שואל ומשיב/ד/ב/רז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן רז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין בריה במה נקראת.

הנה שיטת הפוסקים ועל גביהם הרשב"א ז"ל דבעינן דבר שנאסר מתחלת ברייתו וזה מקרי בריה. לפענ"ד הטעם בזה דהנה כל הטעם דבריה חשוב ולא בטיל היא לפי שלא פירשה התורה ובין גדול ובין קטן במשמע ולכך בעינן שלא יהיה שמו עליו כשתתחלק וכמ"ש התוס' בחולין דף צ"ו וכן קי"ל בסי' ק' ביו"ד ולפ"ז זה דוקא כשנאסר מתחלת ברייתו א"כ לא שייך לומר בזה דהקפידה תורה על שיעור שהרי כמות שהוא מתחלת ברייתו אם קטן אם גדול כך איסורו אבל כל שלא נאסר מתחלת ברייתו א"כ חזינן דהקפידה תורה על ענין חשיבותו שיתחשב יותר וממילא כ"ש דאינו חשוב ג"כ בטל וז"ב לדעתי. ובזה נראה לפענ"ד דאף כשאינו נאסר מתחלת ברייתו רק שלא הקפידה תורה על חשיבותו רק שדוקא בענין הלז היא גדר הדבר ולא באופן אחר עד"מ שלא אסרה תורה רק הגיד שעל הכף אבל קודם שהוא על הכף לא נאסר לא שייך בזה ענין שאינו נאסר מתחלת ברייתו דהרי כשבא על הכף ובזה הוא הגדר שנקרא גיד הנשה בזה נאסרה ומקודם לא נאסרה וז"פ וברור. הארכתי בזה לפי שראיתי להכו"פ סי' ק' ס"ק ז' הקשה לשיטת רש"י ריש פ' גה"נ דהגיד גדר תיכף ואינו נאסר רק אח"כ כשבא על הכף א"כ למה גיד הנשה נקרא בריה דהא אינו נאסר מתחלת ברייתו. ולפמ"ש אתי שפיר דהא לא אסרה תורה רק מה שעל הכף ובעוד שאינו על הכף לא חל עליו שם גה"נ וז"ב. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף במה שכתב הכו"פ לחדש שם דבתולעים המתהווים בפעושי פירות שקורין מילבין דאינן נקראין בריה דהרי לא נאסרו מתחלת ברייתן דכל זמן שלא פרשו מותרין ואינן קרויין שרץ ורק כשירחשו הן אסורין ע"ש. ולפמ"ש הן נסתר מחמתו כל הבנין דשם מה שהקפידה תורה שירחשו אטו בשביל זה דלא חשיבי מקודם שירחשו זה ודאי א"א להלמו דהם ברואים ועומדים ומ"ל אם ירחשו ואם אין ורק דכ"ז שלא ירחשו אינם בגדר השרץ השורץ על הארץ וא"כ כל זמן שלא רחשו לא נאסרו דל"מ שרץ אבל מ"מ מקרי שנאסרו מתחלת ברייתן דאם קרה מקרה שהי' רוחשין מתחלת ברייתן הי' נאסרים תיכף וז"פ. ובזה נראה לפענ"ד מה שהקשה שם דלמה השיבו רבנן לר"ש דחטה לית בי' נשמה ת"ל דאינו נתחייב עד שיראה פני הבית וא"כ לא נאסר מתחלת ברייתו. ולפמ"ש אתי שפיר דאטו עד שראה פני הבית לא מקרי תבואה שנימא דהקפידה תורה על חשיבותו וע"כ דגזירת הכתוב היה שלא יתחייב בתרומה עד שיראה פני הבית נקבע לתרומה ולמעשר וא"כ מה ענינו לאינו נאסר מתחלת ברייתו דהרי אם היה יכול לראות פני הבית בתחלת ברייתו ג"כ נתחייב וא"כ אין הקפידא בשביל החשיבות רק שגדר טבל אינו רק ברואה פני הבית ולשיטת הראב"ד משיעשה גורן ועיין ב"מ דף פ"ח. איברא דהתוס' בחולין דף צ"ב ד"ה מ"ט כתבו ולר"ש דחשיב חטה בריה היאך תרומה עולה בק"א הא מקרי בריה וכ"ת דלא חשיב בריה כיון שלא נתחייב עד שיתמרח אכתי ערלה וכה"כ לא לבטלי.

ולפמ"ש מה מועיל מה שלא נתחייב עד שיתמרח הא מכל מקום אינו בשביל דלא חשוב רק דאינו בגדר טבל עד שיתמרח. אך זה אינו דבאמת מה דלא נתחייב קודם שיתמרח הוא לפי שלא נגמרה מלאכתו והוא עדן מעורב בשבלים וקשים וכדומה ולא חשיבי וא"כ לא נאסרה מתחלת ברייתו עד שיתמרח ויהי' התבואה לבדה אבל במה שצריך להיות רואה פני הבית לא שייך משום חשיבות התבואה דאטו אם נתמרח בחצר וקרפף וכדומה אינה נתמרח כמו בבית וע"כ דגזירת הכתוב לענין קביעות התרומה ושפיר מקרי בריה וז"ב ונכון ובזה מיושב קושית הכו"פ שהקשה דלשיטת התוס' דתרומה לא חשיב בריה משום דעד שלא נתמרח לא חשיב א"כ איך מקרי לר"ש טבל בריה הא אינו חייב עד שראה פני הבית. ולפמ"ש לא דמי דלא ראה פני הבית אינו משום חשיבות. מיהו עדיין קשה דאכתי יקשה דאמאי חייב ר"ש בטבל בכ"ש וקרי' לי' ברי' הא אינו חייב עד שיתמרח ובאמת הכו"פ כתב אח"כ דלענין חיוב מלקות לא שייך הסברא דהוה מתחלת ברייתו או לא סוף סוף כעת חייב בכ"ש רק לענין ביטול בששים או שלא יבטל כלל מדרבנן הוא דצריך שיהיה מתחלת ברייתו וא"כ יתיישב גם זאת אבל באמת לר"ש משמע דמקרי בריה ג"כ וכגון במקום דהוה ע"י תערובות דלא שייך כ"ש למכות לר"ש וכמ"ש רבינו יקיר בע"ז דף ס"ח אפ"ה חשיבי בריה וקשה לדידיה אמאי נקרא ברי'. אך לפענ"ד נראה דסברת ר"ש היא דהחטה בעצמותה נאסרת מתחלת בריתה רק שמקודם היתה מעורבת עם המוץ ושבלים וכדומה אבל בעצמותה החטה כמות שהיא נאסרת מתחלת ברייתה משא"כ בתרומה דלא נתבררה איזה תרומה ואיזה טבל וא"כ כל שצריך מירוח והפרשה לא מקרי נאסרה מתחלת ברייתה וז"ב ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד הא דהקשו בתוס' מנבלת עוף טהור דאמאי לא חשיב בריה ולא תירצו בפשיטות כמ"ש רש"י בחולין דף ק"ב ע"ב דלא נאסרה מתחלת ברייתה ועד שנתנבלה היתר היא ולפמ"ש אתי שפיר דשם כ"ז שלא נתנבלה לא שייך הגדר של האיסור דאיסורו היא משום נבלת עוף טהור וא"כ איך שייך לומר שלא נאסרה מתחלת ברייתו והוצרכו התוס' לחלק דשמו עליו ולא שייך בריה. ובזה יתיישב מ"ש התוס' דא"כ כה"כ וערלה לא יתבטלו והדבר תמוה דכה"כ מבואר בפסחים דף כ"ה דמקרי שעת הכושר וגם ערלה משכחת לה דהיתה לה שעת הכושר כגון בנטעה לסייג ולפמ"ש אתי שפיר דזה לא משום חשיבות רק בגדר כה"כ וערלה הן כך ודוק היטב בכ"ז ויש להאריך בכ"ז:

והנה בשנת תרי"ז אסרו חג סוכות עיינתי קצת בזה הענין ולפענ"ד נראה דמ"ש הר"ן וכל הפוסקים דח"ש אסור מן התורה לפענ"ד בח"ש ע"י תערובות ל"ש זאת ומצאתי לש"ב בח"ד שהרגיש בזה וגם לפמ"ש בשו"ת מהר"י מינץ סי' ט"ז דכ"מ שאינו רק ח"ש כמו דם הלב שבעוף לא שייך ח"ש אסור מה"ת ה"ה כאן כל שנתערב בענין שאי אפשר שיהי' שיעור מותר אבל זה אינו דמ"מ בעצמות השרץ יש שיעור. והנה מה שהאריך בט"ז דמ"ש מחמאה לפענ"ד נראה דבאמת צריך ביאור מה שכתב הרשב"א דאף שאינו מעורב בטל במיעוטא הא שיטת הרשב"א דביטול ברוב אינו משום שנהפך להיות היתר רק דעל כל אחר יש לתלות דהוא מן הרוב ולפ"ז כל שיש האיסור בעין אף שאי אפשר להפרידו איך יתבטל ברוב.

אמנם צ"ל דע"כ לא ס"ל להרשב"א דנהפך להיות היתר רק בדבר שאפשר להפרידו כיון דיכול להיות בפ"ע ויאסר אח"כ איך אפשר דנהפך להיתר אבל בדבר שאי אפשר להפריד שפיר ס"ל דנהפך להיות היתר. ולפי זה נלפענ"ד זה חלוקו של הט"ז דבמקום שאפשר שיבא האיסור לתוך פיו בפ"ע בלי היתר אם כן לא שייך נהפך להיות היתר דהאיסור בעצמו לא נהפך וטעמו של הרשב"א דנימא דכל דפריש מרובא פריש דהרי זה האיסור בבירור ולכך לא בטל אבל בחמאה שא"א שיאכל הקום בפ"ע אם כן שוב שייך שנהפך להיות היתר דהא אי אפשר שיהיה בפ"ע ודוק היטב ועיין בשו"ת שער אפרים סי' פ"ז:

והנה בשנת תרט"ז אחר שבועות הלכתי לבקר החולה הרב המאוה"ג מוה' משה ני' אבד"ק ניישטאט בזאמישטץ והוא אמר לי שנשאל על דברת הכו"פ סי' ק' ס"ק ד' שכתב בזה"ל והנה לדעת הרשב"א בתשובה דביצת אפרוח לא קרי בריית נשמה אם כן ה"ה כינה בשבת דנחלקו בו בעלי התוס' אם היא השחורה או הלבנה דקי"ל דמותר להרגה בשבת דלית ביה נטילת נשמה אף לענין בריה לא מקרי בריית נשמה ע"כ וע"ז נשאל דהא בשבת ק"י ע"ב מבואר להיפך דר"א סבר כאלים מה אלים שיש בהם נטילת נשמה אף כל שיש בו נטילת נשמה ורבנן סברי כאלים מה אלים דפרים ורבים אף כל דפרים ורבים הרי מבואר דכ"ע מודו דשייך ביה נטילת נשמה ובאמת שלכאורה תמי' רבה היא ובבואי הביתה עיינתי בזה. ולפענ"ד אף שהלשון מגומגם אבל הכוונה נכונה דהנה ענין נטילת נשמה דשבת ופרה ורבה נראה לפענ"ד דהנה התוס' כתבו בשבת דף ע"ה ד"ה כי דנטילת הדם היינו נטילה נשמה דידיה דכתיב כי הדם הוא הנפש ע"ש והנה זה בכל מין אף שאין בה נפש החיונית והוא בא מאויר מעופש בכ"ז עינינו הרואות אם ממעכין הכינה וכדומה דבר שבא מהעיפוש יצא קצת דם וזה נקרא נטילת נשמה אבל מכל מקום אין לה נפש חיונית והיינו שתוכל לפרות ולרבות זה דוקא על ידי נפש החיונית ולפ"ז מ"ש בכו"פ דבכנה לית בי' נטילת נשמה היינו שאין בה נפש החיונית לפרות ולרבות וזה נקרא נשמת חיים אבל מכל מקום יש בו דם דנקרא נטילת נשמה וזה נכון לדעתי דאף דהשם אחד הכוונה מתחלפת ולכך כתב הכו"פ דביצה שיש בה דם בודאי לא נקרא בריה אף לענין שבת אפשר דנקרא נטילת נשמה שהרי נוטל הדם מכל מקום כל שאין נפש החיונית שולט בתוכו לא מחייב כנלפענ"ד לחומר הנושא ודוק.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף