שואל ומשיב/ד/ג/קלד
שואל ומשיב 
ד ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
איברא דלפי שיטת הרי"ף ודעימיה בחו"מ סי' רכ"ד דעל בעל החמור להביא ראיה מטעם שהוא ברשותו אף שבאמת משמשך הפרה הוא ברשות בעל הפרה מ"מ כיון דעדיין עמד בבית בעל החמור על בעל החמור להביא ראיה א"כ מכ"ש בשואל דבאמת הוא ברשותו כל ימי שאלתו דעל השואל להביא ראיה אבל לשיטת הרא"ש ודעימיה דעל בעל הפרה להביא ראיה דכל שקנה החמור בכ"מ שהוא ברשות בעל הפרה א"כ גם בזה ברשות המשאיל הוא דבאמת סופו לחזור וגם עתה הוא לכמה דברים ברשותו והוה דומיא דנערה משנתארסה דעל האב להביא ראיה אף דנתארסה כיון שעדיין עומד ברשות האב לכמה דברים מקרי האב בעל רשות וכמ"ש הרא"ש שם וה"ה כאן וז"ב דכל דל"ש רשות שוב מחזיקין מזמן לזמן וכמ"ש המג"א סי' תס"ז דדוקא ממקום למקום לא מחזיקין אבל מזמן לזמן מחזיקין. ובקושית התוס' בנדה שם נראה לפע"ד לפמ"ש הסמ"ע סי' רל"ב ס"ק ל"ה לענין גבינות דל"ש כנכ"ה דדוקא ביש לו חזקת הגוף שייך כנכ"ה ואמרינן דעד השתא לא נתהוה המום אבל בגבינות דלא שייך חזקת הגוף דרוב גבינות מתליעין לכשנתיבשו א"כ לא שייך כנכ"ה וא"כ ה"ה כאן דבבגד ל"ש חזקה דעיקר תלוי מי שלובש בו ובפרט דלענין טומאה היא טמאה ורק לענין דינא תנן א"כ ל"ש כנכ"ה בזה. אבל צ"ע לפענ"ד גוף סברת הסמ"ע דא"כ כלה בבית אביה אמאי אמרינן כנכ"ה דשם לא שייך דמעמידין אותה על חזקתה דאדרבא החזקה להיפך דעד השתא לא אתרע ואפ"ה אמרינן כנכ"ה וצ"ע. והנה לכאורה יש ליישב קושית הנימוק"י והרשב"א הנ"ל וי"ל דבאמת ר"א ל"פ על הא דחידש רבא כנכ"ה וס"ל דבכ"מ דשייך כנכ"ה אזלינן בתרה רק דק"ל בהא דעל האב להביא ראיה אף די"ל חזקת הגוף דשם לא שייך לומר כנכ"ה דבאמת הרי הרא"ש הרגיש דאיך שייך כנכ"ה הא משנתארסה היא ברשות הבעל וכתב דעדיין היא ברשות האב לכמה דברים ע"ש ובאמת שזה דחוק. אמנם לכאורה היה מקום לומר דזה תלוי במחלוקת הרי"ף והרא"ש בהא דמסיק רמי בר יחזקאל דהרי אמר שמואל כל מי שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה ונחלקו הרי"ף והרא"ש ושיטת הרי"ף דרשות קרוי אצל מי עומדת הפרה אף שבאמת הרשות האמיתי הוא ברשות בעל הפרה כיון שהחמור עומד עדן אצל בעל החמור בעל החמור צריך להביא ראיה והרא"ש ס"ל דלא תלוי זה בזה ורק אחר הרשות האמיתי אזל דכיון דזה משך הפרה עומד החמור ברשות בעל הפרה וכמבואר באורך בטור וש"ע חו"מ סי' רכ"ד ולפי זה גם כאן אחר שנתארסה ניהו דברשות הבעל הוא אבל מ"מ היא בבית אביה ושפיר אמרינן כנכ"ה אבל לשיטת הרא"ש דאזלינן בתר רשות האמיתי לכך הוצרך הרא"ש לחדש דגם אחר שנתארסה עומדת ברשות אביה לכמה דברים ולכך הוה רשות האב רשות אמיתי. ולפ"ז י"ל דבאמת בזה נחלקו ר"א ורבא דרבא ס"ל דלכך בנתארסה אמרינן כנכ"ה דאזלינן אחר רשות העומדת אצלו אף שאינו רשות האמיתי אבל ר"א דס"ל דאזלינן בתר רשות האמיתי ולכך הוכרח לחדש דרישא מנה לאבא בידך אבל היכא ששייך באמת כנכ"ה גם ר"א מודה. ובזה מיושב היטב דברי הרמ"א שכתב דבבוגרת לר"א היא נאמנת ולרבא אינה נאמנת והרא"ש כתב דבבוגרת גם רבא מודה דאף שהיא בבית אביה מ"מ ברשות הבעל היא ולפמ"ש י"ל דס"ל להרמ"ה כשיטת הרי"ף דאזלינן בתר רשות העומדת אצלו אף שאינו רשות האמיתי וא"כ שפיר אמרינן כנכ"ה לרבא דעכ"פ עומדת ברשותו והרא"ש לשיטתו דס"ל דאזלינן בתר רשות האמיתי וז"ב מאד. ולפמ"ש מיושבין דברי הרי"ף שהביא טעמו של רבא וטעמו של ר"א וכתב הרא"ש משום דס"ל דל"פ ואין נ"מ ביניהם והדבר תמוה דהא איכא נ"מ טובא כמ"ש הב"ש סי' קי"ז באורך ולפמ"ש י"ל דבאמת אדרבא בשביל דאיכא נ"מ טובא לכך הביא שניהם והוא ס"ל דל"פ לענין דינא רק דבזה נחלקו מי קרוי כנכ"ה אם אותו שעומד אצלו או רשות האמיתי וכיון שהביא דברי רמב"י דמסיק לפי שיטת הרי"ף דאזלינן בתר רשות העומד אצלו לכך הביא דברי רבא דרמב"י משמי' דשמואל קאי כוותיה לכך קי"ל כרבא וגם דברי ר"א הביא דבאמת לענין דינא כל מה דנ"מ מטעמו של ר"א קיי"ל כוותי' ודו"ק היטב.
והנה אחר זמן רב בשנת תר"ט נשאלתי מאחד ושמו מוה' פייביל הלוי לנדא שכתב להסתפק באחד ששכר כלי מחבירו ונתן מעות ולא משך ונאבד הכלי וטוען השוכר שעדיין לא משך ולא קנה אותו והמשכיר משיב שהלא נתן לו המעות הדין עם מי. והנה הוא פלפל הרבה שלא בדרא דדינא ובאמת נעלם ממנו דין מפורש בסי' קצ"ח דבשכירות כסף לא שייך הגזירה דטרח ומציל כיון שהגוף שלו ע"ש בס"ו. הן אמת דאני כתבתי על הגליון דצ"ע מדוע לא הזכיר הב"י והרמ"א דברי הנימוק"י פרק השואל גבי שכירות קרקע שהרשב"א כתב דגם בזה צריך משיכה. וכעת מצאתי בספר שערי משפט ח"ב סי' קצ"ח שם שהעיר בזה אבל לדינא הסכים דא"י לחזור בו משום דכיון דמדינא קנה במעות רק דחז"ל עשו תקנה כל דהוה ספק בתקנה מוקמינן ליה אדינא ועיין מלמ"ל פכ"א ממלוה שהאריך בזה ודבריו נכונים. ובלא"ה נראה כיון דעכ"פ יש ספק ומדאורייתא ודאי קנה רק דמדרבנן יש ספק אם קנה שוב עכ"פ נולד ספק ברשותו מקרי דלא שייך לאוקמא אחזקת מרא קמא דהא עכ"פ מה"ת יצא מחזקת מרא קמא וכל שאינו מה"ת בחזקת מ"ק ל"ש חזקת מ"ק וכעין שכתב הר"ש בפ"ב דמקוואות דהיכא דמדאורייתא טהור אף שמדרבנן טמא ל"ש להעמידו בחזקת טמא דעכ"פ יצא מחזקת מ"ק. איברא דיש לומר דניהו דיצא מחזקתו הא עכ"פ שכירות לחזרה קאי ושוב הוה בחזקת בעלים הראשונים כמ"ש התוס' בב"ב דף ס"א ע"ב ד"ה ארעתא ואף דהתוס' בב"מ דף ק"ב כתבו להיפך מ"מ עכ"פ התוס' מחולקים בזה ועיין מלמ"ל פט"ו מטוען וקצה"ח סי' מ"ב.
אמנם לפענ"ד נראה דזה דוקא כשהספק למי שייך שפיר כתבו התוס' בב"ב דף ס"א דכל שסופו לחזרה הוה בחזקת מ"ק אבל כאן דנאבד ואנו דנין אם יצא מרשות המשכיר להשוכר או לא א"כ עכ"פ בחזקת השוכר הי' בעת שכירתו ושכירות ליומא ממכר הוא עכ"פ לפירות ועיין בש"ך חו"מ סי' שי"ג וא"כ בודאי הוה נולד ספק ברשות השוכר והדבר תלוי במחלוקת הקדמונים בסי' רכ"ד מי נקרא נולד ספק ברשותו ולפענ"ד כאן כ"ע מודים דברשות השוכר היא דלא שייך כנכ"ה דגם כשהוא ברשות המשכיר נקנה להשוכר. אך לפענ"ד נראה דאף אם נימא דנקנה במעות ולא יוכל המוכר לחזור מ"מ לענין להתחייב באחריות פשיטא דאינו ברשותו של השוכר עד שימשוך כמבואר סי' ש"ז ס"ב ואף לדעת הי"א שמסלק הבעל שמירתו מעליו מדעת השומר נתחייב השומר היינו כשסילק שמירתו מדעת השומר אבל כאן כ"ז שהוא ברשות הבעלים פשיטא דל"מ השומר לשמור ובעלים לא סלקו שמירתו ולא היה מדעת השומר א"כ עדיין פטור. ובלא"ה היה נראה לי כיון דכל עיקר דשכירות קונה היא משום דטרח ומציל בשביל דהגוף שלו וא"כ שוב הוה כמו שמירה בבעלים דגם הבעלים שאולים במלאכתו. מיהו זה אינו דאינו שאול במלאכתו אף שהוא בביתו ומה שטרח ומציל הוא לא בשביל השוכר רק בשבילו ועיין בסי' שמ"ו ס"ב בהג"ה בתפס השטענגרב דהוא לתקנת בהמתו ולא מקרי שמירה בבעלים וה"ה בזה. אך בגוף הדין נראה לפענ"ד דהדבר ברור דלא נתחייב באחריות עד שימשך. והנה במ"ש המהרי"ק ראיה מהך דתנא תונא כלה ומשמע דוקא בכלה ולא בנשאת וכתבתי לעיל לתמוה בזה וכעת אני תמה דהדבר מורגל בלשון חז"ל דהרי בכתובות דף ע"א אמרו אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום ואר"י ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית בעלה הרי דשם מיירי שנשאת ונמצאת שלימה ואפ"ה קרי לה כלה וכן אמרו שם וכן אמר ר"י שם על פסוק והיה ביום ההוא נאום ד' תקראו אישי וכו' ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה ופירש"י שכבר נשאת וגס לבה בבעלה ועיין מהרי"ט בחבורו על התורה פרשת שמיני שדייק מזה דלא השרה עוד הקב"ה שכינתו על ישראל כ"א כדמות אירוסין ולעתיד יהי' נשואין והפר"ד השיג עליו דגם כעת השרה הקב"ה שכינתו בתורת נשואין ע"ש אבל עכ"פ לשון כלה משמע דאף בבית חמיה הוה לשון כלה ודו"ק ועיין ביומא דף נ"ד ע"א דאמר ג"כ ככלה בבית חמיה וגם שם משמע דהוה לשון נשואין ובחידושי על התורה ועין יעקב הארכתי בזה בחידושי ליומא שם ואכ"מ ועיין סוטה יו"ד ככלה שהיא צנועה בבית חמיה משמע שכבר נשאת. והנה דרך אגב אזכור מה דנשאלתי בע"פ מהרב מו"ה אליהו נ"י אבד"ק ברעזיב בהרב מו"ה שמחה אבד"ק פראחניק במה שאירע שהיו לשותפין שוורים על הברייא ומכרו כמה שוורים הטובים ונשארו הגרועים ומפני שהיה נשמע שהדבר בבהמות ח"ו וכבר נתראה שם אותות שמורה על הדבר ר"ל ע"כ רצה אחד מהשותפין להחזיק לעצמו בחצי שוין ולא רצה השני ואמרו שיעשו ליצטאציע ביניהם ע"ד גוד או אגוד והעלו בדמים ונשאר ביד אחד מהם ועשו האנד שלאג אבל נהוג שם דאין קונה בהאנד שלאג זולת כשיהיה קנין מהרי"ט שהנהיגו והנה זה שקנה הבהמות כעת היה לו מעות מהשותפות ביד השני שקיבל המעות מהשוורים הטובים וא"ל שא"צ להחזיר לו המעות שקבל ויהי' בעד הקנין הלז אך נשאר לו חייב עוד מעות בעד הבהמות שקנה כעת כי מחצית המעות הלז לא הספיק בעד שווי הבהמות הלז. והנה אחר שקנה בהאנדשלאג הנ"ל מת אחד מהשוורים ורצה זה לחזור בו. וע"ז אמר הרב הנ"ל שיש לדון כיון דלא קנה במעות לבד והאנדשלאג לא נהוג להיות קנין שוב ל"ח. ואני אמרתי דזה אינו דכאן ודאי מעות קונה כיון דהיה מגיע להם הברייא עוד על איזה ימים א"כ בודאי יטרח להציל כיון שעוד נשאר לו הרבה דברים ששייך להשותפות בהברייא הלז וכמבואר בסי' קצ"ח לענין חצירו של המוכר מושכר להלוקח דטרח ומציל ע"ש וה"ה בזה וגם קנין האנדשלאג אף בלי מעות ולא מהריטש לא ידעתי מדוע לא יחשב לקנין מיהו זה תלוי במנהג המקום מ"מ בשותפין דאינו קנין חדש נראה לפענ"ד דודאי מועיל. והנה מצד דהוה מעות מלוה ומלוה לא קני לא שייך כאן דהי' מעות שותפות ביד השני ולא נעשה מלוה ובודאי קנה. ומה שרצה לומר כיון דהיה דבר הוה מום במקח והוה כמו בהגליד פי המכה דנעשה מחיים. ולפענ"ד לא דמי דכאן אדרבא כיון שכבר נשמע הקול שיש חשש דבר א"כ ע"ז סברי וקבילו דבודאי נכנסו לבית הספק בשביל זה ולכך עשו ליצטאציע. גם מה שרצה לחדש דכיון דעשו ליצטאציע ודרך ליצטאציע שזה מוסיף ע"ז א"כ אם מעות לא קנה ל"ש גם מי שפרע דיכול לומר אתן לך מה שהוספתי ומה שאתה רצית לתת בעד הבהמות החזק לך ורצה לדמותו לערכין פ"ז דאם זה מוסיף צריך לתת מה שהוסיף ונשאר ביד האחרון לא דמי דכאן כל מי שקונה בליצטאציע מי שנשאר בידו המקח הוא הקונה והראשונים א"צ לתת כלום ופוק חזי מה עמא דבר ול"ד לשם דשם בהקדש הוה אמירה לגבוה משא"כ כאן ועיין מ"א סוף סי' קנ"ד ומ"ש על הגליון שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |