שואל ומשיב/ד/ב/רטז

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן רטז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולפענ"ד להוסיף דאף שהבדיקות ע"י שפופרת מהראוי שלא יועיל דאינו שוה בשוה לאצבע ועוד האריך שם בקושיות ולפמ"ש יש לומר דכל דאמרינן לא כל האצבעות שוות א"כ שוב לא הוה ווסת קבוע דשמא אצבע שלו גרם ולא נתחדש בגופה שום ענין אשר תקבע לה ווסת ולכך נעקר בפ"א דכל דלא הוה ווסת קבוע נעקר בפ"א ולכך מועיל שפופרת ואף דאין כל האצבעות שוות היינו לענין זה שלא יהי' מקרי ווסת קבוע אבל פשיטא דכל שלא נקבע לה ווסת כל שראינו שנעקר אין לנו להחמיר דלמא בשביל מקרה שלא חמדה כ"כ לכך לא ראתה דווסתות דרבנן ולא חיישינן בספיקו וז"ב ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק יו"ד סי' מ"ה מ"ו והמה מדמין הדברים לווסת הגוף ע"י אונס ולפענ"ד זה גרע מכל ווסתות שזה לא הוה בגופה ונ"מ דאף לשיטת הרז"ה בהשגות לספר בעל הנפש שסובר דדוקא מה שאינה עושית מדעתה מקרי אונס אבל מה שעושית מדעתה להנאתה מקרי ווסת גמור ולפי זה תשמיש דמדעתה והנאתה מקרי ווסת גמור אפ"ה לא מקרי ווסת דהשינוי לא בא על גופה דאולי אצבע שלו גרם זאת. ולשיטת הרז"ה יש לפרש דלכך אמרו אין כל אצבעות שוות ואולי בבעל שני לא יהיה הנאתה מרובה כ"כ וא"כ לא נקבע ווסת שלה לגבי בעל השני. והנה בהא דסמוך לווסתה דאמרו בשבועות דף ח"י דוהזרתם את בני ישראל היא אזהרה שיפרשו מנשותיהם סמוך לווסתן וכל הקדמונים נתקשו דהא ווסתות דרבנן ואיך שייך דסמוך לווסתה יהיה אסור מן התורה ודברי הנוב"י מהד"ק סימן נ"ו ידועים:

והנה בשנת תרי"ד למדתי סוגיא הלז ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בהא דגזרו שמא יחתה חידש המהר"ם לובלין דאף אם לא בא לכלל חיתוי מ"מ עבר על איסור דרבנן דכל שגזרו חז"ל שמא יבא לידי חיתוי אף כשלא חתה אסור ואני הארכתי הרבה בזה ופירשתי בזה מ"ש כמה גדולים דברי חז"ל שאמרו לא יקרא לאור הנר והיינו דבזה טעה דהוא חשב כיון דאינו רק גזירה שמא יטה א"כ כל שברי לו שלא יטה מותר אבל באמת אם לא יטה מ"מ אסור לקרות לאור הנר ולכך קרה לו שהטה שעבר על ד"ח שאמרו שלא יקרא ולכך בא לכלל הטייה. ולפי זה נראה לי דבאמת גם מה"ת אסור לשמש סמוך לווסתה שמא תראה ואף דלשיטת הרמב"ם כל ספק מה"ת מותר מ"מ ה"מ בספק השקול אבל כאן שעלולה לראות אם כן אינו ספק השקול ואסור מה"ת ובפרט בנדה דהוא ספק כרת ולחד נוסחא ברמב"ם בספק כרת מודה. אמנם כ"ז לענין שאסור לשמש וגם אם באמת אירע שראתה עבר על ביאת נדה והוה מזיד בכרת אבל כל שעבר ובעל ולא ראתה דם או שעבר הווסת בלי ראיה אין הווסת מדאורייתא וזה דנחלקו בשבועות אם אמר יכולני לבעול אי הוה אנוס או לא ומשמע שם דמה"ת נחלקו משום דבאמת מה"ת אסור והיינו שם כשראתה באמת אח"כ אבל אם לא ראתה לא עבר רק על איסור דרבנן דהתורה לא אסרה רק שמא תראה אבל כל שלא ראתה שוב לא עשה איסור מה"ת כנלפענ"ד דבר חדש. ובזה חמורים ד"ס מה"ת שהם גדרו גדר לתורה וא"כ אף שאירע שלא עשה איסור מ"מ עבר על גדרם ומשמרתם אבל מה"ת אף שאסור משום ספק כל שעשה מעשה ולא בא לכלל איסור שוב מותר ולא עבר עבירה למפרע ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה שהקשו הקדמונים דאם סמוך לווסתה מן התורה א"כ איך אמרו ביבמות חייב אדם לפקוד את אשתו כשיוצא לדרך שנאמר ופקדת נוך ולא תחטא ומוקי בסמוך לווסתה וראיתי בחידושי הריטב"א בשבועות שם שכתב ליישב דלעולם מדאורייתא אסור סמוך לווסתה ומ"מ הכתוב מבטיחו שלא יבא לידי חטא שתראה בשעת תשמיש והיינו דקאמר קרא ופקדת נוך ולא תחטא ע"ש והדבר תמוה דכיון דאסרה תורה איך סמכינן על הנס שלא יבא לידי חטא ולפמ"ש אתי שפיר כיון דווסתות באמת דרבנן רק שהתורה אסרה שמא תראה וכל שעבר ולא ראתה מותר מה"ת א"כ כל שהכתוב מבטיח שלא יחטא שוב ליכא איסור מן התורה וז"ב כשמש ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש:

הנה אם שהסברא נכונה וגם ראייתו ברורה מנדה דהקשו הרא"ש והתוס' דלימא כל שאינו עולה ליבום אף שהי' לו שעת הכושר. מ"מ לפענ"ד הדבר ברור דמקרי ראוי ליבום רק דאריא דאיסורא רביע עלה וכעין שכתב הרשב"א ריש יבמות. ומ"ש מעלתו לפלפל על הרשב"א יעיין בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל באהע"ז סי' קס"ה שם יש פלפול רב בזה. אמנם בגוף חלוקו בין ח"כ לח"ל הנה מעלתו כתב מצד הסברא. ואני רואה שהוא מפורש בש"ס יבמות דף ע"ט דאמר מכדי שמעינן לר"ע דבני ח"ל כבני ח"כ נינהו וח"כ לא בני חליצה ויבום הם והוא תימה דלמא שאני שאר ח"ל וח"כ שלא היה להם שעת הכושר וכאן הרי הי' לו שעת הכושר כדאמר ר"ע בהדיא במשנה וע"כ דכל דח"ל לר"ע כח"כ ולאו בני חליצה ויבום נינהו לא מועיל מה שהי' לו שעת הכושר וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב במה דמשני הבמ"ע שנשא אחיו גיורת והקשו א"ה יבומי נמי תתייבם והדבר תמוה דמה לשון א"ה הא אף להס"ד קשה דאם חולץ וחולצין ממילא יבומי נמי דכל שאינה עולה ליבום גם לחליצה אינה עולה ועיין תוס' שם. ולפמ"ש אתי שפיר דהנה כל הענין דמועיל מה שהיה לו שעת הכושר הוא לענין זה דלא נימא דכיון דאינו עולה ליבום כעת גם לחליצה לא תעלה לזה מועיל מה שהיה לו שעת הכושר והיה יכול ליבם אף שכעת א"י ליבם מ"מ עכ"פ בר חליצה הוא א"כ בישראלית ניחא שנקט חולץ וחולצין דיבומי ודאי לא דאינו בר הקמת שם רק דלא נימא כל שאינו עולה ליבום לזה מועיל מה שראוי היה והי' לו שעת הכושר אבל השתא דמיירי בגיורת א"כ יבומי נמי תתייבם. ומ"ש מעלתו להקשות על הח"ץ סי' א' מתוס' והרא"ש ריש יבמות שכתבו לענין נדה כבר כתבתי למעלה שכבר קדמו הק"ע ומ"ש להקשות על המלמ"ל דמחלק בין מחוסר זמן למחוסר מעשה מש"ס כתובות פ"ב גם אני הקשיתי כן בחיבורי יד שאול סי' רל"ד. והנה מ"ש לתמוה על הט"ז סימן קס"ד ס"ק ז' בהא דמבואר דיבמה נדה מתייבמת וכתב הט"ז דקמ"ל דלא נימא דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת דנדה כדדחי איסור אשת אח קמ"ל דאפשר לקיים שתיהן לכשהטהר וע"ז תמה דהא נדה ל"ת שיש בה כרת היא ושאני אשת אח כמ"ש התוס' ביבמות דף ג' ד"ה ל"ת באמת שזו תימה גדולה.

והנני יוסיף דלמה לא כתב דקמ"ל כמ"ש התוס' והרא"ש ריש יבמות דה"א כיון שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה גם אח"כ לא תתיבם קמ"ל וצ"ל דקשיא ליה להט"ז דא"כ הי' לו לאשמועינן דמותרת להתייבם אח"כ ולא יכתוב דאסור ליבם בעת נדתה ע"ז כתב דקמ"ל דלא נימא דאתי עשה דיבום ואף דנדה הוה ל"ת שיש בה כרת אך להס"ד דעי"ז שלא יוכל להתייבם בנדתה תאסר לעולם אף לאחר שתטהר וא"כ יתבטל מצות יבום לגמרי והרי איסור אשת אח הותר אף שיש בו כרת וע"כ דמצותו בכך וא"כ גם לענין נדה נימא כן וע"ז קאמר דז"א דבאמת כל שתוכל לטהר לא שייך כל שאין אני קורא בה כמ"ש הרא"ש ושוב ל"ד לאשת אח דמצותו בכך וזה יוכל להמתין ודוק. ומ"ש להקשות על התוס' דבדף ח' נסתפקו שם אי רבא אית ליה הואיל ואשתרי אשתרי ובזבחים דף ל"ב מבואר דרבא לית ליה הואיל ואשתרי אשתרי כמדומה שכן הקשה בשו"ת תשובה מאהבה וכעת אינו ת"י. ומ"ש להקשות על הרא"ש שכתב דאם בא עלי' בנדתה היה קונה וע"ז הקשה דביאת איסור לא קנה כמ"ש הר"ן פ"ק דקידושין. יעיין בב"ש סי' קס"ו ס"ק ה' שכתב דקנה ואני הקשיתי בגליון מדברי הר"ן אלו ומ"ש די"ל דטעמו של הר"ן משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וזה דוקא בדבר הרשות אבל כל שעושה מצוה אף שעושה באיסור לא שייך זאת וכאן מקיים מצות יבום. יעיין בתוס' גיטין דף י"ב ד"ה אלא וימצא סתירה לזה דא"כ גם לרבא קשה ודוק כי קצרתי וע"כ נראה לפענ"ד לסמוך על הרשב"א דזה הוה ד"א גרם לה ולא מקרי אינו עולה ליבום:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף