שואל ומשיב/ד/ב/רב

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן רב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד.

מה שהבאת קושיא שראית בספר לוית חן על התורה פרשת ויקרא על מ"ש התוס' במנחות דף ט' ד"ה מדכהונה לא בעי שהקשו דא"כ גבי שחיטה דלאו עבודה היא ולא בעי כהונה גם פנים לא לבעי וכתב דמשום קבלה בעי פנים וע"ז הקשה דאם כן מקבל בחוץ דפטור א"כ למה חייב שוחט בחוץ ובקשת ליישב לך. לפענ"ד אין התחלה לקושיא דכיון שהתורה הצריכה בשחיטה פנים יהיה מאיזה טעם שיהי' עכ"פ בעי פנים ממילא חייב שוחט בחוץ ובלא"ה לא ידעתי אטו אנן ניקו ונדרוש טעמי דקראי והרי התורה חייבה בהדיא שוחט בחוץ וע"כ לא הקשו התוס' רק דזה לאו כללא היא דכל דלא בעי כהונה לא בעי פנים דחזינן דזה לא בעי כהונה ובעי פנים וע"ז כתבו דהוא משום קבלה אבל לא להוציא מזה דינים חדשים ולשנות הדין בשביל זה חלילה לנו. וע"ד הפלפול נראה דהנה בהא דאמר שחיטה לאו עבודה היא פירש"י משום דבזר כשרה והתוס' בזבחים דף י"ד וביומא דף מ"ב כתבו משום דשוה בחולין ובקדשים ולא מטעם קדשים אתי והנה קשה לפענ"ד דהא מתעסק בקדשים פסול וכדאמרו בחולין דף י"ג ועיין בתוס' שם ובחולין כשר דשחיטה לא בעי כוונה וא"כ לא שוה בחולין כקדשים וא"כ לא מקרי עבודה וצ"ל ביאור הדבר דעכ"פ ענין השחיטה שוה בשתיהם ומה שצריך כוונה היא משום שהוא קדשים ויעשה אח"כ לשם קדשים אם כן בעי כוונה ומעתה לכך בעי פנים דניהו בענין השחיטה שוה בשתיהם אבל באמת בעי כוונה לשחיטה והיינו משום הקבלה ואילך דצריך לעשותה בפנים ואם כן צריך לכוין לשם קדשים. ומעתה הדבר נכון דבאמת גוף השחיטה היא לשם קדשים שהרי צריך כוונה ורק דמה דכשר בזר הוא דגוף השחיטה צריך גם לחולין ואין בעצמותה ענין תוס' לקדשים אבל פנים בעי משעת הקבלה ואילך והיינו דהא נקרב לשם קרבן וז"ב בכוונת התוספת לדעתי ודוק היטב. שוב מצאתי בסוף ספר תורת גיטין לשארי הגאון מליסא זלה"ה שהביא בסוף הספר בשם אביו הרב ז"ל תירוץ על קושיא הלז וגם דבריו רחוקים כמו שיראה המעיין אבל מה שהקשה שם דהא בעי פנים דהרי סכין מקדש לדם כדאמרו במנחות דף ט"ז ע"ב והרי אין מקדש אלא בעזרה כדאמרו בזבחים דף פ"ז וגם האימורין נפסלין ביוצא לאחר שנשחטו כדאמרו במנחות דף פ"ט וא"כ לכך בעי פנים ולפענ"ד ל"ק דזה דוקא אם בעי פנים הרי הסכין מקדש לדם והאימורין נפסלין ביוצא אבל אם לא הי' בפנים באמת לא היה הסכין מקדש להדם ובאמת היה הקבלה מקדש להדם או שהצואר הי' מקדש לאחר השחיטה ולזה תירצו דבשביל הקבלה צריך שחיטה בפנים ולפ"ז יש לומר דכל שצריך שחיטה בפנים ממילא כל ששחט בחוץ חייב דבאמת צריך שהסכין יקדש הדם והאמורים נפסלין ביוצא ולכך בעי פנים ודוק. ובלא"ה תמה אני ולפענ"ד אין התחלה לקושיא דזה ודאי מה דהקשו בתוס' דלא לבעי פנים היינו דאף אם שחטו שלא בפנים באמת לשם זבח הי' לו להכשיר דהרי מתעסק בקדשים פסול ורק דיכול לשחטו לשם זבח ולא צריך פנים וכמו דבלל בחוץ אף דנתכוין באמת לבללו לשם מנחה אבל אם נימא דנפסל שחיטה בחוץ פשיטא דאין סברא לומר דלא לבעי פנים דהרי כל דנפסל לזבח ממילא אי אפשר לשחטו בחוץ ולפ"ז כל דבעי פנים בשביל הקבלה אבל עכ"פ נפסל אם לא שחטו בפנים א"כ כששוחטו בודאי אינו שוחטו לשם זבח רק לשם חולין ופשיטא דבכה"ג חייבה התורה שחוטי חוץ וז"ב:

והנה לכאורה תמהתי על קושית התוס' דלמה שחיטה בעי פנים ומה קושיא הא הר"א ממיץ בספר יראים סי' ש"צ כ' להקשות דלר"ל דס"ל אינה לשחיטה אלא בסוף איסור שחוטי חוץ היכא משכחת לה הא קודם גמר שחיטה נעשה בעל מום וכתב כיון דדרך הכשר קעביד לא נקרא מום דכל מום קדשים מפסח ועור גמרינן שאין דרך הכשר הלכך כל כמה דיקרב סוף שחיטה לא מקרי מום להדחות מפתח אהל מועד עכ"ל וביאור הדבר דעד סוף שחיטה אם היה שוחטה חוץ למקדש והיה גומרה במקדש היה כשר ע"כ הוה מהכשר שחיטה ואינו נקרא בע"מ ולפ"ז יקשה מה מקשו התוס' דע"כ מוכרח להיות השחיטה מבפנים דאל"כ היה נעשה בע"מ דבסוף השחיטה ודאי נעשה בע"מ ואינה ראוי' להקריבה פתח אהל מועד ושם אזלי התוס' אליבא דר"ל דסבר דאינה לשחיטה עד לבסוף וגם לר"י דס"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ג"כ קשה דכל היכא דגמר לשחיטה מבחוץ כ"ע מודו דאינה מקרי שחיטה והו"ל כמו נתקלקלה בשחיטה וכדאמרו בחולין דף כ"ט ע"ב והיא קושיא לכאורה. אך אחר העיון ל"ק דאם נימא בעי פנים אם כן אינו נעשה בע"מ דזה הוא ענין שחיטה והכשר שחיטה היא ולא נקרא בע"מ וכמ"ש הרא"מ ביראים וז"ב ופשוט וע"ז תירצו דבעי פנים בשביל קבלה. ובזה מיושב היטב קושיא הנ"ל דזה דוקא אם לא הי' בעי פנים אבל כל דגלתה התורה דשחיטה בעי פנים יהיה מאיזה טעם שיהי' שפיר חייב שחיטה בחוץ משום דנעשה בע"מ קודם גמר השחיטה ואינו ראוי לפתח אהל מועד דאף דקי"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כר"י מכל מקום כל דנתקלקלה בשחיטה לא מקרי שחיטה וא"כ ממילא בעי פנים בשביל השחיטה ואם כן חייב בשחוטי חוץ וא"ל דאדרבא כיון שאינו ראוי בפנים שוב הו"ל אינו ראוי לפתח אהל מועד ואינו חייב משום שחוטי חוץ דזה אינו דבהכי חייב רחמנא שחוטי חוץ ובזה מקרי שחוטי חוץ ועיין תוס' ב"ק דף ע"ב ע"א ודוק. וראיתי בספר נדפס מחדש מהגאון מוה' ברוך פרענקיל ז"ל האבד"ק לייפניק בדף כ"ה שהקשה דאמאי חייב בשחט בסימן אחד בחוץ כדאמרו בחולין דף כ"ט הא התוס' בב"ק הקשו בדף ע"ו דכל שחוטי חוץ היאך משכחת לה לר"ל דס"ל דקדשי מזבח לא בעי העמדה והערכה אם כן יכול לפדותו וכתבו דאינו נקרא מום כל שהוא לאחר מיתה ולפ"ז בשחט סימן אחד דאינו לאחר מיתה ונעשה מום כמ"ש הר"א ממיץ ואם כן יכול לפדותו וכאן לא שייך דהכשר שחיטה בכך דזה אינו דלאחר ששחט סימן אחד א"א שתכשר כלל להקריבו במזבח ע"ש. והנה קושיתו היא לשיטת התוס' דגם בבהמה חייב בשחט בסימן אחד בחוץ דלפירוש רש"י דקאי על עוף אין מקום לקושיא זו דבעוף ל"מ פדיון כדאמרו במנחות דף ק"א והכי קי"ל ולפענ"ד נראה דגם לשיטת התוס' ל"ק דבאמת כיון דראוי לפדותו כמ"ש התוס' שוב מקרי הכשר שחיטה דיכול לפדותו עדיין ולהקדישו אח"כ ולגמור השחיטה בפנים למ"ד אינה לשחיטה רק בסוף וז"ב. ולכאורה רציתי ליישב בזה קושית רש"י ותוס' בסוגיא דרבוצה דפריך הש"ס וכי שחיט סימן אחד אשחוטי חוץ לא לחייב דמחתך בעפר בעלמא והקשו רש"י ותוס' דהא כבר שחט סימן אחד וחייב על שחוטי חוץ. ולפמ"ש אתי שפיר דכאן דשחט לע"ז והו"ל כמחתך בעפר ול"מ שחיטה אח"כ ושוב יכול לפדותו דכבר נעשה בע"מ וכנ"ל ואף דשם בחטאת עוף קיימינן למסקנא אך בחטאת העוף בלא"ה אתי שפיר דכלהו בהדי הדדי קאתיין. אך לפ"ז יקשה הא דמקשה א"ה מאי אריא חטאת לתני זבח והא בזבח דבהמה לא שייך שחוטי חוץ דיכול לפדותו כקושית הגאון הנ"ל ולא שייך לומר דכיון דיכול לפדותו שוב לא נעשה בע"מ דזה אינו דהא באמת הוה מחתך בעפר בעלמא משא"כ בחטאת העוף דלא שייך בע"מ דתמות וזכרות לא נהגו בעוף וגם פדיון לא שייך ואף אם נימא דס"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ולא נעשה בע"מ אך זה אינו דכאן כל דהגמר הוה לע"ז נתקלקלה בשחיטה ובכה"ג ודאי נעשה בע"מ והיא קושיא נפלאה. אך י"ל דכיון דמוקי באומר בגמר זביחה הוא עובדה א"כ עד כלות השחיטה היא בהמה כשרה ולא נתקלקלה בשחיטה והוה דרך הכשרה ובאמת יכול לחזור בו בעוד שלא גמרה ולא נעשה בע"מ וחייב משום שחוטי חוץ ובזה יש ליישב לשון א"ה שנתקשו בו רש"י ותוס' שם ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דאין אדם אוסר דבר שא"ש רק במעשה רבה א"כ עכ"פ ודאי נתקלקלה בשחיטה מקרי דבאמת הוא עובד ע"ז ובגמר שחיטה נעשה בע"מ וקלקול בשחיטה מקרי משא"כ אם נאמר בגמר זביחה עובדה א"כ טרם כלות השחיטה שחיטה כשרה הוה וז"ב ודוק היטב כי יש להאריך שם בסוגיא:

והנה מן האמור בכאן הי' נראה לפענ"ד דבר חדש בהא דאמרו בכריתות דף ח"י השוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב וחכמים פוטרין והקשו בתוס' דאמאי פטרו חכמים הא חכמים ור"מ ס"ל דירעה עד שיסתאב ואם כן הוה הקדש וכתבו דלא היינו אותן חכמים ע"ש. אמנם לפמ"ש באמת כבר כתבתי דשוחט בחוץ מהראוי לפטור דהא עיקר השחיטה בשביל קבלה בעי פנים והרי מקבל בחוץ פטור וכמ"ש בלוית חן. אך באמת לכל התירוצים שכתבתי אין מקום לקושיא זו דעכ"פ כיון דבעי פנים בשחיטה יהיה מאיזה טעם שיהי' עכ"פ בעי פנים ולכך כל ששחטו בחוץ חייב ולפ"ז זהו בכל הקרבנות אבל באשם תלוי דאם יתוודע אף לאחר השחיטה שלא חטא השחיטה פסולה ואם כן היאך אפשר לחייב על השחיטה דהא כל עיקרו של שחיטה הוא משום הקבלה ואל"ה לא בעי פנים כמ"ש התוס' בהדיא וכיון דכאן יש ספק שמא לא תגיע לידי קבלה ויהיה אסור לקבלה ואם כן שוב אינו מהראוי לחייב על השחיטה בחוץ וז"ב בסברא. ואם חומה היא הבא נבא לבאר דברי הראב"ד פח"י מקרבנות הלכה י' שכתב על דברת הרמב"ם דאשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק שהקריבן בחוץ פטור שהרי לא נקבע האיסור והראב"ד תמה דהרי בתוספתא מפרש דחייב בהקריבה בחוץ והדברים תמוהים בזה כמ"ש הכ"מ שש"ס ערוך הוא בכריתות דהשוחט בחוץ אשם תלוי דפטור שלא נקבע האיסור ועיין בשו"ת זקני הגאון הח"ץ ז"ל סי' קס"ג שהפליא בכוונת הראב"ד וכאיש גבורתו שכוון האמת וגם אני בתשובה אחת דרכתי בעקבותיו ולפמ"ש כעת אתי שפיר דלפמ"ש זהו לענין השחיטה דלא בעי פנים רק בשביל קבלה אבל בהקרבה של הדם והאימורים א"כ למה לא יתחייב משום שהקריב בחוץ וז"ב כשמש. אמנם בגוף דברי הרמב"ם הנה השגת הראב"ד גדולה וחזקה כמ"ש זקני הגאון ז"ל דשאני בין זריקה והקטרה לשחיטה כמו שהאריך שם ובאמת שכל המעיין ישר הולך יראה כי דבריו נעמו אבל אני תמה על עצמי דדברי הרמב"ם נכונים שהרי באותה הלכה סיים וכל קרבן שפטור על שחיטתו בחוץ כך פטור על העלאתו ואם כן כיון שעל השחיטה מבואר בכריתות דפטור ובזה מודה אא"ז הח"צ דפטור וא"כ גם על הזריקה והקטרה פטור דהא לא נתחייב על השחיטה וא"כ יפה כתב רבינו כיון דעל השחיטה מבואר בכריתות דפטור ושוב פטור על ההעלאה ויפה תמה הכ"מ דהוא ש"ס ערוך והיינו דכיון דמבואר בש"ס דפטור על השחיטה ממילא פטור על העלאה והראב"ד אולי סובר דגם על השחיטה חייב וכמ"ש הח"צ שם דיש לומר דס"ל כמ"ש התוס' דלאו היינו אותן חכמים דאמרו דירעה עד שיסתאב וא"כ עכ"פ הרמב"ם דס"ל דעל השחיטה פטור גם על העלאה פטור ובא וראה כמה יקרו דברי רבינו שבאותה הלכה העתיק הדין דכל דפטור על השחיטה פטור על העלאה ואין לו מקום לשם דהי' לו להביא אחר גמרו דיני שחוטי חוץ כלם ולפמ"ש בא לבאר דברים שלא יקשה קושית הראב"ד ומאוד נפלאתי על זקני הגאון שלא הרגיש בזה שכתב רבינו באותה הלכה הן אמת דאינו מבואר הדבר בפירוש רק דלמדו ממ"ש רש"י במשנה דהמולק את העוף וכמ"ש הכ"מ וכוונתו לרש"י דף קי"א ע"ב במשנה ד"ה שחט בחוץ ודוק היטב. ודרך אגב ארשום מה שחידשתי בט"ו שבט תרכ"ו ד' יתרו בהא דאמרו שחיטה לאו עבודה היא ועיין תוס' יומא דף מ"ב ובזבחים דף י"ד כל הפירושים בזה ולפענ"ד נראה עפ"י מה שמצאתי ברמב"ן על התורה פ' יתרו בפסוק לא תבנה אתהן גזית האריך שם שברזל היה אסור להיות במקדש ובבית עולמים וכתב שבבית עולמים לא נעשה שום ברזל זולת הסכינים כי השחיטה אינה עבודה יעו"ש ואני אומר הרי זה בא ללמד ונמצא למד דמה"ט אמרו השחיטה לאו עבודה דהרי סכין עשוי מברזל ואם הי' עבודה לא יכשר בה ברזל וזה דבר חדש איברא דאין ראיה דהרי מותר לשחוט בצור ובזכוכית ובקרומות של קנה וא"כ שוב לא יהי' ברזל ואפ"ה יכול לשחוט בו. מיהו לפמ"ש הב"ח ביו"ד סימן וא"ו דמתכת הוא המובחר ולכתחלה אין שוחטין רק במתכת אם כן יש ראיה דשחיטה לאו עבודה דבקדשים ודאי מצוה מן המובחר במתכת והתב"ש דחה דבריו ולפמ"ש יש ראיה לדברי הב"ח ומתכת בודאי ברזל הוא דנחשת וכדומה בודאי אינו ראוי לשחיטה כמו ברזל כנלפענ"ד דבר חדש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף