שואל ומשיב/ד/ב/קכ

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן קכ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לתלמידי הרב החריף מוה' יוסף ווילער נ"י.

בש"ק העבר פ' ויחי כה הראני מ"ש התוס' בב"ק דף כ"ג ד"ה שיהיו התינוקות ממשמשין במ"ש דאף דאדם אית לי' מזל שנראה דהם מפרשים דמ"ש שהתינוקות ממשמשין ואינו נוגח דהיינו שאינו נוגח התינוקות וכן פירש הרמב"ם בפירוש המשניות וע"ז תמה דהפירוש הוא שאינו נוגח לשורים גם הקשה מהא דאמרו בדף כ"ד הא נגח חייב ומשמע שנגח לשורים וכ"כ רש"י שם והדבר מוכרח דאל"כ ששיסה התינוקות א"כ הו"ל שיסהו הוא בעצמו פטור דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור כדאמרו שם והנה אף שלכאורה קושיא היא אבל אחר העיון ל"ק דבאמת דאינו משמע דקאי על התינוקות שאל"כ למה נקט דוקא תינוקות ולא קתני סתם שממשמשין בו וע"כ דבאמת יתכן שמתיירא השור מאדם גדול אבל מהתינוקות אינו מתיירא ומדלא נוגח ע"כ שחזר לקדמותו ומ"ש מהא דמקשה הא נגח אמת שרש"י פירש כן אבל יש לומר דהתינוקות לא היו של בעל השור וא"כ בעל השור חייב כיון דידע דדרכו לנשוך ע"י שיסוי היו לך לנטור אותו וז"ב ופשוט. שוב ראיתי בשיטה מקובצת שהביא בשם רבינו יהונתן שפירש כהתוס' ורמב"ם ע"ש דמבואר סברתי.

מה שהקשה בהא דאבעיא לי' לרבא בדף ד' בחצי נזק צרורות אי משלם מגופו או מעליה וע"ז הקשה דהרי חצי נזק צרורות תולדה דרגל כדאמרו שם והרי בדף כ"ו פריך הש"ס ולא תהא שן ורגל חייבת ברשות המזיק אלא חצי נזק מק"ו מקרן. והקשו התוס' שם הא אמרו וחצו את כספו כספו של זה ולא כספו של אחר וכתבו דאין למעט מכספו רק במה שאינו משתלם אלא מגופו ע"ש ולפ"ז אם חצי נזק צרורות לא משתלם אלא מגופו שוב יקשה דהא כתיב וחצו את כספו כספו של זה ולא של אחר וא"כ ברגל דצרורות לא שייך ח"נ היא קושיא מושכלת ולפענ"ד דהרי בתוס' הקשו שם דהיאך רצה לילף מקרן הא קרן אינו משתלם מן העליה וכתבו דצרורות יוכיח דמשתלם מן העליה ולפ"ז אם נימא דאינו משתלם מן העלי' לא שייך למילף מקרן ולא שייך הלימוד דוחצו את כספו דלמה לי הא א"א ללמוד מקרן כלל וע"כ דזה קאי דוקא למה דפשיטא לי' לר"פ דצרורות משלם מן העליה ודו"ק כי יש לפקפק בזה. מ"ש בדף י"ד עד שיהא מיתה והעמדה בדין כאחד שנחלקו רש"י והרמב"ם ששיטת רש"י שיהיה לו בעל אחד מתחלה ועד סוף הא נגח ומכר אינו חייב ושיטת הרמב"ם דחייב שיהי' לו בעלים אף שאינו בעל אחד והלח"מ כתב דמסתבר כוותי' דהרמב"ם והוא אמר דפשטת לשון משמע כרש"י דבעינן שיהי' בעלי' הראשון. ואני אומר דלפענ"ד באמת דברי הרמב"ם נכונים דהרי באמת לענין מיתה לא קי"ל כר' יהודה ורק מצד הסברא דיינינן לענין נזקין דבעינן שיהי' לו בעלים א"כ אין לך בו אלא חידושו ואף שיהי' לו בעלים אחרים ג"כ סגי אבל לרש"י דס"ל דקי"ל כר"י או שרש"י פירש אליבא דר"י וא"כ בעינן בעליו לגמרי ועיין רמב"ן פרשת נח ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' ? מ"ש על דברת הרמב"ן ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף