שואל ומשיב/ד/ג/צא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן צא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואמרתי דהסעהרדעלין אסור והכלי בשר מותר וטעמא דילי דהרי כתבו בפסקי התוס' בע"ז פ"ב סי' ע"ה דשמן זית מקרי דבר חריף ומפליט אף בצונן ועיין שו"ת שבות יעקב ובספר באר יעקב ביו"ד סימן ק"ג שהאריך בזה ואני הארכתי הרבה בזה ועיין דגול מרבבה או"ח סימן תנ"ג ומ"ש שם על הגליון וא"כ הו"ל חורפא ודוחקא דסכינא ואף באב"י ובנ"ט בר נ"ט לא מועיל כל שיש חורפא ודוחקא דסכינא ומכ"ש שהוא מליח והוה ג"כ חריף ואף דאין מליחה לכלים להפליט מכל מקום אגב חריפות שהוא מפליט אף בצונן אפשר דמוציא גם מהכלי הטעם ואף דהש"ך סימן צ"ו סקי"ז כתב דדבר חריף מותר בהדחה כל שהוא יבש באמת בד"מ מבואר דכל שיש דוחקא דסכינא אסור אף ביבש וכ"ש כאן שאינו יבש לגמרי ומליח וחורפא דשמן ע"כ לא מלאני לבי להתיר הסעהרדליען כיון שנחתכו בהכלי עם שמן זית אבל הכלי שרי דאינו רק נ"ט בר נ"ט ולענין להבליע בכלי ל"ש דוחקא דסכינא כנלפענ"ד. והנה הגאון בעל אבן העוזר כתב והוא נדפס בש"ע הקטנים עם באה"ט ביו"ד סי' צ"ו להשיג על המג"א סי' תנ"א ס"ק ל"א דדבר חריף ל"מ נ"ט בר נ"ט ומה"ט שלא כדין עושין שחותכין זנגביל בסכין של בשר ודכין במדוכה וא"כ המדוכה בלוע מבשר ואח"כ דכין בשמים ושמין בחלב ע"ש וע"ז כתב הגאון הנ"ל דזה אינו דכל יסוד שבדבר חריף ל"ש נ"ט בר נ"ט נובע מסה"ת שכתב דלכך צנון שחתכו בסכין של בשר דאסור לאכלו בכותח אף דהוה נ"ט בר נ"ט וכמ"ש רש"י משום דצנון הוה חריף ובלע טפי מדגים הרותחים וביאר הוא דהענין הוא כך דנ"ט בר נ"ט היינו דנ"ט הראשון נכנס קצת ממנו אל הכלי וחוזר ויוצא קצת מהטעם שבכלי אל המאכל ובדבר חריף בולע כל הטעם שבכלי וליכא רק חד נו"ט דהיינו הטעם הראשון להכלי אינו רק קצת נ"ט ולפ"ז זהו כשהדבר חריף בולע הטעם שנכנס בכלי אבל במה שמבליע בכלי מה מועיל מה שהוא דבר חריף סוף סוף אינו מבליע רק קצת טעם והו"ל נ"ט בר נ"ט דניהו דהבשר החריף בלע כל הטעם מכל מקום להמדוכה לא נתן רק קצת טעם ע"ש שהאריך בזה. ולפענ"ד לא זכיתי להבין דבריו הקדושים והנה מקודם נבין סברתו דאם הכוונה שאינו רק קצת טעם בכמות דהיינו רק מעט א"כ יהיה בדבר האיסור במשהו לא יהיה שייך נ"ט בר נ"ט וזה לא מצינו אמנם ע"כ כוונתם דבאיכות הטעם אינו רק קצת טעם ואינו רק טעם הקלוש אבל לא הבינותי דמי הגיד לו שהטעם הראשון שנכנס אל הכלי אינו רק טעם קלוש ולפ"ז באוכלין לא שייך נ"ט בר נ"ט ואף שבאמת ששיטת המהריב"ל דבכלי לא שייך טכ"ע מה"ת אבל אינו מוסכם וגם לא ידעתי מי דחקו והדבר מבואר ברשב"א בית רביעי שער רביעי ובר"ן פכ"ה ובכמה מקומות ובש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ב דלכך נ"ט בר נ"ט בשאר איסורים אסור ובב"ח מותר משום דכל שהוא נ"ט בר נ"ט נקלש הטעם ולכך א"א לחול עליו שם איסור חדש ולכך בב"ח לא חל משא"כ בשאר איסורים דאף דנקלש מכל מקום לא נפקע הטעם ומה"ט דעת הפוסקים דבחמץ לא שייך נ"ט בר נ"ט דשמו עליו ועיין או"ח סי' תמ"ז וסי' תנ"ב ובמג"א סי' תמ"ז סקכ"ד וא"כ היינו טעמא דנ"ט בר נ"ט דנקלש הטעם והיינו דהטעם השני כבר אקלש בהיותו היתר ובדבר חריף דלא שייך נ"ט בר נ"ט היינו טעמא דהרי חזינן דאף באינו ב"י בדבר חריף אוסר דמחליא ליה לשבח ועיין בסימן צ"ו ובסי' ק"ג וא"כ מכ"ש בדבר שאינו רק נ"ט בר נ"ט דאקלש הטעם דאמרינן דאף שנקלש חורפי' מחליא ליה לשבח וא"כ נעשה הטעם השני מושבח ומורגש ולפ"ז כל שהיה דבר חריף ועשה להטעם מורגש א"כ החזיר להמדוכה טעם מושבח ולא קלוש ושוב הו"ל נ"ט גמור וגם אף שהוא לא הבליע רק טעם קלוש מכל מקום הבשמים שישנן במדוכה עושים גם כן לאותו טעם לשבח ושוב הו"ל כנ"ט הראשון וז"ב לפענ"ד והאהע"ז במחכת"ה והדר גאונו הלביש בגדים אחרים לנ"ט בר נ"ט והדבר מבואר בכל הפוסקים דנ"ט בר נ"ט היינו שאין כח בהטעם השני לחול עליו שם איסור מחדש ולפ"ז בדבר חריף לא שייך זאת ובזה יש ליישב מ"ש ראיה מדברי הש"ך ר"ס קכ"ב אמנם אף שנימא דהש"ך לא סבר כן בכ"ז עכ"פ אין תמי' על המ"א ודוק. (והנה לכאורה קשה לשיטת הרמב"ם דגם בכ"ח בשאר קדשים מלבד החטאת היה מועיל מריקה ושטיפה וקשה איך משני דכל יום נעשה גיעול לחבירו והיינו משום דמועיל הגעלה ואכתי תקשה הא בכ"ח ל"מ הך דנעשה גיעול לחבירו דהוא מתורת הגעלה והתורה העידה על כ"ח שא"י מידי דופיו וכ"כ הב"י ביו"ד סי' צ"ג בהדיא ועיין בנקה"כ ובכו"פ שם ולפ"ז צ"ל לדידהו הא דמועיל מריקה ושטיפה לדידהו משום דהתירא בלע ולא אכפת לן במה שנשאר טעם קלוש וכמ"ש הצ"ק ליישב קושית הבה"ז או כמ"ש המקום שמואל והובא בשעה"מ ליישב קושית הבה"ז דכיון דהיתירא בלע סגי בהגעלה אף בכ"ח לפ"ז יקשה להס"ד דאיסורא פליט אם כן מה מועיל מה שנעשה גיעול לחבירו והא הגעלה ל"מ בכ"ח כל דאיסורא בלע. הן אמת דבלא"ה יקשה קושית הרשב"א הנ"ל דמה מועיל הגיעול הא להס"ד ל"מ הגעלה וצריך ליבון ותירוצו לא שייך לשיטת הרמב"ם דהא להרמב"ם אין קפידא דוקא בשביל הנותר רק שיהי' עקב אכילה וא"כ מה משני דנעשה גיעול לחבירו ולפמ"ש לעיל ליישב גם כאן יתיישב. אמנם בגוף קושית הרשב"א הנ"ל דמה מועיל מה שנעשה גיעול לחבירו והא מכל מקום צריך ליבון. ולפענ"ד נראה דמכאן ראיה ברורה לשיטת הרשב"א והוקבע להלכה בש"ע סי' צ"ט ובסי' קכ"ב דאיסור מועט בכלי שדרכו להשתמש בו בשפע וא"א לבא לידי נ"ט שרי לכתחלה להשתמש בו א"כ גם באיסור תורה יש לומר דכיון דהגעלה מוציא ניהו דצריך לבון היינו שנשאר בר מעט מה שלא יכול להוציא בהגעלה אבל כיון שדרכו להשתמש בשפע ונעשה גיעול לחבירו א"כ שוב מותר לכתחלה וא"צ הגעלה כלל וזהו דמשני דנעשה גיעול לחבירו וממילא מיושב גם לדעת הרמב"ם דאף שא"י מידי דפיו היינו דנשאר מעט אבל כל שדרכו להשתמש בשפע שוב מותר.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף