שואל ומשיב/ד/ב/ר

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן ר   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד.

אשר אמרת כי ראית בש"ס הנדפס מחדש בוויען ונדפסו הגהות מחכם אחד ואתה לא הודעתני בשם והקשה דלפמ"ש התוס' בחגיגה דף י"א ד"ה בגזבר דאף למ"ד שליחות יד א"צ חסרון הכא שאני דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא הוא וע"ז הקשה דא"כ אמאי בנתנה לחבירו מעל דהא כבר כתבו התוס' בבכורות דף י"ד דלכך לא שייך משיכה בהקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דמלכא הוא וא"כ לא מקרי מוציא מרשות לרשות וא"כ למה מעל בנותנו לחברו ושאלת לחוות דעי בזה. הנה קושיתו ל"ק לכל השיטות דלשיטת התוס' בקידושין דף נ"ה דמחלקו בין סבור שהוא שלו ובין ידע שהוא של אחרים ומתכוין לגזלו וגם כשנתנו לחבירו הו"ל כשולח יד וא"כ לק"מ דפשיטא דכל שנתכוין לגזלו ל"מ מה דהוה של הקדש וכל היכא דאיתא ברשותא דמרה איתא והרי בהדיוט כל דגזלה שוב לאו דמרא נינהו להקדישו ולמכרו דהרי הוציאו מרשותו ונתחייב באחריות וה"ה בהקדש וא"כ גם בשואל שלא מדעת דנעשה גזלן בזה לא שייך דהוה ברשות הקדש דכל דהוציאו לרשותו ונעשה גזלן עליו פשיטא דלא מקרי בי גזא דמלכא וע"כ לא נחלקו ר"י ור"ל בחולין דף קל"ט רק במרדה ויצאה מבית ורשות של זה אבל לא נכנסה לרשות אחר אבל כל שנכנס לרשות הגזלן א"כ לא מקרי עוד בי גזא דמלכא. ובזה מובן היטב החילוק שבין קדשי בדק הבית לקדושת הגוף דיש מועל אחר מועל משום דבאמת בקדושת הגוף כ"ע מודו דאיתא בי גזא דמלכא וכמבואר בחולין דף קל"ט וא"כ ניהו דגזלו ונתכוין להוציאו מרשות ההקדש מ"מ קדושת הגוף אלים כח הקדושה להיות מועל אחר מועל אף שנתנה לחבירו ומכ"ש לשיטת הריטב"א בקידושין שם דמחלק בין נתכוין לגזלו ללא נתכוין לגזלו וא"כ כל שלא נתכוין לגזול לא יצא מרשותו של ההקדש אבל בנתכוין לגזול שוב יצא מרשות גבוה ועיין מלמ"ל פ"ו ה"ד שהאריך הרחיב הדיבור בזה והאריך דגם מה שמחלקו התוס' במנחות דף ק"א לבין גזבר לשאר אדם הוא משום דהגזבר סבור שהוא שלו ואינו מתכוין לגזלו וגם לפמ"ש בב"מ הכוונה של התוס' דהגזבר אף שמוציאו מרשות שהי' כיון שגם עכשיו הוא ברשות ההקדש דהגזבר הוא רשות ההקדש לכך לא מעל. ולפ"ז לכל הדברות והחילוקים לא קשה כלל דלכך בנתנה לחברו דמתכוין לגזלו וא"כ שפיר מעל דלא שייך כל היכא דאיתא ברשותא דמלכא הוא דהרי נתכוין לגזלה ולתנה ליד אחר וז"ב מאד ופשוט. והרווחנו בזה להבין דברת התוס' בב"מ לענין משאיל קורדם מחבירו דהאריך בזה המהרש"א והמלמ"ל שם אם מעל לפי כלה או רק לפי טובת הנאה ולפמ"ש יש לומר דזה תלוי אם יוכל להקדיש מטלטלין השאולין דלפי מה שנראה מדברי התוס' בב"ב דף ק"ז ובכמה מקומות דיוכל להקדיש מטלטלין השאולין א"כ ממילא לא יצא מרשותו של ההקדש ולפמ"ש הרש"ל בב"ק פ"ה סי' ל"ד דא"י להקדיש מטלטלין השאולין א"כ כבר יצאו מרשות ההקדש ולאו דמרא נינהו. ובזה יש לומר דנחלקו התוס' בזה ויש להאריך בזה ולברר וללבן כל דברי התוס' שהאריך המלמ"ל שם והמשכיל ימצא ואין להאריך בזה. ועכ"פ לפענ"ד הדבר בעצמותו מבואר היטב בטוב טעם כל השיטות של התוס' והריטב"א בענין הלז וגם דברי הרמב"ם פ"ו ממעילה שחילק בין קדושת הגוף לקדושת בדק הבית דכל שנתנה לחברו אין מועל אחר מועל. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כבר נחלקו רב ושמואל ור"י ור"ל בחולין דף קל"ט אם בקדושת בה"ב שייך כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולפ"ז אף דכפי הנראה מדברי רבינו בפי"ג משחיטה הי"ד דפסק כשמואל ור"י דאף בבדק הבית כל היכא דאיתא בי גזא דמלכא מקרי היינו כ"ז שלא נכנס לרשות הגזלן אבל כל דנתנה לחבירו א"כ שפיר נפיק לחולין דמוציאו מרשות לרשות ובכה"ג כ"ע מודו דבקדושת בדק הבית נפיק מרשות הקדש ודוקא קדושת הגוף דאין לו פדיון הוא דיש מועל אחד מועל וז"ב מאד והוא ענין נבחר ת"ל. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דאמרו בפסחים דף כ"ז ע"ב והלא מעל המסיק וכל דמעל המסיק נפיק להו לחולין ותמהו האחרונים דלשיטת התוס' כל דלא נתכוין לגזלו ולהוציא מרשות ההקדש לא נפיק לחולין וא"כ מה קושיא לוקי בלא נתכוין לגזול. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דיש מועל אחר מועל כל שלא נתכוין לגזול הוא משום דכל היכא דאיתא בי גזא דמלכא איתא ולפ"ז שם דמסיק בעצי הקדש ונשרפו העצים וא"כ היכא שייך לומר דהוה ברשות ההקדש ושפיר פריך דנפיק להו לחולין וז"ב. ובזה מיושב קושית מהרש"א מהא דפריך הש"ס מאפר הקדש ומשני כגון שנפלה דליקה מאיליה דליכא אינש דנמעל בו והקשה דאכתי קשה דמה שייך לשון לעולם והא אם ימעול איש באפר שוב יצא לחולין ולפמ"ש א"ש דעל האפר שייך שוב דיש מועל אחר מועל כל שלא נתכוין לגזלו והו"ל אפר הקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דמלכא איתא וז"ב מאד. ודע שראיתי בר"ן בנדרים דף ל"ה ד"ה וחכמים שנסתפק אי בקונמות משתרי לבתר דמעל כהקדש שיצא מידי מעילה ונעשה חולין לאחר שמעל וצ"ע דלכל השיטות בקדושת הגוף יש מועל אחר מועל והרי קונמות הוה קדושת הגוף ויש מועל אחר מועל וצע"ג ועיין כתובות דף נ"ט שאני קונמות דכקדושת הגוף נינהו וגם מ"ש הר"ן בד"ה למעול מקבל דבמוציא מרשות הקדש אפשר דאפילו בטעות מעל לא זכיתי להבין דכל מעילה הוא בשוגג וגם בטעות שלא ידע שהוא של הקדש ובמה נסתפק הר"ן וצ"ע. ומן האמור יש לדון על דברת הרז"ה בע"ז דף נ"ב גבי ובאו בה פריצים וחללוה שדעת הרז"ה דקאי על פריצי ישראל ודוקא בדבר שאינו קדושת הגוף אבל בכ"ש לא שייך מעילה דאף שמעלו לא נפיק לחולין ויש מועל אחר מועל והרמב"ן במלחמות דחה דבריו ובתשובה הארכתי בזה מאד ותמהתי תימה גדולה על הרז"ה מש"ס ערוך בנדרים דף ס"ב ע"ב גבי הא דלמדו ק"ו מבלשצר ולית נגר ובר נגר דיפרקיני' ולפי האמור כאן בלא"ה יש לדחות דבריו דכל הטעם דקדושת הגוף אינו יוצא לחולין משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולפ"ז שם דלגבוה ודאי נאסר ואם כן שוב לא הוה ברשותא דרחמנא ואם כן ממילא יצא לחולין וז"ב. ובזה י"ל דברי רש"י בע"ז דף נ"ד שכתב דכיון דלגבוה אסור ולהדיוט יכול לפדות ותמה השעה"מ בשם גדול אחד וגם המחנה אפרים האריך בזה בהגהותיו על הר"ן דאיך מועיל פדיון בכ"ש ולפמ"ש יש לומר דכל שאינו ראוי לגבוה שוב לא הוה קדושתו אלים כ"כ להיות מקרי רשות גבוה עליו ומועיל פדיון ובתשובה הנ"ל הארכתי בזה בכמה אופנים ודוק היטב בכל מ"ש כי הוא ענין נכבד ת"ל. ובמ"ש הנה מקום אתי ליישב קושית הפ"י בב"מ דף מ"ג בהא דפריך לר"ה מאי אריא הוציא כי לא הוציא נמי והקשה הפ"י הא מעילה לא תלוי בחיוב אונסין כ"א בחזרה אם יכול לחזור בו המלוה או המשאיל אינו מועיל כדאמרו בב"מ דף צ"ט גבי המשאיל קרדום אף דבאונסין ודאי נתחייב מכל מקום כיון דיכול לחזור אינו מועיל וה"ה בזה וכבר הקשו כן בתוס' ב"מ דף כ"ט ע"ש בפ"י שהאריך. ולפמ"ש יש לומר דשאני שואל דכל זמן שיוכל לחזור בו לא נפיק מרשותיה דהרי בשאלה קי"ל דיכול המשאיל להקדישו כמ"ש התוס' בב"ב דף פ"ה ואף להיש"ש דחולק בפ"ד דב"ק ועיין קצה"ח סימן רי"א מכל מקום כ"ז שיכול לחזור בו פשיטא דעדיין בי גזא דרחמנא מתקריא ולא מעל משא"כ כאן דלר"ה נעשה מלוה כמ"ש רש"י בהדיא ומלוה מקרי אינו ברשותו כמבואר סי' רי"א שם דא"י למכור דהו"ל דבר שא"ב ואם כן כיון דכבר יצא מרשותו שפיר פריך דאף בלא הוציא יהיה מועל דכבר יצא מרשות ההקדש ובזה יש לומר הא דפריך לר"ה ולא פריך לר"נ אף דגם לר"נ יכול להחליפם ולתת מעות אחרות כמ"ש הש"ך והט"ז סי' ע"ג ועיין אא"ז הח"ץ ז"ל שם שתמה עליהם בזה ובחידושי הארכתי ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דיכול להחליפם אבל כל כמה דלא החליפם לא מעל דהרי אכתי ברשות דההקדש הוא דבפקדון ודאי דברשותו מקרי כמבואר שם בסי' רי"א וכל היכא דאיתא בי גזא של הקדש הוא וז"ב ודוק. ובלא"ה יש לומר דשם כל כמה דלא בקע ויכול לחזור בו לא מקרי התחלת מלאכה דהרי שאל אותו למלאכת הקבוע מה שהקורדם עומד לכך אבל כאן היאך אפשר לומר דלא מקרי התחלת מלאכה עד שיוציאם דאטו דוקא להוצאה זו מיוחדת ואם היה קרה לו ענין אחר היה מקרי התחלת המלוה שם ואם כן שפיר פריך דאף בלא הוציאם נמי כיון דעומד להוצאה אין לך לתלות התחלת ענין בזה שהוציאם דהא הי' יכול להוציאם בע"א ולכך כל שנתן לו מותרים נעשה הלואה וז"ב כשמש ובחידושי אמרתי עפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ט בשם הג"ת שצווח ככרוכיא דהיאך אפשר שזה נשתעבדו נכסיו וזה אינו מחוייב להלוות לו ויוכל לחזור וכתב הש"ך דהשואל קורדם יוכיח שכבר נשתעבדו נכסיו ובאמת דבריו אינם רק לשיטת הסוברים דמשעת משיכה נשתעבדו הנכסים אבל אני אומר דאף לשיטה זו עכ"פ זה דוקא בשואל או מלוה שהטובה היא עיקרית להשואל או להלוה שפיר יש לומר דהמלוה והמשאיל יוכלו לחזור אף שישתעבדו הנכסים מהראוי שישתעבדו הנכסים בשביל שלוה והשאיל אבל כאן במפקיד דבאמת זה נעשה שומר שלו ניהו דמגיע לו ג"כ טובה ועי"ז נעשה לוה אבל עכ"פ גם טובת המפקיד הוא ואם כן איך אפשר שזה ישתעבד באחריות תיכף בשעת שאולה וזה יוכל לחזור בו ובזה כ"ע מודים דלא יוכלו לחזור וז"ב כשמש. וגם בזה יש ליישב דברי הש"ך והט"ז דלכך מקשה לר"ה דוקא ולא לר"נ ואכ"מ להאריך ודוק. ובזה יש ליישב כוונת התוס' ישנים בכריתות דף י"ג דהקשו היאך חייב בנותר אשם והלא חמץ הקדש במועד לא מעל והא הוה הקדש דמים ולא נחית קדושת הגוף וכל שלא נהנה שו"פ לא מעל והדבר סתום מ"ש מקדושת הגוף ולפמ"ש אתי שפיר דקדושת הגוף אף שאין בו שווי מכל מקום לא נפקע קדושתו מה שאין כן בקדושת דמים דכל שאינו שו"פ ואסיר בהנאה נפקע הקדושה דהא אין בו קדושה בעצם וכדמחלק בחולין דף קל"ט:

ולפ"ז מיושב היטב הקושיא של הח"ץ דזה דוקא אם חייב באונסין אבל אם אינו רק ש"ש א"כ כל שלא הוציא לא נתחייב על הגבהה דמה עשה בזה הא פקדון כל היכא דאיתא ברשות דמפקיד הוא ועל הנאתו מה שיכול להוציא שוב הוה זה נהנה וזה מתחייב ודוק היטב כי הוא חריף.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף