שואל ומשיב/ד/ב/קב

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן קב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תמול הי' אצלי הרב מ' יהושע פאלק נ"י האבד"ק אקנא במדינת מאלדווא ושאל אותי בהא דאמרו בגיטין דף כ' אילימא משום דכתיב וכתב והכא היא קא כתבא לי' ודלמא אקנויי אקני לי' רבנן ופירש"י האי זוזא מדידה ושאל למה לא פירש דאקני לי' רבנן הגט. והשבתי דא"כ הוה מחוסר בין כתיבה לנתינה דבעת הכתיבה לא הי' מקנה הגט להבעל והו"ל מחוסר בין כתיבה לנתינה והתורה אמרה וכתב ונתן שאינו מחוסר בין כתיבה לנתינה וע"כ פירש דאקני הזוזא ונמצא שבשעת כתיבה נקנה לי' הגט ודו"ק ולפמ"ש הר"ן דכל שאינו מחוסר בגוף הגט לא מקרי מחוסר מיהו הפ"י צווח עליו ועיין בחבורי יד שאול הלכות עבדים מ"ש בזה:

והנה בש"ק חקת תרל"ג הי' אצלי אחד מבראד והגיד לי קושיא בשם הרב הגאון מוה' חיים יהודא נ"י מסאסניצא והקשה בהא דאמרו בסנהדרין דף נ"א יכול אפילו חללה השבת ופריך חילול שבת בת סקילה היא והקשה דלמה לא מוקי חללה שבת בלאו דמחמר דאינו רק בלאו ובבת כהן אחמור רחמנא שתהי' בשריפה. והשבתי בראשית ההשקפה דזה לא מסתבר דבדבר שאינו רק בלאו להחמיר בבת כהן שתהי' בשריפה ודוקא בדבר שבשאר אדם הוא במיתה קלה ס"ד דבבת כהן תהי' בשריפה וכמו בחללה בזנות דבפנוי' שוה ב"כ לשאר אדם ורק בדבר שיש במיתה בב"כ חמורה במיתה חמורה ולא במחמר דאינו רק בלאו ולהחמיר בבת כהן בשריפה זה לא מסתבר.

אמנם אח"כ נתיישבתי דאין התחלה לקושיא דהרי כתיב סתם כי תחל וא"כ כל חילול שבת במשמע והרי בחללה במלאכה מל"ט מלאכות הוא בסקילה ואיך כתבה התורה שריפה ויהי' מקום לטעות דאטו כתיב כי תחל בלאו דמחמר והא כי תחל כתיב והרי כל חלול במשמע וז"ב ופשוט. ובמעמד הלז הייתי ע"פ חוץ ולא עיינתי בספר ואח"כ עיינתי בספר וראיתי כי מ"ש דאם אינו רק לאו לא שייך להחמיר בב"כ בשריפה והבאתי ראי' מזנות דפנויה ראיתי אח"כ בדף נ"א ע"ב לר"ע צריך קרא להוציא הפנוי' ור' ישמעאל אמר בהדיא אם משמע להביא הנשואה אביא גם הפנוי' יעו"ש ומ"ש בתירוץ השני דא"א לאוקמא במחמר דהרי כתיב סתם כי תחל וכל המלאכות במשמע לכאורה רציתי לומר ע"ד הפלפול דהנה באמת הקושיא מפורסמת למה תתחייב ב"כ בשריפה ודלמא לא אביה הוא ואין לומר דאזלינן בתר רובא והא ממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא ולפ"ז שוב מהראוי לומר דהכתוב מיירי במחמר דהוא רק בלאו ובזה שפיר אזלינן בתר רוב מיהו זה אינו דאדרבא מלאו למיתה ודאי לא אזלינן בתר רובא וגם כבר כתבו הרבה ישובים על קושיא המפורסמת הלזו וגם אני כתבתי בזה הרבה וע"כ מיושב היטב הקושיא כמ"ש ודו"ק. והנה באותו מעמד נתגלגל מענין לענין והקשה אותי החריף מוה' משה מסטאניסלב בהא דאמרו בגיטין דף י"ב מאן דמרחם על ב"ח מרחם על עבדים והא עובר בלא תחנם והשבתי כיון דמפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום א"כ גם העבד מפרנס מפני דרכי שלום ואינו עושה לטובת העבד כ"א לטובת עצמו שיהיה ישוב העולם ובכה"ג לא שייך לא תחנם כמ"ש הר"ן לענין מה דשחרר ר"א לעבדו להשלים המנין ע"ש ודו"ק. והא דאמרו בדף ל"ז כשם שמצוה לפדות את ב"ח כך מצוה לפדות את העבדים גם שם לא שייך לא תחנם דהוא עושה שלא יטמע בין הנכרים והרי הוא חייב במצות כאשה וא"כ אינו עושה לטובת העבד ודוק. עוד הקשה אחר באותן מעמד בהא דפריך בגיטין דף ס"ה ואמה העברי' בזה"ז נוהג והתנן אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג וע"ז הקשה לפמ"ש הנימוק"י דאף דאין ע"ע נוהג רק בזמן שהיובל נוהג אבל מ"מ קנין שייך בו וא"כ משכחת לה בכה"ג ולק"מ דמ"מ תורת ע"ע א"נ וא"כ מה רבותא שם דפודה מע"ש ע"ש ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף