שואל ומשיב/ד/ג/קלז

שואל ומשיב ‏ ד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן קלז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי מהרב הגדול מוה' אהרן פרענקיל ני' מק"ק טארניפאל בדבר מעשה שחברה אחת נפרדו קצתם מקצתם ורצו לחלק עצמם בס"ת וספרים שהיה להם בביהכ"נ שלהם היאך יכולים לחלק. הנה הדבר מבואר בשו"ת מבי"ט הובא במ"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג דאם ידע מי הקדישו יכול הוא או בניו להוליכם לבהכ"נ אשר הוא בתוכו ע"ש ובאמת שמה דפשיטא ליה להמבי"ט מבעיא לי' להמהרי"ט בנו זלה"ה אם יכול בנו להוליך הס"ת אם נשאר זכות ליורשיו או לא. והנה האריך שם הרבה אם בתנאי דע"מ אמרינן לי וליורשי או דלמא לי דוקא והביא שם מגיטין ע"מ שתתני לי מאתים זוז ודחה דשאני גיטין דלצעורא קמכוין אבל בעלמא אפשר דלי דוקא ולא ליורשים וע"ש שמחלק דל"ד מתנה לשיור דבשיור י"ל דאף לבניו שייר משא"כ במתנה. ותמהני דלא זכר שר שכן מבואר בהדיא ברשב"א וברי"ו וכן קי"ל בש"ע חו"מ סי' רמ"א ס"ז בהג"ה דבמתנה לי ולא ליורשי ועיין בסמ"ע ס"ק י"ח שם ולפ"ז אם היה באופן שהקדישם רק שהתנה שיהי' לו רשות להוליכם עמו א"כ פשיטא דלא זכו בו יורשיו וכמ"ש מהרי"ט ולפמ"ש בתורת חיים פ"ב דסנהדרין שאין ראוי להקדיש ס"ת דא"כ לא קיים המצוה דכתבו לכם דבעינן שיהי' לכם אח"כ א"כ אפשר דלא הקדיש לגמרי ושייר לעצמו כח ובשיור בדבר מסויים שיטת הרמב"ן דאף ליורשין שייר וכמבואר בחו"מ סי' ר"ט ובמהרי"ט שם. אך בגוף הדין כבר האריך המהרי"ט שם דאין לבנים שום זכות להקנות לאחרים משום דלא היה לאביו רק ט"ה וט"ה אינה ממון להקנות לאחרים ובאמת שלפי דבריו מהראוי היה שגם הבנים לא יזכו דט"ה אינה ממון להורישו לבניו כמבואר בחו"מ סי' רע"ז בהג"ה ואף דהש"ך כתב שם דזה דוקא באם אינו ת"י הא השל"ה חולק אף כשיש ת"י ובתשובה הארכתי לבאר דין זה לארכו ולרחבו וניהו די"ל דס"ת כיון דלא הקדישו לגמרי שייר לעצמו זכות אפשר דיכול להורישו כבנים. אמנם בגוף הדבר תמוה לי דהא כיון שהקדישות וקונמות מפקיעין מידי שעבוד ואף דאינו רק קדושת דמים הא דעת המהרי"ט חלק יו"ד סי' נ"ד דבמטלטלין ודאי מפקיע מידי שעבוד ועיין מלמ"ל ובחידושי הארכתי בזה הרבה והמהרי"ט מפלפל אם בע"ח יכול לטלה בחובו ותמהני איך לא הרגיש בזה ואף לפמ"ש המהרי"ט דס"ת ל"ש הקדש רק שהקצה למצותו מ"מ נראה לפענ"ד דלא גרע מקדושת דמים דמפקיע מידי שעבוד וצ"ע ועכ"פ מ"ש המג"א דגם לטף ונשים יש חלק בכל הדברים שירשו זכות אבותיהם צ"ע דהא ט"ה אינה ממון להורישו לבניו כל שהקדישו והוא לכל הקהל אבל לא זכו בו הטף בשביל ירושת אביהם. ומ"ש ראיה מהר"ן אינו ראי' דשם קאי בהקדיש לעניים כתב דגם טף ונשים של עניים זכו אבל לא בשביל ירושה וצ"ע בכל מ"ש כי כתבתי בחיפזון ומ"ש הר"ן דבבהכ"נ יש לכלם חלק היינו משום דבתחלת הבנין נעשה לשם כלם שיהיה לכלם חלק אבל כאן דידוע מי הקדישו רק שנשתקע שם בעליו פשיטא דאין להטף חלק וגם בני' הגדולים לא זכו בו והוא לכלם שוה ויפה כתב המבי"ט דדוקא בני י"ג שאדעתא דידהו אקדיש אבל לא הטף והנשים שאין להם כח לזכות בזה ומ"ש המהרי"ט שם דאפטרופוס הוה כשליח מהא דאפטרופסין תורמין אף דבעינן שליחות בזה עיין בחידושי הרשב"א בגיטין דף נ"ב מ"ש בזה ועיין בש"ך יו"ד סי' של"א ס"ק ס"ח שכתב דלהניח ל"מ דבעינן שליחות ולא נעשה שלוחם אלא לפרנסה וכתבתי בגליון הש"ך שבנקה"כ סי' ש"ה חזר בו והביא דברי הרשב"א שם יעו"ש וצ"ע בכל מ"ש כי לא סדרים למו כי כתבתי בהשקפה ראשונה:

והנה מ"ש הנוב"י דלהרא"ש כפי מ"ש בכוונת הר"י אין ראיה לאגודה, לפענ"ד הרא"ש לא פירש פירוש אחר כפי מה שהוא בתוס' רק שפירושו הוא שמ"ש שיש אור רק שאין אור כמו שצריך לאכסדרה אינו מובן וע"כ פירש דאכסדרה יש לה אורה מכל הצדדים ור"י אזיל לשיטתיה שפירש דאספלידא הוא אכסדרה שיש לה אורה גדולה והיינו מן הצדדים ועיין פסחים ח' אכסדרה לאורה נבדקת והיינו שיש לה אור גדול וע"ז אמר דרצה לסתום מצד אחד האור אבל דא ודא אחת היא ולמד מזה לבהכ"נ שג"כ צריך אור גדול ועכ"פ פירוש התוס' ברור לפענ"ד דהוא כמו שפירשתי. שוב ראיתי בשיטה מקובצת בב"ב דף כ"ב דיש הרבה פירושים בזה ומדברי כלם נלמד דמכנגדן שלא יאפיל הוא פחות מהך דמלמעלן ומלמטן ועיין ברא"ש שם ובטוש"ע חו"מ סי' קכ"ד סכ"ב ועכ"פ מבואר שלא כהבנת הנוב"י מדבריהם ודוק.

אמנם מה שאני תמה דאף לפירש ר"י אין ראיה לאגודה דהרי לפי המסקנא מסקינן דדינא קא"ל דבדידי קא בנינא וכפי הנראה כוונת האגודה דזה דוקא החזיק ג' שנים וכמ"ש רש"י אבל באמת אין זה מוכרח דאולי לאורה יתירה אף חזקה ג' שנים לא מהני וכ"כ בנוב"י. והנני יוסיף דמלשון הרא"ש מבואר בהדיא שכתב לענין דאם יש שם אורה יתירה כמו אכסדרה יכול למעט האורה ובלבד שישאר בו אור שם שיהא ראוי לדירה. ולפענ"ד ע"ז סמך הר"א קופינו שכתב דאם יש לבהכ"נ אור אף לאחר שיסתום אז סגי בד"א והיינו כדברי הרא"ש הנ"ל שכ"כ וכ"כ בפסקי הרא"ש. איברא דיש לומר דזה דוקא באחים דס"ל לנהרדעי דאין להם דרך וחלונות זה על זה אבל לא באחר ועיין בטוש"ע סי' קנ"ד סכ"ז דלא העתיקו רק בשני אחין משום דכלם הוה כמוכרין זה לזה ולא שייך מוכר בעין יפה מוכר אבל לגבי בהכ"נ אפשר דיש לו חזקה לבהכ"נ באור גדול אבל אינו מוכרח ודברי הר"א קופינו צ"ע ודברי המהר"ם מלובלין שרמז הגאון מוהרא"וו ז"ל הם עד"ז דאחים שאני. אמנם יהיה איך שיהיה בנ"ד דבני הבהכ"נ עצמן ודאי הוו כאחין ולא שייך לגבייהו חזקת אורה כל שיש לו אורה אף לאחר סתימת החלונות של עזרת נשים ודוק

והנה בשנת תרט"ז בהיותי בטריסקאוויץ הגיעני תשובה מהרב החריף מוה' מענדיל כהנא נ"י אבד"ק טאסט וכעת מ"צ בק' זבאריז שסתרו כותל אבנים מבהכ"נ שהיתה רעוע והסכימו האומנים לבנות תחת הכותל לבנים ושאל אם מותר למכור האבנים לצורך רשות כי לא הוצרכו לבהכ"נ.

והנה אם כי אין לי שום ספר אף הש"ע או"ח אין לי מ"מ אמרתי לעיין בזה והנה לענין דינא אין נ"מ דזבאריז אין דינה ככרך דלא הוה מקום שמתקבצים רבים וא"כ אין נ"מ בזה דודאי יכולים זט"ה במא"ה למכור. אמנם מה שהאריך בשל כרכים היאך דינו. והנה מ"ש מעלתו דלפי מה שנראה מדברי הרי"ף והרמב"ם והש"ס גופא דרשב"נ לא קאי אזט"ה במא"ה ולכך אוסר בכרכים אבל ע"י זט"ה בא"ה י"ל דמותר אף בשל כרכים ועוד דכל הטעם דבשל כרכים אסור הוא או כפירש"י דאין בני העיר לבדם בעלים או משום דרבים מסייעים בבנינו וע"ז הקשה דא"כ בכפרים למה יוכלו למכור זט"ה לבד ולא נימא דאין זט"ה לבדם בעלים וגם כל בני הכפר סייעו לזה וע"כ דכיון שהם זט"ה אדעתא דידהו נדרו והוה הם בעלים וה"ה בכרך עכ"פ זט"ה במא"ה יש להם כח לשנות אבל מהרא"ש נראה דאף בזט"ה במא"ה אינו מועיל ומטעם דבכרכים הקדישו ע"ד שהי' לרבים דעלמא ג"כ חלק בזה והנה מה שהקשה מ"ש כפרים ל"ק כיון דהמעות נשאר בקדושתו שוב א"י לעכב כלל דהמעות לא הוציאו כלל מקדושתו והבנין ודאי בנו זט"ה ולכך יכולין למכרו גם מ"ש דלהרא"ש אסור אפילו זט"ה במא"ה ג"כ אינו מוכרח דניהו דהקדישו ע"ד מ"מ גם לרש"י הקדישו על דעתם ואפ"ה יכולים לשנותו כמו שהבין מעלתו ומ"ש בשם התוס' בפירוש הראשון משום דחמירא קדושתו הנה אין לפני דברי התוס' אבל הב"י לא העתיק כן רק פירש"י והתוס' הנ"ל ומ"ש בשם הריא"ז דזקנו פסק דאף של כרכים יכולים לשנות זט"ה במא"ה הנה הוא בעצמו כתב דאין הש"ס מסכים לזה ומי יכול לדון. אמנם מה דנסתפק אי הוה מטעם שכל העולם שותפים בזה או שהוה כבורא של הפקר וכתב דהנ"מ אם נפל הבה"כ וצריכים לתקנו דאם הוא הפקר א"י לשנות אבל אם הם שותפים שוב יכולים לתקן דכ"ע ניחא להו. הנה בורא דהפקרא ל"ש כאן דמי ומי הפקיר רק שהקנו רשותם לכל העולם וגם הא הפקר הוא צריך להיות אף לגוים וכאן רק לישראל הקנו ולא לגוים ולא שייך הפקר רק הקנאה משא"כ בורא דשייך הפקר שהפקירו לכל אף לגוים ומה שהאריך במ"ש הרמ"א בחו"מ סי' שס"ט ס"ב דאחרים מותרים להנות ממנו דהיה יאוש עם שינוי רשות וע"ז הקשה כיון דהוא ג"כ יש לו חלק שוב ל"ש ש"ר ובאמת ז"א דכבר הוכחתי בתשובה אחת דש"ר אף בחלק אחד מהבגד שייך ש"ר ובזה ל"ק מה שהקשה מעלתו ממכרה חוץ מאחד ממאה שבו דל"ש ש"ר ולפמ"ש אתי שפיר דרך כלל הדבר פשוט דמותר לשנות. ובלא"ה נראה לפענ"ד כיון דגוף הבהכ"נ נשאר עומד פשיטא דמותר לשנות לכ"ע דמה אכפת להו לאחרים בלבנים או באבנים ודוק. ומ"ש מהנו"ב והמ"א הנה באמת י"ל דמיירי בכפרים אבל המ"א כתב דרבים הוא וא"כ מבואר דמיירי בשל כרכים. והנה מ"ש למעלה דש"ר סגי אף במקצתו וכתבתי שכן הארכתי בתשובה ומצאתי התשובה בספר כת"י אבל שם הוא לענין שינוי מעשה מיהו גם בש"ר יש לומר כן וק"ו הוא דהרי עכ"פ יצא מרשותו דמתחלה היה שלו לבדו וכעת הוא יצא מרשותו לאחרים ג"כ. והנה בשנת תרי"ז ש"ק נח הייתי סנדק בבית שקנו חסידים אנשי סטרעליסק לבית תפלה ושאלוני שלהיות שמקצת חסידים נשארו עוד בבית תפלה אשר היה להם מקודם ואחד נתן לייכטער להקלויז הישינה וכהיום רוצה לקחתו לבית התפלה החדשה והשבתי דאם נתן מקודם לחלוטין להבית הישנה א"א לקחתו ומ"ש המבי"ט דיכולין לחלוק לפענ"ד דוקא אם הקדישו ע"ד המבואר ביו"ד סימן רנ"ט שאין מחליטין להקדש אבל אם מחליטין להקדש שוב א"א לקחתו שכבר זכה בו הבית הלז ואנשיה ומי יודע איך להעריך לחלקה כנלפענ"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף