שואל ומשיב/ד/ב/קסא

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן קסא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למדתי בגיטין דף ס"ג סוגיא דשליש והנה אמרו שם ולהמניה לשליש מי קא נפיק מתות' ידה וראיתי בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תס"ז שהקשה לשיטת הרמב"ם דגם בנקרע בקרע ב"ד כשר בעידי מסירה וא"כ כאן דמיירי בעידי מסירה למה לא יתכשר ע"ש. ולפענ"ד ל"ק דדוקא הבעל בעצמו שמגרש כל שמוסר בפני ע"מ כשר אבל כאן בשליש שאין נאמנותו רק כיון שבידו למוסרו לה א"כ כל שנקרע שוב לא מהמנינן לי' ועיין בתוס' שכתבו דלמא מצאו באשפה וז"ב ועיין ברדב"ז שם סי' תס"א מה שהאריך בדברי הרמב"ם האלו ובפר"ח אהע"ז סי' קנ"ה לאחר כל האריכות שהאריך בדברי הרמב"ם אלו והקשה ג"כ קושית הרדב"ז הנ"ל. ולפענ"ד ל"ק כלל כמ"ש. ובזה יש ליישב מה שהקשה בטיב גיטין דאין התחלה לקושית הש"ס דהרי כבר הביא הש"ס תוספתא דאם אין יוצא מתחת ידו אין השליש נאמן ומה מקשה. ולפמ"ש אתי שפיר דלהרמב"ם יש בידו דיכול להביאו ולגרש בע"מ וע"ז משני דעכ"פ אין השליש נאמן דלא המניה כלל דדלמא באשפה מצאו וכמ"ש התוס' וז"ב. ומן האמור יש לתמוה על הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' קכ"ח שתמה על הגאון מוהר"ם ברבי וכתב שדבר זר הוא שאם הביא גט מקורע אפילו נקרע בקרע ב"ד כל שהביא הגט ומתקרב נאמנים עדים ע"ש שהאריך. ותמהני דהרי כל הפוסקים חולקים על הרמב"ם וגם הרמב"ם עצמו מודה אם נתקרע בתורף דפסול ועיין רדב"ז סי' תס"א ובפר"ח הנ"ל וא"כ למה מכשיר. אך נראה דדוקא אם רוצה לגרש בגט קרוע הוא דפסול אבל כל שנתגרשה בגט שלם וקרעוהו הב"ד ואח"כ העידו עדים שמכירים הגט שנתגרשה בו אף שהוא כעת קרוע כשר וז"ב ופשוט. והנה בהא דמבואר במשנה אפילו הן הראשונים והן האחרונים הקשו התוס' דהוה חצי דבר. ולפענ"ד נראה עפ"מ שהוגד לי בשם הגאון בעל פני משה ז"ל על אהע"ז שאמר בטעם הדבר דבעינן דבר ולא חצי דבר משום דאמרו דיבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי וכתבו התוס' דדיבור שנגמר ע"י מעשה הוה מעשה ולפ"ז בחצי דבר דלא נגמר על ידו לא הוה רק דיבור בעלמא ודיבור מקרי ואמרו ודפח"ח. ואני אמרתי דמזה ראיה למ"ש הרי"ף דכל דמועיל עדותן לפירי הוה דבר שלם והיינו משום דל"ש דיבור מקרי ואמרו דהא אהני דיבורם ובא למעשה ולפ"ז גם כאן דעכ"פ עדים שאמרו בפנינו קבלה וקרע הרי דהוה מעשה גמור וכיון דעידי קבלה לא מקרי דיבור אף דעידי אמירה לא הוה מעשה שפיר מועיל והפ"י חידש דהיכא דלא הועיל כלל הוא דמקרי חצי דבר ולא הבינותי דהרי"ף כתב להיפך דכל שהועילו קצת בעדותם לא מקרי חצי דבר והוא כתב דבטביחה ובעידי חזקה לא הועילו כלל ובאמת הועילו לפירי אבל לפמ"ש אתי שפיר סברת הפ"י דהיכא דלא הועילו כלל הוה חצי דבר והוה רק דיבור בעלמא אבל באמת שפיר הועילו לפירי וכדומה ושוב לא מקרי חצי דבר ודו"ק. והנה התוס' הקשו לר"ה דאמר דאי אמר בעל לפקדון מהימן א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם דתקנו לומר בפנ"כ ובפנ"ח ואי אתי בעל ומערער לא מהמנינן ליה והא אכתי יוכל לערער ויאמר דלפקדון נתנו והרא"ש ריש גיטין שכתב דכי היכא דהמנוה לשליח לענין קיום ולענין לשמה ה"נ המנוהו לגוף השליחות שהוא שליח להולכה ולדבריו אין מקום לקושית התוס' כאן אבל הפ"י תמה דשאני קיום ולשמה דמה"ת כמי שנחקרה עדותן בב"ד והמנוהו לשליח בדרבנן משא"כ חשש דלפקדון דהוא דאורייתא למה מהמנינן לשליח. ובאמת שהיא תימה גדולה. ולפענ"ד נראה עפמ"ש דכל דיבור שלא נגמר יש בזה חשש שמא דיבורא מקרי ואמרו וכ"כ התוס' כאן ד"ה אפילו ובאמת שבזה עבדי מעשה ואפ"ה חיישינן שמא שכרו מכ"ש כשלא בא לידי מעשה ועי' פ"י בתוס' מ"ש בזה. והנה הט"ז באהע"ז סימן י"ז כתב בטעם דע"א בקטטה דכתב הרמב"ם דחיישינן שמא שכרו כתב ג"כ דכיון דהוה רק דיבורא בעלמא דהא ע"א דנאמן הוא מחמת דייקא דידה א"כ העד לא גמר המעשה ניחוש דדיבור מקרי ואמר ע"ש ולפ"ז אי נימא דהבעל יוכל לטעון לפקדון א"כ לא נגמר המעשה ע"י חתימתם ולא הוה כמי שנחקרה עדותן בב"ד דהא הבעל יוכל לומר דלפקדון נתנו א"כ שוב גם על קיום אינו נאמן וא"כ ע"כ דהמנוהו לשליח גם על מה שיאמר שנעשה להולכה ואי אתי בעל ויערער לא יהיה נאמן ודברי הרא"ש ברורים ודו"ק:

והנה בהא דאמר ר"ח דהשליש מהימן דהא המניה התוס' כתבו דא"ל דנאמן השליש מתורת מגו דאי בעי עביד ומסרו לאשה דזה אינו דהאשה לא תרצה לקבלו כיון דבעלה אומר לפקדון והקשה המחנה אפרים דא"כ מה הקשו בתוס' על השליח דאומר בפ"נ דאכתי לא הועילו דיכול לערער ולומר לפקדון דהא שם שייך דנאמן במיגו דא"ל דלא שייך מגו דהאשה לא תרצה לקבל דזה דוקא כשהבעל בפנינו וטוען לפקדון אבל כ"ז שאינו לפנינו נאמן במגו ע"ש. ולפענ"ד נראה דלכאורה צריך ביאור דאיך שייך שיהיה נאמן במגו דהרי התוס' הקשו דלמה עדי הזמה חידוש יהיו נאמנים במגו דפסלו בגזלנותא וכתבו הרמב"ן ורשב"א דלא שייך מגו דעדים צריכים להיות נאמנים בדבורם דעפ"י שנים יקום דבר כתיב ולא עפ"י מגו ע"ש ולפ"ז מכ"ש בגט דאף הודאת האיש והאשה לא מועיל ובעי עדים א"כ מה שייך מגו הא הוה עדות דבר ובעי שיהי' נאמן מכח דיבור ולא מכח מגו. ובאמת שהדבר תמוה דהרי בד"מ מועיל הודאת בע"ד ולא אברי סהדי אלא לשקרא ואפ"ה צריכין להיות נאמנים מכח דבורם ולא מכח מגו מכ"ש בגט דצריך עדים ול"מ הודאתם מכ"ש דל"ש מיגו. אמנם נראה דכל הטעם דצריך עדים משום דקמחייבה לאחריני כדאמרו בקדושין דף ס"ה וכתבו התוס' בגיטין דף ד' דבגיטין הוה חיוב לאחריני דבגירושין אסר לה על כהן ולפ"ז שפיר נאמן השליש במגו וא"ל דלא שייך מיגו כל דבעי עדים דזה אינו דכיון דהמניה ואימסר לה הגט הי' עכ"פ ריח הגט דהא השליש טוען דלגירושין ניתן ואף דהבעל טוען לפקדון מ"מ עכ"פ לכהן ודאי נאסרת דמידי ריח הגט לא יצא ושוב נאמן השליש מכח מגו וז"ב בקושית התוס'.

ובזה מיושב מה דאמר דהא המניה ולכאורה למה יהיה נאמן כשמסרו לידה הא אז אין השלישות יוצא מתחת ידו ובודאי א"נ דאין הגט בידו ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ ריח הגט הוה דהא השליש טוען דלגירושין ניתן ונאמן מתורת ע"א וא"כ שפיר נאמן במגו וע"ז כתבו דהאשה לא תרצה לקבל ושוב כל שלא נתגרשה שוב א"נ השליח במגו דהא חייב לאחריני כ"ז שלא נתגרשה ולפ"ז שפיר הקשו דמה הועילו בתקנתם דא"ל דנאמן במגו דהא הוה חיוב לאחריני ואף דעדיין אין הבעל לפנינו ולא טען אבל עכ"פ מגו לא שייך דעדים צריכין להיות נאמנים בדבורם דא"ל דנאמן במגו דזה דוקא כל שהדין דלא חיישינן לזיוף וא"כ הוה גט מעליא ושפיר נאמן במגו אבל אם נימא דיכול לטעון לפקדון ושוב לא הועילו בתקנתם וא"כ א"נ גם על הגט גופא דדלמא מזויף הוא וכל שאין הגט גט כלל ודאי לא יהיה נאמן אף שימסר לה הגט ואף ריח הגט לא יהיה כל דחיישינן שמזויף הוא ורק כל דהאמינו לשליח שאין מזויף והגט גט מעליא רק שהוא טוען לפקדון א"כ בזה מידי ריח הגט לא יצא אבל כל דלא נאמן על הקיום דלא הועילו בתקנתם שוב אף ריח הגט לא הוה ושפיר הקשו ודוק היטב כי הוא חריף ועמוק:

והנה לכאורה קשה דהרי כל גט שלא נמסר בזמן הכתיבה יש חשש משום זנות ומשום פירי ורק דקלא אית לי' ואין תקנה רק ע"י שליח כמבואר בגיטין דף י"ז ובטוש"ע סימן קכ"ז. ולפ"ז כאן שהבעל טוען לפקדון ושוב לית ליה קלא דהא היה יכול לטעון לפקדון דהמניה להשליש אבל לית ליה קלא וצ"ל דכל דהמני' להשליש שוב יוצא הקול דלא יוכל לערער ולא יהי' נאמן לטעון לפקדון ודוק. והנה בהא דאמרו בבעל אומר לגירושין וכן השליש והאשה אומרת נתן לי ואבד דאין דבר שבערוה פחות משנים ומקשה ולימא חזקה שליח עושה שליחתו ומשני ה"מ לחומרא אבל לקולא לא. וקשה לי טובא דהא כל הטעם דאין דבר שבערוה פחות משנים אף שיש הודאת בע"ד הוא מטעם דמחייבי לאחריני וכבר הבאתי דברי התוס' בגיטין דף ד' דבגט מחייבי לאחריני שנאסרה לכהן ולפ"ז כיון דלחומרא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו וגרשה שוב עכ"פ ריח הגט הוה וכל דנאסרה לכהן שוב לא מחייבי לאחריני ויהיו נאמנים בתורת הודאת בע"ד והיא קושיא נפלאה לפענ"ד. ובדוחק י"ל כיון דטענת נתן לי ואבד הוא טענה גרוע דאבידה ל"ש ולמה לא שמרה הגט והרי אף בממון טענת אבידה ל"ש ושוב אף בלי דבר ערוה טענת אבידה ל"ש ואינה נאמנת. ומה דאמר ר' יוחנן הוה דבר שבערוה משום דאי לא הי' דבר שבערוה לא היו חוששין כלל כל דהבעל והשליש והאשה טוענין שנתגרשה למה לא יהיו נאמנים ולא טענינן כלל היאך הוא הגט רק שהוא דבר שבערוה וצריך עדים והיא טוענת שנתן לי ואבד לזה אינה נאמנת דטענה גרוע היא. ובזה נלפענ"ד הא דפריך ולהמנה לדידה מדרב המנונא והקשה בט"ג דהא חזקה דאין אשה מעיזה הוא דוקא בדבר שהבעל יכול להכחישה אינה מעיזה פניה בפני בעלה וכאן אין הבעל יכול להכחיש דהוא לא ידע אם קבלה ולא שייך החזקה והניח בקושיא ולפמ"ש יש לומר דכאן בודאי שייך החזקה דהא היא טוענת טענה גרוע דאבידה ל"ש ואף בממון אין נאמן בטענת אבידה ושוב לא תוכל להעיז אף שאין הבעל יודע דדוקא בטענה טובה הוא דצריך הכחשת הבעל אבל בטענה גרוע ודאי לא תוכל להעיז ושפיר נאמנת ודוק היטב. והנה לפמ"ש לעיל דהשליש אינו נאמן אף לשיטת הרמב"ם דאף שהקרעים בידו אינו נאמן א"כ קשה מאי פריך קרע למה לי והא שפיר אצטריך דאל"ה לא הי' צריך לעידי אמירה הא השליש נאמן כל שלא נקרע. אך נראה דלפמ"ש התוס' ד"ה ר"א דמיירי שהביא גט בלי עדים חתומים וא"כ שוב לא נאמן השליש דל"ש המני' כלל דהרי כל עוד שאין עדים חתומים בו הוה חספא רק שיכול למסור בפני עדים אבל עידי מסירה לא יאמינו לו כל עוד שלא יהיו עידי אמירה ואין עדים על צווי לכתוב ודלמא באשפה מצאן וא"כ שפיר יקשה קרע למה לי ודו"ק דבזה מיושב מה דנטר הש"ס עד השתא והקשה קרע למה לי ולא מקשה על המשנה קרע למה לי ולפמ"ש דוקא הוא ע"ז מקשה קרע למה לי וכמ"ש ודוק כ"ז כתבתי מבלי עיון בספרים וד' יאיר עיני:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף