שואל ומשיב/ד/ב/פא
שואל ומשיב 
ד ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
להחריף מוה' שמואל.
מ"ש שכתב התומים דהו"ל ספק פרעון קודם הלואה והו"ל א"י אם פרעתיך דחייב וע"ז הקשה דלפמ"ש הנתיבות בסי' ע"ה ס"ק ז' דלכך בהו"ל למידע חייב דלא מטעם קנס קאתינן עלה רק משום דהו"ל טענה גרוע ואמרינן דמשקר ובודאי יודע ע"ש ולפ"ז שוב יקשה דהו"ל לומר מיגו דחשוד אממונא וא"ל דספק מלוה ישינה יש לו עליו דז"א דא"כ הו"ל א"י אם פרעתיך במקום דלא הו"ל למידע דאם נימא דבאמת יודע רק שמשקר שוב הוה חשוד אממונא חשוד אשבועה והשבתי דכל הטעם דא"י אם פרעתיך חייב הוא משום דבכה"ג הברי טוב והשמא גרוע כמ"ש המלמ"ל ולפ"ז זה כשטוען שמא על אותה הלואה שייך לומר דהשמא גרוע והיה לו לידע אבל כשטוען שמא על הספק פרעון קודם להלואה שוב לא שייך ברי עדיף דע"ז לא הוה שמא גרוע שאינו ע"ז הלואה ובגוף הסברא של הנתיבות ק"ל דאדרבא במקום דהו"ל למידע שוב א"י הוה טענה טובה דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק משא"כ בלא הו"ל למידע יכול לעשות עצמו מסופק ועיין תוס' ב"מ דף צ"ז בסוגיא דשאלה היום ושכרה למחר ודו"ק. והנה לפמ"ש הט"ז בטעם דא"י אם פרעתיך דחייב משום דאוקי בחזקת חיוב לפ"ז בספק פרעון קודם להלואה דשוב הספק על גוף החיוב ודאי יקשה דהא הו"ל א"י אם נתחייבתי דהספק נולד קודם הלואה ואולי אם נימא דז"ג וז"ג רק דעושה זאת לפרעון כמ"ש הנתיבות לתמוה על קצה"ח שוב הו"ל חזקת חיוב דרוצה לעשות זאת פרעון ודו"ק הן אמת דבלא"ה קשה דהא גם בלא הו"ל למידע מהראוי שיתחייב דהא אתחזיק החיוב ודו"ק אמנם נראה דהנה באמת ל"ש כ"כ חזקת חיוב דהרי מיירי ע"כ שכבר הגיע זמן פרעון דאל"כ שייך חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו וא"כ עפ"י רוב פרע ול"ש כ"כ חזקת חיוב וצ"ל הטעם דברי טוב ושמא גרוע ולכך בלא הו"ל למידע דאין השמא גרוע ולכך פטור ולפ"ז מיושב הערה הלז דבספק מלוה ישינה דהחזקת חיוב הוא חזקה גמורה ול"ש דעומד לפרע דהא יש לו ספק מלוה ישינה וא"כ שוב חייב אף בלא הו"ל למידע ודו"ק היטב ולפענ"ד היה נראה בטעם החילוק בין הו"ל למידע או לא דהנה באמת כבר אמרו בכתובות פ"ז דפרע דייק וא"כ מדלא דק ע"כ דמשקר ועיין בט"ז יו"ד סי' ס"ט ס"ק כ"ד ובנקה"כ שם ותמצא כעין סברא זו דאיך שייך שישכח דבר גדול כזה והרי דפרע דייק ולפ"ז בלא הו"ל למידע פטור ולפ"ז גם בספק פרעון קודם להלואה דלא שייך דפרע דייק שוב פטור. והנה במה דאמרו בספק מלוה ישינה דשייך שבועה משום דמלוה איתא בחזרה וקשה לפמ"ש התומים סי' כ"ה לישב קושית המהר"י בסאן דכל ספק ממון הו"ל ספק גזל וכתב התומים דספק גזל התורה התירה ע"ש וא"כ איך אמרו דיש לו ספק מלוה ישינה והא הו"ל ספק גזל וקלה ממנו דבהיתירא אתי לידי' ולמה צריך שבועה ולמה יחזיר אמנם נראה דע"ז לא טען וחייב רק דיש לו ספק מלוה ישינה ושוב חייב דדוקא ספק גזל התירה התורה אבל כאן אינו רוצה לגזול רק דיש לו ספק מלוה ישינה ולכך חייב. והנה במ"ש התוס' ריש ב"מ בהא דכ"ה פטור דלמה יהיה פטור וא"ל משום דאין אדם מעיז דא"כ בבנו דיכול להעיז כגון דאמר מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס דפטור אפילו במודה מקצת מיגו דאיבעי כפר הכל ולמה יהיה פטור ולכאורה רציתי לומר דלכך פטור שם דשייך מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ורק דספק מלוה ישינה יש לו עליו ולפ"ז לגבי בנו לא שייך זאת דלמה יתחייב לשלם ספק מלוה ישינה שהי' לו על אביו ואף דיש לו אינו חייב רק משום דנכסי דאביו אינון ערבין בי' וכל שיש ספק מלוה ישינה שוב הערב נפטר מספק ולמה יתחייב אמנם התוס' שפיר הקשו דהרי רבה הקשה דיהי' נאמן במגו דכה"כ ואם איתא דמשום ספק מלוה ישינה נתחייב שוב ל"ש מגו דשמא אין לו ספק מלוה ישינה רק על מקצת וכבר הקשה כן הפ"י וע"כ צ"ל דרבה לית ליה הך דאביי וס"ל דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא ושוב יקשה דא"כ בבנו מ"ט דפטור אמנם לפענ"ד נראה לי בישוב קושית הפ"י דבמודה במקצת לא אמר אביי טעם שלו דאם נימא דאין לו ספק מלוה ישינה רק על מקצת שוב הו"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דאז הו"ל מחויב שבועה וא"י לשבע משלם וא"כ לא שייך שבועה כלל וע"כ דלא משום ספק מלוה ישינה הוא רק דל"ח אשבועתא וא"כ שפיר מקשה ואביי לא אמר רק הטעם דבמשנה דלכך נשבע משום דשם טען כלו שלו ולכך אמרינן דשמא ספק מלוה ישנה על כלו ושפיר צריך לשבע ולא הו"ל מחויב שבועה וא"י לשבע משלם. איברא דבאומר חציה שלי שוב יקשה דהו"ל מחושואיל"מ דהוה כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא וצ"ע בזה ובזה יש ליישב מה שכתבו התוס' וא"ל מדאצטריך ע"א והקשה המהר"ם שיף דע"א אצטריך במקום שא"י להעיז דאז פטור ואצטריך ע"א ולפמ"ש י"ל דא"כ לא שייך שום שבועה דנימא מגו דחשוד וא"ל משום ספק מלוה ישנה דז"א דכל דאינו מכחיש לעד רק שיש לו ספק מלוה ישינה א"כ שוב הוה ע"א כשנים כל שאינו מכחישו כמ"ש התוס' בב"ב דף ל"ד גבי נסכא דר"א ודו"ק וע"כ דע"א צריך דכ"ה פטור מגזירת הכתוב ושפיר מחייב ע"א שבועה ורבה לית ליה דאביי כלל וצ"ע בכ"ז. והנה במה שרש"י לא רצה לפרש כהתוס' דהוא גזירת הכתוב מכי הוא זה י"ל דרש"י לשיטתו דס"ל דבפקדון חייב כ"ה ואם איתא דגזירת הכתוב הוא מ"ט יש לחלק בין הלואה לפקדון ואף דכי הוא זה במלוה הוא דכתיב אבל מ"ט לחלק בין מלוה לפקדון וע"כ דהטעם הוא משום דאין אדם מעיז וא"כ בפקדון דיכול להעיז חייב ובבנו דיכול להעיז ע"ז גזה"כ דפטור משום דכתיב כי הוא זה וא"כ ממילא במלוה במודה במקצת חייב משום דאין אדם מעיז וכי הוא גזירת הכתוב ולא פלוג אבל פקדון חייב ודו"ק היטב:
והנה כל מ"ש הוא שלא בעיון אמנם נתיישבתי כעת וק"ל על אביי דאמר משום ספק מלוה ישינה וקשה דא"כ למה יוכל העד להשביע נימא מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא וליכא למימר משום ספק מ"י דהרי בנסכא דר"א הקשו התוס' דיהי' נאמן במגו דלא חטפתי וכתבו דכ"ז שאינו מכחישו הו"ל כשנים ולפ"ז כאן ג"כ קשה ממנ"פ אם אתה חושדו שמשקר הרי חשוד אממונא חשוד אשבועתא וא"ל דיש לו ספק מלוה ישנה דא"כ יקשה הא שוב אינו מכחיש להעד והו"ל העד כשנים ולמה לא ישלם והיא קושיא גדולה וצ"ל דמ"מ צריך לשבע דאל"כ יהי' כשנים ומחייב ממון וע"כ כשנשבע עכ"פ הוא מכחישו וטוען שא"ח ואף דאנן תלינן שמא ספק מלוה ישנה לא בשביל זה נאמין לע"א כשנים ולהוציא ממון זה א"א ושאני נסכא דר"א דמה שטוען דידי חטפי אינו מכחישו אבל כאן הוא מכחישו וא"א להוציא ממון ע"פ ע"א ודלמא העד משקר וא"ל דא"כ למה נשביעו דז"א דאנן תלינן שמא ספק מלוה ישנה אבל לא בשביל זה נוציא ממון וז"ב.
ובישוב קושית המהר"ם שי"ף כתבתי הרבה וכעת נ"ל דהכי מקשו התוס' דא"כ ל"ל ע"א וא"ל דצריך בכה"כ במקום שא"י להעיז דזה אינו כיון דחזקה דאין אדם מעיז שוב אין ע"א נאמן נגד החזקה ואף דע"א נאמן לברר המיעוט נגד הרוב זה דוקא ברוב דיש מיעוט כנגדו אבל חזקה ל"ש מיעוט מיהו יש לומר דגם בחזקה דאין אדם מעיז זה בא מצד רוב אנשים דא"י להעיז אבל מיעוט יש דמעיזים ושוב העד אינו רק מברר המיעוט מתוך הרוב ונאמן העד. ולפענ"ד נראה דגם אביי ס"ל כדרבה דאשתמוטי קא משתמיט רק דלא מסתבר ליה שמשתמט בלי שום טענה היה לו להודות ולומר שאני חייב רק שאין לי רק דיש לו ספק מלוה ישינה ועי"ז יש לו סברא לומר דמשתמיט עד שיתברר לו שאין לו ואז ישלם כשיהי' לו כנלפענ"ד ובזה מיושב קושית הפ"י דסברת אביי הוא רק בשביל דמשתמיט ודו"ק.
ובמ"ש יתיישב קושית התומים שהקשה בהך דחידש אביי דשמא ספק מלוה ישינה והקשה דא"כ ה"ל ספק פרעון קודם להלואה ומזה הביא ראיה להש"ך דגם ספק פרעון קודם להלואה חייב וכבר כתבתי לעיל בזה דבאמת כל שספק פרעון קודם להלואה ליכא חזקת חיוב ברור והו"ל כא"י אם נתחייבתי.
אמנם נראה דבאמת אם היה טוען בודאי שיש לו ספק פרעון קודם להלואה אפשר דהיה פטור דליכא חזקת חיוב אבל באמת כאן הוא טוען דאינו חייב כלל רק דאנן תלינן דשמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו אבל כ"ז להחמיר שיצטרך לשבע ולא יהי' בכלל חשוד אממונא אבל לפוטרו עי"ז זה לא אמרינן וז"ב כשמש ודו"ק. איברא דבלא"ה יש לומר דספק פרעון קודם להלואה חייב ולא הוה כא"י אם נתחייבתי לך דכל הטעם דא"י אם נתחייבתי דפטור וא"י אם פרעתיך חייב נראה כמ"ש הרשב"א דספק אם הי' תנאי אם תלוי בקום ועשה יש לומר דלא נעשה הדבר ולפ"ז כל שספק אם נתחייב כלל יש לומר דלא התחיל מעשה החיוב אבל כל שנתחייב בבירור ובודאי נעשה המעשה רק ספק אם פרע שוב להיפך אמרינן דלא נעשה המעשה לפטור ולפ"ז בספק פרעון קודם להלואה א"כ החיוב של הלואה ודאי רק דזה יש לו ספק שמא פרע וזה הוה ספק שמא לא נעשה ושוב הו"ל כא"י אם פרעתיך דהא מעשה החיוב דהלואה ודאי וזה בא לעקור שמא פרע ושפיר נתחייב וז"ב ודו"ק היטב. והנה במ"ש למעלה דע"א אינו נאמן נגד החזקה ודחיתי זאת דע"א מברר המיעוט שהוא מהמעיזים וא"כ אינו נגד החזקה דהחזקה אינו רק מכח רוב ב"א שאינם מעיזים. וכעת נראה דכוונת התוס' דל"ש לומר דהתורה כתבה ע"א רק על המיעוט והתורה ע"פ רוב נאמרה וכיון שע"פ הרוב אינו מעיז א"כ בלא"ה לא יעיז ול"צ לעד ורק דאצטריך בכה"ג שהוא על מיעוט זה ל"ש לומר דהתורה כתבה רק ע"פ המיעוט ולכך כתבו דנ"מ בתבעו בספק ע"פ ע"א וזה שכיח גם ברוב אנשים. והנה מה שהקשה הגאון מוה' משלם ז"ל והא יוכל לתבעו אח"כ ויהיה מחושואיל"מ ובזה לא מועיל ע"א הנה כבר כתבתי הרבה בזה בכמה תשובות. וכעת נראה בפשיטות דבשלמא אם ע"א בא רק לחייב שבועה שפיר יש לומר דבמקום דהוה מחויב שבועה ואיל"מ לא מועיל הע"א דאינו בא לממון אבל אם לא משכחת ע"א רק בתובעו בס' ע"פ ע"א א"כ יהיה תמיד מחושבואיל"מ כיון שכוה"כ חייב שבועה וא"כ ע"כ האמינה תורה לע"א אף דהוה מחושואיל"מ דאל"כ מה מועיל ע"א והא יוכל להוציא מידו אח"כ. והנה בגוף הדבר דע"א ל"מ כשהוא מחושואיל"מ נראה לפענ"ד דהנה כשם שדבר ולא חצי דבר ולא מהני חצי דבר אף בשני עדים ומטעם דהתורה אמרה ע"פ שנים עדים יקום דבר ה"ה כשאינו רק ע"א לא הוה רק חצי דבר ול"מ לחייב ממון אבל שבועה הו"ל דבר שלם וע"ז לא הצריכה תורה שני עדים ולפ"ז במחשואיל"מ ל"מ ע"א דלזה צריך שני עדים דע"פ ע"א לא מקרי דבר רק חצי דבר. והנה זה רבות בשנים שמעתי בשם הגאון בעל פני משה על אהע"ז שאמר בטעם חצי דבר דל"מ דהרי אמרו בגיטין דף ס"ז דדיבורא מקרי ואמרו מעשה לא קעבדי וכתבו התוס' דכל דבר שבא מעשה על ידו זה לא מקרי חצי דבר ע"ש ולפ"ז כל דהוה חצי דבר ולא בא מעשה עי"ז שוב מקרי חצי דבר ודפח"ח ואני כתבתי בזה בתשובה דמה"ט שיטת הרי"ף גבי עדי חזקה דכל דמועיל לענין פירות לא מקרי חצי דבר משום דכל דבא מעשה על ידו לא מקרי חצי דבר ולשיטת התוס' לא א"ש ולפ"ז גם ע"א דכל דאינו בא רק לשבועה וזה יכול לשבע ויפטר לא מקרי דבר ושייך מקרי ואמרי ועיין ט"ז אהע"ז סימן ז' שכתב כעין זה לענין ע"א בקטטה ע"ש ולפ"ז כל שהוא מחושואיל"מ שוב לא הוה חצי דבר ומהראוי להאמינו וצ"ע כי לא כתבתי רק לפלפול. והנה במה שהבאתי לעיל קושית הר"י בסאן דגם בממון שייך ספק איסור גזל ותירץ דגם לחבירו יש ספק גזל מזה קשה לי על מה שלמדתי בר"ח כסליו תרל"ג בהא דאמרו בב"ב דף צ"ג דאמרי לה דינא ואמרי לה קנסא והביא בשטמ"ק בשם הר"י חסדאי דאם נודע שלא עבר בהדיא כיון דאיכא ספיקא אי דינא אי קנסא המע"ה וא"צ לתת יותר מרובע ע"ש והנה כאן קשה דהו"ל ספק גזל ול"ש לומר דגם לחבירו הוה ספק גזל דזה אינו דכל הטעם הוא דמחל אבל ספק גזל ליכא וצ"ע גם במ"ש שם דקנסא מקנסא לא ילפינן גם זה צ"ע ברמב"ן בספר המצות גבי מ"ש במצוה לא תצא כצאת העבדים ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |