שואל ומשיב/ד/ג/קלג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן קלג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרבני המופלג האברך החריף מוה' מרדכי מיזיש ני'.

ואל יתעקש המעיין דהרי הרא"ש פרק הכותב כתב דהוה כאילו מחל המלוה הראשון שעבוד הגוף ללוה ונשתעבד לשני משעה שהלוה וא"כ אף שלא הגיע הזמן נשתעבד רק להשני. אבל באמת אחר העיון הדבר נכון דע"כ לא כתב הרא"ש רק לפי הס"ד דש"ס דטעם מעמ"ש דהוה כאומר לו משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך א"כ יש לומר דנשתעבד להשני משעת מתן מעות אבל לפי מה דמסיק דהוה כהלכתא בלא טעמא א"כ לא נשתעבד להשני משעת הלואה רק דבעת שנתנו לו במעמד שני נמחל שעבודו וכמ"ש הרא"ש בהדיא פ"ק דגיטין לפי המסקנא וא"כ כל שלא הגיע הזמן א"כ א"א לומר דנפקע של הראשון לגמרי דא"כ במה יתחייב להשני הא כל שנפקע שעבוד הגוף של הראשון נפקע שעבוד הנכסים ג"כ ולהשני לא נתחייב עדיין דלא נשתעבד לו ולא הגיע הזמן ולכך בעינן שיגיע זמן הפרעון וא"כ כיון דנתחייב לפרעו נכנס השני במקום הראשון ונסתלק הראשון לגמרי וז"ב כשמש והבן בדברים כי הם מיוסדים בעומק הענין ועכ"פ מ"ש הש"ך סי' קפ"ו ס"ק ד' בפשיטות דיוכל להקנות במעמ"ש והביא מש"ס ב"ק הנ"ל.

ולפמ"ש למעלה אינו מוכרח די"ל צדקה שאני וצ"ע בזה. הנה מדברי רש"י שכתב דמיירי בתפס דאל"כ לא מגבינן בבבל נראה מבואר דלא כשיטת ר"ת דבעינן שיתפוס דבר המזיק בעצמו דשם לא שייך זאת כלל. ובטעמו של ר"ת היה מקום לומר עפמ"ש הרשב"א בתשובה הובא בב"י חו"מ סי' ק"מ לענין מקומות בהכ"נ שתבע שמעון מיורשי ראובן וראובן הוה טוען שהם במשכון בידו וכתב הרשב"א דראובן נקרא מוחזק ואף דאינו טוען על גופו של משכון לא דמי לאילן ובור דספק מי קדם אמרינן כיון דלמקצייה קאי לא יקרא מוחזק דשם כיון דלמקצייה קאי וא"א בלעדי זאת לא מקרי מוחזק אבל שם יכול לטעון לקוח היא בידי ע"ש ולפ"ז אם תפס דבר ויש עדים וראיה דל"מ למטען לקוח לא מועיל תפיסה לשיטת הרשב"א דהא אינו טוען על גופו של דבר ולכך בעינן שיתפוס בגופו של מזיק דזה הוה כגופו של דבר אבל זה אינו דלפ"ז גם כשתופס של מזיק כל שא"י לטעון שהיא שלו רק למשכון ל"מ תפיסתו לפי הנראה מדברי הרשב"א לכאורה.

וראיתי בקונטרס הספיקות כלל ב' מאחי הקצה"ח ז"ל שתמה על התומים מדברי הש"ך הנ"ל ולפענ"ד ברור כמ"ש דעכ"פ להוציא כלו א"י בשביל שתופס ד"א ולא מועיל התפיסה רק שיחזיק עכ"פ בגדול בשביל הקטן דבלא התפיסה היה פטור מכלום דהוה כטענו חטים והודה לו בשעורים דפטור וא"כ עיקר עושה התפיסה ול"מ התפיסה יותר כיון שאינו תופס בשביל חובו כנלפענ"ד לחלק דבמקום שבלא התפיסה היה ספק והמע"ה א"כ בתפס מועיל אף שאינו גוף הדבר אבל אם בלא התפיסה היה פטור רק שמחמת החפיסה מתחייב וא"כ ל"מ כל שתופס בשביל ד"א ודו"ק ועיין תומים אות קי"ב ואין להקשות מהא דמועיל תפיסה בדיני קנסות בבבל אף דבלאו התפיסה אינו נגבה דש"ה דבאמת חייב הוא רק דאין דנין דיני קנסות בבבל אבל מדינא חייב וכעין זה כתב היש"ש שם בפרק כיצד הרגל סי' ה' ודו"ק ועיין בר"ן פרק הכותב גבי שבועה דרבנן אם הוא חשוד וקדם ותפס ולא רצה לשבע לא מפקינן מיניה דדוקא תפס ממון אבל תפס מטלטלין כיון דהגוף אינו שלו לא מועיל תפיסה וכן קיי"ל ועיין חו"מ סי' פ"ז סעיף יו"ד ובסמ"ע ס"ק כ"ב ומזה משמע כהרש"ל. ולפמ"ש לחלק א"ש דשם בלא התפיסה לא מגיע לו בלי השבועה ולכך ל"מ תפיסת מטלטלין ודוק. ואגב אומר מה ששאלני בן גיסי הרב החריף וכעת הגאון הגדול מו' יצחק אהרן איטינגא נ"י בהא דאמרו בכתובות דף צ"ב בראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקף עליו במלוה וכו' דינא הוא דא"ל מטלטלין שביק אבין גבך והקשה הוא לפמ"ש הר"ן דאף דל"מ תפיסה מהיורשים מ"מ מעות מועיל דהוה כנפרע ועיין ב"ש סי' צ"ג ס"ק מ"ג ה"ה כאן כיון דעכ"פ חייב להם מעות להוי במקום תפיסה ובמעות מועיל תפיסה והשבתי דל"ק דמלבד דלא מקרי בכה"ג תפיסה כל דלא בא לידו בתורת תפיסה וכעין זה כתב הר"ן פ"ב דקידושין גבי ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף דלא מקרי משכון עד דאתי לידיה בתורת משכון דומיא דמלוגא דשטרי ומזה למד הפרח מטה אהרן דל"מ תפיסה בכה"ג ובשבות יעקב חולק ע"ז וכתב שלא ידע מקומו אבל הפמ"א כוון לדברי הר"ן אלו ובמקום אחר הארכתי.

מיהו בלא"ה ל"ק כאן דכל שלא פרע לו המעות בעד הקרקע מחוייב להחזיר הקרקע להיורשים ואיך יתפוש המעות הא אם לא יתן המעות לא קנה הקרקע למפרע וז"ב ודוק היטב. אמנם לפענ"ד נראה דאף אם נימא דמועיל תפיסה אף באינו תופס גופו של דבר מ"מ זה דוקא במקום דתפסו לשם קנין אבל בתפיסה שלא לשם קנין ובמקום שלא מועיל תפיסה לקנות עי"ז דבאמת תפיסה בלי קנין לא מקרי תפיסה כמ"ש הריב"ש סי' קס"ד וכן נראה מדברי התוס' והרא"ש בהכותב גבי מלוגא דשטרי וא"כ ל"מ תפיסה כלל ורק שמועיל עכ"פ מתורת מוחזק א"כ זה דוקא בתופס בגוף החפץ בעצמו מקרי מוחזק אבל באינו תפוס בגוף הדבר לא מקרי מוחזק וכ"כ בהדיא הקצה"ח סי' ר"ב דתפיסה בלי קנין בעינן שיתפוס אותו חפץ בעצמו וז"ב מאד

ובזה נראה לפענ"ד הא דמשני הש"ס בב"ק דף ל"ה גבי היו הניזקין שנים בדתפס והקשו התוס' דאמאי לא משני גם במציעתא ג"כ בדתפס וכתב הרא"ש דבשנים אחד גדול ואחד קטן כיון שיש לו תביעה על שניהם מהני התפיסה משא"כ באין לו תביעה רק על אחד ולכאורה הדברים צריכין ביאור דמה סברא היא. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כיון שתם אינו משתלם אלא מגופו וגם גודרות אין להם חזקה א"כ הוה תפיסה בלי קנין ורק דמוחזק מקרי וא"כ בעינן שיהיה מוחזק באותו דבר בעצמו לא בדבר אחר שיתפוס עבור זה ודו"ק היטב כי יש להאריך שם בסוגיא.

והנה במה שהארכתי למעלה אם תפיסה בלי קנין מועיל והבאתי דברי הקצה"ח סי' ר"ב דתפיסה בלי קנין צריך שיתפוס בגוף החפץ אחר שנים רבות ער"ח כסליו שנת תרי"ג אמרתי בזה דבר נחמד בדברי הטור חו"מ סי' פ"ה בשם הרמב"ן דאם אחד מת והניח יתומים קטנים ולא הניח קרקע מדינא דגמרא היתומים גובין מטלטלין והוא יפסיד ואם הוא פיקח מגבה להם קרקע וחוזר וגובה מן היתומים ומתקנת הגאונים כל אחד עומד בשלו והרמב"ן כתב שאפילו היתומים קטנים אין אומרים דהם יזכו תיכף והוא לא יגבה עד שיגדלו משום דהוה כתפס בחיי אביהן ותמה הט"ז שם דא"כ גם לדינא דש"ס אמאי שייך מטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי והא הוה כתפס בחיי אביהן והח"ץ ז"ל נדחק יעו"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צ"ב דאמאי הוה כתפס בחיי אביהם הא בעת שלוה מאביהם לא היה לשם תפיסה בתורת קנין כ"א בתורת הלוואה וא"כ איך מקנה אח"כ והרי הר"ן בפרק האיש מקדש גבי אומן קונה בשבח כלי דלא מיקרי משכון וכו' וצ"ל דכיון דתפס גוף הדבר מועיל אף דלא הוה לשם קנין כיון דכעת עכ"פ תופס לשם קנין ולפ"ז מדינא דש"ס דמטלטלי לא משתעבדי שוב לא היה מועיל תפיסה כיון שלא היה קנין ובפשיטות יש לומר דשם עכ"פ אף שלא מקרי קנין אבל עכ"פ לא שייך לומר אין נזקקין לנכסי יתומים דהרי הוא תפוס ועומד וז"פ וברור ועיין בח"מ סי' ק"ח ובש"ך ס"ק ה' ובראשית ההשקפה תמהתי מדברי הרמב"ן הנ"ל דמבואר דלאחר מיתה ל"מ תפיסה והרי הב"ח כתב דאף בעדים וראה מועיל התפיסה ע"כ כהש"ך דוקא בלא עדים וראה שייך תפיסה ובהך דרמב"ן יש עדים וראה שהרי יש שטר אך מה דמשמע שם דמחיים מועיל תפיסה אף בעדים וראה הנה כן משמע מדברי הרמב"ן הנ"ל ורציתי לומר דשאני כאן דתפס מעות ובמעות ודאי מועיל וכמ"ש רבינו ירוחם שם. ומצאתי שאהבה נפשי בתומים שם ס"ק ד' בסופו ושמחתי שבראשית השקפה הרגשתי בזה ת"ל ועכ"פ זה ודאי דאף שלא הוה תפיסה לשם קנין מכל מקום מועיל ולא שייך בכה"ג אין נזקקין לנכסי יתומים אבל לענין מטלטלי דיתמי דלבע"ח לא משתעבדי לא מקרי תפיסה כיון דהוה תפיסה שלא ברשות ודו"ק היטב:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף