שואל ומשיב/ד/ב/פח

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן פח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הנה נשאלתי מהרב החריף מוה' ארי' ליבוש נ"י אבד"ק זאריב במה שאירע ששותפין הי' להם עסק גראלניע ואחד מהשותפים עד"מ ראובן קבל לאחד ושמו שמעון בחצי חלקו שהי' לו בעסק וקיבל ממנו שלש מאות ר"כ להיות להיזק ואם יצטרך מעות יתן לו על חצי חלקו לפ"ע שמנה עשרה למאה וכעת כלה העסק וטען זה שהי' היזק בהעסק ויתחייב לשלם לו מביתו הקרן עם רווחים וזה טען שיראה לו החשבון והנה ישב הרב מזאריב עם הרב מוה' מאיר ני' אבד"ק בורשטין והנה הרב מוהר"ל הנ"ל טען הא באמת א"צ לשלם מביתו כמבואר בסי' קע"ו ס"ו והיא שיטת הרמ"ה והט"ז בסי' צ"ג ובש"ך סי' קע"ו האריכו בזה והקצה"ח חידש בסי' קע"ו דאם קיבל בעיסקא נאמן זה על העיסקא וזה הו"ל א"י אם פרעתיך וכ"כ בנתיבות סי' צ"ג שם וע"ז טען הרב הנ"ל דמלבד דכאן לא הי' עצה"ע רק שכתב שישלם לו לפי ערך ח"י למאה אף דגם אם הי' בעיסקא הרי גם בעיסקא אם הי' ידוע בבירור שהיה היזק לא נתחייב ברווחים רק שא"י לברר וכאן שזה טוען שהי' היזק בבירור איך יתחייב לשלם והאריך בזה והנה לכאורה זה הטענה השניה וגם הראשונה אינו רק על הרווחים ולא על גוף הקרן אמנם באמת אין זה טענה דהוא חושב שראובן הוא המלוה ושמעון הלוה וא"כ כשלא עשה היתר אסור לקחת ריבית וגם בעשה היתר כל שיודע שהיה היזק אסור ליקח אבל זה אינו דראובן אינו רק שליח בשביל שמעון ולצורך השותפות הלוה מן המלוה ונמצא שמעון זה נתחייב למלוה הראשון דהיינו המלוה להשותפות וראובן הי' שלוחו של שמעון והמלוה לוה ע"ז העסק ואף שהמלוה לא ידע משמעון הלז וגם שמעון לא ידע מ"מ העסק הוא הלוה והמלוה לוה לעסק זה כך וכך וראובן אינו רק שליח ושליח הי' הבטוח אבל כלם חייבין להמלוה וכיון שכן כיון ששמעון א"י לברר ההיזק דדלמא בעסק אחר הי' לו ריווח ואלמלא המעות הלז הי' צריך למעות שהי' לו בעסק אחר ושוב נתחייב לשלם להמלוה הריווח וגם שמעון נתחייב דראובן נעשה שלוחו וז"ב כשמש. אך גוף דברי הקצה"ח אשר חידש דהו"ל א"י אם פרעתיך לפענ"ד יש להשיב דכל הטעם דא"י אם פרעתיך דחייב הוא משום דאוקי ממונא בחזקת חיוב כמו שהי' עד עתה וא"כ ל"מ בנ"ד דזה הי' שותף ולא עשה שום דבר וא"כ לא הו"ל למידע ופטור אלא אף אם הי' לו לידע ולא ידע נראה לפענ"ד דזה דוקא בלוה באמת ונתחייב אבל כאן זה באמת לא לוה ולא נתן רק שלש מאות ר"כ להיזק רק שכתב לו שאם יצטרך העסק עוד מעות יתן לו לפ"ע ח"י למאה א"כ זה לא ידע כלל אם לוה ואף אם לוה שמא הי' ריוח או עכ"פ לא הי' היזק וא"כ עכ"פ אי אפשר לחייבו רק משעה שמברר שהי' היזק וא"כ שוב הו"ל א"י אם נתחייבתי וא"ל דלמפרע נתחייב כל שמברר כעת שהי' היזק נתחייב למפרע דזה אינו דהדבר דומה למ"ש הריטב"א הובא בשיטה מקובצת ב"מ דף צ"ח בהא דאמרו לימא תיהוי תיובתא דר"נ כתב וז"ל דהרי זה כאומר א"י אם הלויתני וכו' ואפילו למ"ד התם דשואל חייב משעת משיכה לאו דמחייב חיוב גמור לאלתר דהא ודאי כל כמה דאיתא בעינא כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא וליכא על השומר שום חיוב אלא לומר דכי נגנבה או נאנסה משתעבדי למפרע נכסי משעת משיכה וכו' ע"ש וכאן בנ"ד הוה כ"ש משום דשם עכ"פ נתחייב משעת משיכה אבל כאן כ"ז שלא הי' עדן היזק בעסק בודאי לא נתחייב הלה וכל החיוב הוא כשיהי' היזק א"כ שוב הו"ל כא"י אם הלויתני דפטור וגם לפמ"ש האחרונים דטעם א"י אם פרעתיך דמהראוי לעמוד דבר בחזקתו שלא נעשה מעשה הפרעון אבל כאן לא שייך זאת דאטו נודע הלואה שאתה מעמיד הדבר בחזקת שלא נעשה הפרעון הלא ע"ז אנו דנין אם הי' כאן הלואה או שאף אם הי' הלואה לא הי' היזק בהעסק ופטור הלה מלשלם מביתו וז"ב. והנה בטעם דאיני יודע אם פרעתיך דחייב לכאורה הי' נראה לי דבר חדש דהו"ל מחושואיל"מ דבאמת כל שמודה שלוה רק שא"י אם פרע שוב הו"ל כמודה במקצת דכמו דבמודה מקצת טענתו חזינן שזה תובע עכ"פ במקצת ואלים החזקה דאין אדם תובע מכ"ש כשמודה בכלו רק שא"י אם פרע עכ"פ הוה בכלל מודה במקצת ואמרינן חזקה דאין אדם תובע אלא א"כ יש לו דאילו היה פורע לו לא הי' תובע אותו ושאני א"י אם הלויתני דלא הודה כלל אבל א"י אם פרעתיך הרי הודה עכ"פ שחייב לו ולכך בלא הו"ל למידע פטור דהרי בלא הו"ל למידע לא שייך מחושואיל"מ להרבה פוסקים ובזה גם דינו של הט"ז במטבע מזוייפת דזה אינו מודה כלל שהוא טוען שפרע בבירור ורק שיש ספק במטבע בודאי פטור ולפ"ז בנ"ד ודאי פטור דזה לא מודה כלל ולפ"ז בשבועת שומרין דודאי מודה הו"ל א"י אם פרעתיך מיהו יש לומר דאם אינו חייב עד שעת ההיזק שוב לא מודה כלל ויש להאריך בזה. אך גוף הדבר דהו"ל כמודה במקצת זה דבר חדש דלשיטת התוס' בכתובות י"ח דמודה במקצת הו"ל כגלגול שבועה ל"ש בא"י אם פרעתיך וגם תלוי אי שייך ש"ד בא"י והש"ך בסי' ע"ה סותר דבריו מס"ק נ"ו לס"ק ע"ה ע"ש ודו"ק. ודרך אגב אכתוב במה שעוררני אחד מהלומדים במ"ש בשו"ת השיב משה חלק חו"מ סי' פ"ח בראובן ושמעון שותפין שלוו לצורך השותפות בדרך היתר עיסקא וראובן לבדו חתם על השטר וקנו סחורה בעד המעות והלכו לדאנציג ומכרו שם הסחורה בהיזק רב והמלוה טען לראובן שישלם לו החוב עם רווחים והב"ד פסקו שישבע שלא הרווחתי וזה לא רצה לשבע ושלם הרווחים וע"ז נסתפק אם שמעון חייב לשלם לראובן במה ששלם הרווחים והרי היה יכול לשבע והעלה דא"צ לשלם לו ומטעם דזה מציל עצמו בממון של חבירו במה שלא רצה לשבע דחייב לשלם כמבואר בסי' שפ"ח ע"ש שהאריך:

והנה נשאלתי גם מהרב החריף מוה' אורי וואלף סאלאט נ"י בזה ואני לא ראיתי שו"ת השיב משה הנ"ל ואמרתי בפשיטות דלדעתי כל שותף מחוייב להיות חייב כל היזיקות שיגיע לשותף השני וגם זה הוה בכלל היזק שכיון שא"צ לשבע וכל איש הירא וחרד לדבר ד' אינו רוצה לשבע אף באמת אדעתא דהכי נחתו להשותפות שאם יוכל להתפשר בעד השבועה גם חבירו יכנס בזה ההיזק דאל"כ לא ירצו ללות כ"א שיחתמו שניהם ולפ"ז אם יקרה שאחד בטוח יותר ואין המלוה רוצה בחיוב השני רק שזה לבדו יחתום ויארע קלקול לעסק ובודאי נכנס לזה שזה יוכל להתפשר וכמבואר בסי' קע"ו ששותף יכול לפשר כפי מה שרואה להתפשר ומ"ל גוף הממון או השבועה ול"ד למציל עצמו בממון של חבירו דהא כאן הוא מציל עצמו בממון שלו ג"כ רק שממילא מגיע גם להשני היזק ופשיטא שפטור מלשלם שהרי לא עשה מעשה בידים וגם לא קלקל ולא פשע רק שא"ר לשבע אף באמת וזה דרך אנשים סוחרים שמתפשרים בעד השבועה וז"ב. והנה מה שהאריכו הסמ"ע והש"ך בסי' פ"ו ס"ז דאם היורש אינו רוצה לשבע חוזר עליהם ודעת הסמ"ע דוקא מהנכסים שירש מאביו אבל לא מנכסי עצמו והש"ך כתב דכל שא"ר לשבע והוה כמזיק בידים וחייבים לשלם מנכסי עצמם וחייבים מדינא דגרמי לפענ"ד לחלק דבאמת אם טוען היורש שנודע שנפרע לא מצי לכפות שישבע דכיון דהמלוה א"י ואולי כבר נפרע ואם היורש מתיירא שמא נפרע היאך שייך שחייבין מדיני דגרמי ומה פשעו בזה וגם על שבועת אמת אם אינם רוצים לשבע בודאי לא שייך דיני דגרמי ודמי לכובש עדותו דאינו חייב וכמ"ש בתומים סי' ס"ו והקצה"ח שם אמנם שבועה שלא פקדנו אבא שזה שבועה שהטילו חז"ל על היורשים לשבע למה לא ישבעו והא אינו שבועה בגוף העסק שבגוף העסק יוכל להיות איזה שקר אף שאינו מתכוין אבל שבועה שלא פקדנו למה לא ישבעו ובזה יש לומר דחייבים מדינא דגרמי ובאמת גם בזה הי' נראה לכאורה דא"צ לשבע דהרי שבועה שלא פקדנו אבא אינם חייבים רק כשבאים להוציא ולא כשבאים להפטר וכאן יכלו היורשים לומר אנחנו אין רוצים להוציא מיד הלוה ולמה לנו לשבע כמבואר בסי' ס"ט ועיין ש"ך ס"ק כ"ה שם אלא שמ"מ בנכסי אביהם הם מחוייבים דהנכסים אינון ערבין בי' וא"כ המלוה טוען שהנכסים של אביהם הם ערבים לו וכל שהיורשים באים להוציא מהמלוה אותן הנכסים וצריכים לשבע אבל נכסי עצמם למה להם לשבע הם יטענו אנחנו אין רוצים להוציא מיד הלוה וא"צ לשבע גם שבועה שלא פקדנו אבא וד"ג לא שייך בזה במה שאינם רוצים לשבע וז"ב ופשוט ומ"ש הש"ך סי' ס"ו ס"ק א' ראיה מהא דחייבים היורשים לשלם כל דמי החוב ולא סגי במה שקיבל המוכר מן הלוקח אלמא דהוה כמזיק ממש לא הבינותי דגם שם לא נתחייבו רק כשיש לאביו נכסים דאל"כ לא שייך חיוב דשבועה שלא פקדנו אבא לא שייך רק כשבאים להוציא וא"כ כל שיש נכסים והם משועבדים להמלוה והם רוצים להוציא מהמלוה השעבוד שיש לו צריכין לשבע שלא פקדנו אבא אבל כשאין נכסים אחרים מאביהם למה יתחייבו ומכ"ש כשטוענים שא"י אם נפרע מה שייך דיני דגרמי בזה ולא זכיתי להבין דברי הש"ך דמה שכתב שבזה הם מפסידים השטר ולא זכיתי להבין מה שייך הפסד במה שאינם רוצים לשבע וגם מ"ש הקצה"ח שם דמתורת אחריות חייבים לא ידעתי אם שייך אחריות על היורשים דהיורשים לא חייבו עצמם ורק נכסי אביהם משועבד להב"ח אבל לא שייך אחריות על יתמי ואף שהביא כן בשם הריטב"א הנה לפענ"ד אם שאיני כדאי לא ידעתי מה אחריות שייך על היתומים הם לא לוו ולא קבלו אחריות באופן דלפענ"ד ד"ג ודאי לא שייך וגם שבועה שלא פקדנו אבא לא שייך רק באם יש נכסי אביהם דהם באים להוציא מיד המלוה שיעבודא אבל לא כשלא נשאר הנכסים יוכלו לומר אין אנו רוצים להוציא ולא שייך שבועה שלא פקדנו אבא כלל וע"כ לפענ"ד ברור דכשותפים הם שאדעתא דהכי נחתו שאם יארע איזה היזק או קלקול שחייבים שניהם כל שזה לא פשע וא"כ גם שבועה הכל יודעים שיהודים אשר הם בכלל דת יהדות בורחים אף משבועת אמת ומתפשרים בכל מה שיוכלו פשיטא דלא הוה מציל עצמו בממון חבירו שהרי מציל עצמו בממונו ואף שמגיע גם לחבירו היזק הוה ממון שותפות וכל אחד יש לו חלק בחציו ושעבוד על חלקו של השני כמ"ש הר"ן ר"פ השותפין וא"כ מציל עצמו בממונו ופשיעה בודאי לא מקרי במה שא"ר לשבע אף באמת ובלא"ה נראה לפענ"ד דשבועה שלא הרווחתי זה קשה מאד דאף אם בזה העסק הפסידו דלמא בעסק אחר היו מרוויחים ולולא המעות הלז לא הי' להם לעסוק בעסק אחר וא"כ בודאי גם האחר חייב דזה א"י לשבע על חבירו שלא הרויח בזה הממון דהא יש לומר שמא הרויח עי"ז הממון בעסק אחר ובודאי צריך לשלם לו חלקו וז"ב כשמש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף