שואל ומשיב/ד/ג/קכה
שואל ומשיב 
ד ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לחכם אחד.
ע"ד מה ששאל אם יש להוסיף בר"ה מחול על הקדש כמו בשאר יו"ט הנה לכאורה לא הבינותי מקום ספק שלו דמ"ש ר"ה משאר יו"ט.
וכאשר עיינתי בזה מצאתי בשו"ת מהרי"ל סי' ל"ג הובא באחרונים וז"ל וכן ראיתי למהר"ש שמתיר לאכול בערב ר"ה מבעוד יום ומהר"א מווינא כתב בנימוקו ויש שאין אוכלין ביום כדי שלא יוסיפו מחול על הקדש בהאי יו"ט משום דיומא דדינא הוא וכמדומה שכן הורה מהר"ם ממגענצא ועל טעם זה תמהתי דהא כבר קדשהו בתפלה ושמא על הכוס עיקר דהוה דאורייתא עכ"ל מהרי"ל ומשמע דמודה עכ"פ דאין להוסיף מחול על הקדש משום דיומא דדינא הוא רק דקושייתו דהא כבר התפלל וכבר עשאו קודש בתפלה והנה שו"ת מהרי"ל אינו ת"י רק כפי מה שהובא באחרונים ולא ידעתי על מה קאי אם אכילת רשות או לענין סעודת מצוה דהיינו כיון שמתענין בער"ה אם נזדמן לו סעודת מצוה מתפלל ערבית מבע"י ואוכל כיון שיו"ט הוא או כיון שאסור להשלים התענית בערב יו"ט דעת המהר"ש שיאכל מבע"י שלא להשלים ועיין מג"א סי' תקפ"א ס"ק י' מ"ש בשם הלבוש ובאמת בגוף הדין שכתבו הקדמונים דאין אוכלין ביום משום דיומא דדינא הוא באמת שטעם חלוש הוא והרי אנו מכבסין ומסתפרין בר"ה מפני שאנו בטוחים שיוציא לאור דינינו ויצדקנו במשפט כמ"ש הטוש"ע סי' תקפ"א ועיין ט"ז שם ס"ק ח'. אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה הרר"י בפרק תפלת השחר כתב שי"א דיו"ט של ר"ה כיון דתלוי בר"ח אם טעה ולא הזכיר של ר"ה בערבית אין מחזירין אותו דכר"ח דיינינן ליה ונוכל לומר שאעפ"י שתלוי בר"ח כיון שהוא יו"ט ומצות יו"ט אלימא טפי שיש בה איסור מלאכה מה שאין כן בר"ח וכו' יותר יש לנו לדון אותו כמו יו"ט מלדון אותו כמו ר"ח ע"ש ולפ"ז ל"מ להי"א דאין מחזירין אותו דכר"ח דיינינן לי' דתלוי בר"ח א"כ הא לא מצינו בר"ח דצריך להוסיף על ר"ח אלא אף לפי מה שחולק עליהם הרר"י וכתב דיו"ט הוא עכ"פ משמע שא"צ להוסיף דאל"כ מה ענינו לר"ח דבר"ח ודאי א"צ להוסיף וביו"ט צריך להוסיף וא"כ ודאי צריך לחזור דע"כ משום קדושת יו"ט קאתינן עלה וע"כ דגם הרר"י ס"ל דא"צ להוסיף בר"ה מחול על הקודש ומכאן יצא להראשונים שכתבו שאין לאכול ביום כדי להוסיף דאין מוסיפין בר"ה. ובזה נ"ל ליישב דברי המהרי"ל התמוהין שהקשה דהא כבר קדשהו בתפלה ושמא על הכוס עיקר דהוה דאורייתא והדבר תמוה דאף דנימא דהמהרי"ל ס"ל דקדוש יו"ט ג"כ הוה דאורייתא וכמ"ש בשטה מקובצת פ"ק דביצה מ"מ על הכוס ודאי דהוה מדרבנן ועיין מג"א סי' ער"א ס"ק א' וכבר תמהו עליו האחרונים בזה ולפמ"ש י"ל דבר חדש דאף דבכ"מ ואף בשבת התפלה הוא עיקר והכוס אינו רק דרבנן מ"מ בר"ה שאני דמתפלה אין ראיה די"ל דמשום ר"ח אתינן עלה והרי מטעם זה היה דעת הי"א בהרר"י דאם לא הזכיר של יו"ט אין מחזירין וא"כ אינו ניכר שהוא יו"ט ולכך העיקר הוא בכוס דבזה ניכר שיו"ט הוא דבר"ח א"צ כוס.
ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד מה שהקשה רש"י דאמאי לא תני שבת ולפמ"ש א"ש דכיון דע"כ מיירי בר"ה דאל"כ לא מצי חל על שביעית דקדים וא"כ ע"כ דהקושיא היא דלתני שבת דהיינו כשחל יו"ט של ר"ה בשבת וכ"כ בשעה"מ. ולפ"ז נראה לפענ"ד דאם היה חל בשבת וא"כ למ"ד דיליף מעצם עצם ותוספת שבת דאורייתא בזה נראה לפענ"ד דגם קדושת יו"ט היה מצי לחול דאף אם נימא דתוספת יו"ט לאו דאורייתא היינו כשאינו רק יום טוב אבל כאן כיון דנוסף עליו קדושת שבת אם כן אטו קדושת שבת לעצמה אהני וליו"ט לא אהני וכדאמרו בזבחים דף צ"א וא"כ שוב חל יו"ט מקודם ולא מצי איסור שביעית לחול וגם עכ"פ מצד שבת קדים וגם אם נימא דבר"ה ל"ש זאת היינו משום דדינא קשיא הוא אבל בשבת שחל ביו"ט של ר"ה דהדינים נמתקים בשביל קדושת שבת פשיטא דצריכין להוסיף מחול על הקדש ולא בשביל ר"ה יהיה מותר התוספת שבת דהיא דאורייתא ואף אם הי' רק מדרבנן פשיטא דגם בר"ה חל שהדינים רפויים וכבר כתב האר"י ז"ל דבשבת השטן הוא בנוקבא דתהומא ואין כאן דין כ"כ ולכך לא מצי למנקט בשבת וז"ב. ובלא"ה נראה בפשיטות דשביעית לא מצי לחול על שבת דהו"ל קל על חמור דשבת היא במיתה ועיין שעה"מ פ"א משמטה ויובל ובטעם המלך שם שבמח"כ לא הרגישו בזה דשביעית על יו"ט לא מצי לחול אלא שגוף הדין דיו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת שנוהג תוספת ר"ה ג"כ נ"ל נכון וכמ"ש. וכבר שמעתי מהגאון החסיד מוה' לוי יצחק זצ"ל בעהמ"ח קדושת לוי שהי' אמר דיו"ט של ר"ה שחל בשבת דאף שאין תוקעין ובמה מרצים השם והרי דוקא בשופר מרצים וכמ"ש בפייט בשופר אפתנו ורק דהשבת בעצמותו ממתיק הדינים וז"ש יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת דהיינו שהוא יו"ט כשחל בשבת וטוב לנפש ולגוף ודפח"ח. ולכאורה קשה הא דפריך הש"ס בזבחים דף צ"א מהא דמוספי ר"ח קדמו למוספי ר"ה וקשה הא בדין הוא שיקדמו דהא קדושת ר"ח דאקרי מועד הוא אף קודם הלילה מעת המועד והרי ער"ח לאחר חצות אין אומרים תחנה ור"ה ל"ש תוספת מחול על הקדש דהא הם דינים וא"ל דאהני גם לר"ה דזה אינו דהרי בכל ר"ה הוא ר"ח ואפ"ה ל"ש תוספת מחול על הקדש בר"ה.
אך נראה דלענין הקרבנות של ר"ח ור"ה שפיר ר"ה קדים דלולא ר"ה לא הי' ניכר כ"כ מה היום זה מיומים ומכל ר"ח וגם הא החדש מכוסה כדכתיב בכסא ליום חגינו ועיקר הוא ר"ה וגם עיקר הדבר לומר דגם בר"ח שייך תוספת מחול על הקדש זה לא שמענו דמה שאין אומרים תחנה הוא משום שהוא המולד וגם הוא ער"ח אחר חצות ודו"ק היטב. ובמ"ש יש ליישב הא דהשמיט הרמב"ם מה דמוקי הש"ס הך דיש חורש תלם אחד במתנותא ותמהו ע"ד השמטה. ולפמ"ש א"ש דכבר כתבתי דעיקר הקושיא הוא דאיך מצי לחול יו"ט על שביעית דהא יו"ט קיל ולפ"ז דוקא לר"ח פריך דהוא ס"ל הואיל לגמרי בין לקולא בין לחומרא מדאורייתא ועיין תוס' פסחים דף ס"ב ד"ה כי אבל לדידן יש לומר דרק לענין מלקות ס"ל הואיל אבל לא לגמרי ס"ל הואיל ועיין בב"י סי' תקי"ב דלכתחלה לא שרינן משום הואיל וא"כ שפיר מצי לחול יו"ט על שביעית כנלפענ"ד ודו"ק היטב
והנה בהא דפריך בזבחים שם ממוספי שבת ור"ח דלמה שבת קדים והא ר"ח אקרי מועד וקשה לימא דשבת קדים לפי שתוספת שבת דאורייתא או דרבנן עכ"פ ור"ח ל"ש תוספת וכמ"ש. וצ"ל כמ"ש למעלה דהקרבן בא בשביל עצומו של יום ולא בשביל התוספת וז"ב ופשוט. ודרך אגב אומר מה ששמעתי אומרים בשם הגאון בעל נועם מגדים על התורה שכתב דלכך תוספת יוה"כ דאורייתא ותוספת שבת דרבנן משום שיוה"כ קיל וצריך סייג כדי שלא יבא לעבור על גוף יוה"כ משא"כ שבת דקדושתו חמורה וא"צ סייג ולכך חידש בשבת ויוה"כ כשחלו ביום אחד דאז שוב ל"צ לסייג ול"צ תוספת. ולפענ"ד דבר תימה אמר דא"כ יו"ט דקיל משבת ומיוה"כ וכדאמרו בריש ביצה בודאי היה צריך שיהי' תוספת מדאורייתא וההיפוך מבואר דאף אם תוספת שבת דאורייתא תוספת יו"ט מדרבנן.
ולפענ"ד הוא טעות דניהו דלא קדשו עדיין החדש אבל מ"מ הדין מתחיל מבלילה שהרי המהרי"ל רצה לומר דלכך אין להוסיף שלא להוסיף על דין וא"כ הרי המלך הקדוש נתקן בשביל שהוא יושב על כסא הדין והרי הוא יושב על כסא הדין וגם בלא"ה זה טעות דניהו דאם לא אמר יעלה ויבא אין מחזירין אבל בשכח לומר המלך הקדוש ודאי מחזירין שהרי עכ"פ אמר האל הקדוש וכבר אמרו בירושלמי לא דמי מאן דמצלי ומיקל למאן דלא מצלי ולא מיקל ועיין באו"ח סי' קי"ד וה"ה כאן אם לא אמר יעלה ויבא לא מצלי ולא מיקל אבל כשאמר האל הקדוש ולא אמר המלך הקדוש שהוא שבח יותר שבימים האלו מראה כבוד מלכותו כמ"ש רש"י בברכות י"ב וא"כ הוה מציל ומיקל וע"כ הדבר ברור דצריך לחזור לראש וז"ב לפענ"ד. והנה במרדכי פ"ב ממס' מגלה סי' תשצ"ח באמצע דבריו הביא בשם ר"ת דתוספת שבת לאחריו מה"ת ולפניו אינו רק דרבנן. ולפענ"ד טעם הדבר עפמ"ש בבראשית רבה פ' בראשית פ' יו"ד על פסוק ויכל אלקים ביום השביעי ארשב"י בשר ודם שא"י עתיו ורגעיו ושעותיו חייב הוא להוסיף מחול על הקדש אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו ושעותיו נכנס במלאכתו בו כחוט השערה. הנה מבואר דמה דחייב תוספת שבת אינו רק מספק ולפ"ז לשיטת הרמב"ם דספק אינו רק מדרבנן אסור ולכך תוספת שבת לא אמרינן רק מדרבנן וא"כ הוה רק דרבנן אבל לאחריו דאתחזיק שבת גם הרמב"ם מודה דהוה מה"ת וא"ל דהרי לפ"ז בעיולי שבת אתחזיק היתירא וא"כ לכ"ע מותר ואינו אסור דז"א די"ל דל"ש אתחזיק דהו"ל קצת כאקבע איסורא ועיין לח"מ פ"ח משגגות ה"א וא"כ נגד התחזקות היתר הו"ל איקבע איסורא ואסור מדרבנן עכ"פ. ובזה מיושב מה שהרי"ף והרא"ש ס"ל תוספת שבת מה"ת ועיין ב"י סי' רס"א משום דהם ס"ל דספיקות אסור מה"ת וכל כה"ג דהוקבע איסור אף שנתחזק היתר מקרי ספק כמאן דאינו לא חזקת היתר ולא איסור והו"ל ספק ואסור מה"ת. איברא דהר"ן כתב בפ"ד דביצה דתוספת שבת הוא יתר על הספק שנסתפקנו אם הוא שבת וא"כ ל"ש זאת וכ"כ התוס' והרא"ש והרמב"ן הובא בב"י סי' רס"א אמנם אפשר דגם התוספת משהו הוא בכלל שאדם א"י עתיו ורגעיו ועכ"פ הדבר ברור שתוספת שבת הוא רק בשביל ספק כדבר האמור במדרש בשם רשב"י ודו"ק
והנה שנת כתר ד' ברכה למדתי מס' יומא בדף פ"א וראיתי מה דקאמר הש"ס שם ימים טובים מניין ת"ל תשבתו שבתות מנין ת"ל שבתכם וק"ל טובא דהשתא יו"ט מרבה מכ"ש שבת ומצאתי להרמב"ח בתוספת יוה"כ שהעיר בזה והביא דבר"ה ט' הגירסא להיפך. אך לפענ"ד הי' נראה לחלק דבשלמא דישראל הוא דמקדשו ליו"ט א"כ יכולין להוסיף מחול על הקדש אבל שבת דקביעא וקיימא הוא דא"י להוסיף שהרי הקב"ה יודע עתיו וצמצם כרגע כמ"ש בב"ר לכך אמרו שבת מנין וז"ש ת"ל שבתכם והיינו מה שאתם מוסיפין על השבת האמיתי מפי הקב"ה. ולפ"ז נ"ל מ"ש הלבוש בא"ח סי' רס"א דמאן דיליף עצם עצם אם כן ממילא תוספת שבת דאורייתא דהוה ק"ו מיוה"כ השתא יוה"כ דאינו רק איסור כרת נתחייב בתוספת שבת לא כ"ש. ולפמ"ש י"ל דשאני שבת דקביעא וקיימא ועד רגע האחרונה לא שבת משא"כ יוה"כ דנקבע בשביל דאותו יום הוא יום כפרה נוכל להוסיף עליו שהרי הר"ן כתב דאפשר דמר"ה עד יוה"כ התחיל הקב"ה להתרצות וביוה"כ נתרצה ע"ש בפ"ק דר"ה גבי הא דאמרו בר"ה כל באי עולם עוברים וכו' וא"כ רשאי להוסיף ומצוה להוסיף אבל לא בשבת ומכ"ש דלא נהירא מ"ש הא"ר שם דדוקא שבת דהוא חמור ולא יו"ט ולפמ"ש אפכא מסתברא דיו"ט עדיף דתלוי בקדושת ב"ד
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |