שואל ומשיב/ד/ג/מז

שואל ומשיב ‏ ד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן מז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וברכה וכ"ט לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי מופלג בתורה מוהר"ר זאב וואלף הלוי נ"י אבד"ק מארטאן יצ"ו.

יקרתו לנכון הגיעני היום והב"ד הביאה הרבה מכתבים הנחוצים ובכל זאת נתתי לזה משפט הקדימה יען כי הוא ענין חמור איסור כרת ועירוב מקוואות שנו כאן. והנה שאלתו היות בהסביבה של עיר זאלצבורג אין להם מקוה מסביב ועד מהלך ד' וה' פרסאות. וזה מקרוב הקים שר אחד בית מרחצאות לרפואת העם ולתענוגי השרים והוא עד"ז ממעיין נובעת מים מלוחים ומרים וזוחל לחוץ סביב גדותיו במורד ההר והמשיך מימיו על גבי סילונות של חרסי אדמה מעשה קדר חלולים משני ראשים אל תוך חפירה אחת אשר הוא בתחתית ההר ועל החפירה בנו בית מפואר והבדיל את החפירה באמצע וכותל מאבנים מחוצבות משטח האדמה עד תחת קורת הבית ובאמצע הכותל הניח רוח אשר תיבה מרובעת של מתכות ברזל חלול ופתוח משני ראשים נתן ונתחזק שמה כדי שיעברו המים מהחפירה ראשונה אצל המעין אשר מי המעיין תמיד זוחלין לחוצה אל תוך החפירה השנית והוא כשני מקוואות זו אצל זו אך הכותל מבדיל ביניהן והחפירה הראשונה נעשה לרחוץ בה בצונן ובהחפירה השניה רוחצין בתוכה בחמין ע"י מים של יורה גדולה שנתייסד שם להחם את המים ואח"כ יורדין המים מן היורה ע"י מרזב אל תוך המקוה ועל צד המעיין נעשה ב' צירים של ברזל אשר הדלת מטבלא של ברזל מסובבת עליהם לסגור ולעכוב את הזחילה ולפתוח בעת הצורך כי כדי שלא יסריחו המים החמין מחליפין פעם או פעמים בכל שבוע בחפירה ראשונה ומימי החפירה השניה נמוכים המה ממימי החפירה הראשונה כדי להקל להחם ולהחליף ולכך בעת אשר ישוער כשנתמלא כל צרכיה אז נסגר הדלת לעכב הזחילה ובעת שצריך להחליף את המים אז נפתחה הדלת ובכל חפירה וחפירה יש כמה וכמה שיעור מקוואות ולמעלה על כל שפת חפירה וחפירה נקבע שם סילון אחד בהחפירה הראשונה הוא מחמת דמי המעיין זוחלין תמיד לתוכה ונקבע שם בצד סילון אחד אשר מי החפירה זוחלין תמיד לחוץ על גבי הסילון הזה ונגרים במורד וע"ג החפירה השניה נקבע סילון אחד על שפתיה אשר בעת שצריך להחליף את המים נשאבו מי החפירה הזאת בכלים ע"י פועלים של השר ושופכין את המים לחוץ ע"ג סילון זה ולפעמים לא נשאר רק איזה סאה ואחר כך פותחין את הדלת עד שנתמלא ממים נקוים די צרכיה ונסגר כבראשונה והחפירה מרוצפת באבנים על קרקעיתה אבל החפירה הראשונה אצל המעיין אשר רוחצין שמה בצונן מרוצפות בנסרים אשר רק מונחים ומסודרים זו אצל זו על קרקעיתה עד כאן השאלה.

והנה מעלת"כ האריך בדבר וכמעט שביאר כל הענינים ואני אקצר בפלס כל שהוא מקור הדברים ממשנה פ"ה דמקוואות מעיין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו ה"ה כמקוה חזר והמשיכו וכו' ופירש הר"ש שאין מי הבריכה מחוברים למים ה"ה כמקוה ופירש הב"י שהם פירשו דמיירי בבריכה של מי גשמים ואם לא נפסק יש לו כל דין מעיין דמטהר בזוחלין ובכ"ש ואם היתה ריקנית כתב ב"י דצ"ע דאפשר דאפילו בנפסק יש לו דין מעיין וע"ז האריך מעלתו דמנא ליה להב"י דמיירי בבריכה של מי גשמים. והנה בראשית ההשקפה אמרתי דמזה ראיה למ"ש המהרי"ק שורש קט"ו וקנ"ו דכל דהבריכה היתה ריקנית ונתמלאה מהמעיין אע"פ שהפסיק המעיין דין מעיין עליו ואף שהש"ך סי' ר"א ס"ק ל' חולק על המהרי"ק מ"מ לפענ"ד המעיין בא"ז שנדפס מחדש בזיטאמיר בהלכות נדות אות ט"ו משמע דס"ל כמהרי"ק ודלא כהש"ך וע"ש היטב ואם כן אתי שפיר. אמנם דהרמב"ם מפרש דמיירי בריקנית אך אם יוצא מצד אחר הוה מעיין ואם אינו יוצא הוה לה דין מקוה. והנה בנ"ד בין להרמב"ם ובין לשיטת הר"ש דין מעיין יש לה כיון דמי החפירה זוחל תמיד לחוץ דין מעיין יש לה ואף דנפתח הדלת להחליף המים נפסק הזחילה לחוץ מ"מ בעת שנסגר הדלת וחזר וזוחל לחוץ חזרה לדין מעיין. ומ"ש מעלתו דלשיטת הר"ש כיון דהרחיב החפירה ע"כ דדין מקוה יש לה ונפסל לטבול בה כיון דזוחל לחוץ ומקוה אינה מטהרה אלא באשבורן ומדמי לה למעיין שמשוך כנדל דמקום שנתרחב אינו מטהר אלא באשבורן לא הבינותי דשם המעיין בעצמו נתרחב וכאן המעיין הוא כמות שהוא רק שיורד לחפירה ומה בכך שהחפירה נתרחב. והנה מעלתו הביא דברי ספר של הגאון מוהר"ח אבד"ק צאנז שכתב באות ה' וז"ל אפילו היה זוחל לתוך בור או מערה ועומד בתוכה ואינו יוצא לחוץ מהמערה והבור נקרא זוחל בשעת זחילה לתוכה ומעלתו דחה דבריו והביא ראיות לזה שאינן מוכרעות כ"כ. אמנם לפענ"ד הדבר מבואר בש"ך סי' קי"ב דאם הי' כאן גומא ונתמלא מגשמים אעפ"י שנזחל לתוכה מבין ההרים כיון שעכשיו הם באשבורן ומוכנים ועומדים בהגומא מותר לטבול בתוכה וה"ה כמקוה. הנה מבואר דאף שהיו נזחלים מתחלה כיון שבאו להמקוה והם באשבורן מותר לטבול בתוכה והוא כתב שנקרא זוחל ואין לומר דמיירי בשעת זחילה דוקא אבל לא אח"כ כשנכנס לבור דא"כ זה דברי המהרי"ק שורש קט"ו הנ"ל והש"ך חולק עליו בסי' ל' ואני הבאתי ראיה מהך דר"ש פ"ז דמקוואות דהטבילו בה יורה הר"ז טמאה מפני שהמים מקלחים ופירש הר"ש שנעשו שאובין וקשה למה לא פירש מפני שהמים מקלחין והוה זוחלין וזוחלין פסולין למקוה וע"כ כיון שאחר שבאו למקוה אינם זוחלין רק בעת שבאו למקוה ולמקוה היה מקלח לא אכפת לן וא"כ מבואר הדין דאף שבאו בזחילה מ"מ כיון שבאו למקוה ה"ה כמקוה וזה ברור. ועכ"פ מבואר הדין דדין מעיין יש להם.

והנה מ"ש מעלתו אי צריך לסתום פי הסילון בשעת הטבילה כדי לצאת שיטת הר"ש דמורחב בחפירה דין מקוה יש לה הנה כבר כתבתי דאינו פוסל מה שהרחיב החפירה. ומ"ש אי פוסל בסותם פי הסילון משום דמניעת הזחילה יהיה ע"י דבר המקבל טומאה. הנה לפענ"ד זה לא נפסל משום סתימה בדבר המקבל טומאה דע"כ לא פסלו בדבר המקבל טומאה היינו שם כמבואר סעיף נ' היינו דוקא בדבר שסותם ורצונו להיות סותם שם תמיד הסדק בזה פסל בדבר המקבל טומאה אבל כאן שהדלת עשוי לסגור ולפתוח ואינו מקרי סתימה. וראיה ברורה שהרי פוקקין הנביעה גבי נקיון המקוה בדבר המקבל טומאה והיינו משום שאינו צורך לה רק בעת ההיא שלא יתרבו המים ויהיו שאובים. שוב ראיתי שגם הב"ח כתב דלגבי הנקת המקוה כ"ע מודים שפוקקין בדבר המקבל טומאה שלא באה אלא לנגב המקוה שלא יבאו המים שם והט"ז ס"ק ס"א כתב שאינו מכיר חילוק זה דהא גם כאן אינו עושה אלא רק שלא יזובו המים דרך שם. ולפמ"ש יש להדר פני זקני הב"ח דזה כוונתו כיון שאין עשוי אלא לנגב בעת שיבאו המים ואינו צריך לה שיהיה כן לעולם רק באותה שעה זה לא מקרי סתימה אבל בסתימת הסדק שרצונו שיסתום הסדק לעולם זה מקרי סתימה. וז"ב לפענ"ד ועיין במגן גבורים סי' קנ"ט מ"ש שם נגד הנוב"י ולענין סתימת הברזא ע"ש ומה שהקשה מעלתו במ"ש המחבר בסעיף נ' שלא יסתום בדבר המקבל טומאה וע"ז הקשה מעלתו ממ"ש המחבר בסעיף ב' דצריך להקיף במפץ והא מפץ מקבל טומאה. הנה גם אני הקשיתי כן בהגהותיי ליו"ד שם בסעיף נו"ן והקשיתי בהא דאבוה דשמואל דעביד מפצי ביומי דניסן והרי מפץ מקבל טומאת מדרס כמבואר בפ"א מכלים וכן מצאתי בר"ן פרק ב' משבועות שכתב בשם הראב"ד גבי לא תעמוד ע"ג כלי חרס שכתב דהא דעבד אבוה דשמואל מפצי דליכא למימר משום טיט עבדינהו שהרי מקבלות טומאה הנה הרגיש בקושיתי ובאמת הרמב"ם פ"ט ממקוואות הי"א כתב לפרש הא דמפצי שעיכב מקוה מהנהר בנתינת מפצי בכדי שיהיו המים נקווים ולא יהיו זוחלים ועיין בפ"א ה"י שפירש פירוש אחר בהך דמפצי ועיין בכ"מ שם וצ"ע ועכ"פ זכיתי שכוונתי לדעת הראב"ד. ובאמת יש ראי' מזה דמותר לסתום בדבר המקבל טומאה ועיין בר"ש פ"ב משנה ז' מ"ש תוספתא גיסקרא שמשוקעת ודוק ועכ"פ בנדון דידן לפענ"ד זה לא מקרי סתימה אמנם מה דחשש משום דהוייתו ע"י מקבל טומאה דהא בעת שיעבירו המים עוברים ע"ג תיבה של מתכות זה ודאי חששא גדולה ובזה ודאי צריך לסמוך על שיטת הרא"ש בסעיף מ"ט דאם ממשיך ממים למקוה דאינו פוסל. אמנם מ"ש מעלתו כיון דנסגר הדלת שוב חזרו ופסולה כמ"ש הש"ך ס"ק ק"ה בשם הגהות פרישה הנה לפמ"ש דזה לא מקרי סתימה כיון דעשוי לפתוח ולסגור ומקרי סתימה ונקרא לא הפסיק המעיין וכל שמחובר למעיין כשר כנלפענ"ד. ובזה ג"כ ניחא מ"ש מעלתו בעת אשר הפועלים ישפכו מים על ידי הסילון לחוץ אטו השגיחו שלא יחזרו המים לחפירה ואם כן שוב נעשו שאובים והנה כאן לא מקרי שאובין כיון דדין מקוה יש לה ואף שנסגר הדלת לא חזרה לפסולה וכמ"ש למעלה ומה שחשש לדין גזירה דמרחצאות וכמ"ש בסי' קצ"ח שיטת הראב"ד להלכה לא תעמוד ע"ג נסרים דראוים למדרסות משום גזירה דמרחצאות וכיון דנידון דידן קרקעית של בריכה מרוצפות מנסרים המטלטלין לקבל טומאה הנה בדבר הזה כבר האריכו הראשונים והאחרונים ועיין בט"ז ובש"ע שם מה שהאריכו בזה ע"כ אין להחמיר בפרט דהוא דחק שרחוק משם ד' או ה' פרסאות ויש לחוש לביטול מצות פריה ורביה כנלפענ"ד. ובגוף הענין לא הבינותי אם השר רוצה שיהיה מקוה למה לא ירצה שהיהודים יקחו כלים נקובים וישפכו המים לחוץ וגם כמה ענינים אשר יוכל לעשות תקנה בהכשר ויש לצרף בזה עוד גדול אחד שיסכים לזה כי הוא ענין חמור והנה הדברים שכתבתי מעורבבים כי הפסקוני ענינים רבים ולא נשאר לי העתק אבקש שיסלח לי להעתיק ואסדר הדברים ברצות ה' כאשר אקבעם בדפוס בשו"ת שואל ומשיב. וגם אולי עי"ז יתעורר מעלתו להשיב עוד ומני ומניה יתקלס עלאי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף