שואל ומשיב/ד/ב/רכא

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן רכא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין כתב יד אי שייך בזה דין קדימה.

הנה מה שנסתפקת אם שייך בכת"י דין קדימה הנה מדברי הרשב"א שהובא בב"י חו"מ סי' מ"ז בסופו בראובן שהודה בכת"י לנמואל בן אחיו שמעון שכל מה שיש לו משותף בינותם ואח"כ נשא אשה דאם כתב לה מטלטלי אגב קרקע ואין לו שיכול למכרו ואינו נאמן בהודאתו ואף שקדמה הודאתו חיישינן לקנוניא ומצאתי בקצה"ח סי' ס"ט ס"ק א' שהרגיש בזה וכתב דמ"מ אם תפס זה שיש לו הכת"י נאמן בתפיסתו לומר שהכתב נכתב בזמנו ע"ש. ולפענ"ד מדברי הרשב"א הנ"ל משמע דאף בתפס לא מועיל שהרי כפי הנראה מהרשב"א שם מיירי באופן שנמואל היה מוחזק בכל מה שטען וכ"כ הש"ך בהדיא בסי' צ"ט ס"ק ו' ליישב דברי הרשב"א דלא יהי' סותרין למ"ש בתשובה אחרת וכתב דמיירי כשהיה מוחזק ע"ש וא"כ הרי דאף בשזה מוחזק בנכסים אפ"ה לא מועיל בכתבים וחיישינן לקנוניא כל שאין לו מיגו. הן אמת דדברי הש"ך דחוקים לומר שהרשב"א מיירי שם באופן שהוא מוחזק ולא נזכר בדברי הרשב"א רמז מזה ועיין תומים שם שדחה ג"כ דברי הש"ך בזה. אמנם נדחק ליישב דברי הרשב"א הסותרין. אך לפענ"ד נראה בהא דהאריך הד"מ שם אי אמרינן מיגו במקום חזקה שכל מה שיש ביד האדם הוא שלו לפענ"ד נראה דבאמת כל דיש לומר דגם כעת הוא שלו פשיטא דלא אמרינן מיגו נגד חזקה ולהוציא מחזקת האיש ואמרינן דכל מה שביד האדם הוא שלו אבל במקום שכעת הוא אין לו חזקה שהוא שלו רק שהיה לו חזקה דמעיקרא בזה פשיטא דכל שיש לו מיגו נאמן לומר שהוא של אחר ולא שייך מיגו במקום חזקה כיון דעכשיו אין לו החזקה ולפ"ז שם בנמואל דיש לנמואל כת"י שהנכסים של ראובן משותפים א"כ כעת בודאי הם שלו החצי דכת"י מעיד לו והודאת בע"ד כמאה עדים דמי רק דאנן לא מהמנינן ליה לגבי אשה ואמרינן דלמא קנוניא עשה והקדים הכתב ולפ"ז כיון שעכ"פ יצא מחזקת ממונו ע"י כתב ידו ואנחנו לא נדע מתי יצא מחזקתו בזה שפיר כל דא"א להגביל הזמן מתי יצא מחזקתו שפיר מהמנינן ליה במיגו ולא שייך מיגו במקום חזקה דהא לא נודע החזקה. וכבר כתב הרשב"א לענין טריפות שנמצא בבהמה דאם א"א להגביל זמן מתי נטרפה מטרפינן עד זמן הידוע שהי' שלו ולפ"ז גם כאן מה"ת לא נאמין אותו במיגו דהרי הכת"י לפנינו ואף דיש לחוש לקנוניא עכ"פ לא שייך להעמיד על חזקתו. ומעתה זהו שם אבל בהך דתשובת הרשב"א סי' אלף מ"ז שיש לומר דגם עכשיו הוא בחזקתו פשיטא דלא אמרינן מיגו במקום חזקה ועיין ב"ש סי' ק' מ"ש בסתירת דברי רשב"א האלו. ולפענ"ד הדבר נכון כמ"ש. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי התוס' בגיטין דף ד' שהביא הקצה"ח שכתבו דחיישינן דאחר הכתיבה תתפוס הפירות ותאמר שכבר נתגרשה מזמן הכתוב בו והדבר תמוה דסוף סוף היאך נאמין לה ומזה העלה הקצה"ח דאם תפס נאמן וע"ש שגם מהר"ם לובלין פירש כן בשם התלמידים. ובאמת שהדבר יפלא דהאיך נאמין לה ודלמא עשו קנוניא ולפמ"ש יש לומר כיון דבאמת היה לו מגו לבעל לתת הנכסים לה א"כ לא שייך מגו במקום חזקה דהא הכת"י באמת מעיד שמזמן הכתוב בגט נתגרשה וכל שתפסה שפיר נאמנת ואף בלי תפיסה תהיה נאמנת וכמ"ש ודוק ויש להאריך בזה אלא שלא נפניתי כעת:

וראיתי לאחרונים שהקשו בהא דאמר ר"ל משום פירי ולכך תקנו זמן בגיטין וע"ז הקשו דהא נ"מ בחזקת האשה קיימי וא"כ אף בספק הו"ל לאוקמי הקרקע בחזקת בעליה דהיינו האשה ושפיר תקח הפירות ואמאי תהיה ידה על התחתונה. ולפענ"ד לק"מ דאף דאמרינן נ"מ בחזקת יורשי האשה קיימי היינו דשם אנו מסופקים אם היא מתה תחלה או הוא שפיר נקראין יורשי האשה מוחזקין יותר בנ"מ מיורשי הבעל אבל כאן שהספק על הגירושין א"כ טרם שנתגרשה הנ"מ שייכים להבעל וידו כידה וא"כ לא שייך לאוקמי אחזקתן וכעין מ"ש הרשב"א דכל שודאי מכר והספק הוא בתנאי קרקע בחזקת הלוקח קיימא והובא במלמ"ל פט"ו מטוען וה"ה כאן וש"ה דהיורשי אשה עכ"פ יותר מוחזקין מיורשי הבעל דשל האשה היא בעצם ולהבעל הם משועבדים וכל שהספק אם הוא מת קודם ממילא הדרי הנכסים לחזקתה משא"כ הכא וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה בספר שנדפס מחדש שמו מקמ"ח על התוס' הנ"ל בגיטין דלמה לא תוכל האשה להוציא בספק דהו"ל בחזקתה וכל שהספק אם נתגרשה מקודם שפיר מוקמינן אחזקתה ולפמ"ש אתי שפיר. אך בביאור דברי התוס' הנ"ל במ"ש דאם תתפוס הפירות תאמר שכבר נתגרשה נראה לפענ"ד עפ"י מה דמבואר בסי' קל"ז ס"א דהיורד לתוך שדה חבירו וליקוט פרותי' דנאמן בשבועת היסת אף שיש עדים שלקטן והקשה הב"ח מסי' שי"ז ס"ז וכתבו הב"ח והש"ך דש"ה דחציף כיון שהשטר מסייעו. ולפ"ז כאן שתתפוס הפירות שפיר תהיה נאמנת דהשטר מסייע ובאמת יש לחוש שמא עשו קנוניא ותוכל לחצוף ולתפוס הפירות כיון שהכת"י מסייע וא"ל דבאמת לא נאמינה כיון שתוכל לחצוף דזה אינו דבאמת הקרקע בחזקתה אף דהספק על הפירות אם שבו לחזקתם מ"מ בצירוף דלא חציף אינש נאמינה דממנ"פ אם לא נתגרשה לא תוכל לחצוף ובאמת עשו קנוניא ולכך תוכל לחצוף ולכך פסלו כת"י ודו"ק היטב כי הוא חריף. עוד יש לומר בכוונת התוס' דבאמת כבר כתבתי מה שהקשו האחרונים דנעמיד הנ"מ בחזקת האשה וכתבתי כיון דבטרם הגירושין הי' בחזקת הבעל וכשהספק אימתי התחיל זמן הגירושין מעמידין בחזקת הלוקח. אך נראה דזה דוקא כשהספק על גוף הקרקע אבל כשתתפוס הפירות שפיר תאמר דנתגרשית מקודם ובזה לא שייך לומר דמעמידין בחזקת הבעל דבשלמא כשהספק על הקרקע הקרקע בחזקת הבעל עד הנה אבל הפירות הנתלשים אף דהם כקרקע אך על הפירות הנתלשים לא שייך להעמידם בחזקת הבעל דאותן הפירות מעולם לא אתחזקו ביד הבעל דאולי נתגרשה מקודם ומעולם הי' הפירות בחזקת האשה כי שבו לחזקתם הראשונה שנ"מ הוא לאשה. איברא דלפ"ז יקשה היאך אמר ר"ל משום פירי הא כל כשהספק הי' על הפירי שוב נימא דפירי בחזקת האשה קיימו. אך באמת זה אינו דהא באמת אותן הפירות שצמחו בקרקע בעוד לא אמרה האשה שנתגרשה פשיטא דבחזקת הבעל הן ושוב דין קרקע יש להם וגם כיון דשם קאי ר"ל על הטעם דתקנו זמן ואם לא תקנו זמן שוב היה יכול לדחותה תמיד ולומר דלא נתגרשה כיון דאין כתוב זמן וא"כ ממילא הנכסים בחזקת הבעל אף לפירי אבל התוס' שם שהקשו בכתב בכת"י מה ריעותא יש לר"ל דתקנו משום פירי מה ריעותא יש במה שאין עליו עדים וכיון שעכ"פ כתבינן זמן וא"כ מתחלה הי' הנכסים עומדים שישובו עם פירותיהם לה כשתתגרש וא"כ שוב כשאנו דנין על הפירות אמרינן דפירי בחזקת האשה קיימו וכעין מ"ש התוס' בב"ב דף מ"א ד"ה ארעתי ובמלמ"ל פט"ו מטוען ודו"ק היטב:

והנה שאלני הרב המופלג מוה' פייביל הלוי מבוטשאטש ני' בהא דכתבו התוס' דחיישינן שמא תתפוס הפירות דא"כ בהא דאמרו בב"מ דף י"ט דמצא גט אשה בשוק דבזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה דניחוש למ"ד דיש לבעל פירות עד שעת נתינה שמא תטרוף לקוחות שלא כדין ומשני דאמרי לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ואכתי ניחוש שמא תתפוס שלא כדין. והנה לפירוש המהר"ם מלובלין בעצמו לק"מ אבל הקצה"ח דחה לפירוש זה והסכים לפירוש התלמידים ולדידהו יקשה. והנה בראשית ההשקפה רציתי לומר דבאמת תהיה תפיסה לאחר שנולד הספק ולא יועיל משא"כ שם דל"ש תפיסה לאחר שנולד הספק דלא מוגבל הזמן שנולד הספק ולא נדע מתי הזמן שהתחיל הספק. אך זה דחוק והעיקר נראה דבאמת תפיסה ל"ש כ"כ רק דכבר נודע דתקנה כללית חיישינן לתקן גם על המיעוט דהמיעוט ג"כ מצוי בעולם כמו הרוב ולכך גט שכתוב בכת"י שפיר תקנו שיפסול דשמא תתפוס אף דל"ש אבל שם בב"מ דמקרה אירע שנמצא גט בשוק בזה כל דאיכא לומר אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך ל"ח דלמא תתפוס שלא כדין דתפיסה ל"ש ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף