שואל ומשיב/ד/ב/צו
שואל ומשיב 
ד ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מה שהביא מעלתו דברי המים עמוקים שחידש בסוכה דף למ"ד ברש"י ד"ה וקרקע אינה נגזלת במ"ש וא"נ קני הוה מצוה הבאה בעבירה והקשה המהרש"א דא"כ מאי פריך ולקנינהו בשינוי מעשה ובשינוי השם וע"ז חידש דכל דהוה שינוי השם ושינוי מעשה לא שייך מצוה הבאה בעבירה כעין מ"ש התוס' בב"ק דף ס"ה ע"ב בד"ה הא מני ב"ש דאם שינוי קונה לא חשוב אתנן דחשיב כאחר ואין זה אותו אתנן וממאיס נמי לא מאיס ע"ש וה"ה לענין מה"ב דכל דחשוב כאחר אף מה"ב לא הוה ע"ש דהאריך וכ"כ בסוכה דף ט' ואף שמדברי התוס' בכמה מקומות לא נראה כן מ"מ חלקי אמרה נפשי. והנה מצד הסברא לא נהירא דבשלמא אתנן הוא מצד דמאיס לגבוה וכל שנשתנה אין זה אותו דבר ולא מאיס כמ"ש התוס' אבל מצוה הבאה בעבירה כל שבא ע"י עבירה אף שחשיב כאחר אבל מכל מקום בא ע"י עבירה ועבירה סייע למצוה ושייך מצוה הב"ע ורואה אני שהוא ש"ס מפורש דאמרו בב"ק דף צ"ג דר' ישמעאל וראב"י אמרו דבר אחד דשינוי במקומו עומד ואמרו שם ממאי דלמא ב"ש לא אסרו רק לגבוה וראב"י לא אמר אלא לענין ברכה משום מצוה הב"ע והיינו דלעולם שינוי קונה ורק בברכה הו"ל מצוה הב"ע הרי מפורש דאף דשינוי קונה מ"מ הו"ל מהב"ע. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי רמ"א סי' תרמ"ט ס"ק ב' דמחלק בין שינוי מעשה לשינוי השם והוא תמוה דמה חילוק יש בזה וע' בחק יעקב סי' תנ"ד ובא"ר ומחצית השקל שם. ולפענ"ד נראה דכל הטעם דהוה מצוה הב"ע אף שנשתנה ואין זה אותו דבר מ"מ הוא גרם זאת שנשתנה ע"י כך א"כ שפיר מקרי מצוה הב"ע אבל בשינוי דממילא דמעיקרא קרי אסא ועכשיו הושענ' א"כ כ"ע קרי לי' הושענא בכה"ג כל דנשתנה ל"ה מצוה הב"ע ובכה"ג שינוי ממילא חשוב יותר משינוי הבא ע"י מעשה הקציצה. איברא דעדיין תמוה דא"כ מעיקרא קשה דפריך ולקני' בשינוי מעשה ומה קושיא הא שייך מהב"ע ועיין מחה"ש שהעיר בזה. ובגוף קושית המהרש"א הנ"ל דהא מכל מקום הוה מצוה הב"ע לפענ"ד נראה דהנה צריך להבין מה דאמרו ל"צ בהושענא דאוונכרי גופייהו ואכתי קשה אטו רק קיצץ הושענא אחת וא"כ יוכל לקצוץ הרבה ומה שיהיה שלו יתן לאחר והאחר יתן לו מה שמכר לו ונמצא ל"ש מצוה הב"ע דאחרים כבר קנאו ביאוש ושינוי רשות ובהו לא שייך מצוה הב"ע דהם לא גזלו כלל ועיין מ"א דבאחרים לא שייך מצוה הבאה בעבירה בפרט לאחר יאוש לפי מה דס"ל דקני ביאוש וא"כ יוכל להחליף הושענא שלו בשל אחר אך זה אינו דהרי בחליפין שלו לא שייך שינוי רשות כמבואר בחו"מ סי' שכ"א ע"ש בש"ך וא"כ שפיר אמר בהושענא דאוונכרי גופייהו ולפי"ז הכי פריך ולקני בשינוי מעשה ויתנה לאחרים ואף דלא מקרי שינוי רשות מכל מקום האחר בודאי קני ע"י שינוי מעשה שכבר נעשה ול"ש מצוה הבאה בעבירה ושוב יוכל לקחת מהם ולתת להם שלו והוא יקח שלהם וע"ז משני דהוה שינוי החוזר לברייתו ודו"ק:
והנה לכאורה צריך ביאור מה משני שינוי החוזר לברייתו ל"ק והא כל הטעם כתב הרמב"ן בב"ק פרק מרובה דהוא משום דאם יבא לידי זה שנגזל ממנו ישנהו וכאן יהיה אסור לשנותו דהרי רש"י פירש דגזלי ארעא מישראל והישראל יהיה אסור לשנותו דכבר הקצה למצותו וא"ל דא"י לאסור דבר שאינו שלו ול"מ הזמנתו של זה כמ"ש המ"א בסי' מ"ב דזה אינו דהא בעשה מעשה יכול לאסור אף דבר שאינו שלו וצ"ל דכ"ז דלא נעשה לשם הושענא לא הוה רק הזמנה בעלמא והזמנה כל שאינה בגוף קדושה לא שייך הזמנה. ובזה מיושב היטב מה דפריך ולקניה בשינוי מעשה והקשו התוס' הא הוה שינוי החוזר לברייתו ולפמ"ש אתי שפיר דכל דנקרא הושענא הוה כאזמני' וצר בי' דאסור ובגוף הקושיא דהא א"י לשנות נ"ל לפמ"ש בשיטה מקובצת ב"ק דבשינוי החוזר לברייתו אף דקני מ"מ מאוס למצוה שיוכל לחזור לברייתו ע"ש א"כ כל שחוזר לברייתו שוב א"י לברך ודו"ק. שוב מצאתי ברמב"ן במלחמות ר"פ שלישי דסוכה שכתב כדברי המים עמוקים והרגיש בהך דב"ק שהקשיתי למעלה וכתב דרבנן פליגי באמת על ראב"י בזה ע"ש. והנה מעלי יומא דכפורי שנת תרכ"ז הגיע לידי חלק ששי משו"ת חתם סופר ובסופו חידושים בלולב הגזול וראיתי שהביא מ"ש שונא גזל בעולה ופירש"י דהיינו קרבן עולה והוא הביא מה דתרגם שם דהיינו בעולתה כמו עולתה תקפץ פיה והיינו שונא גזל בעול וחמס וכ"פ הברבנאל ע"ש.
והנה לכאורה היא תימה דהיינו גזל היינו עולה והיאך משכחת גזל שלא יהיה עולה ואמרתי דאולי בעושק דבהיתירא אתי לידי' או בנותן לו מתנה ע"מ להחזיר ולא החזיר דבתחלה בא לידו בתורת מתנה אף שאח"כ לא מחזיר והו"ל גזל אבל לא גזל בעול וחמס ובכה"ג לא הוה מצוה הב"ע. ובזה יש ליישב קושית התוס' שהקשו בהא דממעט מלכם גזול והרי גזול הו"ל מצוה הב"ע ולפמ"ש אתי שפיר דמשכחת לה במעמ"ל דהוה גזל אבל לא בעולה בעת הלקיחה גם נ"מ לגזל נכרי דאף דאסור מה"ת כבר כתבתי בחיבורי יד שאול בשם הח"ץ דאף דכל התורה לישראל נאמרה כקושית היש"ש מכל מקום אסור שכוונת התורה להקנות בלבבינו חמלה והאהבה יעו"ש בח"ץ סי' כ"ז ולפ"ז ניהו דהוה גזל אבל אינו בעולה דמצד הנכרי מותר לגזלו ורק דאנו צריכין להקנות בלבבנו חמלה אבל עולה לא מקרי כנלפענ"ד ובזה אמרתי דבזה עמדתי על שיטת הפוסקים והמ"א כתב בסי' תרמ"ט ס"ק ג' דגם רש"י ס"ל דאף בלי יאוש ולאחרים לא הוה מצוה הב"ע רק לדידיה ולכאורה לא נודע הטעם ולפמ"ש אתי שפיר דהם מפרשים דשונא גזל בעולה דמזה יצא הדין דמצוה הב"ע וכדאמרו בסוכה שם היינו דוקא כל דהגזילה היתה בעולה ולפ"ז זה דוקא מי שגזל דהוא עושה עולה אבל אחרים שלא גזלו ואף דהגוזל מן הגזלן חייב היינו משום שהגזלן יכול לפטור עצמו בזה ואחר אסור להחזיק בו כמ"ש התוס' בב"ק דף ס"ט ואף אם נימא דקודם יאוש רצה מזה גובה ורצה מזה גובה מכל מקום אינו גזל בעולה ולא מקרי מצוה הב"ע ומכ"ש כשהאחר רוצה לשלם הדמים דאין שייך בזה מצוה הב"ע וז"ב כשמש וז"ש רש"י אם אתם תחתיכוה הוה עולה בידייכו דניהו דקני מכל מקום הוה מצוה הב"ע דמ"מ אתם הגוזלין בעולה אבל כל שיחתכו הם לא הוה גזל בעולה וכמ"ש. והנה בש"ע סי' תרמ"ט מבואר שם דאף אם יש שינוי השם מכל מקום לא יברך עליו והקשה המ"א דא"כ מה פריך ולקנייהו בשינוי השם הא נ"מ לענין שיכול לברך ולפענ"ד נראה דמזה ראיה למ"ש הלבוש לחלק דהא דאסור לברך הוא דוקא בגנב וגזל אותו הדבר גופא אבל באוונכרי דגוף האתרוג לא הוה גזול רק הקרקע הוה גזולה ואותו האתרוג לא הי' בעולם שפיר יכול לברך ע"ש ודברי' תמוהין דמה נ"מ והא כל שהקרקע הוה גזולה א"כ אותו האתרוג ג"כ הוה גזול דהקרקע עם מה שגדל באותה קרקע הכל אינו שלו וכן נראה מהמ"א שלא ס"ל סברת הלבוש ועיין במחצית השקל שם ולפ"ז כל דיש שינוי השם שאינו אותו הדבר בעצמו וה"ה בשינוי מעשה שאינו אותו הדבר בעצמו ודאי מועיל ויכול לברך עליו שוב ראיתי במג"א סי' תרל"ז שכתב דגזל הנכרי אף דאסור מכל מקום לא מקרי מצוה הב"ע ולא נודע הטעם ועיין במחה"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהא לא הוה גזל בעולה וכמ"ש ודו"ק היטב. והנה שיטת היראים דאף למ"ד גזל עכו"ם מותר מ"מ לא מקרי לכם ולא נודע הטעם דהא כל דמותר א"כ אפקרי' רחמנא ולמה לא יהיה מקרי לכם דהא כל שהחזיק בו הו"ל שלו דהו"ל קנין בו ולפענ"ד נראה דהנה כל הדברים בעי קנין ואף הפקר בעי זכיה שיזכה בזה והבטה בהפקר לא קני ואף למ"ד קני מ"מ צריך איזה מעשה ולפ"ז בגזילה באמת בישראל התורה הקנתו שיתחייב באחריות אבל גזל עכו"ם דמותר שוב מאן הקנה לו ואף דבהפקר קני מעצמו היינו לפי שאין כאן דעת אחרת אשר צריך להקנותו אבל בגזילה דשייך הקנאה וזה לא רצה להקנות לו ניהו דגזל מותר אבל קנין לא שייך דהא לא רצה להקנות והו"ל כהפקר מדעת דצריך הקנאה וכ"ש כאן שלא רצה להקנות לו הוה שלו כנלפענ"ד דבר חדש:
והנה בש"ק האזינו י"ג תשרי הקשה אותי המופלג מוה' שלום פיניליש נ"י בהא דאמרו בב"מ דף פ"ז בכרם רעך ולא בכרם נכרי היינו למ"ד גזל נכרי שרי למה לי קרא השתא גזילה מותרת פועל מבעיא והקשה לשיטת היראים נ"מ לענין אתרוג דלא מקרי לכם לכך אצטריך קרא דפועל שרי ומקרי לכם. והנראה בזה דהנה טרם יהי' כל שיח אבאר מ"ש האבני מלואים סי' כ"ח ס"ק ג' דיש לדחות דברי המג"א דלפי מה דקיי"ל דיוצא באתרוג של מע"ש אף דממון גבוה הוא מכל מקום לא בעינן דין ממון אלא היתר אכילה כמ"ש הר"י קורקוס כמ"ש הכ"מ פ"ו בשם הר"י קורקוס וה"ה בגזל נכרי כל דיש היתר אכילה אף דאין בו דין ממון יצא ע"ש ובראותי כן תמהתי על שרוצה לדחות דברי המ"א בשם היראים בגילא דחיטתא ואני תמה דהיאך אפשר דלא לבעי דין ממון דהיינו שאף שאינו שלו יוצא הא בעי לכם שיהי' שלו אבל שם הפירוש דין ממון היינו שווי ממון דהיינו אף במע"ש שאין בו שווי דא"י לקדש אשה אפ"ה יוצא בזה כל שיש לו דין ממון אבל לעולם בעינן שיהיה שלו כמו מע"ש דאף דממון גבוה היא אפ"ה התורה זכה לו לאכילה והוה שלו אף שאינו שוה ממון דאסור לקדש וכדומה ואין לו שווי מכל מקום יצא בו אבל בדבר שא"ש פשיטא דבעי לכם שיהי' שלו ויש לי להוסיף דגזל בעי קנין שיהי' מקנהו לו וממי קנאו ושאני הפקר דיצא מרשות בעלים ושפיר זכה בו אבל גזל נכרי דיש לו בעלים והוא גזלו א"כ ניהו דגזל מותר אבל לא שייך קנין בו דמי הקנהו לו ושאני כל גזילה של ישראל דהתורה אוקמא ברשותו להתחייב באחריות אבל גזל עכו"ם דמותר מי הקנה לו שיהיה מקרי שלו וז"ב כשמש. ולפ"ז אתי שפיר דהנה כבר נודע מ"ש הח"ץ על דברת קושית הרש"ל דאיך שייך שיהי' גזל עכו"ם אסור והא התורה ניתנה לישראל דוקא וכתב דזה אסור בשבילנו ולא מפאת העכו"ם ע"ש סי' כ"ו ולפ"ז למ"ד גזל עכו"ם מותר הוא ס"ל דהתורה לא דברה רק בשביל הישראל ולא מעכו"ם ומעתה מה דכתיב ואכלת כנפשך שבעך זה ודאי דבעכו"ם מותר דהשתא בישראל אמרה תורה דיאכל מכ"ש של עכו"ם ומה דכתיב ואל כליך לא תתן אינו מדבר בעכו"ם רק לישראל מזהר קרא וא"כ שפיר יש לו קנין בכרם ושפיר קשה למה לי קרא דרעך למעט עכו"ם הא גזל שרי וקנין יש לו דהרי יש לו היתר אכילה וקונה הכרם ואל כליך לא תתן לא קאי על הנכרי א"כ יש לו לפועל קנין גמור בהכרם ושלו הוא וא"כ לא שייך לכם ודו"ק:
והנה בהא דאמרו אלא למ"ד לפי שאין בה דין ממון אמאי והא מסיקה תחת תבשילו וקשה לי לפמ"ש התוס' בשבת כ"ד ע"ב ד"ה לפי דמה דשרי להסיק אינו לפי שהותרה הנאה רק שלפי שצריך לשרפו לא הקפידה תורה שיהנה בשעת שריפה כמו נדרים ונדבות ע"ש ולפ"ז שוב לא שייך לומר דין ממון דהא אינו ממון שלו כלל ועיקרו לשריפה רק שלא קפדה תורה שלא יוכל להנות אבל מכל מקום לא קרינן בי' לכם ולפמ"ש אתי שפיר דלענין שווי ממון הרי עכ"פ יש לו שווי דהרי מסיקה תחת תבשילו אבל אכתי קשה הא לא קרינן בי' לכם דהרי אינו שלו לגמרי אמנם נראה דלהס"ד דלא בעי היתר אכילה ולא צריך שיהי' לכם לכל צרכיכם א"כ שוב כל שיש לו קצת צורך דהיינו שמותר להנות בשעת שריפה לכם קרינא בי' והרי הוא שלו אבל לפי המסקנא דבעינן היתר אכילה בודאי והיינו לכם לכל צרכיכם וא"כ כל שאינו שלו שוב אסור ועדיין צ"ע ועיין בתוס' בסוכה שם ודו"ק.
ובפשיטות נראה לי דלא קשה דהאי דפועל כיד בעה"ב כדאמרו בב"מ דף יו"ד ודעת המח"א דאף דאין שליחות לעכו"ם אבל בפועל יש שליחות ועיין שעה"מ פ"ב מתרומות וא"כ ניהו דגזל עכו"ם לא מקרי שלו דמכל מקום לא קנאו אבל פועל דידו כיד בעה"ב כל שלקחו אף דאל כליך לא תתן והוה גזל מכל מקום יד פועל כיד בעה"ב והו"ל שלו ממש. מיהו זה אינו דכל שעבר על כליך לא תתן הרי לא שייך שידו כיד בעה"ב דהרי אסתלק מהבעה"ב וידו בפ"ע הוא וכעין זה כתבו לענין שמירה בבעלים דכל שפשע ושינה מדעת בעה"ב לא מקרי שמירה בבעלים וה"ה כאן. מיהו יש לומר כיון דאומן קונה בשבח כלי אפשר דפועל שעושה במלאכה קנהו והוה כשלו וכל דגזל העכו"ם מותר האומן קונה והוה כשלו וגם זה דחוק. ועוד נראה דלפמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ה דקנין הגוף לשעה מקרי לכם א"כ כל שהי' יכול לטלו לאכול הי' שלו עכ"פ קנין הגוף לשעה ושוב מקרי לכם אף שלקחו אח"כ שלא לאכלו. מיהו צ"ע כיון דבשעה שלקחו לשם אתרוג הי' ע"כ קודם יו"ט דבי"ט ל"ש בשעת מלאכה א"כ שוב לא הוה שלו וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |