שואל ומשיב/ד/ב/רו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן רו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה בדברי המלמ"ל הנ"ל יש ליישב קושית הר"ן בנדרים דף ז' גבי הא דאיבעיא לן אי יש יד לצדקה וכתב הרשב"א דתיקו דאיסורא הוא לחומרא והקשה ע"ז מהא דאמרו בחולין דף קל"ד קמה בחזקת חיובא קיימא אלמא דאל"ה פטור הוה מספק אף במתנות כהונה ע"ש וגם הש"ך סי' רנ"ט סקי"ד האריך בזה ולפמ"ש יש מקום בראש דדוקא בתיקו דהו"ל ספיקא דדינא לא שייך חזקת מרא קמא להכריע דבשביל חזקתו של זה לא ישתנה הדין משא"כ התם הוא ספק במציאות ולכך אי לאו דקמה בחזקת חיובא קיימא הוה אמרינן המע"ה דע"י החזקת ממון לא ישתנה הדין וז"א דבאמת כל שספק בממון אמרינן רק במה שנסתפקו הגדולים הוא משום חזקת ממון של זה נסתפקו אם יש להוציא מידו וממילא כל שהוא ספק שוב מוקמינן הממון בחזקתו ולפ"ז בספק ממון לעניים דמה שנסתפקו בזה הוא משום חשש איסור אם כן כל שהיה ספק לא שייך לאוקמא אחזקת ממון וכמ"ש ומיושב היטב קושית הר"ן שוב אחר זמן הגיע לידי על שעה חדא ספר ברכי יוסף להגאון החכם אזולאי ומצאתי בסי' רנ"ח שהביא בשם הרב מוהר"ח אלפנדרי ז"ל שכתב גם כן ליישב קושית הר"ן הנ"ל משום דיש לחלק בין ספק במציאות לספק דדינא דספיקא דדינא לא חשוב ספק כולי האי ואזלינן לחומרא. והנה נהניתי עד מאד שכוונתי לדבריו אבל לא ביאר הרב טעם החילוק ועם דברי המלמ"ל הנ"ל יתיישב היטב הסברא לחלק ומ"ש הבר"י שם דאם כן בהך אבעיא דשכ"מ שהקדיש אם עמד אי חוזר או לא דהוה ג"כ תיקו ואפ"ה פסק כהרשב"א להקל הנה לפמ"ש יש לומר דשם גוף האבעיא אם יכול לחזור הוא משום חזקת ממון דמסתמא לא רצה שיהיה עני כשיעמוד ויעזוב נפשו לשאול לחם ומזון וא"כ כיון דגם הספק הוא בשביל חזקת ממון לא שייך לומר דבספיקא דדינא לא אזלינן בתר חזקת ממון דגוף הספק לא נצמח רק מחמת חזקת ממון אבל ביד לצדקה דמתורת איסור באנו עליו ובזה בודאי לא מועיל חזקת ממון וז"ב. ובזה מיושב גם קושית הש"ך שם דהרשב"א סותר עצמו דביש יד לצדקה פסק תיקו ולחומרא ולענין שכ"מ שהקדיש נכסיו פסק קולא לנתבע ולפמ"ש אתי שפיר ודוק היטב וע"ש בבר"י מה שהאריך בדברי הרמב"ן ולפמ"ש אתי שפיר ולא הארכתי בזה כי כתבתי לפום רהיטא.

והנה במ"ש למעלה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין ולכך בספק פלוגתא דרבוותא לא שייך לאוקמא אחזקה וכמ"ש בשם המלמ"ל והכנה"ג ביו"ד סי' ר"י בזה אמרתי במעשה שאירע שאחד מכר לחבירו שטר ואמר לי שמוכר לו הוא וכל שעבודו אך לא כתב לו ובא לגבות מהלוה. ואמרתי דלפמ"ש הכנה"ג בחו"מ סי' ש"ו דיכול לטעון קים לי כהרשב"ם ור"י גאון ובעל העיטור והנתיבות דס"ל דמסירה לחוד סגי. ולכאורה צ"ב היאך יכול לטעון קים לי ואיך יוציא מספק מהלוה אך לפמ"ש אתי שפיר דכיון שהוא ספק דין לא שייך לאוקמא אחזקת ממון של הלוה דאטו בשביל חזקתו של זה ישתנה הדין ואולי באמת הדין ככל הנך פוסקים דנקנה במסירה ושפיר יכול להוציא מספק ואף דהכנה"ג לא כתב רק באם הוא מוחזק יכול לומר קים לי מכל מקום לפענ"ד הדין דין אמת וכמ"ש ובלא"ה נראה לפענ"ד כיון דהלוה עכ"פ חייב לאחד מהם אם להמלוה או למי שלקחו ואם כן לא שייך חזקת ממון של הלוה דממ"נ נתחייב לאחד מהם וכמ"ש הש"ך בחו"מ סי' צ"א כעין סברא זו ע"ש וגם כיון דעכ"פ מסר השטר והיה יכול לכתוב ג"כ א"כ הוה כמו זרק ספק קרוב לו שכתבו התוס' בכתובות דף כ"ג דאתרע חזקת פנויה וה"ה בזה דעכ"פ התחיל החיוב של הלוה לגבי הלוקח כיון דמסר לו מיהו יש לדחות דשאני התם דעכ"פ היה יכול להיות שיפול קרוב לה אבל כאן במסירה לחוד לא אתרע כלל חזקת החיוב למלוה הראשון כלל. אך מ"ש למעלה הוא נכון ובזה הדרתי פני זקני הגאון החסיד שבכהונה בעל שער אפרים סי' קכ"ה במעשה שאירע לידו שאחד מסר שט"ח בלי כתיבה ואח"כ הוזל ונפסד החוב ורוצה הלוקח לחזור בו וכתב בשערי אפרים שיכול המוכר לומר קים לי ככל הפוסקים דס"ל דמסירה לחוד סגי ותמה בשערי משפט ריש סי' ס"ו דאיך יכול לטעון קים לי כיון דעכ"פ ספק הוא וא"כ לא הי' יכול הלוקח להוציא מיד הלוה מספק והי' מקח טעות מספק. והדבר דומה למה שמבואר בחו"מ סי' רל"ב סי"ב בהג"ה דאף טריפות שאנו אוסרין מספק מבטל המקח דהו"ל מקח טעות וה"ה בזה דעכ"פ ספק מקח טעות הוה וחוזר ע"ש שנתעצם הרבה. ולפמ"ש א"ש דבאמת גם הלוקח יכול לטעון קים לי דלא שייך חזקת ממון של זה וכמ"ש ודוק. איברא דלכאורה עדן יש לעיין כיון דאם יבאו לדין לפנינו המלוה והלוקח והלוה והמלוה יטעון דמספק לא היה לך ליתן לזה שאין לו כתיבה ממני וא"כ שוב אם הספק בין המלוה להלוקח פשיטא דעכ"פ חזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא בודאי עדיף אם כן שוב הלוה לא יצטרך לתת להלוקח כי יאמר פן יתבעני המלוה הראשון ושוב לא שייך חזקת חיוב דהשתא נגד חזקת חיוב דמעיקרא וגם יש לי לומר עוד כיון דנשאר להמלוה הראשון כח דיכול למחול א"כ עוד לא נתרוקן זכותו של ראשון לגמרי וא"כ חזקה דמעיקרא וגם קצת חזקה דהשתא נגד חזקה דהשתא גרידא פשיטא דעדיף ובפרט לפמ"ש ר"ת דשעבוד הגוף א"י למכור אם כן נשאר לו חזקה גם השתא נגד חזקה דהשתא של זה אך נראה כיון דעכ"פ המעות שנתן מחויב המוכר לשלם ואם אין לו לשלם מוציאין מן הלוה ונותנין לו שוב הלוקח מקרי מוחזק טפי ולא יכול המוכר לטעון קים לי ודוק היטב ועיין בחו"מ סי' ס"ו סי"ז דכל שתפס הלוקח א"י להוציא מידו דעכ"פ תפס מקרי ועיין בהג"ה שם דאף לדיעה שניה א"י להוציא מהלוקח ועיין ש"ך שם ס"ק ס"ו ובתומים כתב שם בס"ק נ"ו דכיון דשיקול הדעת דעלמא דל"מ בלי כתיבה ומסירה א"כ לא שייך קי"ל בזה כשיטת הפוסקים דלא בעי כתיבה ומסירה ולא ראה דברי הכנה"ג והשער אפרים הנ"ל דפסקו דיכול לומר קי"ל ודוק וגם קושית הש"ך יש ליישב דבאמת לגבי הלוה יש לו למלוה חזקה דמעיקרא שנתחייב לו משא"כ לגבי הלוקח מה חזקה יש לו לגבי דהלוקח וכיון דעכ"פ נתחייב לו מעות שלקח ממנו מה מועיל דהוה ספק הא הוה ספק בפרעון דבודאי נתחייב לו עכ"פ. והנה בהא דכתב המלמ"ל דבספיקא דדינא לא שייך לאוקמא אחזקה באמת שהיא סברא ברורה וכבר חזקתי אותה מכמה מקומות ולכאורה הוה קשה לי טובא בהא דאמרו בב"מ דף ק"ב בא בתחלת חדש כלו למשכיר בא בסוף החדש כלו לשוכר והיינו משום דמספקא ליה אי תפוס לשון ראשון או אחרון וקשה הא בשביל חזקה לא ישתנה הדין ונתקשיתי בזה ומצאתי במלמ"ל פ"ז משכירות ה"ב שהקשה כן וכתב לחלק בין ספק פלוגתא דרבוותא ובין ספק בדין דבספק בדין אי תפוש לשון ראשון אי לשון אחרון אוקמא אחזקה ועוד כתב דשם דאנן מספקינן במציאות אי נתכוון עיקרו ללשון הראשון או אחרון הוה כספק במציאות ע"ש. והנה דבריו אהובים אבל אני תמה דאם כן ר"נ דסבירא ליה קרקע בחזקת בעלי' עומדת אף דאפיך מיפך ולא שייך תפוס לשון אחרון כדאמרו שם א"כ לגבי דידיה הוי ספיקא דדינא ולא שייך תירוץ אחרון וגם הראשון ל"ש על ר"נ דכבר קדמו רב ושמואל ולא ס"ל כן אם כן עכ"פ אף שנחשוב שר"נ יכול לחלוק עליהם מכל מקום מידי ספק פלוגתא דרבוותא לא יצא דבשלמא ברב ושמואל אפשר לומר דהם הכריעו ולגבייהו לא הוה עוד ספק פלוגתא דרבוותא מה שאין כן לגבי דר"נ ותמהני על המשנה למלך שכתב כן בפשיטות על ר"נ והרי לגבי ר"נ לא יתכן תירוצו הראשון ומכל שכן האחרון ולדעתי היא תימה גדולה. והנראה לפענ"ד בזה דעל כרחך לא אמרינן דבספק פלוגתא לא שייך לאוקמא אחזקה רק בחזקה דהוא על אותה דבר בעצמה שפיר אמרינן דלא שייך לומר אוקמא אחזקה ואטו בשביל חזקתו של זה ישתנה הדין אבל שם ר"נ אמר כלל דקרקע בחזקת בעליה עומדת בכל ספק שיזדמן אוקמא קרקע על חזקתה והבעלים הם המוחזקים א"כ מה לנו בזה דבנושא הלז יש ספק פלוגתא דרבבוותא מכל מקום הכלל היא דקרקע בחזקת בעליה היא בכל ספק שיזדמן וממילא גם בזה אזלינן בתר חזקה דבשלמא חזקה שהיא רק בפרטות אנשים עד"מ חזקת פנויה או חזקת כשרות וכדומה דנמצא נשואות ופסולים ורק דאותו איש מוקמינן אחזקתו בזה שפיר אמרינן דבספק פלוגתא דרבבוותא לא אזלינן בתר החזקה דאטו בשביל חזקתו של זה ישתנה הדין אבל חזקת קרקע הארץ לעולם עומדת ברשות בעליו וא"כ שפיר מועיל חזקה זו וז"ב כשמש. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה ניישב קושיא עצומה שהקשה הש"ך בחו"מ סי' ס"ו קכ"ב על מ"ש הרא"ש לענין אונאה דאין הלכה כר"נ נגד רב ושמואל ורבותיו רק נגד רב ששת והקשה הש"ך דאשתמיטתי' דברי הש"ס ב"מ דף ק"י דפריך והא קי"ל דהלכתא כוותי' דר"נ דאמר קרקע בחזקה בעליה עומדת הרי דשם נחלק על רב ושמואל ואפ"ה הלכה כר"נ ע"ש ובשו"ת בית יעקב סי' י"א הביא שהש"ך הקשה לו קושיא זו והוא נדחק דשם בשביל דר' יהודא ס"ל כוותי' לכך הלכה כר"נ והוא דוחק דהא לא מבואר בש"ס כלל גם מה זו קושיא דהא ר"נ פליג על ר"י וא"כ מה מקשה על ר"נ אטו גברא אגברא קרמית והרי ר"נ פליג על ר"י בזה ומה שהביא מראב"ן דפסק כר"נ משום דר"י ס"ל כן היינו לפי האמת ר"י חשוב טפי מר"נ אבל על ר"נ ליכא קושיא כלל.

והנה בפ"ד משאלה ה"א האריך בהגהת מלמ"ל לתמוה על התה"ד דכתב דיש לחלק בין א"י אם פרעתיך דטוען ברי שנתחייב לו וזה טוען שמא פרע וזה טוען ברי שעדיין חייב לו משא"כ במפקיד דניהו שהפקיד לו בבירור אבל כל שא"י אם פשע הרי א"י אם חייב לו כעת בבירור ולק"מ דאם נימא דשומרין נתחייב משעת משיכה א"כ החיוב בבירור והספק אם נפטר מהשמירה והחזרה או לא דשמא פשע והו"ל כא"י אם פרעתיך דהטעם משום חזקת חיוב ומה שהביא ראיה מזה אומר ביום שהיתה שאולה מתה וזה אומר א"י ופריך הש"ס לימא תיהוי תיובתא דר"י ומשני בשיש עסק שבועה ביניהם וקשה דהא הו"ל כא"י אם פרעתיך במחכת"ה לא זכר שזה קושית הקדמונים והנימוק"י הוכיח מזה דשואל לא נתחייב בשעת שאילה רק משעה שנאבד או נאנס ועיין לח"מ פ"ג משאלה שהאריך לתמוה בה"ג על הרמב"ם ועיין ש"ך סי' רצ"א שהאריך בזה ודברי המגיה במלמ"ל תמוה.

גם מ"ש שם בשם הרב מוה' אפרים נבון והוא הגאון בעל מחנה אפרים לחלק דהמלוה צריך לדייק טפי אם נפרע יותר ממה שהלוה באמת אני בתשובה כתבתי להיפך ויש לי מסייע מה דאמרו בהכותב דפרע דייק דמפרע לא דייק והרגשתי בדברי המהרשד"ם הלז ואכ"מ להאריך ובתשובה לענין מצא מטבע מזוייפת ביארתי בזה. והנה לענין קים לי האריך הכנה"ג בכללי קים לי דאם אינו רק פוסק אחד לא שייך לומר קים לי. ולכאורה תמוה לי דהא כל שהוא מוחזק בממון אף לדיעה יחידאה מכל מקום אין הולכין בממון אחר הרוב ולפמ"ש יש לומר דלא שייך כאן אין הולכין בממון אחר הרוב דהא הוה ספק פלוגתא דרבוותא ואטו ישתנה הדין עי"ז ולכך א"י לומר קים לי כל שהוא יחיד דאטו בשביל חזקתו של זה ישתנה הדין. וזה נראה לי טעם דבדיינים הולכין אחר הרוב משום דהדין לא ישתנה עי"ז מיהו בלא"ה ניחא לפמ"ש התומים בטעם דבדיינים הולכין אחר הרוב משום דלפי דברי רוב הדיינים ליכא מיעוט כלל דהם אומרים שהדין כך בלי ספק ולפ"ז גם קים לי לא שייך מאחר שרוב הפוסקים ס"ל דהדין כך ודוק היטב בזה.

והנה בגוף הענין דספק פלוגתא דרבוותא אי שייך להעמידו על חזקת מ"ק לפענ"ד היה נראה דבר חדש ע"פ מה שאמר הרב מוה' אברהם קאמפף נ"י במה דאמרו דסומכוס לא אמר דיחלוקו רק היכא דאיכא דררא דממונא וכתבו התוס' דהיינו שיש ספק לב"ד בלא טענותם וביאר הוא הסברא בזה עפמ"ש בב"ק דף כ"ז דלכך אזלינן בתר רוב הדיינים בד"מ אף דאין הולכין בממון בתר רוב משום דשאני דיינים דמיעוט דידהו חשוב כמאן דליתא ולא שייך לומר דהעמד ממון בחזקתו דב"ד מפקינן מיניה וביאר הדברים דנגד ב"ד לא שייך חזקת ממונא דהא הב"ד יכולין להפקיר ממון ולפ"ז כל דאיכא ספק לב"ד בלא טענותם א"כ ב"ד מפקינן מיניה ולא שייך חזקת ממון.

ובזה יישב קושית התוס' בדף ק' שהקשו דהא סומכוס אמר דוקא היכא דאיכא דררא דממונא ואמר הוא דכל הטעם הוא משום דאיכא חזקת ממון וכשעומד באגם לא שייך חזקת מ"ק ושם מיירי בעומד באגם ולכך אף כשליכא דררא דממונא נמי ע"כ ודפח"ח ולפ"ז כל ספק פלוגתא דרבותא לא שייך חזקת ממון. אמנם זה אינו דמלבד דלא קיי"ל כסומכוס וגם גוף דבריו בטעמא דסומכוס לא יתכן ריש ב"מ אף גם דזה שייך נגד חזקת ממון ולא נגד חזקת מ"ק דניהו דהב"ד יכולין להפקיר אבל לא יכלו לעקור חזקת מ"ק שהיה לזה. והנה ראיתי קושיא בספר טט"ו שהקשה לו אחד על מ"ש המלמ"ל דחזקה לא ישנה הדין מהא דכתבו הב"י בשם הה"מ והרשב"א באו"ח סי' ת"ד דכיון דמספקא לן אם יש תחומין למעלה מעשרה לא יוציאו אותו מחזקת ביתו מספק והקשה הא חזקה ל"מ בספיקא דדינא. ולק"מ דשם אדרבא החזקה מסייע דאסור וא"כ לא שייך לומר דחזקה לא ישנה הדין דגם בלא חזקה יש ספק ואף דהי' ספיקא דרבנן עכ"פ כיון דאתחזיק בחזקת ביתו אינו משנה הדין ואדרבא מסייע להדין ונשאר בחזקת ביתו ושאני הך דמלמ"ל דהחזקה רוצה לשנות הפסק להוציא מהדין. ובלא"ה ל"ק דשם העמידהו על חזקת ביתו כמו שהי' ולא תרחיקנו מביתו ועיקר העירוב הוא שקונה שביתה שם וכל שהוא ספק אם יש תחומין והרי הוא לא קנה שביתה למעלה רק דתאמר שאין כאן איסור תחומין והרי עכ"פ לא קנה שביתה ונשאר בחזקת ביתו כמו שהיה וז"ב ופשוט:

אמנם אכתי קשה מד"מ דאינם נאמנים והרי האמינם ושייך חזקת שליח עושה שליחותו. אך נראה דיש לומר דלא הימנם כלל רק שרצה לפרוע בעדים כדי שיהי' עדים ועכ"פ לא הימן לכל אחד לבדו רק לשניהם נתן הנאמנות וא"כ שוב על כל אחד יש חשש שמא לא עשה שליחותו ושוב אינם נאמנים מתורת עדים ולפ"ז יש לומר דדוקא בחנוני אחד ובשנים מגרע גרע. ומ"ש התומים למה נאמנים הפועלים כשאין חנוני משום דהו"ל כא"י אם פרעתיך דבודאי ברי ושמא ברי עדיף והא יש כאן להיפך חזקה שליח עושה שליחותו.

ולפמ"ש יש לומר דניהו דלגבי החנווני אמרינן דכיון דהוא המניה נאמן עליו אבל הפועלים יכולין לטעון מה לנו ולנאמנותך אנן לא מהמנינן ליה ולגבי דידן לא שייך חזקת שע"ש דעכב לעצמו הממון וז"ב ופשוט. ובזה נראה לפענ"ד דיש לומר להיפך דלגבי הפועלים אף שאין חנווני לפנינו דלא שייך חזקת שליח עושה שליחותו א"כ מהראוי שלא יהי' נאמנים דשוב יש להבעה"ב חזקת ממון כיון דפטור מהחנווני אבל לגבי החנווני לא שייך חזקת ממון דהרי הימניה עליו. ובזה נראה לפענ"ד להוסיף כיון דבעת שצוה ליתן להחנווני הרי הימניה ונתחייב ליתן לו שוב הו"ל א"י אם פרעתיך דהרי כבר נתחייב. ובמה שהבאתי בשם התומים דגבי עדי קידושין שייך ג"כ חזקת שליח עושה שליחותו רק דהו"ל נוגעים א"כ יש ליישב סברת הירושלמי דאמר אבל בכסף לא ור"י אמר דמכיון שהאמינתו התורה אפילו בכסף נמי והיא תמוה דאם מיירי קודם שנתקנה שבועת היסת מ"ט דר' אבין ואם מיירי לאחר שנתקנה שבועת היסת מ"ט דר"י ועיין בא"מ סי' ל"ה מ"ש בזה וכבר כתבתי בזה הרבה. ולפמ"ש יש לומר דבאמת כבר כתבתי דמהראוי להאמינם דהרי המניה עלויה דנפשי'. אמנם נראה דבקידושין אדרבא כיון שאין מועיל בלי עדים א"כ יש לומר דלא נתן להם נאמנות לגבי נפשיה רק כי היכא דלא להוי מקדש בלי עדים וא"כ כל שתאמר שנתקדשה האמינם אבל אם תאמר לא נתקדשה לא האמינם כלל וא"כ מבואר טעמא דר' אבין ור"י סובר דכל שהאמינם תורה ומן התורה ממנ"פ נאמנים דיש להם מיגו וא"כ שוב שייך חזקת שליח עושה שליחותו דא"ל דיש חשש שמא עכבו לעצמן דזה אינו דמה"ת יש להם מגו וא"כ שוב ע"כ יש להם החזקה דשליח עושה שליחותו ושוב גם מדרבנן נאמנים ודוק היטב כי נכון הוא מאד.

שוב האיר ד' עיני ומצאתי בשו"ת מיימוני לספר משפטים סימן מ"ד שכתב דהדין דחזקת שליח עושה שליחותו לא שייך כל דיש חשש נגיעה והרגיש בהך דקידושין יעו"ש וזכה התומים לכוין לדברי שו"ת מיימוני ע"ש ודו"ק היטב בכל מ"ש גם הרגיש בדבר דלהוציא ממון לא שייך חזקת שליח עושה שליחותו דלקולא לא אמרינן חזקת שע"ש ע"ש. ואולי יש לומר דבכה"ג מצרפינן סברת הש"ך דכיון שעכ"פ לאחד ודאי נתחייב וא"כ שייך חזקת שליח עושה שליחותו דאין כאן קולא דמוציאין ממון דלענין זה שוב שייך חזקת שע"ש ודוק כי יש להאריך בכ"ז ולא נפניתי כעת להאריך יותר. והנה בגוף דברי הש"ך לפענ"ד יש לומר דסברתו כיון דבעת שצוה לתת ואם הי' בעת חיותו תובעים הפועלים והחנווני לבעה"ב היה מחויב לתת עכ"פ לאחד שוב הו"ל א"י אם פרעתיך דעכ"פ נתחייב לאחד מהם והו"ל א"י אם פרעתיך וגם כאן בב"ב הו"ל עכ"פ חזקת השבט שנתחייב להם בודאי וז"ב. והנה בענין חזקת שליח עושה שליחותו שהאריך התומים לחלוק דיש חשש שמא עכב בידו וגם דרק לחומרא אמרינן ולא לקולא וכ"כ בשם תשובת מיימוני דלהוציא ממון לא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו נראה לפענ"ד כעת דבר חדש דכיון דפתיך ביה איסורא דבעה"ב עובר בבל תלין וא"כ בכה"ג בודאי אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו ובשלמא בשאר ממון יש לומר דיש לו ספק מלוה ישינה ומשום דאיתא בחזרה אבל בפועל דליתא בחזרה ועובר על ב"ת שוב בודאי חזקת שליח עושה שליחותו שייך בזה וזה דבר חדש.

ובזה יש לי לומר בדברי הירושלמי בקידושין הנ"ל דנחלקו בזה דבאמת בקידושין פתיך איסורא כיון שהם מעידים שנתקדשה צריכה גט ונאסרת על כהן וכמה מכשולות יש בזה א"כ בכה"ג סובר ר"י דכל שהאמינם תורה נאמנים והיינו דאם נימא דהם נוגעין שוב אין שום איסור פתיך בזה דל"צ גט ולא נאסרה בקרובותיו כיון דמכחשת וגם היא א"י אבל מכיון שמה"ת נאמנים במיגו וא"כ עכ"פ צריכה גט מספק ונאסרה בקרובותיו שוב שייך חזקת שע"ש ושפיר נאמנים וז"ב ודוק היטב כי היא דבר חדש ובמהר"ם בתשובות מיימוני מבואר ג"כ דכל דהמני' שייך חזקה שליח עושה שליחותו כמו גבי שליש:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף