב כי נכון הוא מאד וא"ל דמ"מ נתוסף בה איסור לגבוה שמ"מ אסורה לגבוה בשעה שהיתה מסוכנת ושוב ל"ש לומר דבנתנבלה נתוסף עליו איסור דז"א דבשעה שהיתה מסוכנת ל"ש לומר דנאסר לגבוה עד שלא תחול עליו שם איסור מוסיף בנתנבלה כיון דלאו לגבוה קיימא בעת ההיא ל"ש לומר שזאת תמנע מלחול אח"כ שם איסור מוסיף בנתנבלה דבעת ההיא ודאי לא חזי לגבוה וז"ב לדעתי ובלא"ה י"ל בישוב קושיתו דכיון דלא נודע בעת שהיתה מסוכנת שפסולה לגבוה דאטו נודע מקודם שכ"כ היא מסוכנת ורק מכח שנתנבלה נודע שמקודם היתה מסוכנת שהרי מתה אח"כ א"א לומר שכבר חל איסור בעת שהיתה מסוכנת שאין להגבול ידוע מקודם והו"ל כעין שכתבו דחזקה שלא נתבררה ל"מ חזקה מכ"ש בזה כנלפענ"ד. ואגב אומר במה שראיתי בשו"ת הגאון מוהר"ע איגר זצ"ל ס"ס קס"ט בשולי המכתב התעורר על דברת התוס' בזבחים דף ע' ד"ה יבא שכתבו דנבלה הוה איסור מוסיף דמה מוסיף שייך בזה והא לא הוה רק איסור כולל וא"ל דניתוסף איסור לגבוה די"ל דאצטריך קרא לבהמה בעלת מום דל"ש איסור גבוה דבל"ז אסורה לגבוה ע"ש ובנו הרב מוהר"ש האריך בזה ונעלם מעיני שניהם שכבר קדמם הרמ"ע מפאנו ז"ל סי' ק"כ בזה וכתב דל"ד מוסיף רק כולל ע"ש ובשעה"מ שם ולפמ"ש יש לעיין גם מצד דהיתה מסוכנת מקודם וראיתי בשו"ת פמ"א ח"א בחידושיו לזבחים דף ע' שהבין דברי התוס' כפשטם ומטעם איסור מוסיף וזה א"א דאינו מוסיף ובשעה"מ כתב ג"כ דדברי התוס' בזבחים מדוקדקים דלא כרמ"ע מפאנו דנבילה חשוב מוסיף דאתוסף איסור לגבוה וז"ל דבאמת הוה מוסיף לגבוה וכמ"ש בחולין דף ק"א ד"ה מאן ותמה על התוס' ביבמות דף ל"ג ע"ב ד"ה אמר שכתבו דהוה כולל ע"ש ולפענ"ד דברי הרמ"ע נכונים דבאמת הוה איסור מוסיף בשביל איסור גבוה רק דעדיין קשה דאצטריך שפיר קרא באם הוא בע"מ דלא ניתוסף איסור וכמ"ש הגאון מוהר"ע ולכך אינו רק כולל. ולכאורה רציתי לומר דנקרא מוסיף לענין דאסור לעשות סחורה בנבילות וטריפות ובחלב מותר לעשות סחורה ואם נימא דאיסור נבילות היא אסור מה"ת לסחורה נקרא מוסיף. אמנם עוד יש להקשות היפך דבח"ש ע"י תערובות בכל איסורים מותר מה"ת ובחלב בודאי אסור וכמ"ש הר"ש בטבול יום פ"ב דבחלב גלי מקרא דכל חלב לרבות ח"ש וצ"ע:

והנה התוס' בחולין שם ע"ב ד"ה ר"ע כתבו דאף ר"ע דס"ל בכריתות דאחע"א קדשים שאני כדאמרו בכריתות דף כ"ג דר"ש דלית לי' אחע"א אף במוסף וכולל מ"מ קדשים שאני וכן אמרו לרבי דס"ל דוקא חמור על קל ובקדשים ס"ל דחל קל על חמור ותמהני דא"כ בהך דנחלקו ב"ק ור"ח אליבא דרבי בזר ששימש בשבת וזר שאכל מליקה ואמרו שם דנחלקו באיסור כולל ובת אחת ואמאי לא אמר דקדשים שאני וביותר תימה דאמרו שם אליבא דר"ש דודאי לא חל והא בקדשים מודה ר"ש וגם למה אמרו דב"ק שקורי משקר והא י"ל דרבי אמר אליבא דלישנא בתרא דכריתות דר"ש פליג גם בקדשים ולל"ק ס"ל לר"ש דחל בקדשים אך אחר המעיין י"ל דדוקא איסור קדשים חל על איסור אחר אבל שם זר שאכל מליקה אטו נתוסף שם איסור קדשים ורק איסור זרות ובזה לא חל על מליקה ושבת וכדומה ודו"ק. והנה מדי דברי זכור אזכור מה שהוגד לי קושיא בהא דאמרו ביבמות בסוגיא שם אי בהקטרה הא ר' יוסי הבערה ללאו יצאת ופירשו בתוס' דהיינו משום דהוה קל על חמור והוגד לי בשם דו"ז הגאון מו"ה משה העשיל ז"ל בעהמ"ח ים התלמיד דלפמ"ש הרמב"ם פי"ב משבת ה"א דהמבעיר חייב בכ"ש והרי הרמב"ם פ"ט מבמ"ק ה"ד כ' דזר שהקטיר א"ח רק בכזית וא"כ איסור הבערה בא קודם שנתחייב על הקטרה שהקטיר בזרות וא"כ שפיר מצי לחול דזרות הוה חמור על קל דהבערה אינה רק בלאו. ואמרתי בזה בפשיטות דהנה באמת בטעם דמבעיר חייב בכ"ש כ' הכ"מ וכפי הנראה כיון דממשכן ילפינן והי' מבעיר תחת הדוד לבשל סממנים א"כ אין שיעור בכ"ש שמבעיר הדוד ממילא מקרי מבעיר ולפ"ז זהו אם היא אב מלאכה אבל אם הבערה ללאו יצאו יצא מכלל כל מלאכה ל"ת ולא נלמד ממלאכת המשכן שוב הדרן לכלל כל השיעורים דהוא בכזית ושפיר לא חל על כ"ש וז"ב. עוד נ"ל דבר נפלא עפ"י מ"ש בירושלמי בר"פ אלו נערות דחוסם פרה ודש בה חייב מלקות על שעת החסימה ואח"כ תשלומין והקשה בירושלמי א"כ מצית גדשו של חבירו נימא על שבולת ראשון חייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין ומשני שאני התם על כל שבולת ושבולת יש התריות מיתה ולפ"ז גם כאן כיון דמקטיר הכזית א"כ על כל שהוא חייב מיתה ויש כאן התריית מיתה רק שא"א לקטלו בתרי מיתות וא"כ גם בעת שמגיע להקטרת כזית ג"כ א"ח על זרות דהא איכא חיוב מיתה עליו ובשוגג יש עליו חיוב חטאות על כל כ"ש ובלא"ה שם אין נ"מ רק לענין איסורין וכמ"ש רש"י בתחלת הסוגיא ועיין חידושי הרשב"א וריטב"א שנתקשו בהא דפריך והא הבערה ללאו יצאת והא כאן ע"כ לא מיירי בחטאת דזרות אינו רק מיתה ביד"ש וכתב דבאמת זהו קושית הש"ס מידי לאו קתני או חטאת קתני איסורי קתני עוד נדחק דהמקשן סבר דהאי כדיניה והאי כדיניה זרות יש מלקות ועל שבת חטאת ועכ"פ יש חיוב חטאת על כל כ"ש וא"כ בעת שהגיע לכזית לא נפטר מחיוב ושוב לא מצי לחול והבערה וזרות ודאי לא חל דהוה קל על חמור וב"א לא מקרי א"כ שפיר הקשה ודו"ק. ובתשובה אחת הארכתי בדברי הירושלמי ואכ"מ שוב ראיתי דז"א דזרות ודאי חל על הבערה שהוא בלאו ומה בכך דחייב על כל שבולת מ"מ זרות מצי לחול. אך י"ל לפמ"ש הר"ן ביומא גבי נבלה לחולה דמ"מ שוחטין דאף דשחיטה היא א"מ ונבלה אינה רק בלאו מ"מ כיון דנבלה חייב על כל כזית ושחיטה עובר בפ"א הו"ל נבלה חמורה א"כ לפ"ז שוב ל"מ חל זרות על הבערה דחמור דעובר על כל כ"ש משא"כ זרות דא"ע רק בכזית ובאמת גוף מקורו של רבינו דמבעיר חייב בכ"ש י"ל דמקורו מהא דאמרו בירושלמי הנ"ל דמצית חייב על כל שבולת ושבולת ודו"ק. איברא דלפ"ז קשה מ"פ הש"ס הא הבערה ללאו יצאת והא מ"מ הוה חמור על קל שחל בכ"ש כעין דפריך בחולין ק"כ מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה אלמא דחשוב חומר. והנה בגוף הקושיא של דו"ז הגאון ז"ל השיב אחד מתלמידי נ"י עפמ"ש הריטב"א בקידושין ע"ז גבי נבלה על יוה"כ שהביא י"מ דמש"ה פטור מיוה"כ ולא אמרינן דחל ב"א משום דאיסור נבלה קודם ליה"כ דנבלה בכזית ויוה"כ בככותבת וע"ז דחה הריטב"א דאנן לא דנין על האדם האוכל אלא על גוף האיסורין היאך חלין וחתיכה שיש בה כותבת הרי חל איסור יוה"כ כשם שחל איסור נבילה בכזית ע"ש וא"כ ה"ה כאן כיון דעכ"פ כל שהקטיר בכזית חל האיסור זרות כמו האיסור דהבערה ולכאורה יפה השיב. אמנם אחר העיון אמרתי דל"ד דאיסור יוה"כ בככותבת ונבלה בכזית שפיר חלו בב"א כמ"ש הריטב"א דאנו דנין על האיסור אבל כאן דבאמת יש כאן כולל רק דעיקר הקושיא דהבערה בלאו והוה קל על חמור בזה אנו אומרים כיון דאיסורו חמור שהרי הוא בכ"ש ובזרות בעי כזית א"כ חמור איסורו מקרי ובפרט לפמ"ש בשם הר"ן דזה מקרי חמור ביותר אף שזה בלאו וזה במיתה א"כ שוב יכול לחול בכולל דעכ"פ לא מקרי קל על חמור ואולי מקרי חמור על קל דמה חזית דאזל בתר חומר המיתה זיל בתר חומר האיסור וא"ל דא"כ גם נבלה ביוה"כ נימא דחמיר איסורא דהוא בכזית דז"א דעכ"פ לענין ב"א שפיר חל דעכ"פ בב"א חל על החתיכה איסור יוה"כ ואיסור נבלה זה בכשיעורו וזה בכשיעורו משא"כ לענין קל על חמור שפיר מקרי חמור בשביל חומר השיעורו ודו"ק. ובגוף דברי הריטב"א שהביא בשם י"מ צ"ע דמה בכך דיוה"כ בככותבת היינו משום דביתובי דעתא תלוי והא לא מייתבא דעתא א"כ איסור יוה"כ אינו רק כשלא מענה נפשו והיאך שייך לומר דנבלה חל מקודם הא מ"מ לא הגיע עדיין ליתובי דעתא מיהו ז"א דעכ"פ קדים חל איסורי' ואדרבא בזה מובנים דברי הריטב"א דזהו שדחה דאם אנו דנין על האוכל שפיר נבלה קדים אבל כשאנו דנין על החפץ א"כ יוה"כ לא חל רק בככותבת אבל מ"מ חל עליו האיסור בב"א ובזה אין דמיון לענין הקטרה והבערה דשפיר י"ל דהבערה קדים בכ"ש אף שחל עליו אח"כ איסור ההקטרה עוד י"ל דבלא"ה ל"ד דבשלמא לענין נבלה ויוה"כ שפיר חלו שניהם דאסור לאכול הנבלה ואסור לאכול ביוה"כ וא"כ יש לנו לדון על עצם המאכל כל שנאסר ביום זה אבל בהקטרה אנו דנין על מי שמקטיר שהרי אם יקטיר הכהן גדול שפיר מקיים המצוה והותר במקדש רק הזר הוא עובר א"כ צריכין לדון על העושה זאת והרי מי שעבר ועשה עבר על הבערה קודם שעבר על הזרות ודו"ק:

והנה בשו"ת נודע ביהודה [[נודע ביהודה/קמא/אורח חיים/לו|מהד"ק חאו"ח סי' ל"ו נסתפק בנבילה שנתנבלה ביוה"כ אי חייל איסור נבלה על יוה"כ ואף שמטעם שחל נבלה לענין טומאה לא מצינו שיהי' עי"ז מקרי מוסיף או כולל דטומאה לא מקרי מוסיף וכולל. אמנם י"ל דמיגו דחייל נבלה על איסור שאינו זבוח חל נמי על יוה"כ ע"ש ובשו"ת נודע ביהודה מהד"ת חאו"ח סי' קכ"א ואני תמה בזה דמ"ש דאיסור נבלה חל על יוה"כ מגו דחל על איסור שאינו זבוח אני רואה בדברי התוס' בשבועות כ"ד ד"ה האוכל דתלוי במחלוקת והריצב"א ס"ל דוזבחת לא אתי לאיסור רק דבלא"ה אסורה וקיימא משום אבמה"ח ולאחר מיתה בנבלה ע"ש אמנם התוס' בכ"מ ס"ל דיש איסור שא"ז ועתוס' ביצה כ"ה ד"ה בחזקת וחולין ל"ז ע"א ובדף ק"כ. אמנם מאד תמהני דמ"ש דמגו דחל נבלה לטמא לא מצינו שיהיה מוסיף אני תמה דבחולין ל"ז ד"ה ומה מחיים פירש ר"ת דמה טרפה דמחיים לא מטמא חל על איסור חלב נבלה דמטמא מחיים לא כ"ש הרי דאיסור טומאה חשוב חומרא ואף את"ל דטומאה ל"ח מוסיף רק דמ"מ איכא ק"ו דהשתא טריפה דאינה מטמא חל מכ"ש נבלה עכ"פ מה דפירשו שם בשם רגמ"ה דמה מחיים דל"ש מגו דחל ע"ז חל ע"ז נבלה דחל על מסוכנת חל נמי על איסור חלב א"כ גם נבילה מגו דחל על א"ז חל גם על יוה"כ. שוב ראיתי פלפול ארוך בזה בספר מאחרון א' שמו מ"ב סי' מ"ה ואכ"מ להאריך וע' בטעם המלך בהלכות אחע"א שעמד ג"כ על הנוב"י הנ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף