שואל ומשיב/ד/ב/רא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן רא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לצורבא מרבנן מדקדק במצות מאד.

אחר שכתבתי כ"ז נזכרתי שיש ספר ביאור מרדכי מהגאון מוהר"מ בנעט זצ"ל על המרדכי בע"פ ועיינתי שם וראיתי באות ע"ט שם הביא דברי הש"ג הנ"ל ותמה עליהם ג"כ דאיך אפשר שאסור לקדש קודם הלילה והביא ש"ס דברכות דף כ"ז דמתפלל של שבת בע"ש ונדחק בכוונת הש"ג ע"ש. ולפענ"ד דברי הש"ג תמוהים מאד ומהרי"ף אין ראיה וכמ"ש והגאון לא הרגיש כלל לא דבר ולא חצי דבר זולת במה שרמזתי לעיל מתוס' עירובין דף למ"ד ע"ב ד"ה ולפרוש ע"ש ואין הזמן גורם לעיין בדבריו. שוב מצאתי שאהבה נפשי בדברי ש"ב הגאון המצל"ח שהרגיש ג"כ בדברי הרי"ף דמשמע דאסור לקדש קודם הלילה וע"ז תמה דלמה לא יהיה רשאי לקדש והביא דברי הש"ע סי' ער"ז ולא הרגיש כלל בדברי הש"ע סי' ער"א וכתב לחלק כיון שישבו כבר בסעודה לכך אסור והיא כעין מ"ש למעלה ועד בשחק נאמן שכבר זכיתי בה תחלה טרם רואי בדבריו ושמחתי מאד שזכיתי לכוין בהעברה בעלמא לדברי הצל"ח והוספתי דברים רבים. והנה הרמב"ם פ"ד דברכות כתב דאם אמרו בואו ונקדש וחזרו ושתו אעפ"י שאינם רשאים צריכין לחזור ולברך אבל אם אמרו בואו ונבדיל מותרין לשתות והראב"ד כתב דשבת קובעת אעפ"י שלא אמרו בואו ונקדש ובהבדלה כל שאמרו בואו ונבדיל אסורין לשתות ועיין כ"מ מ"ש בזה ובט"ז סימן ער"א ס"ק ה' כתב לפרש פלוגתתם. ולפענ"ד נראה דסברת הראב"ד היא דבשלמא לענין עיולי שבתא דתלוי בשבת עצמו שמשנכנס אף אם לא יקדשוהו הוא מוקדש וקאי א"כ לכך ל"צ לומר בואו ונקדש משא"כ בהבדלה דאם לא הי' מבדיל הי' עדן חל עליו קדושת שבת ולכך באמר בואו ונבדיל הוא דאסורין לחזור ולשתות משא"כ בלא אמר דאז ממילא קדושת שבת עליו ועיין בלבוש סי' רס"ג הובא בט"ז שם בסוף הסימן בתשובה שם אבל הרמב"ם ס"ל דניהו דהשבת קדוש וקיימא היינו לענין עשיית מלאכה וכדומה אבל במה דצריך לקדש השבת על היין או בתפלה וכדומה זהו לא מועיל עד דאמר ובהבדלה ל"מ אף אמירה ודוק. ובאמת מה דאמרו דזכרהו על היין בכניסתו ולרש"י אף על היין הוא מן התורה ולהתוס' וכל הפוסקים רק גוף הזכירה מן התורה. לכאורה צריך ביאור למה צריך לקדושי כלל הא הוא מקודש ועומד. ולפענ"ד נראה דהדבר דומה לבכור דקדוש מרחם ואפ"ה בעי לקדשו ואף דנחלקו בזה בערכין דף כ"ט ועיין בטוש"ע יו"ד סימן ש"ו מכל מקום שבת דקדושתו חמורה מאד וחביבה הזהירה התורה דלא די במה שמקודשת ועומדת רק שצריך לקדש בפה.

ובזה פירשתי מה שכתב הטור סי' רס"ז שאין לומר בשבת שומר עמו ישראל שהשבת הוא השומר והקשו האחרונים דא"כ אמאי אומרים ושמור צאתינו ובואינו לחיים ולשלום ועיין בט"ז שם. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא כל המקומות שווים וא"כ אולי עדן חול וצריך שמירה ולכך אנו מבקשים ושמור צאתינו ובואינו שהשכינה לא זזה מישראל אף בשבת של חול וא"כ הקב"ה צריך שישמור אותנו אבל שומר עמו ישראל שקאי על כללות ישראל ובכלל יש שהוא באמת שבת להם וע"כ אין לומר שומר עמו ישראל ודוק. ועכ"פ נתבאר שצריך לקדש את השבת ודוק. והנה הע"ש כתב ס"ק יו"ד דבאמירה צריך לברך על כוס של קידוש והמג"א תמה עליו דא"כ למה כתב הרמב"ם דצריכין לברך בשתיה הול"ל דאף בקידוש צריך לברך וגם למה לא תירץ הכ"מ דזה הבדל שבין אמירה ללא אמר ע"ש. ולפענ"ד נראה דבאמת כל שאמר הב ונקדש וקדשו תיכף זה לא מסתבר כלל דיצטרך לברך וכמ"ש המ"א דלא הסיחו דעתם שהרי אמרו הב ונקדש וקדשו והע"ש מיירי שאמרו הב ונקדש ולא קדשו ועברו ושתו בלא קידוש וברכו בפה"ג דאז גם שקדשו אח"כ מכל מקום צריך לברך שהרי כבר הסיחו דעתם במה שאמרו הב ונקדש ולא קדשו וברכו בפה"ג שנית דאין לך היסח הדעת גדול מזה וז"ב כשמש לפע"ד:

והנה על דברת התה"ד הנ"ל סי' א' שנהגו בקרעמז להתפלל ולאכול בע"ש בעוד היום גדול אני תמה דהרי מבואר באו"ח סימן רס"ט שבליל שבת עכ"פ גמר אכילה צריך שיהיה בלילה ועיין ט"ז סי' תע"ב ס"ק א' ומ"ש הט"ז סי' רצ"א ס"ק ו' כיון דתוספת שבת דאורייתא מותר לגמור קודם לילה צ"ע דסותר דברי המהר"ל פראג שהביא בסימן תע"ב ס"ק א' הנ"ל דאף דמוסיפין מחול על הקדש מכל מקום צריך שיהיה הגמר בלילה ועיין תוס' פסחים דף צ"ט ע"ב ד"ה עד שתחשך ודוק היטב. שוב ראיתי במג"א סי' רס"ז ס"ק א' שהרגיש בכ"ז ונהניתי מאד ולפענ"ד טעמן של הגדולים שהנהיגו כן בקרעמז בשבת הוא כדי שיהיו נזהרים מלעשות מלאכה בתוספת שבת שע"י שקדשו מבעוד יום ואכלו עכ"פ היו נזהרין בתוספת שבת מיהו צ"ע דבברכות דף ב' אמרו מאימתי קורין שמע בערבין משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בע"ש ע"ש משמע דעכ"פ לא קודם הלילה הרבה ועיין ברש"י בדף ג' בד"ה קשיא דלפי המסקנא שיעור בני אדם אוכלין בע"ש הוא מאוחר משל כהן ועיין מג"א סי' ער"א סק"א ודברי הר"ן פרק ע"פ בהא דאמר פוק חזי אי נגה יומא שהבאתי לעיל הלא מראש צ"ע דכתב דבני אדם מסובין משמע דהוא קודם צאת הככבים כדמוכח בריש ברכות וצ"ע דלפי המסקנא הוא שיעור מאוחר כמ"ש רש"י ועכ"פ על התה"ד קשה וצ"ל דבאמת מצד הדין הוא מאוחר הרבה רק שירדה תשות לעולם וע"כ התירו הגדולים כמ"ש בתה"ד שם ועכ"פ מצד הדין אינו נכון שיגמור קודם הלילה וע"כ במה שנהגו בק"ק ווירמיזא כשחל ר"ח סיון בערב שבת שאוכלין קודם הלילה הרבה והשבות יעקב צווח על מנהגם והפ"י בליקוטים על ברכות החזיק על ידם יש לראות שיאכלו עכ"פ בלילה ג"כ ודוק היטב ועיין בתוס' ריש ברכות ובמרדכי משמע דמשעה שבני אדם אוכלין פתם בע"ש הוא קודם הלילה משעה שקידש היום דלא כמ"ש רש"י בזה וצ"ע.

והנה בהך דאמרו דשבת קובע למעשר וקובע לקידוש יש להסתפק אם יו"ט ג"כ קובע למעשר ולקידוש והנה לענין מעשר ראיתי בצל"ח בביצה דף ל"ה גבי הא דאמרי מאי אריא שבת אפילו חול נמי שעמד על מדוכה זו אי יו"ט קובע. והנה מ"ש הוא בטעם הדבר דבשבת כתיב עונג וביו"ט לא כתיב עונג רק שמחה כתבתי בגליון הצל"ח שם דבהרמב"ם פ"י מיו"ט ובטוש"ע או"ח סי' תקכ"ט מבואר דגם ביו"ט חייב לענגו ולכבדו ועיין תוס' יבמות דף צ"ג ד"ה אלא ובגיטין דף ל"א ד"ה המניח ועיין מלמ"ל פ"ג מתרומות הט"ז ודוק ובגליון הארכתי יותר. והנה בשעה"מ פ"ה ממעשר הכ"ב מצאתי שהביא כמ"ש הצל"ח בשם המאירי יעו"ש אבל הוא הסכים שאף יום טוב קובע למעשר ובימי נעורי הארכתי בזה. וכעת נראה דבר חדש דזה יהיה תלוי אי חייב לאכול ביו"ט או לא דלר"א דס"ל דהוא רשות פשיטא דיו"ט אינו קובע אבל לר"י וכן קי"ל דבעי חציו לכם אם כן יו"ט גם כן קובע ולפ"ז בשבת דאמרו בפסחים דף ס"ח דהכל מודים דבעי נמי לכם מ"ט דכתיב וקראת לשבת עונג ולכך בשבת ודאי קובע. ובזה נדחה קושית הצל"ח דלמה נקט ר"א שבת דיש לדחות דמשום שבת הוא דנקבע ולא בי"ט ולא נקט יו"ט ולפמ"ש אתי שפיר דלר"א דס"ל דיו"ט רשות אין לטעות כלל ורק לדידן שוה יו"ט לשבת. ובזה ניחא קושית הצל"ח שם מה שהביא רבי המשנה במס' ביצה דהא דוקא בשבת הדין כן ולפמ"ש אתי שפיר דלדידן אף בי"ט קובע ומיושב קושית הצל"ח ויש ליישב דגם המאירי קאי דוקא אליבא דר"א אבל לדידן גם יו"ט קובע ובזה נראה לפענ"ד דבסוכה דס"ל לר"א דמחויב לאכול י"ד סעודות ואף למה שחזר בו ר"א לפירוש התוס' היינו שחזר בו מה שצריך סוכה אבל י"ד סעודות בעי והיינו דמקרא נפיק דצריך לאכול וע"כ לא משום יו"ט דהא ר"א ס"ל דאכילה ביו"ט רשות וע"כ דהכתוב קבעו חובה שיהיה כמו איש בביתו ודרך בני אדם לאכול אף שבחול בודאי אינו רק רשות לכ"ע אפ"ה כיון שדרך בני אדם לאכול בעי שיעשה כן בסוכה א"ו כמ"ש התוס' בשם הירושלמי משום תשבו ולא משום מצות יו"ט ועיין שו"ת שאגת ארי' סי' ק"ב ולפ"ז בודאי קובע ובזה אני אומר מה דהביאו בשעה"מ הלכות סוכה ובטעם המלך שם דברי התניא ושבולי לקט סי' קי"א שדעתם דהא דאמרו אוכלין אכילת ארעי הוא דוקא בחוה"מ ולא בשבת ויו"ט זה אפילו לר"א דהא בעי לאכול בסוכה י"ד סעודות וכמ"ש. ובזה נראה לפענ"ד מה דפריך הש"ס בסוכה כ"ז על הא דאר"א מי שלא אכל ביו"ט הראשון ישלים באחרון והא י"ד סעודות חייב לאכול בסוכה ומשני חזר בו ר"א ופירש"י דס"ל דאם רוצה להתענות מתענה רק דבליל יו"ט האחרון מחויב להשלים ותמהו המהרש"ל והמהרש"א דאכתי קשה דאיך ישלים בסוכה והא לרש"י עיקר הקושיא היה דא"א לאכול בסוכה.

ובזה מיושב היטב מה שאמר ר"א י"ד סעודות והקשה המ"א דהא ביו"ט חייב ג"ס והא"ר הקשה דהא ע"כ יש שבת בנתים ושבת ודאי חייב בג"ס ולפמ"ש אתי שפיר דלר"א דאינו חייב מצד יו"ט דהא יו"ט רשות רק מצד מצות סוכה וא"כ עכ"פ לא הוה רק כדרך שדר עם ב"ב בחול וליכא רק ב' סעודות ואף בשבת דבעי לכם משום עונג די ג"כ בב' סעודות ולא שלשה וז"ב ודו"ק ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' צ"ו ראיתי שבנה בנינים ודעתו דלר"א דס"ל דאכילה ביו"ט רשות גם בסוכה אינו קובע ולפענ"ד דבסוכה ר"א מודה דהרי ר"א אמר בעצמו די"ד סעודות חייב לאכול בסוכה ודוק היטב. ודרך אגב אזכור מה דהקשה אותי תלמידי המופלג מוה' גרשון קארציר נ"י ביום ג' סליחות תרי"ז במה שהקשו התוס' פסחים דף ק"ב ד"ה מניחו דלשון הנכנס לביתו לא משמע כן וע"ז הקשה דטפי היה להם להקשות דהרי ר' יהודה ס"ל בדף ק"ג שם דמברך על המזון בתחלה ופירש"י משום דאין מעבירין על המצות וא"כ כל שאכל מבע"י שוב שייך לברך על המזון דהוא שעת החיוב על אכילתו וא"כ שוב שייך חביבה מצוה בשעתה כדאמרו בדף ק"ה ע"ב שם ולק"מ דע"כ לא מקרי חביבה מצוה בשעתה רק הבדלה שהזמן מיוחד דוקא במ"ש משא"כ בהמ"ז דבכל עת שיאכל הוה שעתי' ולא שייך חביבה מצוה בשעתה כלל ודוק כי זה ברור ופשוט. והנה חביבא מצוה בשעתה דוחה גם ענין מעבירין על המצות וכמ"ש בתשובה אחרת ואכ"מ גם מה שהקשה דלהס"ד דלא ידענו לחלק בין אפוקי לעיולי אמאי לא הקשה דר"י אדר"י דר"י ס"ל דמקדש על הראשון ואח"כ מברך על השני ולק"מ דשם מיירי באמצע סעודתו כמ"ש רשב"ם רק דאסור לאכול עד שיקדש אבל כאן מיירי בגמר סעודה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף