שואל ומשיב/ד/ג/מא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן מא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהיותי בביתך וזכיתי לקבל פניך בקיץ שנת תד"ר בתוך אחד השיחים שאלת מה אני בדבר שנהגו ללמד את בנותיהם תורה שבכתב כי מדברי הרמב"ם מבואר דאף דבתורה שבכתב אינו כמלמדה תפלות אבל מ"מ אינו מצוה ללמדה ולא ילמדה אותה לכתחלה ואיך נשתרבב המנהג ללמדה. וגם שאלת מהיכן הוציא רבינו זאת דיש חילוק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ וגם מכל מקום אסור נלמד לכתחלה והנה אתה הבאת ראיה מהא דאמרו בסוטה דף כ"א דאינה מצווה ועושה ולא שייך בה זכות תורה וע"כ דאסור ללמדה לכתחלה ובאמת שיש לדחות דאף דיכול ללמדה תורה מכל מקום זכות תורה לא שייך בזה דעכ"פ מצוה בודאי ליכא. והן נסתר מחמתו מה שיש להביא ראיה מהא דאמרו בברכות דף י"ז הני נשי במאי קא זכיין באמטינהו לגברייהו וכו' ולא אמרו בזכות התורה. ולפמ"ש מצוה בודאי ליכא ולא שייך זכות. והנה ת"ל בראשית ההשקפה אמרתי דלפענ"ד ראיה ברורה לדברי רבינו דהרי בפ' הקהל נצטוו אנשים ונשים וע"כ דיכולה ללמד ואינה כתפלות ומכל מקום ראינו דאסור לכתחלה דהרי אמרו בחגיגה דף ג' דאנשים באים ללמוד ונשים באות לשמוע ולמה לא אמר דנשים באות ג"כ ללמוד וע"כ דלכתחלה אסור ללמדם וא"כ כיון דשם אתי דלא כבן עזאי דאמר דחייב ללמד את בתו תורה כמ"ש בירושלמי שם ועיין בתוס' שם ד"ה נשים וא"כ לכך מדוקדק הלשון דאמר דנשים באות לשמוע וזה ראי' ברורה לרבינו. כעת ראיתי בט"ז סי' רמ"ו ס"ק ד' שהרגיש בראיה זו מהקהל וגם במה דקאמר נשים באות לשמוע והוא פירש בדרך אחר ועכ"פ זכיתי לכוין דעתו הגדולה במקצת ונהניתי עד מאד. והנה מה שהבאתי ראיה מהא דאמרו בנדרים דף ל"ה ומלמד את בניו ואת בנותיו מקרא הרי שמותר ללמד לבנותיו מקרא הנה באמת בש"ס שם דף ל"ה ול"ו משמע דלא גריס במשנה רק את בניו לבד וכן הגירסא ברמב"ם ובטור סי' רנ"א וכן מצאתי בתוי"ט שהרגיש בזה ע"ש באופן שלכתחלה אסור ללמד לבתו תורה ועיין בברכות דף כ' שהתוס' פירשו הא דבעי דנשים בבהמ"ז אינו מן התורה משום דאינם בברית ותורה משמע דאסור ללמדם לכתחלה ולפענ"ד קצת סמך להמנהג ממ"ש האגור הובא בב"י או"ח סי' מ"ז שכתב דנשים חייבות בבה"ת אף שאינם חייבות ללמוד תורה ולא עוד אלא שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות ה"מ בתורה שבע"פ ולא בתורה שבכתב ע"ש ורמזו הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ו שם וא"כ משמע קצת דבתורה שבכתב יכול ללמדה כדי שתבין פירוש הקרבנות והתפלה דמש"ה מברכות ברכת התורה ועיין בש"ס קידושין דף כ"ט ע"ב דאמר שם לענין תורה ומנין שאין אחרים מצוין ללמדה דאמר קרא ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם ומשמע דרק שאינו מצווה ללמדה אבל יכול ללמדה וזה כדברי רבינו דאינו כמלמדה תפלות וכיון שלכתחלה אין ללמדה לכך אינה מצווה ללמדה וקצת קשה לבן עזאי דחייב אדם ללמד את בתו תורה מה יענה להא דכתיב ולמדתם את בניכם ודרשינן בקדושין ולא בנותיכם

וע"ד הפלפול אמרתי בזה ליישב דברי הלכות ארץ ישראל שכתב דנשים אינן שוחטות לכתחלה והדבר צריך ביאור דמ"ש מאנשים ולפמ"ש יש לומר דהרי ר"ע גאון כתב והובא בב"י יו"ד סי' א' שכל טבח או שוחט או בודק שא"י בספרי הקודש ובתלמוד בכמה פרקים א"י להיות שוחט ובודק ויש להחרים ולנדות עד שיקבלו עליהם כל זאת ולפ"ז נשים דאינן רשאות ללמוד דעכ"פ תורה שבע"פ ודאי אסור והיאך יהיו בקיאים בתלמוד בכמה פרקים ויודעים שבעים טרפיות שיש כל שלא למדו ולכך אסרו להם לשחוט לכתחלה ובזה יש ליישב דברי הלכות א"י מקושית התוס' שהקשו דבזבחים משמע דמותרות נשים לשחוט קדשים ולפמ"ש אתי שפיר דהרי האגור כתב דמה שמברכין ברכת התורה הוא על קריאת הקרבנות ותפלה כנגד הקרבנות תקנו ונשים חייבות בתפלה ע"ש ולפ"ז משמע דקרבנות רשאות ללמוד שגם הן חייבות בקרבנות וכיון שהן דינים שלהן מותרות ללמוד וא"כ כיון שדיני הקרבנות מותרות ללמוד שוב היו מותרות לשחוט דהיו יכולות ללמוד שבעי' טרפיות מתוך התלמוד דצריכות להן לענין קרבנות וכדומה כל שחיטת קדשים ושפיר מותרות אבל מעת שבטל התמיד בעונינו שוב אין להם ללמוד הלכות שחיטה ואין להם לשחוט ודוק כי הוא ע"ד הפלפול. ובזה מיושב הא דאמרו בסנהדרין דף צ"ד ע"ב דבימי חזקי' בדקו מגבת ועד אנפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה והיינו משום דאז הי' נהוג דיני טומאה וטהרה וא"כ היו צריכות ללמוד להיות בקי בהלכות שלא תטמא לכל הנוגע בה ובכליה וכדומה ודוק ועיין בר"ן ביומא גבי אין מצטרפין נשים לדעת אחרת דמשמע קצת דנשים חשידי לעבור על לפני עור ומזה טעם לחוש בנשים שלא ישחטו מפני חשש לפני עור. והנה קצרתי באמרים והמעיין בר"ן שם ימצא הדבר מבואר דהרי כתב לכך אין עושין ע"י כותי דיאמר שאינם רוצים לחלל שבת ומכשירין אותנו משום דכותאי לית להו משום לפני עור וגם נשים דעתן קלות טועות בכך והיינו שגם הם טועות וס"ל דלא שייך לפני עור רק כפשוטו כמו כותאי וא"כ מיושב היטב קושית הב"י שהביא דברי הכלבו שכתב דנשים שוחטות לעצמן אבל לא לאחרים ותמה הב"י דמה נ"מ בין להם ובין לאחרים דצריך הכשר לעצמן כמו לאחרים ולפמ"ש אתי שפיר כיון דחשודות על לפני עור ומפני שדעתן קלות וטועות הן בכך וכמ"ש הר"ן לכך דוקא לעצמן מצי שוחטות ולא לאחרים ודוק היטב וכמדומה שגם האחרונים כתבו דבנשים חיישינן ללפני עור אבל לא כתבו שום טעם ולפמ"ש הדבר מבואר בר"ן ובזה מיושב קושית התוס' על הלכות א"י וכמ"ש האחרונים דבקדשים נוגע הדבר לעצמן דהא מביאין חולין בעזרה וכדומה. והנה בהא דאמרו בכתובות דף כ"ח ושהי' איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה ודלמא עבד כהן הוא מסייעא לי' לריב"ל דאמר אסור לו לאדם שילמוד את עבדו תורה ופריך ולא והתניא לוה המינו רבו וכו' או שקרא שלשה פסוקים בבהכ"נ הרי זה לא יצא לחירות התם דאקרי עבד מדעתו כי קאמרינן דקא נהג ביה מנהג בנים ובשיטה מקובצת כתב שם וז"ל ובל"ז לא תקשי לריב"ל דהוה יכולנא לשנויי ולחלק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ וכמו שחילק הרמב"ם ז"ל לגבי בת דהוה כאלו מלמדה תפלות ומיהו ממתניתין דקתני יוצא מבית הספר דמשמע סתמא תורה שבכתב הלכך קשיא וביאור דבריו דהי' מקום לחלק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ דתורה שבכתב מותר ללמדו וא"כ שם שקרא ג"פ הוה תורה שבכתב ושרי אבל אחר דחידש הש"ס דמה דיוצא מבית הספר מזה ראיה שהוא אינו עבד משום דאסור ללמוד תורה לעבדו היינו אף תורה שבכתב א"כ מוכח דגם תורה שבכתב אסור בעבד ושפיר קשה מהא דקרא ג' פסוקים והנה דבר גדול דיבר בזה ובזה מיושב היטב מה דצריך להבין להס"ד דלא ידע שאסור ללמוד תורה לעבדו וא"כ יקשה למה נקט יוצא מבית הספר.

ולפמ"ש יש לומר דהכי מקשה הש"ס דבאמת כיון דעבד הו"ל כאשה א"כ אין ראיה ממה שיצא מבית הספר דהא תורה שבכתב מותר כמו באשה ובאמת גם הס"ד ס"ל דבית הספר אתי להורות דאינו עבד רק דהמקשה לא ידע הראי' דדלמא מכל מקום עבד הוא ומותר כמו אשה וע"ז אמר דמסייע לריב"ל דאסור ללמדו תורה ותורה היינו תורה שבכתב. ובזה מדוקדק לשון חז"ל דריב"ל אמר אסור ללמד עבדו תורה והיינו אף תורה שבכתב דמותר באשה אפ"ה בעבד אסור איברא דעדיין צריך ביאור דמה דכתב השיטה דה"א דתורה שבכתב מותר כמו באשה הדבר צ"ב הא לכתחלה אסור אף תורה שבכתב כמ"ש הרמב"ם פ"א מת"ת ובטוש"ע יו"ד סי' רמ"ו ס"ו דלכתחלה לא ילמוד אף בתורה שבכתב וא"כ יש מזה ראיה דאינו עבד. אמנם באמת הדבר נכון דמדברי הש"ס שם ס"ק ד' מבואר דדוקא להתחכם ולהבין אסור לכתחלה אבל פשטי המקרא כמשמעות פשטותם מותר אף לכתחלה והביא ראיה מפ' הקהל דמצוה גם על הנשים וזה שאמרו האנשים באו ללמוד והנשים באין לשמוע דהנשים רק סתם שמיעה בפשוטי הדברים ע"ש ולפ"ז פשוטי הדברים מותר אף לכתחלה וא"כ יוכל ללמוד פשוטי הדברים וע"כ קמ"ל ריב"ל שאסור ללמוד תורה אף פשוטי הדברים. ובזה הונח לי דברי הרמב"ם שכתב בפ"ג מחגיגה ה"ב דכל הפטור מראיה פטור מהקהל חוץ מנשים וטף וערל והקשה הלח"מ אמאי לא הוציא גם עבדים מהכלל דחייב בהקהל וע"כ כתב דעבדים היו פטורין מהקהל אבל לא ידע טעמו ומהיכן מקורו ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דנשים אינן באות רק לשמוע ואל"כ היו אסורים וכיון דעבדים פטורין אף מפשטי הדברים כמ"ש השיטה מקובצת ולכך פטורים מהקהל ודוק היטב. ובגוף הטעם דאסור ללמד עבדו תורה אף תורה שבכתב נראה לפענ"ד דהנה התוס' הקשו ד"ה ודלמא דאיך חולקין תרומה לעבד הא יש לחוש שמא ישתחרר וישאל גם אח"כ וכדחיישינן הכא ודלמא עבד כהן הוא ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה בחולין דף ק"ל אמרו דאין נותנין מתנה לכהן ע"ה וכן קי"ל בטוש"ע יו"ד סי' ס"א דלכתחלה בודאי אסור ועיין בתוס' חולין דף ק"ג ע"ב ולפ"ז כל שלכתחלה אסור ליתן לע"ה שוב לא חיישינן שמא יתנם לעבד אחר שנשתחרר דכל דלכתחלה צריך שיהי' חבר והרי אסור ללמד עבדו תורה ואף תורה שבכתב א"כ הוה ע"ה גמור ואסור ליתן לו לכתחלה וכל דלכתחלה אסור שוב לא חיישינן כמ"ש הריטב"א בכתובות דף ס"א ואני הבאתי ראיה מגיטין דף ס"ז גבי אומר אמרו דכל דלכתחלה אסור שוב ל"ח וא"ל דלאחר שנשתחרר שוב מותר ללמוד תורה ויתנו לו דזה אינו דאם יאמר שלמד תורה ע"כ דנשתחרר דאל"כ מה"ת לחוש שעברו על הא דאמר ריב"ל ולכך אסרו ללמוד תורה וז"ש דלמא עבד כהן הוא וע"ז משני דאסור ללמדו תורה וא"כ בודאי לא נתנו לו תרומה דהא אסור ללמוד תורה ומזה ראיה דאף בתרומה בזמן הזה אין נותנין לכהן ע"ה דאל"כ אין חשש כלל

ודרך אגב ארשום מה שפלפל שם בדברי הירושלמי רפ"ו דתרומות אי הפרשתו מקדשתו והאריך בזה בשם הגאון מוהר"ש סרליין וגם הוא פירש בהם ועיינתי בפירוש הר"א מפולדא ומדברי כלם נלמד דפירוש הירושלמי דהפרשתו מקדשתו היינו בעת ההפרשה נתקדש בקדושת תרומה וח"א מתנתו מקדשתו דהיינו בשעת נתינה ובאמת שכ"כ הקרבן אהרן בפירושו לת"כ לענין קרן וחומש והובא במלמ"ל פ"ז מתרומות ה"א והמלמ"ל כתב דחס להזכיר זאת והנך רואה דכ"כ כל הגדולים ומהתימה איך המהרי"ט אלגזי לא הזכיר דברי המלמ"ל הנ"ל. ובאמת שלפענ"ד היה נראה דהפלוגתא בירושלמי הי' דהרי באמת הרמב"ן בשרשיו להמצות שורש י"ב כתב דיש שתי מצות בתרומה ומעשרות ההפרשה והנתינה ליד כהן דבהפרשה יצא מידי טבל והנתינה לכהן הוא מצוה אחרת א"כ יש לומר דבזה פליגי דזה ס"ל דמשעת ההפרשה נתקדש בקדושת התרומה וזה ס"ל דאמת דנעשה תרומה דהיינו להפקיע מידי טבל ויש עליו חומר איסור תרומה אבל מ"מ קדושה אין בה רק בעת הנתינה כנלפענ"ד לפום רהיטא ודו"ק:

שוב מצאתי במהרי"ט אלגזי דף מ"ז גבי גר שנתגייר והי' לו עיסה ספק גלגלה משנתגייר שהביא בשם מהר"ש סורליין שכתב בשם הראב"ד דהפרשתו מקדשתו היינו דהתשלומין נעשין תרומה והמפרש דהפרשתו מקדשתו שאינו חל שם תרומה לחייב עליו קרן וחומש עד שיתננה לכהן טועה הוא ע"ש וזהו כמ"ש המלמ"ל וצ"ע דסותר דברי עצמו שמהריט"א הביא בדף ל"ב דהפרשתו מקדשתו היינו שנתקדש בקדושת תרומה משעת הפרשה או משעת נתינה וצ"ע דהדברים סותרין ודו"ק. והנה במ"ש ליישב הלכות א"י כעת שנת תרי"ד ד' וישב החילותי ללמוד מסכת חולין ואמרתי דבר חדש בישוב דברי הלכות א"י. דהנה טעמו נראה לפענ"ד דהרי קי"ל דבמידי דאיכא טירחא נשים עצלנות הן ועיין פסחים ד' ובש"ע יו"ד סי' קכ"ז ולפ"ז בדיקת הסכין דאיכא טרחא רבא חיישינן שמא תתעצל ולא תבדוק כ"כ וא"ל דחיישא שמא יבדקו אחריה וימצא הסכין פגום דזה אינו דהרי אף במומר אינו חושש ע"ז כמ"ש התוס' בחולין ג' דמחזיק עצמו לישראל גמור ולא יבדקו אחרים ומכ"ש האשה דמחזקת עצמה לכשרה ותתעצל ולא תבדק ולכך לא סמכינן עלה. ובזה יש ליישב קושית התוספות דבמוקדשין שפיר לא חיישינן דהרי אמרו בזבחים דף פ"ח סכין שנפגם אין משחיזין אותו אבא שאול אומר סכין מטרפת הי' במקדש ונמנו עליו כהנים וגנזוה וא"כ שוב אין לחוש במוקדשין דהרי סכין של שחיטה הוה כ"ש ובודאי בדקוה קודם שנתנו לה לשחוט וגם חוששת שמא יבדקו אותה אח"כ כדי לידע שאם נפגם שוב לא יתקנו אותו וא"כ בודאי לא תתעצל וגם אין לה כ"כ טירחא. ומכאן אני תמה על מה שפלפלו בתוס' חולין דף ג' ד"ה כגון ובזבחים מ"ז ד"ה איזהו אי שחיטה בעי סכין ואם הוא כלי שרת והרי מבואר בזבחים פ"ח דסכין שנפגם אין מתקנין אותו וסכין מטרפת הי' שם וגנזוהו הרי מבואר דהי' לו דין כ"ש דאם לא בעי כ"ש פשיטא דהיו יכולים לתקנם ול"ש בהו אין עניות במקום עשירות ועיין פ"א מכלי מקדש הט"ו ובמלמ"ל שם וצע"ג שלא הזכירו כלל הך דזבחים הנ"ל

והנה כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' הקשה ממ"ש בשמואל א' כ"ט ותמהר ותזבחהו משמע דהנשים שוחטות. ולפמ"ש יש לומר דבדקו לה הסכין שאול ואנשיו ובלא"ה נראה לפענ"ד דבר חדש דשם דהי' במלחמה והרי הרמב"ם התיר במלחמה אף לאכול נבילות וטריפות ואף להרמב"ן בכה"ג שלא הי' רק חשש בעלמא שמא נתעצלה פשיטא דלא חיישינן איברא דכתיב גבי שמואל ושחטתם בזה ודרשו חז"ל שבדק להם הסכין. מיהו יש לומר דשם ששחטו שלמים וצריך כלי שרת ולקדש אותו א"כ כיון דב"כ וב"כ היה צריך לקדש להם סכינות א"כ מה בכך אם היה בודק להם אבל במקום שאי אפשר כגון שם שלא הי' מי יודע לשחוט שפיר סמכו על האשה וז"ב ודוק. ובגוף הקושיא למה לא אמר דמשום נשים תני עבדים לפענ"ד אינו קושיא דאם נימא כשיטת הלכות א"י דגם בחולין אסורות לכתחלה לשחוט א"כ יקשה אמאי נקט תנא בקדשים דוקא הא גם בחולין אסור ויש לטעות דוקא במוקדשין אסורות לכתחלה ובחולין שרי ולכך אמר משום טמא במוקדשין דזה דוקא בשביל מוקדשין הוא הפסול וזה נכון. שוב מצאתי בחידושי פ"י בליקוטיו לחולין שכתב ג"כ טעם של הלכות א"י משום הבדיקה אבל לא ביאר לגבי קדשים מ"ט דנאמנין ע"ש ולפענ"ד כמ"ש.

והנה במה שהאריכו בתוס' יומא דף מ"ב מה הפירוש דשחיטה לאו עבודה הנה לכאורה לפמ"ש התוס' בחולין דסכין של שחיטה לא בעי כלי יפה ככלי שרת והביאו כן בשם התוספתא א"כ ע"כ דשחיטה לאו עבודה היא דאל"כ תבעי כלי שרת ודוק ועיין בחידושי הר"ן שכתב דלכך לא בעי כלי שרת דהא שחיטה כשרה בזר וכ"א היה מביא סכינו ע"ש וא"כ אפשר דז"ש רש"י דשחיטה לאו עבודה היא משום דכשרה בזר והתוס' דחו פירושו ולפמ"ש יש לומר דבאמת כוונת רש"י משום דלא בעי כלי שרת רק דהוא גופא טעמא בעי הא בעי שיהיה כלי ולמה לא יהיה כלי שרת ולזה כתב כיון דכשרה בזר שוב אי אפשר שתהיה כלי שרת וכמ"ש ודוק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף