שואל ומשיב/ד/ב/רכ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן רכ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עוד נ"ל ליישב הקושיא הנ"ל דהנה לכאורה קשה לי בהא דמסיק הש"ס דלוקח ידו על התחתונה ועיין רש"י אבל גבי הקדש גדול משמע והדבר תמוה דל"ל לומר דגדול משמע ת"ל דאף אם הוה ספק הא בהקדש הוה אמירתו להקדש כמסירה והרי קי"ל בסי' מ"ב דבתפס אמרינן בכ"מ דיד בעהש"ט על העליונה וא"כ מכ"ש בהקדש דודאי מקרי תפוס ההקדש ובלא"ה כל שספק בהקדש אזלינן להחמיר ועיין ביו"ד סי' רנ"ט ובש"ך שם וא"כ למה לא נימא הגדול הקדיש מספק וצ"ל כיון דהספק אם נתכוין להקדיש הגדול או הבינוני או הקטן בכה"ג אזלינן לקולא ואמרינן דמספק לא כוון להתפיס קדושה על הגדול ולא נחית קדושה על הספק ולפי זה מכ"ש לענין לוקח דנהי דלשון השטר נוטה יותר הא יוכל לטעון אני לא נתכוונתי להקנות לך כ"א הבית הגרוע וכל שלא נתכוין להקנותו לא קנה אף שלשון השטר נוטה יותר לזה וע"כ לא כתב הרשב"א רק בענין מחילה וכדומה דכל שהלשון נוטה לזה יוכל הלה לומר כבר מחלת לי אבל לענין לוקח במה קנה לה כיון דיד בעהש"ט על התחתונה ומספיקא לא קנה וז"ב ודוק וצ"ע בזה. ומדי דברי זכור אזכור מ"ש בגליון הש"ך שלי בחו"מ סי' שי"ב שהאריך לחלוק על הסמ"ע ודעתו דלא קי"ל כר"י רק כרבנן ולא אמרינן דהדמים מודיעים ואני כתבתי בזה"ל עיין בתוס' ב"ב דף ז' ע"א ד"ה והוא ובמהרש"א שם ודוק וכעת עיינתי בזה וראיתי דבאמת ניהו דדברי הש"ך תמוהים משם דהרי התוס' הקשה דנימא דהדמים מודיעים אבל באמת גם דברי התוס' תמוהים דהרי אנן לא קי"ל כר"י ולא אמרינן דהדמים מודיעים וכמ"ש בעצמם בר"ה דף ז' ובפרט בקרקע דיש לומר דגם ר"י מודה דאין אונאה לקרקעות וצ"ל כיון דזה דוקא כשהלשון סותר להדמים אבל כל שאין הלשון סותר אמרינן דהדמים מודיעים אם כן דנקרא בית כור בשמא עכ"פ מקרי אין הלשון סותר ואזלינן בתר דמים ודוק ויש ליישב בזה קו' המהרש"א ודוק. שוב הראני חכם אחד דברי הנימוקי יוסף והובא בלח"מ פרק י"א ממכירה הלכה ח' שפירש דהיכא שרוצה לעיולי בדברים מה דלא אמר אין הדמים ראיה אבל לפרש דבריו יכול לפרש דבריו ע"ש וגם לשיטתו קשה דהא שם יוכל לפרש דבריו דלא כוון רק לשדה אחת או לשדה הקטנה והלח"מ שם הקשה מהא דמראהו נפל דלמה לא נימא הדמים מודיעים וכתב דמיירי שכזה היה שוה בתחלה אלא שיאמר לו זה שמכרתי ומראהו נפל ע"ש ובמחכ"ת לא זכר שם מה דפריך הש"ס ולחזי היכן נפל ומה פריך הש"ס הא הדמים מודיעים כמ"ש ודבריו צ"ע:

ואגב אזכור מה דהקשה אותי המופלג מוה' פייביל מבוטשאטש נ"י בהא דמבואר בטוש"ע סימן ס"ה סכ"ד דשטר לך בידי שהוא פרוע דהגדול פרוע והקטן אינו פרוע הרי דשטר לך פרוע אין כל השטרות בכלל והרי בסי' ס"ג ס"ב בהג"ה מבואר דכל שטרותיו אתרעי. ולפענ"ד דשם כיון שנתן לזייף חיישינן על כל שטר ושטר כמ"ש הסמ"ע משא"כ כאן דרק שטר אחד פרוע ומספק אמרינן דהגדול פרוע אבל מכל מקום אינו פרוע רק אחד בלבד אבל שם דחיישינן לזיוף שוב חיישינן שמא זייף כל השטרות וז"פ:

אחר זמן רב מצאתי בבית מאיר סי' ס"ו ס"ג דהביא דברי הרד"ך וכתב דהרד"ך רמז לשו"ת הרשב"א סימן צ"ג בב"י ומחלק שם בין ספק בגוף המחילה. אבל לפענ"ד דברי הרשב"א הוא ע"ד אחר דמחלק בין מוחל סתם בלי פירעון ובין מוחל ע"י פירעון. ובזה אני אומר דבר נחמד ליישב דברי הרמב"ם שדעתו דל"מ מחילה בכתובה אף בכותבת התקבלתי והקשה הב"ש מב"ק דף פ"ט דאמרו כל לגבי בעלה ודאי מחלה. ולפמ"ש י"ל דהנה הב"ש כתב דהמרדכי ס"ל אף דיש לשון אחד וס"ל דאף בסוף ביאה מהני מחילה מ"מ יד הנמחל על התחתונה ולפי זה יש לומר דגם להרמב"ם אינו ודאי שא"מ מחילה רק מטעם ספק ויד הנמחל על התחתונה ולפי זה זהו כשמוחלת בלי קבלת דמים שייך לומר דיד הנמחל על התחתונה ול"מ מחילה אף בכתבה התקבלתי אבל שם בב"ק דהיא מכרה כתובה ללוקח ואין מגיע לה עוד אם כן שם כל שמוחלת לבעלה הוה ליה יד המוחל על התחתונה ושפיר מועיל מחילה וגם לחלוקו של הב"מ בין ספק פרעון לספק חיוב ושם הוה כספק חיוב דהא להאשה אינו מגיע כלום ורק ללוקח עכ"פ לפי חלוקו של הרשב"א שכתבתי ודאי אתי שפיר ודוק היטב כי הוא ענין נחמד. ובאמת גם לשיטת המרדכי ודעימיה דמועיל מחילה בכותבת התקבלתי קשה דאיך אמרו כל לגבי בעלה ודאי מחלה דהא תצטרך לשלם מדיני דגרמי דבשלמא כשאינו רק דיבור בעלמא אפשר דאינה חייבת מדיני דגרמי דאינה עושית מעשה משא"כ בכתבה התקבלתי דעשתה מעשה וגם קשה היאך מועיל כתיבה והא אין בידה לקבל כלל דהא מכרה דבשלמא למחול יש בידה שנשאר לה עוד שיעבוד הגוף אבל לקבל מעות אין בידה דהא אין עוד שלה ועיין בסי' ס"ו שני דיעות אם פרע הלוה להמלוה הראשון אם מחויב לשלם להלוקח ועכ"פ אף אם נימא דא"צ לשלם ומטעם דהוה כמחילה כמ"ש הש"ך הא בכתובה ל"מ מחילה רק כתיבת התקבלתי ואין בידה לקבל והוה כפרע לאחר והיא קושיא נפלאה אבל לפמ"ש א"ש ודו"ק היטב ועיין בטוש"ע אהע"ז סי' ק"ו לענין בעיא דבריא שכתב לאשתו חלק בין הבנים שכתב הרי"ף דהבעל מקרי מוציא והרא"ש וכל הפוסקים חלקו ע"ז דשטר לאו כגבוי דמי וא"כ האשה מקריא מוציא ועיין בכל האחרונים הנדחקו ברי"ף. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דמטעם מחילה של האשה אתינן עלה וא"כ נקרא הבעל המוציא שהרי לא פרע לה הכתובה והו"ל הבעל מוציא ודברי הרי"ף נכונים ומזה ראיה ברורה להרשב"א ודו"ק ועיין ש"ך חו"מ סי' ע"א ס"ק מ"ה מה שהקשה בשם הלח"מ ויש ליישב עפמ"ש אבל יש לדחות ודו"ק. והנה אחר זמן רב עיניתי בשיטה מקובצת ר"פ הכותב שם שהביא בשם הקדמונים שאביי ורב אשי נחלקו אי אמרינן בשובר יד בעל השובר על העליונה והביא שם שדעת הקדמונים דכל שהשטר ברור והשובר הוא לשון מסופק השטר בחזקתו והש"ך נחלק בזה עם הסמ"ע בסי' מ"ב ס"ק י"ז וראיתי שם חידוש בלשון הריטב"א שכתב דנדרים שאני דודאי נכסייך לא כוון לאחר מיתה דככל היוצא מפיו יעשה משא"כ בשאר דבר במו"מ ומשא ומתן של בני אדם נכסייך כולל לאחר מיתה ג"כ וזה דבר חדש דבכל הלכות נדרים מבואר דנדרים יש להם דין לשון בני אדם דבשאר מו"מ וצ"ע ועיין בריב"ש סי' ת"ד שכתב דמה שקראו להאשה יד בעל השטר הוא משום דהבעל מוחזק בנכסים ע"ש ועיין שו"ת מהרי"ט סי' קמ"ט מ"ש על המהרי"ק בענין יד בעהש"ט על התחתונה ולפמ"ש יש לבנות ולסתור. ודרך אגב ארשום מה ששמעתי בשם הגאון מוהר"ר וואלף אבד"ק פשווערסק ברישא זצ"ל שאמר ליישב קושית התוס' בגיטין ר"פ הזורק בהא דאמרו כגון דכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך והקשו התוס' דהא אכתי אית ליה לבעל פירי כדאמר בריש הכותב וע"ז אמר דבאמת הש"ס מקשה ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך ומשני יד בעהש"ט על התחתונה ולפ"ז הו"ל ספק מגורשת דאם מכל מילי סליק נפשיה שפיר היא מגורשת גמורה ורק שיד בעהש"ט על התחתונה א"כ אין ספק כלל ואין לה פירי לגמרי וכל ספק מגורשת אין לה פירי וא"כ שוב הוה מגורשת גמורה ע"ש ודבריו תמוהים דמלבד דכל דיד בעהש"ט על התחתונה א"כ אין ספק כלל ואין לה פירי לגמרי דמוקמינן הנכסים בחזקת הבעל והוא נקראת מוציא וכמ"ש הרשב"א ובכל ספק מוקמינן אחזקתו והשטר בתקפו אף גם דגוף הדבר ליתא דמ"ש בכל ספק מגורשת אין לה פירי היינו פירי שמגיע לה מנכסי הבעל אבל נ"מ שלה רק שהם משועבדים לבעל וכל שהיא ספק מגורשת שוב הדרא חזקת מ"ק שלה ובודאי הם שלה וז"ב ופשוט:

והנה ר"ח אדר ראשון שנת תרי"ג הקשה אותי הרב מוה' ליבוש ני' מרישא אבד"ק קאלבסיף בהא דאמר רשב"ג אם מתה יירשנה מפני שמתנה עמ"ש בתורה וע"ז הקשה לפי מה דכתב המלמ"ל בפ"ו מאישות הלכה יו"ד בשם מהר"א ששון דבתנאי לא אמרינן מיגו דחייל אהא חייל נמי אהא דאל"כ אמאי מתנה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה אינה מקודשת דמתנה עמ"ש בתורה לימא מיגו דחל על כסות ושאר וכתב המלמ"ל דאינו ראיה לפי שהזכיר בפירוש העונה ולכך בטל ולפ"ז כאן יקשה נימא דמכל מילי סליק נפשיה ואז שוב הוה כולל ביחד וחל גם על ירושה וא"ל דיד בעהש"ט על התחתונה דהא באמת ביאר בפירוש. ולפענ"ד זה אינו דהרי באמת כיון שביאר בפירוש נכסים ופירות בחיים ובמותי הרי ביאר בהדיא ולא חל וכמ"ש המלמ"ל וא"ל דנימא דבמ"ש בנכסייך כלל הכל דז"א דא"כ למה הוצרך לפרוט כל הדברים היה לו לומר הריני מסולק מכל הדברים ומדפרט פירות בחיים ובמות ע"כ דמנכסייך לא רצה לסלק רק מנכסים בלבד וא"כ שוב הו"ל מתנה עמ"ש בתורה ובר מדין אף אם נימא דבנכסייך כלל הכל מ"מ כל שפרט אח"כ הירושה הרי הוה מתנה עמ"ש בתורה בפירוש ודו"ק היטב ועיין בב"ב דף קמ"ט ע"ב ד"ה שייר שכתבו בשם ר"ח דת"ק ס"ל כיון שלא בירר מה שייר א"כ לא יוכל העבד לברר מה הקנה לו הרב ולא קנה בנכסים דיד בעהש"ט על התחתונה וכיון שלא קנה בנכסים עצמו נמי לא קנה וצ"ע דהא קי"ל בסי' מ"ב דלא אמרינן יד בעהש"ט על התחתונה היכא דנתבטל כל השטר לגמרי כמבואר ס"ט שם והרי גם כאן נתבטל השטר לגמרי. אך נראה דדוקא שם דמפורש לפסח וא"כ אם נאמר דכוון לפסח ראשון הרי נתקיים השטר א"כ יש לנו לפרש דלפסח הראשון קאי כדי שיתקיים השטר דאל"כ יתבטל כל השטר אבל כאן מה נוכל לפרש כיון ששייר כ"ש א"כ איזה שיור תתן לו וע"כ יתבטל השטר ובכה"ג אמרינן יד בעהש"ט על התחתונה אף שיתבטל כל השטר והוא דבר חדש לפענ"ד וצריך סעד לתמכו ועיין ברשב"ם ב"ב דף קנ"ג ע"ב ד"ה הוא שכתב ג"כ דיד בעהש"ט עה"ת משום דגם שם אין לברר מתוך השטר ובכה"ג אף דכל השטר בטל ל"ש יד בעהש"ט. ובזה יש לומר הא דנחלקו אי ראיה בעדים או בשטר וכן נחלקו בב"ב דף נ"ב ובחידושי ת"ח בדף נ"ב נדחק בזה. ולפמ"ש י"ל דנחלקו אי בכה"ג שייך יד בעהש"ט על התחתונה או לא ודו"ק ועיין ב"ב דף קע"ג ובח"מ סי' מ"ט ס"ז וגם שם אמרינן יד בעהש"ט על התחתונה אף דיתבטל כל השטר וגם שם מבואר דיד בעל השובר על העליונה ע"ש ודו"ק ועיין פ"י ריש ר"ה בתוס' ד"ה לשטרות מ"ש בכלל דיד בעל השטר על התחתונה ודו"ק.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף