שואל ומשיב/ה/יח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png יח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן יח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתתי לבי לתור ולדרוש היות כי כל מנהגינו בפולין ואשכנז עפ"י דברי רמ"א ובני ישראל יוצאין ביד רמ"א ולמה אין אנו נוהגין ליטול ידים קודם הקידוש בליל השבת ולקדש על היין וכמ"ש רמ"א ועיין בב"י שהאריך בזה דהעיקר כהדיעה השניה דהיינו כדעת הרי"ף והרמב"ם ור"ע גאון והטור בעצמו שלעולם יקדש תחלה והט"ז כתב ג"כ שהעיקר כן הוא ולפענ"ד נראה להוסיף בזה דהנה הטור כתב בסי' רפ"ט דאף לרב ברונא דאמר נטל ידיו לא יקדש הוא דוקא בקידוש לילה דהוה הפסק גדול אבל בשחרית דאין כאן רק ברכת בפה"ג לא הוה הפסק כלל ומותר ליטול ידיו קודם. ולפ"ז קשה טובא בהא דאמרו בפסחים דף ק"י דר"א אתא למחוזא וא"ל ליקדש לן מר קידושא רבא אמר מכדי כל הברכות בפה"ג אמר ברישא וכו' אגיד בי' חזייה להאי סבא דהוה גחין ושתי קרי אנפשי' החכם עיניו בראשו והשתא קשה במה נסתפק ר"א אם נימא דאין ליטול ידיו קודם משום דהיה הפסק ולפ"ז בלילה קידשו קודם נטילה וביום דלא אמרו רק בפה"ג הי' נוטלין תחלה כמ"ש הטור וא"כ כשראה שהי' נוטלין תחלה הי' ע"כ מוכח דאינו מברך רק בפה"ג ולא הוה הפסק וא"כ למה נסתפק ר"א וע"כ כשיטת הרא"ש שיש ליטול ידי' קודם אף בלילה וא"כ אין הכרע מהנטילה ביום והיא לכאורה ראיה נפלאה מול שיטת הרי"ף וסייעתו. אמנם יש לדחות דלעולם שאין נוטלין בלילה קודם וגם ביום אף שאינו הפסק כ"כ ניהו דיכול ליטול קודם אבל אין חיוב ליטול קודם וכמ"ש הטור בשם הרמב"ם בסי' רפ"ט וא"כ באמת לא הי' נוטלין קודם אף ביום ושפיר נסתפק ר"א ולפ"ז אדרבא משם ראיה להיפך דאין נוטלין תחלה אף ביום שאין הפסק כ"כ. ובזה נראה לפענ"ד ליישב כוונת הטור במ"ש בסי' רע"א אחר שהביא כל השיטות בזה כתב ומנהגו של א"א הרא"ש ז"ל ליטול קודם ואני תמה על מנהגו שצריכין לדחוק ולהוציא מימרא דרב ברונא מפשטיה ותמה הב"י שאחר שהטור פירש הטעם דר"ב משום היסח הדעת א"כ הוה כפירוש ר"ת והר"י וא"כ למה צריך להוציא מפשטיה. ולפענ"ד הדברים כפשוטם דבאמת אף לפירוש ר"ת והר"י לא נחלק רב ברונא רק אם בדיעבד נטל קודם שהוא ס"ל דלא יקדש והם נחלקו עליו אבל לכתחלה כ"ע מידו דיקדש קודם דלמה נעשה הפסק בחנם אבל לפי מנהגו של הרא"ש שנטל תחלה משמע שחיוב הוא ליטול קודם א"כ נוציא דברי ר"ב מפשטי' ועיין בב"ח וט"ז מ"ש בזה. ובזה מיושב היטב מה דק"ל טובא על מ"ש הט"ז ביו"ד סי' ר"מ דמצד כיבוד אב נהג הטור בכ"מ דהשיג על הרא"ש אביו ויש עוד גדולים אחרים שאומרים כן לא כתב השגתו נגד אביו ואני בחיבורי על יו"ד שם השגתי עליו מכמה פוסקים (ד' יזכני להוציאו לאורה) עכ"פ מצד המוסר ודאי שיש לנהוג כן וא"כ למה זה הציב הטור כאן הרא"ש למטרה ובפרט בדבר שלא כתב שום חידוש רק שהיה מנהגו כן מהראוי להשיג על ר"ת ור"י ולא על אביו הרא"ש. ולפמ"ש א"ש דבאמת על הפירוש הסכים רק שעל המנהג לכתחלה כן זה נגד הדין וזה לא מצא רק לאביו ולא נשא פנים לו כי תורה הוא ואין מחניפים. עוד נ"ל טעם אחר שיש לקדש קודם דאם יטול ידיו קודם עכ"פ רוצה לאכול פת ומוכרח לאכול פת כדי שלא יטול ידיו בחנם ויברך לבטלה וא"כ ממילא צריך להקדים המוציא קודם לברכת היין כמבואר בסי' רמ"א ס"ה וס"ו דברכת המוציא קודם ליין ואיך יברך ויאכל קודם היין דבשלמא אם לא נטל ידיו קודם אז י"ל דאינו רוצה לאכול עדן ובכה"ג יכול להקדים השאינו חשוב קודם כמבואר בס"ה בהג"ה שם ואף שרוצה לאכול משניהם רק שלא הביאו החביב לפניו יכול להקדימו וא"צ להמתין כמ"ש בב"י שם ועיין מג"א שם ס"ק י' ואף דגם הפת לפניו בשעה שמקדש כיון דמכסין אותו במפה כמבואר סי' רע"א ס"ט כדי שלא יראה בושתו וא"כ הוה כאינו מוכן לפניו אבל אם יטול קודם פשיטא שצריך להקדימו. שוב ראיתי שכן מפורש בסי' רצ"ט ס"ט לענין הבדלה ואף ראינו רשאי לאכול קודם הבדלה אפ"ה צריך לסלק הלחם וכמ"ש הט"ז והמ"א שם מכ"ש בזה דלדעת הרבה פוסקים מקדשין על הפת דאסור ליטול ידיו קודם דכל שלא נטל ידיו ודאי אינו רוצה לאכול עוד בלי נט"י ומותר לקדש קודם. ובזה נ"ל לפרש הא דאמר ר"כ נטל ידיו לא יקדש היינו משום דצריך להקדים הפת לכך לא יקדש על חמרא וע"ז א"ל דרב זימנין דחביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא ואפ"ה זימנין דלא חביבא ליה קידש על היין וא"כ ס"ל דכל שרוצה להקדים היין יכול להקדים וה"ה בזה כל שנטל בדיעבד יכול לקדש על היין וא"כ עכ"פ לכתחלה בודאי אסור לטול ידיו קודם ולשיטת ר"ת דאין מקדשין על הפת ימתק יותר הפירוש וס"ל להנך דחלקו על ר"ב דכל שאסור לקדש על הפת מותר בדיעבד להקדים היין וכדס"ד דהט"ז ומג"א ודו"ק עכ"פ לכתחלה ודאי אין לנהוג כן. אחר זמן רב שכתבתי זאת הגיע לידי ספר קטן אותות השמים מהרב בעהמ"ח דרישת ארי וראיתי שבסי' ער"א שנדחק בזה לקיים מנהג רמ"א והמעיין יראה שדבריו דחוקים אך מה שהעיד בשם הגאונים הגאון מוה' ארי' אבד"ק קראקא ז"ל והגאון מוה' מיכל אבד"ק פרעמיסלא ז"ל שנטלו ידיהם קודם הקידוש באמת שכן נהגו גדולי עולם וכן נהג זקיני הרב הגדול מוה' יצחק הלוי נאטאנזאהן ז"ל.

ובזה נראה לפענ"ד לפרש דברי התוס' שם שאחר שכתבו פירוש ר"ת דאין מקדשין על הפת כתבו ראיה מהירושלמי שאמר על מחלוקת ב"ש וב"ה אם יין קודם לקידוש היום או להיפך שמדברי שניהם נלמד שאין מקדשין על הפת ובמרדכי לא הביא רק זאת ותמה המהרש"א דמהיכן מוכח מזה דאין מקדשין על הפת דאם נימא דמלשון אין מקדשין אלא על היין משמע להו א"כ היה להם להביא ש"ס דילן דאמר בהדיא כן בדף ק"ז. ולפמ"ש א"ש דבאמת מזה אין דיוק דהוה מקום לומר דלא בא לשלול רק מידי דשתיה דהיינו שאר משקים ולא פת רק דדייק לה מהירושלמי שמדייק דמדברי שניהם נלמד והיינו ממה דאמרו ב"ה הטעם שהיין גורם לקדושא שתאמר וע"ז לא השיבו ב"ש א"כ משמע דאין מקדשין על הפת דאל"כ אין היין גורם כלל ורש"י בברכות גבי פלוגתת ב"ש וב"ה הרגיש בזה וכתב דאם מקדשין על הפת ברכת הפת קודם אבל מלשון המשנה משמע רק היין גורם וע"כ דאין מקדשין על הפת. ולפמ"ש ימתק יותר דמסתבר לי' ע"כ דאין מקדשין על הפת דאם הי' מקדשין על הפת ודאי הי' צריך להקדים הפת דהוא קודם ובפרט לב"ש דס"ל דנוטלין תחלה וא"כ ראוי לאכול הפת וע"כ דאין מקדשין על הפת ובכה"ג ודאי מועיל מה שמכסה הפת וכמ"ש ודו"ק:

ובזה מיושב מה שהעיר הצל"ח דלמה אמרו ששכחו שמעתא דרב והלא אמרו גם להיפך וח"ו ששקר דברו וגם העיר על מה שסיים הש"ס הך דזימנין חביבא ליה חמרא שא"צ לדבריהם ע"ש ולפמ"ש א"ש דעיקר ראייתו דאף שמקדש על הריפתא ג"כ לשיטת רשב"ם ודלא כר"ת אפ"ה קידש על היין א"כ ע"כ דאם נטל יקדש וזה מקרי רק שכחה דשכחו אם רב ס"ל דמקדשין על הריפתא ויש להאריך שם בזה ואכ"מ. עוד נ"ל דבר חדש דלכך אין ליטול ידיו קודם הקידוש דהרי שיטת הרשב"א דלשתיה נמי צריך ליטול ידו אחת עכ"פ ועיין בב"י סי' קנ"ח והרי דעת הב"י שם דאם נטל לדבר שטיבולו במשקה אינו מועיל לפת ע"ש וא"כ כשנטל ידיו אפשר שסבר שצריך ליטול ידיו לשתות היין כשיטת הרשב"א וא"כ ל"מ אח"כ לפת ויכניס עצמו בספק נטילה שנית בברכה ובפרט אם נימא דאין מקדשין על הפת ע"כ לא היה נטילתו לפת דלמה יטול ידיו קודם יטול אח"כ דתיכף לנט"י ברכה וע"כ דנתכוין על הברכה דשתיית היין וא"כ יצטרך ליטול שנית על הפת ובזה יש לפרש דברי הש"ס דלכך אמר ר"ב דנטל ידיו לא יקדש וע"ז חידש לו דרב ס"ל דמקדשין על הפת וא"כ באמת י"ל דנתכוין על הפת ועכ"פ לכתחלה ודאי אין לעשות כן דיש לחוש שיטעו דגם לשתות היין צריך נטילה וכעין זה פירשו הר"ן והרז"ה מפני טעמים שלהם כנלפענ"ד. וע"ד הפלפול אמרתי ראיה לזה מהא דאמרו בברכות דף נ"ב תיכף לנטילת ידים סעודה והקשו בתוס' למה לא חשבו בין התכיפות שמנו בברכות דף מ"ב וכתבתי בחידושי דלא מנו אלא דברים שצריך לתכוף בחול ולא בשבת דתיכף לסמיכה שחיטה לא היה בשבת דבשבת לא הי' סומכין ותיכף לגאולה תפלה ליתא בשבת וכמבואר בסי' קי"א דבשבת א"צ לסמוך ותיכף לנטילה ברכה ג"כ י"ל דל"צ בשבת דנטילה היינו מים אחרונים ומים אחרונים הוא משום דאחר אכילתך אכול מלח ויש מלח סדומית שמסמא את העינים ולפ"ז בשבת דאיכא פת נקי ל"צ מים אחרונים וכמ"ש הרמ"א בס"ס ק"ע דהאידנא א"צ מים אחרונים דהפת נקי ומכ"ש בשבת ולכך לא חשוב תיכף לנט"י סעודה דזה אף בשבת ולפ"ז אם נימא דבשבת נוטלין קודם קידוש א"כ לא הוה סמוך לנטילה וא"כ הי' לו לחשבו בין התכיפות דגם זה אינו נוהג בשבת ודו"ק. והנה במ"ש למעלה דכל שנטל ידיו ודאי הפת קודם דפת קודם ליין לכאורה הי' נ"ל כיון דמקדש על היין יין קודם אך ז"א דכאן שנטל ידיו וריפתא חביבא עליו פשיטא דפת קודם ובפרט אם מקדשין על הפת וכמ"ש למעלה באורך. אמנם זאת נ"ל ברור דמה שנתבאר בסי' ר"ח לענין ברכת מעין שלש דגפן ומעין שלש דמזונות שיש להקדים המזונות ולפענ"ד דזה דוקא בחול ואכל שתיהם אבל בשבת היכא דקידש על היין ואכל מזונות פת הבא בכיסנין למען יהיה קידוש במקום סעודה כמבואר סי' רע"ג דבזה יוצאין נראה לפענ"ד ברור דבזה יש להקדים הברכת מעין שלש דגפן קודם דהרי ביום אין מקדשין על הפת ומכ"ש בפת בכסנין וכדומה וא"כ האכילה בא ע"י הקידוש וכיון דהיין גורם שתאמר בדין הוא להקדימו כנלפענ"ד:

והנה קרה מעשה באחד שבא לקדש בשבת בבקר והי' לפניו יין ופת הבא בכסנין כדי שיהיה קידוש במקום סעודה וטעה ובירך ברכת מזונות ונזכר לאחר שבירך הברכת מזונות שעוד לא קידש ונשאלתי מה יעשה כיון שאינו רשאי לאכול קודם שיקדש א"כ צריך לקדש על היין קודם וא"כ מה יעשה בברכת מזונות שבירך כבר דשוב יהיה ברכה לבטלה. ולפענ"ד דיקדש על היין ויאכל תיכף לאחר ששתה הכוס של הקידוש הבא בכסנין בלי ברכה ויסמוך על מה שבירך מקודם במ"מ ולא יהיה ברכה לבטלה ואף דקי"ל בסי' ר"ו ס"ג דצריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה יותר מכדי דיבור מ"מ נראה לפענ"ד דזה לא מקרי הפסק כיון דאסור לאכול עד שיקדש וישתה היין א"כ לא גרע מאילו הפסיק בין המוציא לאכילה בצרכי סעודה כמו הביאו מלח או מאכל לבהמה דכל דאסור לאכול בלי זה הוה מצרכי הסעודה כמבואר בסי' קס"ד ס"ו באו"ח מכ"ש בזה ואף דשם לא היה ההפסק רק בדיבור וכאן הוה בשתיה מ"מ לא מקרי הפסק דהא אסור לאכול עד שישתה הקידוש קודם וע"ש ס"ז לענין ברכת נט"י. ולפענ"ד כאן עדיף וגם נראה דבכה"ג שצריך לשתות וא"א לו לאכול בלי הקידוש הו"ל כ"ד דהשתיה הכ"ד דאכילה וכעין המבואר בחו"מ סי' כ"ט דעד הראשון יכול לחזור בתכ"ד של העד השני ועיין בסמ"ע שם ס"ק ב' וה"ה בזה כנלפענ"ד וצ"ע שלא מצאתי בהחפזי מי שיעורני בזה ועיין בסי' ער"א ס"ה בהג"ה באו"ח. והנה בהך דר"א דאמרו לי' לקדש לן מר קידושא רבא דלא ידע מהו קידושא רבא צ"ע דהכי לא ידע מהברייתא דמקשה על רנב"י בפסחים דף ק"ה שם דאמרו שם דלילי שבת יש בהן קדושה על הכוס ושבת ויו"ט אין בהם קדושה על הכוס ועכ"פ הי' לו לש"ס להקשות מזה ואולי סבר דהם חולקים על הך ברייתא וצ"ע. ודרך אגב אזכיר מה דק"ל בהא דאמרו שם כבוד יום קודם לכבוד לילה ואם אין לו רק כוס אחד אומר עליו קידוש היום ואמאי לשבקי' עד למחר ולעביד ביה תרתי ומשני דחביבה מצוה בשעתה. ומריש הוה קשיא לי דהרי במנחות דף מ"ט אמרו מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר מאי ומדלא מבעיא ליה בהיפך תמידין דהאידנא ומוספין דלמחר מאי משמע דתמידין דהאידנא ודאי קודמין אף שמוספין דלמחר קדשי וא"כ ה"ה כאן דניהו דכבוד היום עדיף וקדוש טפי מ"מ קדוש דהאידנא חביב טפי. אך יש לחלק דשאני הכא דהקידוש דלמחר מועיל להשלים גם מה שלא קדש עתה א"כ יש בו מעלה טפי ול"ד לתמידין ומוספין דהם ענינים חלוקים דזה תדיר וזה מקודש אבל אותה הקדושה אין ענינו לתמידין וכאן מועיל גם על הקדוש של היום. ולדבר הזה העירני תלמידיי ני' ובזה מדוקדק היטב קושית הש"ס ואם איתא לשבקיה עד למחר ולעביד ביה תרתי ולכאורה דקארי לה מה קארי לה דפשיטא דזריזין מקדימין למצות ולפמ"ש א"ש דכיון דהקדושה דלמחר יעלה גם להקדוש דלילה ודאי עדיף טפי ולפ"ז אכתי יקשה להיפך דמה משני דחביבה מצוה בשעתה והרי מ"מ חזינן דאף במקום דהמקודש יעלה גם להקידוש של עכשו ואפ"ה חביבה מצוה בשעתי' מכ"ש דמוספין ותמידין דחביבא מצוה בשעתי'. אמנם יש לחלק דשם יש לתמידין מעלת תדיר וכאן ל"ש מעלת תדיר דשניהם תדירין. אמנם אי קשיא הא קשיא דהרי התה"ד סי' ל"ה והכי קי"ל באו"ח סי' תכ"ו דכל דא"צ לשהות זמן מרובה אמרינן דימתין לעשות מצוה מן המובחר והרי כאן אינו מבואר כן דאף דביום יהי' תרתי והוא זמן מועט ואפ"ה אמרו דחביבא מצוה בשעתה וצע"ג ועיין בצ"ץ סי' קכ"א ובעבוה"ג ובמ"ג סי' כ"ה ס"ג שהארכנו בזה הפרט של התה"ד אבל כלם לא העירו מדברי הש"ס כאן ועיין בשו"ת שאגת ארי' סי' י"ט וסי' כ"ח וגם הוא לא הזכיר מדברי הש"ס אלו לענין תדיר ומקודש. מיהו לפמ"ש דעיולי יומא עדיף א"כ אין כאן ראיה דאפשר דוקא עיולי יומא עדיף וחביבא מצוה בשעתי' משא"כ בשאר דברים מוטב לעשות מצוה מן המובחר:

והנה במ"ש למעלה בענין נטילה קודם קידוש נ"ל להבין מה דמבואר בטור או"ח סי' קס"ו. שרבינו יואל היה מפרש דמה דאמרו תיכף לנטילה ברכה היינו במים אחרונים ובמים ראשונים אין לחוש וכתב הטור דהרא"ש היה חושש גם במים ראשונים וכן נראה מהירושלמי ותמה הד"מ דלמה לא הביא הטור מש"ס דילן ברכות נ"ב תיכף לנטילה סעודה והט"ז נדחק בזה לחלק בין עושה מעשה ליושב בטל והוא תמוה דהרי גם הרמב"ם סובר דקאי על מים אחרונים ומבואר בכ"מ דדיבור שרי גם במים אחרונים וא"כ ממילא דבמים ראשונים שרי אף מעשה בידים ונשאלתי בזה מאחד מתלמידי פ' בראשית שנתרי"ב. ולפמ"ש י"ל דר"י סובר דמה דאמרו תיכף לנטילה סעודה קאי על פלוגתא דב"ש וב"ה דמוזגין ואח"כ נוטלין ופירשו דקאי על כוס של קידוש כמ"ש הרי"ף בהדיא פא"ד שם וא"כ בקידוש שאני אם מטעם שכתבו הרשב"ם ור"ת דהוה היסח הדעת ובקידוש לילה שיטת הטור סי' רפ"ט כיון שהוא קידוש ארוך הוה הפסק או משום דכיון דגלי דעתי' דריפתא חביב כיון שנטל ידיו ותיכף לנטילה סעודה א"כ ממילא הוה היין אינו חביב ומקדש על אינו חביב ומהא לא אתותב רב ברונא וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם וא"כ לכך מוזגין קודם וא"כ ל"ק משם. ובזה ממילא מיושב קושית התוס' מה דלא חשיב תיכף לנטילה סעודה בהדי ג' תכיפות ע"ש ומ"ש ליישב דבריהם תמוהים דתיכף לסמיכה שחיטה ודאי נשנה במשנה וע' בה"ז ופר"ח וצל"ח ומ"ג סי' קס"ו. ולפמ"ש א"ש דשם לאו מטעם תכיפות הנטילה לסעודה קאתי עלה רק משום דנטל וגלי דעתיה דריפתא חביב עליו. ובאמת שלפענ"ד היה נראה להוסיף על דברי הרי"ף ורמב"ם שם כיון דגלי דעתי' דריפתא חביב א"כ בודאי היין הוה הפסק ואף אם נימא דלא כרשב"ם וקידוש ל"ח הפסק היינו משום דאין קידוש אלא במקום סעודה והוה ענין אחד אבל זה באם רצה לקדש על היין אבל כל שרצה לקדש על הריפתא ודאי הוה הפסק מה ששותה היין קודם וז"ב לפענ"ד ועכ"פ אין העיכוב בשביל התכיפות רק בשביל שנטל ידיו. ובזה י"ל דהרא"ש לשיטתו דפסק דיטול ידיו ויקדש דלא כר"ב ודחה לגמרי דברי ר"ב ולדידיה מ"ש תיכף לנטילה סעודה קאי בחול ומשום תכיפות נטילה לסעודה היא וא"כ מ"ש תיכף לנטילה ברכה קאי גם למים ראשונים והוא סובר דבשבת לא אכפת לן ולא ס"ל דגלי דעתי' דריפתא חביב לי' ואדרבא הקידוש אינו הפסק כלל דאין קידוש אלא במקום סעודה. ובזה מיושב מ"ש הטור שכ"כ הרי"ף ברבינו יואל ותמה הב"י דלא נמצא כן. ולפמ"ש א"ש כיון דרי"ף פירש הך דנטילה לסעודה בקידוש ש"מ דבחול לא אכפת לן וכמ"ש ר"י ודו"ק היטב:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף