שואל ומשיב/ד/ב/קכח

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן קכח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין מה שנחלקו אי מצות להנו"ת נתנו ואנן קי"ל מצות לאו להנות נתנו והנה ר"י דס"ל מצות להנות נתנו לכאורה צריך ביאור דמכל מקום הנאת המצוה הוה שלא כדה"נ ואף בשופר של עולה אם נימא דגם במעילה שלא כדה"נ מותר מה"ת ועיין משנה למלך פ"ד מיסודי התורה א"כ הוה שלא כדה"נ אמנם נראה לי דמחולקים במה שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן פ' תצא דשטת הרמב"ם דאין טעם למצות כדאמרו במדרש מה אכפת ליה להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף ולא נתנו המצות אלא לצרף בהם הבריות וביאר הרמב"ם במורה שלא נתנו המצות להנאתינו רק לצרף והרמב"ן נחלק עליו שכל המצות ניתנו לטובתינו ולחיותינו כמ"ש ויצונו ד' אלקינו וכו' לטוב לנו רק שלהקב"ה אין לו שום תועלת כביכול ואם תצדק מה תתן לו ע"ש שהאריך ולפ"ז אם המצות הם לתועלת ולזכות לנו א"כ שוב הוה הנאת המצוה הנאה וז"ש מצות להנות נתנו והיינו להנאתינו ולכך אסור דנהנה מן האיסור ואף שהוה שלא כדה"נ מכל מקום הנאת המצוה היא כדרך הנאתו ומיגו דהוה הנאה לגבי המצוה הוה הנאה מן האיסור וכבר הקשה הריטב"א דאיך אמרו מצות לאו להנות נתנו הא יש לו שכר המצוה ע"ש מ"ש דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל לפ"ז המצוה עצמה היא הנאה שלימה ושכר מצוה מצוה ושוב אסור אבל אנן קי"ל כשיטת הרמב"ם דלא נתנו המצות אלא לצרף וא"כ שוב מצות לאו להנות נתנו ומותר ובזה ממילא יש לומר דלכך הנאת הגוף בהדי מצותה אסור דזה הוה כדרך הנאתו ודו"ק:

והנה הגיע לי מכתב בש"ק לך תרל"ב מהרב מוה' וואלף בער שענקיל ני' מטארני שנסתפק בסכין של מילה של איסורי הנאה אי מותר למול בו אי שייך מצות לאו להנות נתנו כיון דאינו רק הכשר מצוה והביא מ"ש הכו"פ סי' יו"ד בסכין של ע"ז לענין שחיטה דכיון דמצות לאו להנות נתנו הו"ל סכין של שחיטה מצוה והוא כתב דהא אינו רק מכשירי מצוה ולפענ"ד מכשירי מצוה ודאי שייך ג"כ מצות לאו להנות נתנו דהרי לא גרע ממצוה דרבנן דהר"ן וכה"פ נחלקו על הרז"ה דאף במצות דרבנן שייך מצות לאו להנות נתנו מכ"ש במכשירי מצוה ואפשר דגם הרז"ה מודה בזה דעדיף ממצוה דרבנן דהרי בא למצות תורה עי"ז והדבר תלוי במה שנחלק הרנב"ר הובא בנימוק"י פרק שני דב"מ לענין השבת אבידה אי מקרי הכשר מצוה ולדעתי הסכין היה ודאי הכשר מצוה כמצוה ומכ"ש במילה דחמורה דנכרתו עליה י"ג בריתות ועיין בשבת דף קל"ב והנה דברי הרז"ה אי נימא כשיטת הרמב"ם דעובר בלא תסור על מצות דרבנן שוב ודאי שייך מצות לאו להנות נתנו ולפ"ז יש לומר דאף אם נימא כהרמב"ן דלא שייך לא תסור במצות דרבנן אבל הכשר מצוה ודאי מצות לאו להנות נתנו כנ"ל. והנה בענין מצות לאו להנות נתנו נראה לי כעת דברים חדשים הנה במה שהאריכו הפוסקים אם הנאת הגוף בהדי מצותה אסור וגם אם הנאה נמשכת שהביא מעשה רוקח בשם המאירי נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה רש"י פירש דלכך מצות לאו להנות נתנו דלעול נתנו ולפענ"ד הענין ע"ד שכתב זקני מהר"ל מפראג זלה"ה בספר תפארת ישראל פרק ל"ב שלכך כפה עליהם ההר כגיגית דהוא כדי שיהיו בהכרח שכל דבר שהוא ברצון אפשר להפטר ממנו וכל דבר המוכרח אי אפשר להפטר ממנו וכן אמרו במדרש ע"פ ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כשיבא לתת תורה לישראל כפה עליהם ההר כגיגית והרי ישראל אנוסתו של הקב"ה וכתיב לא יוכל לשלחה וביאר הגאון ז"ל דבאנוסה כמו שהוא אנס אותה לכך לא יוכל לשלחה כמו כן ע"י התורה שכפה עליהם נעשה חיבורו דיבוק הכרחי וישראל נעשו אנוסתו של הקב"ה ע"ש באורך והנה לכך מצות לאו להנות נתנו שהרי לעול נתנו והיינו שהם מוכרחין לקיים המצות והנה כמו דמבואר בש"ע או"ח סי' ר"ד דאנסוהו לאכול פטור מברכה וביאר הרא"ה דזה לא חשוב הנאה שהי' בהכרח וכמו אשה שנאנסה אף שסופה ברצון מ"מ חשובה אנוסה וע"כ כל שאנסוהו לאכול אף שסופו ברצון מכל מקום לא חשוב הנאה כל שהי' הכרחי בתחלה ועיין מ"ג שם דאין נ"מ במה שאנוס עפ"י עצמו או שאנסוהו אחרים ועיין במגן גבורים שם ולפ"ז כיון שלעול נתנו והוא מוכרח לא חשיב הנאה והוה כאונס עפ"י הדיבור ולא חשיב הנאה אף שנמשך הנאתו אח"כ מכל מקום מצות לאו להנות נתנו והוה כאנוס וז"ב איברא דלפ"ז אמאי הנודר הנאה מן המעיין אסור לטבול והרי לא חשיב הנאה אחרי שמוכרח ואפשר לומר דכל דאפשר במעיין אחר לא חשיב אנוס ומה שמותר בשופר של איסור הוא באי אפשר בענין אחר. אמנם העיקר הוא דכל הטעם דאנסוהו לאכול הוה כאונס והוה כאשה שתחלתה באונס ולפ"ז במעיין דבתחלת ביאתו במעיין טרם שטבל כל גופו הרי נהנה באמת ולא היה מוכרח להנות דלא עשה עדיין המצוה אף שבא עי"ז לקיום המצוה מכל מקום לא חשיב אונס וז"ב משא"כ במצוה דתחלתו אין בו הנאה רק קיום המצוה אף שאח"כ הנאה נמשכת הוה כאנוס וזה לפענ"ד מ"ש התוס' לחלק בין סוכה לשופר דסוכה הוה הנאת הצל טרם שמקיים המצוה תיכף נהנה מהסוכה אף שעי"ז מקיים המצוה זה חשוב הנאה משא"כ בשופר ובזה מבואר דברי הש"ס בנדרים שאביי מחלק בין אומר הנאת סוכה עלי בין שבועה שלא אהנה וע"ז מקשה רבא וכי מצות להנות נתנו והיינו שהנאת סוכה היינו הנאת קיום המצוה וזה מוכרח אבל הוא מוכרח וחשוב אונס ולכך מחלק בין ישיבת סוכה שהנאה הבאה מישיבה בעוד שלא קיים המצוה זה חשוב הנאה ואסור ודו"ק היטב כי הוא ענין חדש ונכון. ובזה ישבתי לנכון מ"ש המרדכי באשה שנתייחדה עם אחד בדרך דנאסרה אף שהיה הביאה באונס ועפ"י בכתובות דף כ"א שכתב דכל שנתיחדה הוה תחלתו וסופו ברצון דלא שייך יצרה אלבשה. ולפמ"ש אף דשייך יצרה אלבשה כל שהיחוד היה ברצון אף שאח"כ היה אונס מכל מקום לא נחשב כאונס כיון שבתחלה לא היתה אנוסה. והנה בדרך אגב ארשום מ"ש במלמ"ל פ"ה מאיסורי מזבח ה"ט דבקרבנות לא שייך הנאה דמצות לאו להנות נתנו והא הוה הנאת הגוף בהדי מצותו דא"צ להביא אחר ועיין מג"א סי' תמ"א דמשתרשי לי' מעות ובאמת מ"ש המלמ"ל דאין להביא מנחות מהם דהו"ל מצוה הבאה בעבירה כמ"ש הרמב"ם באמת בזבחים דף ס"ח מבואר ברש"י דהוא משום משקה לישראל מן המותר לישראל ובאמת במדומע דהוא מדרבנן לא שייך מצוה הבאה בעבירה דבדרבנן ל"ש מהב"ע ועיין סוכה דף למ"ד ובתוס' שם ועיין במגן גבורים סי' י"א. אמנם לפמ"ש בתשובה לענין דמאי דהתוס' הקשו בבכורות דף ט' דאמאי לא אסור מדומע מה"ת דנימא סמוך מיעוטא לחזקה וכתבו דלא נחזיק זה ברשע שלא עישר ע"ש ולפ"ז לאחר שגזרו רבנן משום חשש שמא לא עשר ועשו אותו כרשע שוב אסור מה"ת בשביל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והארכתי הרבה בזה וא"כ שוב אסור מן התורה ושייך מצוה הבאה בעבירה ובזה ישבתי גם מה שאמר לי היניק הבקי כמר שמעון בהרב הגאון מוהרח"י ראש ישיבה ב"ק בראד להביא ראיה מזה דמשקה ישראל לאסור אף דבר איסור דרבנן דהרי אמרו לא מן המדומע ואינו רק דרבנן ולפמ"ש הוה איסור תורה ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף