שואל ומשיב/ד/ג/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן ז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשר הקשית בהא דאמרו בנדרים דף נ"ח ע"ב ליטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ושביעית ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר וע"ז הקשית לשיטת הפוסקים דהיתר נהפך להיות איסור כמ"ש המנחת כהן ודעימי' וא"כ אמאי לא יבטל אותה ליטרא בהתוספת שהשביח ולא יצטרך לעשר עלי' ממקום אחר. ומזה רצית לחדש כיון דגם התוספת הוה דבר שיש לו מתירין אם כן הו"ל כהיתר בהיתר דלא בטל וככל דבר שיש לו מתירין דלא בטל והנה באמת כבר כתב הרא"ש הטעם דהא דגידולין מעלין את העיקר הוא רק לחומרא ולכך צריך שיעשר על הכל ולפי דבריך יקשה הא דאר"י ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כלה ולמה לא אמרינן כיון דהו"ל דבר שיש לו מתירין לא לבטל הליטרא בהתוספת ולא לצטרך לעשר לפי כלה וע"כ צ"ל דלחומרא אמרינן דגידולין מבטלין את העיקר ולא לקולא וכדמסיק התם וה"ה בזה. הן אמת שלכאורה הי' מקום ליישב דשם ר' יוחנן הוא דקאמר לה והרי הרמב"ן במלחמות בפ"ב דפסחים גבי חמץ בזמנו בנותן טעם כתב דר' יוחנן לא ס"ל הך דדבר שיש לו מתירין וא"כ לכך אמר מתעשרת לפי כולה ובזה יש ליישב מה שהקשיתי במ"ש הר"ן בדף נ"ט בד"ה מתיב רמב"ח דהא דלא פריך מברייתא דליטרא מעשר טבל משום דמעשר פשיטא ליה דדבר שיש לו מתירין הוא וע"ז הקשיתי הא אח"כ פריך הש"ס וכל היכא דטרח בטל ברובא והרי ליטרא מעשר טבל דקטרח וקתני ואותה ליטרא מעשר עלי' ממקום אחר לפי חשבון ולדברי הר"ן מה קושיא הא שאני מעשר דהו"ל דבר שיש לו מתירין והיא תימה רבה. ולכאורה רציתי לומר דקושית הש"ס הוא דמשמע להו דלא בטל ברובא מן התורה וכ"כ הרא"ש דפריך מליטרא מעשר טבל דאע"ג דזרעה לא בטלה מדאורייתא אבל מלבד דזה דחוק דמנ"ל להמקשן דמן התורה לא בטל דלמא רק מדרבנן. וכפי הנראה יצא לו להרא"ש מהא דמשני שאני גידולי מעשר דאמר קרא ומשמע לה דמאורייתא היא אבל באמת כבר כתב הר"ן דאינו רק אסמכתא בעלמא ומה גם דהרי יקשה קושית הר"ן דא"כ למה לא פריך לעיל מהברייתא דליטרא מעשר טבל דלא שייך לשנויי דהו"ל דבר שיש לו מתירין דהא מדאורייתא לא בטל ולפמ"ש אתי שפיר דרמב"ח דפריך על ר' ינאי דאמר גבי תרומה דגידולין שרבו על עיקרן דבטל ברובו ולכך לא פריך ממעשר כמ"ש הר"ן דהו"ל דבר שיש לו מתירין ומשמע לי' דבאמת מה"ת בטל רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא וכמ"ש אבל אח"כ דהקושיא קאי לר' יוחנן דליטרא בצלים שתקנה מתעשרת לפי כולה וע"ז קאי ר"ח ואמר מאן צאית לך ולר"י רבך היתר שבהן להיכן הלך וע"ז רצה הש"ס לחלק דדוקא היכא דטרח בטל ברובא וע"ז שפיר מקשה מליטרא מעשר טבל דקטרח ולא שייך לשנויי דהו"ל דבר שיש לו מתירין דאכתי יקשה לר' יוחנן דס"ל דדבר שיש לו מתירין בטל ג"כ ברוב אך בגוף הדבר באמת לא שייך כאן לומר דהיתר נהפך להיות איסור דמלבד דלא קי"ל כן וכמ"ש המלמ"ל פ"ז ממעילה ה"ו ובגליון הרמב"ם כתבתי דהדבר מבואר בש"ס כאן דפריך וכי היתר שבהן להיכן הלך והדבר יפלא דהא הגידולין רבו על העיקר ובטלו אותו ועיין ר"ן שנדחק ולפמ"ש המלמ"ל אתי שפיר דזה בודאי אין סברא דהיתר נהפך להיות איסור ועיין בר"ן שם ע"ב ד"ה ועד כאן שכתב דאיסור דרכו להתבטל ולא היתר ובגליון הרמב"ם שם הארכתי עוד בזה אף גם דאף לפמ"ש המ"כ דהיתר נהפך להיות איסור אבל פשיטא דלענין שיצטרך לעשר גם על מה שכבר עישר בודאי לא שייך לומר ביטול בזה דמכל מקום כבר נפטר מהחיוב כנלפענ"ד ועיין בנוב"י מהד"ק חלק יו"ד סי' נ"ג נ"ד ואכ"מ להאריך.

והנה אחר זמן רב שנת תר"ט י"א אדר ביום לשנה יא"צ של דו"ז הרב הגאון הצדיק בעל ים התלמוד למדתי משניות במסכת שביעית פ"ה משנה ג' בלוף שעברה עליו שביעית ופירש הברטנורא דגידולי שביעית ושמינית מעורבין יחד דיעשה חשבון עם העניים והיה קשה לי טובא הא גידולי שמינית רבו על השביעית ולמה לא נתבטלה ברוב והשבתי לי לעצמי דיש לומר דממונא לא בטל אבל עדיין קשה לי דהרי המעיין בביצה דף ל"ח בש"ס ומהרש"א ימצא דממון שאין לו תובעין גם ממונא בטל ואם כן למה לא יתבטל בכאן ברוב דהוה ממון עניים ממון שאין לו תובעין וצ"ע ובבואי הביתה עיינתי בר"ש ומצאתי שבסוף האריכות שהאריך שם ואף דאמרו בסוף הנודר מן הירק גידולי היתר מעלין את האיסור אפקועי ממונא שאני ושמחתי מאד שזכיתי לכוין לדבריו הקדושים דכפי הנראה כוון להך דאמרו בביצה דף ל"ח דממונא לא בטל אבל לפ"ז מה שהקשיתי תמוה מאד הא ממון שאין לו תובעין הוא ושייך ביטול וצע"ג.

והנה בשנת תרי"ב ט' אדר הגיעני מכתב מהחריף מוה' יחזקאל פייביש סג"ל לנדא ני' בהלכות ערלה ולפי שנוגע לכאן אמרתי להעתיקה והנה נסתפק במי שהבריך בד בארץ וחישב עליו לסייג ולקורות שפטור מן הערלה ואח"כ הבריך עוד בריכה אחת אצל ראשונה וחישב ע"ז לאכילה והנה יש להסתפק מה דין בריכה זו אי נימא דהוה כמו כל בריכות דבטל אגב בריכה ראשונה או דלמא דשאני שאר בריכות שהבד הראשון נתבטל אגב שזקינה והבריכה השניה נתבטל אצל בריכה ראשונה אבל כאן אי אפשר לומר כן דהרי הבד הראשון היא ילדה וילדה בילדה לא נתבטל כמבואר בסוטה דף מ"ג וא"ל דתתבטל הבריכה השניה אגב הזקינה דזה אינו דהא עיקר הבריכה דמותרת כתב הר"ן בפכ"ה משום דנתבטל וכאן כיון שנתרחקה מהזקינה והיניקה מתמעטת לא נתבטלת לגבי הזקנה ורק הבריכות צריכות לבטל זו את זו והרי ילדה בילדה לא בטל. הנה גוף השאלה אין לה מקום דלמה לא נימא שהבריכה הראשונה דהיינו הבד שנטע לסייג ולקורות בטלה בזקנה והבריכה השניה ממילא נתבטל בהראשונה וכפי הנראה עיקר סמיכתו לפמ"ש התוס' בחולין דף נ"ח דהיכא דכל חד בפ"ע שרי לא שייך זה וזה גורם וכיון דהבריכה לשיטת הר"ן מטעם זוז"ג אתינן עלה ובטל וכאן דהזקנה והילדה הראשונה שנטעה לסייג הוה היתר בהיתר לא שייך ביטול וא"כ ממילא השניה לא בטילה בראשונה אבל לפענ"ד ליתא להדברים דהא כל הטעם דילדה בילדה לא בטילה היא משום דאי ממליך עלה לאכילה חייבת וא"כ ממ"נ אם נחשוב הילדה הראשונה כמו שהוא עכשיו לסייג ממילא בטלה השניה בראשונה ואם נאמר כיון דבת חיובא היא לכשיחשוב לאכילה שוב מקרי חייבת בערלה וא"כ שוב בטלה הילדה הראשונה בהזקנה וממ"נ בטלה דאם היתר הוא בטלה השני' בראשונה ואם איסור היא שוב בטלה בראשונה וא"ל דניהו דיכולה להיות חייבת לכך לא בטלה הילדה השני' אצל הראשונה אבל מכל מקום כעת עודנה פטורה והו"ל היתר בהיתר דזה אינו דבאמת מלבד דזה אינו ברור דהיתר בהיתר לא בטיל ושיטת האו"ה להיפך דהיתר בהיתר בטל ועיין שו"ת הר"ן ופר"ח סי' תמ"ג אף גם דזה דוקא היתר גמור הוא דלא שייך ביטול אבל כל שיוכל להיות נאסר במחשבה בעלמא אין שם היתר עליו לגמרי ושפיר בטלה השניה בראשונה והראשונה בהזקנה וז"ב. ומה שהקשה על דברת הר"ן פכ"ה שם שכתב דהבריך והרכיב דמטעם זוז"ג אתינן עלה לפירש"י והקשו הקדמונים דהא הבריכה באותו אילן עצמו היא וכתב הר"ן דמ"מ גם מהשרשים הוא חיוב והו"ל זוז"ג וע"ז הקשה דא"כ היאך אמרו בפ"ק דערלה הבריכה שנה אחר שנה מונה משעה שפסקה ולמה ימנה מחדש והא לשיטת הראשונה דמטעם ביטול קאתינן עלה ואם כן למה יצטרך למנות אחר כך עוד שלשה שנים ערלה והא כבר מנה ערלה ועל זה הביא שכבר נשאל כעין זה להרשב"א בתשובה ח"א סימן תשצ"ה ותירוצו לא יתכן לשיטת הר"ן הא הבריכה מחשב לתחלת נטיעה וכיון שכבר מנה שני ערלה למה ימנה שנית. הנה לא ידעתי מהו שח דכל שנפסקה הנטיעה מתחיל נטיעה חדשה וצריך לחזור ולמנות שנית ואף שכבר נתבטל חוזר וניעור ע"י שנפסק מהאב ונטע מחדש וגם יפה כתב הרשב"א דכל שלא מנו שני ערלה צריך למנות שני ערלה כיון שלא נהג איסור בפירות אין להדין שני ערלה ובפרט לפמ"ש דחוזר וניעור והרי איסור שנתבטל ברוב כל שחזר וניעור נאסר שנית מכ"ש בזה דלא הי' רק חד בחד דחוזר וניעור וז"ב ופשוט. ומה שרצה הוא ליישב עפמ"ש הר"ש במשנה ה' פ"ק דערלה גבי ספוק ע"ג ספוק דיש לחוש שמא נשרש קודם בקרקע טרם שנאחז באילן וא"כ כל שנפסק מהאילן חיישינן שמא נשרש בארץ קודם. הנה באמת אנן לא קי"ל כהך ירושלמי ואף להירושלמי הרי אמר שם דר"י ס"ל דמתאחה עד שלא השריש ולדבריו מה נ"מ בין נפסק ללא נפסק דהספק שוה בשניהם וגם לפ"ז יהי' ערלה בח"ל מותר כשנפסק ולא יצטרך למנות מחדש וז"א דאנן קי"ל כהך דינא כמבואר סט"ז בסי' רצ"ד ואף בח"ל הדין כן וגם גוף הדבר לפענ"ד אם מבריך באילן טרם שנשרש בקרקע ורק בהבריכו ע"ג הארץ הוא דיש לחוש שמא נשרש מקודם וז"ב והן נסתר מחמתו כל מה שחידש עפ"ז וכתב ליישב קושית מהר"ם אלשיך סי' ק"י לענין מבריך ודו"ק. ובגוף הענין דמחלק הש"ס בין אי ממלך על הבת מהדר הוא או לא היה נראה לפענ"ד דהסברא היא דהנה הר"ן כתב דלענין זה וזה גורם הוא משום ביטול והנה כבר נודע מ"ש הכנה"ג ביו"ד סי' ק"ט דאם נתערב איסור בתרי של ספק היתר דלא נתבטל דגם זה אינו היתר ברור ועיין בפרי מגדים שהביאו והארכתי בזה הרבה בתשובה ולפ"ז השתא בביטול חד בתרי אמרינן דכל שהוא ספק היתר ל"ש ביטול מכ"ש בביטול חד בחד דכל שהוא ספק שמא יחזור וימלך ובידו לחזור פשיטא דלא שייך ביטול דהו"ל ספק איסור ובזה נראה לפענ"ד דאף לאחר שיעבור שלש שנים ולא חזר מכל מקום לא שייך ביטול דהא בשעת שנתבטל הי' בספק. מיהו זה אינו דאף שאז לא חל הביטול אבל כעת נתבטל שכבר היתר מבורר וגם בספק היתר אם יתברר אח"כ שהן היתר ממש בודאי יתבטל האיסור בהם וה"ה כאן.

והנה הר"ן בפ"ק דר"ה כתב לחלק דמרכיב באילן הנטוע למאכל הוא דשייך ביטול אבל במרכיב באילן הנטוע לסייג דאינו בר ערלה לא שייך ביטול כלל. ובאמת שסברתו מתמיה דא"כ למה לא מחלק הש"ס כן בסוטה שם דפריך מ"ש ילדה בזקנה דבטיל ומ"ש ילדה בילדה ולא משני דילדה בזקנה הי' בת מאכל משא"כ ילדה בילדה הנטוע לסייג ומעלתו הביא שבספר בית אפרים האריך להקשות על הר"ן ואולי מקשה גם קושיא זו לפי שספרו אין אתי וקשה עלי החיפוש אחריו. ולפענ"ד יצא לו להר"ן דק"ל הא דמוקי בסוטה בילדה בילדה וכגון דנטע לסייג ולמה לא אוקמא בילדה בזקנה וכגון שנטע לסייג דהילדה חייבת ובמאירי על סוטה מצאתי כתב שני דיעות אם ילדה בזקנה שנטע לסייג אם חייב הילדה בערלה או לא ולפמ"ש פי' הר"ן דדוקא ילדה בילדה בנטע לסייג דבת מאכל לא הוה הוא דשייך לומר דלא בטל אבל בזקנה בודאי בטל דבשלמא בילדה כל עיקר דלא בטל הוא משום דהראשונה אינה בת מאכל ואינה בת ערלה כלל וכל דאי ממלך בת ערלה היא הלכך לא שייך ביטול דממ"נ לא בטל דאם נחשבה לאינה בת מאכל מחמת שנטעה לסייג לא שייך ביטול דאינו מב"מ עם השניה ואם נימא דמכל מקום ראוי שתהי' בת מינה לכשיחזור שוב לא שייך ביטול אבל ילדה בזקינה שפיר לא שייך ביטול דאינה בת מינה דלא נטעה לשם מאכל וא"ל דבת מינה לכשיחזור דז"א דהא אינה בת מינה דלא שייך לכשימלוך וז"ב בסברת הר"ן ועיין במהרש"א מ"ש כעין זה לענין אילן בירק דלאו בת מינה הוא ע"ש ודוק ובזה ממילא מיושב קושית מעלתו דהקשה מהמשנה דהבריכה שנה אחר שנה מונה משעה שנפסקה דא"כ למה נתבטלה בשלא נפסקו הבריכות זה אצל זה הא הבריכה הראשונה נתבטלה אצל הזקנה ואינה בת ערלה ולפמ"ש כל דבת מינה היא שנטוע למאכל שפיר בטלה.

ומה שהקשה על מ"ש הר"ן בטעם דילדה בילדה בנטעה לסייג דלא בטל דבת ממלך הוא דפירש הר"ן דהוה כמו שחוטה שאינה בטילה בנבלה דאפשר להיות נבלה מותר כמו השחוטה וע"ז הקשה דשם גוף הנבלה תהי' מותרת וכאן מה שגדל בהיתר אף שיחזור להיות לאכילה מה שגדל כבר בהיתר הרי הוא מותר ואף אם יחזור תוך זמן גידול הפרי מ"מ הוה זה וזה גורם היתר ואיסור ומותרת כמו פרה שנתפטמה בכרשיני היתר ואחר כך נתפטמה באיסור דמותרת הנה ל"ד דכאן כל שיהי' אח"כ לאכילה צריך למנות לה שני ערלה ע"י התוספות שנתגדל בערלה ואיך יהיה מותר ובפרט דערלה הו"ל דבר שיש לו מתירין ועיין תוס' ב"ק דף ס"ט ובמ"א סי' ש"כ וז"פ.

זו"ז מה שהאריך בדברת בית אפרים והוא כתב עליו להשיג הנה לא אוכל לדון ע"ז שאין לי ספרו לעיין ומה שהאריך על דברת הכ"מ פ"י ממ"א הנה לפי שבנוי על סברת הבית אפרים וגוף הסברא כמו זר נחשב ואף לאחר הביאור שביאר מעלתו רק שלא אוכל לדון שלא בראיה מהספר ע"כ לא אאריך בזה. והנה ראיתי בתוך דברי מעלתו שהביא בשם חכם אחד שרצה לומר דבנ"ד לא שייך לומר דהילדה השניה לא בטלה בראשונה משום דלמא ממלך דאף אם ממלך לא תהיה חייבת דהא נתבטלה בהזקנה והנה לכאורה דבר חכמה אמר אבל אם נימא דהיתר בהיתר לא בטל א"כ עד עכשיו היתה מותרת ולא שייך ביטול ואח"כ כשחזר עליו לא שייך לומר דנתבטלה כעת דהו"ל כתחלת ביאתו לעולם בתערובות דעד שחזר בו היה היתר בהיתר דלא בטל והארכתי בזה בתשובה אחת דלכך היתר בהיתר לא בטל דעד עכשיו היו שניהם מותרים ולכשיעשה איסור הרי הוא בתערובות ולא שייך ביטול אבל לפמ"ש למעלה ממ"נ בטיל דעכ"פ הילדה הראשונה בהזקינה בטיל דהוה ספק איסור שמא ימלך ובודאי בטלה בהזקנה והשתא ודאי איסור מתבטל מכ"ש כשהוא ספק איסור וא"ל דמקרי היתר בהיתר דזה אינו וכמ"ש דאינו היתר ודאי דיוכל להיות שימלך ודוק היטב. גם מ"ש למעלה דחוזר וניעור האיסור והבאתי דברי התוס' בב"ק דף ס"ט. הנה אף כי שם מוזכר דבטל ברוב היינו דוקא שם דמה שגדל בהיתר הוא היתר ממש משא"כ כאן דגם ההיתר הי' בידו למלך וחשוב לאסור בכה"ג כל שחזר ונמלך הוא ודאי איסור למפרע כנלפענ"ד ברור גם גוף דבריו דהילדה השניה אינה בטילה אגב זקנה שרחוקה היניקה ממנה לא מסתבר לפענ"ד דמ"מ הזקינה ששרשה חזקה ותשלח פארותיה למרחוק גדול כחה יותר מהילדה השניה ותוכל להשפיע מיניקתה אף על הילדה השניה ודוק. ודרך אגב ארשום מה שהראה לי הרב מוה' אברהם קאמפף ני' דברי הר"ן בנדרים דף נ"ז במשנה ד"ה קונם במ"ש דל"ד לנודר מן התאנים דמותר בחילופיהן ובגידוליהן וע"ז הקשה דלמה יהי' מותר בגידולים כיון דהוא אסר עצמו בתאנים ואם כן כל תאנים שבעולם אסורין עליו ואף מה שיגדלו אח"כ. והשבתיו דמיירי באומר תאנים של אותה השנה וכעין מה דאמרו פירות שנה עלי ולכך גידולין מה שיגדלו אח"כ שפיר מותרין וז"פ:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף