שואל ומשיב/ד/א/נג

שואל ומשיב ‏ ד א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק א סימן נג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין זוז"ג שנתחדש לי שנת תרי"א ער"ח אדר שני.

הנה בהא דאבעיא לרמב"ח מר"ח בפסחים דף כ"ז תנור שהסיקו בו עצי הקדש ואפה בו את הפת לרבנן דשרו בקמייתא מאי והקשה המהרש"ל דממנ"פ היכא מיירי אי בעצי הקדש שיצא מיד לחולין א"כ הרי כל דמעל נפיק לחולין ואי מיירי בעצי שלמים או במזיד א"כ הרי אפרו אסור לעולם א"כ מה קמבעיא ליה וכתב דמבעיא ליה בתנור חדש שלא הוסק ומשום זוז"ג דרבנן שרי גבי הקדש מיירי ע"ש ובאמת שלדבריו מיושב היטב מה דאמרו הקדש אפילו באלף לא בטל והיינו דזוז"ג הוא מתורת ביטול וכמ"ש הר"ן בע"ז פכ"ה ובמ"א סי' תמ"ה כיון לזה מדעתא דנפשי' וא"כ שוב ל"ש זוז"ג וכ"כ האחרונים ליישב קושית התוס' שם ד"ה הקדש וכבר הארכתי בזה בקונטרס מיוחד לדיני זוז"ג בחמץ ובע"ז. אמנם בגוף קושית המהרש"ל הנ"ל עיין מהרש"א שנדחק הרבה והארכתי שם ליישב. וכעת חדשות אני מגיד דהנה בהא דאמרו שם וכל היכא דמעל המסיק נפקי לחולין והא תניא כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי אשרה ואפר הקדש לעולם אסור ומשני כגון שנפלה דליקה מאיליה והקשה המהרש"א דאכתי אמאי יהיה אסור לעולם הא כל שמעל באפר פ"א יצא לחולין והניח בקושיא.

ולפענ"ד נראה דהנה באמת הא דאמרו דכל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי ע"ז לכאורה צ"ב דמ"ש הא גם זה מצותו בשריפה ונעשה מצותו ועיין בתוס' תמורה דף ל"ג ע"ב ד"ה הנשרפין. ולפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת ענין אפרן דמותר משום דהתורה צותה לשרפן אלמא דכשישרפנו ילך לו האיסור הרי דאפרן של הנשרפין מותר דאינו אותו דבר בעצמו ופנים חדשות בא לכאן דאל"כ מה מועיל השריפה הא אכתי ישנו לאיסור וזהו ענין שנעשה מצותו. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה דוקא בשאר איסורין אבל ע"ז דאף באלף לא בטיל א"כ מה בכך שנשתנה והיתה לאפר עכ"פ מידי משהו ע"ז לא יצא וא"כ עדיין ישנו לאיסור שהיה מעיקרא. ובזה ניחא מה דכלל גם עצי הקדש בהדי ע"ז דהרי בע"ז שייך ענין נעשה מצותו ומה ענינו להקדש שלא נעשה מצותו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת האפר מהראוי להיות מותר שהרי נשתנה ואינו אותו הדבר שצותה התורה לשרפו ובשלמא נקברים דלא הצריכה התורה שריפה מה בכך שזה שרפו מ"מ נשאר האיסור גם על אפר שזה רצה לבטל האיסור ולעשותו היתר ואסור אבל כל ששרפו אותו דבר שצריך שריפה מהראוי להיות מותר ורק דאסור מטעם שלא יצא מידי משהו וא"כ ה"ה הקדש דהוא במשהו ואסור ול"מ שריפתו דעדיין לא פקע כח ההקדש מזה ולפ"ז שפיר אמרו דאפר הקדש לעולם אסור וא"ל דכל דמעל בו יוצא לחולין דזה אינו דבאמת האפר כמו שהוא אינו הקדש רק דמידי משהו הקדש לא יצא וא"כ שוב לא שייך דמעל ויצא לחולין דהא כל שהיה קודש לא מעל ורק בהיותו אפר מעל ואז אינו הקדש רק משהו הקדש וא"כ במה תפקע הקדושה שהיה כבר בו וע"כ לא אמרינן דמעל ויצא לחולין רק בדבר שהוא עדיין בעינו והוא קדש כל שמעל בהקדש יצא הדבר לחולין אבל כאן לא מעל בהקדש ובמה יפקע הקדושה שהיה כבר בו וז"ב.

ובזה אמרתי ליישב דברי התוס' שהקשו בד"ה חוץ דתהוי כע"ז שנשתברה מאיליה דשרי והקשו המג"ש והפ"י דהא גם בנשתברה מאיליה אסורה דלמא מגבה לה והדר מבטלה וכבר כתבתי בזה בכמה תשובות ליישב ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל ענין דע"ז אפרו אסור משום דעכ"פ מידי משהו לא יצא ולפ"ז באמת ע"ז שנשתברה מאיליה מותרת רק דגזרו דלמא מגבה לה וכבר כתב הר"ן דאף דלא שייך הגבהה בדבר האסור בהנאה וכתב דכיון שנשתברה הע"ז הרי זכייתו ואיסורו בא כאחד ומזה למד לענין חמץ בפסח דקונה שיעבור על ב"י ולפ"ז עיקר הזכייה בא בעת שנשרף והרי כל שנעשה אפר אינו ע"ז רק מידי משהו ע"ז לא יצא וא"כ שפיר הקשו דעכ"פ הרי נשברה מה תאמר שאח"כ זוכה בה זה אינו דבעת ההגבהה הרי אינו רק אפר ולא נעשה ע"ז של ישראל ודו"ק היטב:

ומעתה כיון דעיקר מה שאפר הקדש אסור דמידי הקדש לא יצא ולפ"ז שפיר מבעיא לי' לרמב"ח בהקדש מהו וא"ל דהא אפר אסור דזה אינו דכל הטעם הוא משום דמשהו איכא וזהו באמת מה דמשני הקדש אפי' באלף לא בטל וז"ב. ובזה מיושב הא דאמר אלא אי קשיא הא קשיא והלא מעל המסיק והדבר יפלא דמה ענינו לזה זהו קושיא בפ"ע דלא משכחת כלל שיהיה אפר הקדש אסור ולא הגחלים כל שמשתמש בו יצא לחולין ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הקושיא היא דבאמת כל ענין האבעיא היא כיון שעכ"פ מידי איסורו של הקדש לא יצא דיש משהו הקדש ולזה הקשה דהא כל שמעל יצא לחולין וא"כ עכ"פ יצא מידי הקדש שהיה מקודם וע"ז משני בעצי השלמים ודו"ק. והעיקר צ"ל דאפר הקדש היינו שנעשה מצותו דאל"כ אין ענינו לכל הנשרפין ודו"ק והיינו בעצי הקדש העומדים להסקה ובאמת לפמ"ש למעלה דהענין דנעשה מצותו היינו מדחזינן שהתורה צותה לשרפו וסגי בהכי ע"כ דל"ח על האפר א"כ בזה נראה דלא שייך ענין נעשה מצותו רק בדבר האסור והתורה אמרה שישרוף ע"כ דבזה כבר כלה האיסור אבל בעצי הקדש דעצים עומדין להסקה פשיטא דלא שייך ענין נעשה מצותו וז"ב. ובזה יש לומר דגם בחמץ בפסח ל"ש דנעשה מצותו דבאמת עיקר שריפתו הוא כדי שלא יעבור על ב"י א"כ כיון דבאמת שני דברים אינו ברשותו של אדם ורק דהתורה עשאן כאלו הן ברשותו א"כ כל ששורפו ומגלה דעתו שאינו רוצה שיהי' ברשותו פשיטא דסגי בזה לבד ואין ראיה דמקרי נעשה מצותו וצ"ע בזה:

והנה בגוף הענין דזוז"ג האריך הר"ן פכ"ה דהוא מותרת מטעם ביטול ברוב דכי היכא דאיתא לאיסורא בעיניה בטל חד בתרי ה"נ היתר הבא מכח גרמת איסור כל היכא שאיסור והיתר גרמו לו הרי נתבטל האיסור ע"ש. ולכאורה צ"ב לפמ"ש המרדכי דדבר הבא לעולם בתערובות לא שייך ביטול וא"כ גם כאן מה שבא ההיתר מכח גרמת איסור עד"מ שהסיק מעצי אשרה והו"ל זוז"ג זה בא לעולם בתערובות איסור והיתר והפת נאפה מכח איסור עצי אשרה וא"כ איך שייך ביטול וא"ל דבטל מקודם שנאפה דזה אינו דאז לא נתבטל דמלבד דלא שייך ביטול העצים בהתנור אף גם דאז הוה חד בחד ועיקר הביטול הוא להפת שבא מכח גרמת היתר ואיסור דבזה סגי חד בחד וא"כ בזה שייך לומר דבא לעולם בתערובות והיא קושיא גדולה לפענ"ד ולכאורה רציתי לומר דשם בילדה שסבכה בזקנה וכן בנטע והבריך והרכיב דמיירי דל"ש נ"ט משום דהוה מב"מ רק דזה איסור וזה היתר א"כ בכה"ג אף בדבר שבא לעולם בתערובות מותר וכעין מ"ש הנוב"י מהד"ק חיו"ד לענין ששים בבא לעולם בתערובות כל שאין בו כדי נ"ט שרי ע"ש וה"ה כאן דליכא טעם. אך באמת זה אינו דגם שם אין דברי הנוב"י ברורים ומכ"ש כאן דאם הי' כיוצא בזה בא"מ הי' נו"ט. אך העיקר נראה לפענ"ד דדברי הר"ן נכונים ולא פליג על סברת המרדכי דבאמת כל טעמו של המרדכי הרחתי מתוך דברת הרב בעל תב"ש בסי' י"ז דמתורת קבוע בא עלי' דכל שבא לעולם בתערובות נקבע האיסור כאן ולא שייך ביטול ברוב דקבוע הוה כמחצה על מחצה ולפ"ז זהו בשאר ביטול דבעי רוב חד בתרי וא"כ כל שבא בתערובות לא שייך רוב דהו"ל כפלגא משום דדין קבוע יש לו אבל כאן דהורנו הר"ן דכל דבא מכח גרמת איסור והיתר סגי חד בחד וא"כ מה בכך דהוה כקבוע והו"ל פלגא הא בחד בחד ג"כ כשר וז"ב כשמש. ובזה נראה לפענ"ד דזה סברת הרמ"ה דבע"ז אסור זוז"ג וכ"כ המ"א סי' תמ"ה ובאמת האחרונים כתבו כיון דזוז"ג מתורת ביטול הוא ובע"ז וחמץ דאף באלף לא בטל לא שייך זוז"ג אבל לפמ"ש דסגי בחד וחד וא"כ יקשה הרי בכל פלגא ופלגא ודאי לא בטל ואפ"ה כל דבא מכח גרמת איסור לא אכפת לן וא"כ כאן הוה ג"כ מכח גרמת איסור ולמה לא יתבטל אבל לפמ"ש יש לומר דע"כ לא שייך לומר דבא לעולם בתערובות רק כל דעכ"פ צריך להיות האיסור שוה בשו' להיתר אבל כאן באמת אף אם האיסור משהו לא בטל א"כ היאך שייך שיתבטל חד בחד והא אף אם האיסור היא רק משהו לא נתבטל וז"ב כשמש לפענ"ד:

ובזה נראה לפענ"ד דזה הענין מה שנחלקו רשב"ם ותוס' בע"ז דף מ"ט באם אין השני גורמים שווים אי שייך זוז"ג ולפמ"ש תלוי בזה דאם נימא דבעי שיהיה בטל וכל שאין הגורמים שווים לא שייך בטול אבל אם נימא דאינו ביטול ממש רק שכח ההיתר עדיף יותר א"כ גם כאן הוא כן. ולפ"ז נראה לי דבחמץ אף שאינו בטל מכל מקום לא שייך זוז"ג דהרי מבואר בסי' תמ"ז דע"כ לא אסרינן בחמץ באלף רק באם הי' כח באיסור לתת טעם א"כ שוב אף משהו אסור אבל באם אינו אסור רק בכדי נטילה גם בחמץ אינו אסור שאין לו כח להתפשט יותר ולפ"ז גם בזוז"ג כיון דלאו מכח ביטול ממש קאתינן מלה ותדע דהרי בעצים ותנור לא שייך ביטול ואדרבא עיקר הפת שנאפה ודאי בא מכח העצים דבלא עצים התנור לא יועיל כלל והו"ל כדבר המעמיד ורק שעיקר הכוונה שכח דהיתר עדיף יותר וכיון שכן מה בכך דחמץ לא בטיל הא מכל מקום כח ההיתר עדיף יותר ולא חשבינן גרמת איסור נגד גרמת היתר ובשלמא בע"ז שייך לומר דכל דהוא במשהו א"כ האיסור חשוב יותר משא"כ בחמץ דכל דאתה אומר דגרמת ההיתר חשוב יותר לא יתחיל איסור כאן ולא שייך כאן משהו וז"ב לפענ"ד ודוק היטב:

וראיתי בא"מ שחידש שם דיש לומר דבע"ז יהיה זוז"ג מותר כיון דכל הטעם דלא בטיל משום ולא ידבק בידך מאומה והרי זה דוקא בע"ז ממש אבל במה שבא מכח גרמת ע"ז לא שייך זאת ולכאור' מסתבר דבריו דאין בזה מאומה מן החרם ובפרט לפמ"ש כל דכח ההיתר עדיף אין בו משום לתא דגרמת ע"ז כלל וכן נראה ממה דמוקי כר"א דעצי אשירה וכמ"ש למעלה דמזה מוכח דגם בע"ז זוז"ג מותר. איברא דאכתי קשה דלר"א דס"ל יוליך הנאה לים המלח שוב הו"ל דבר שיש לו מתירין כמו במע"ש שיכול לפדות כל שאינו יותר מהקרן הו"ל דבר שיש לו מתירין וא"כ שוב מהראוי דזוז"ג לא יתבטל כלל והיא קושיא נפלאה וצריך לומר דזה באמת דחיית הש"ס שאני ע"ז דחמירא טובא והיינו דבאמת מה דמועיל בע"ז יוליך הנאה לים המלח הוא משום דתופס דמיו והיינו משום דע"ז חמיר דתופס דמיו ודו"ק היטב:

והנה בשנת תרי"ב אור ליום וא"ו פ' בא כאשר למדנו ה"פ סי' תמ"ה והנה המ"א כתב שם ס"ק ה' דבחמץ כיון דלא בטל בששים ומשהו אסור הו"ל כע"ז דלא בטל ואף זוז"ג לא שייך בזה דאסור בהנאה בכ"ש ודבריו תמוהים מאד דהא בע"פ בטל בששים וא"כ אמאי אסור בע"פ התבשיל ואף דנימא דקאי בפסח דהיינו אם בשלו בפסח מכל מקום כרת בודאי לא חייב על זוז"ג ובטל בששים ובפרמ"ג העיר בזה.

ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה הרי"ף חידש דטעמא דריחא מלתא דרב לשיטתו דס"ל מב"מ במשהו וא"כ אף שלא במינו עכ"פ משהו מיהא איכא וביאור הדברים עיין במה שנדפס על הגליון הרי"ף שם בשם המהר"ם מטיקטין והאחרונים האריכו בזה ובתשובה ביארתי באורך דע"כ לא שייך לשער בששים רק בדבר אכילה דתלוי בטעם וכל שבטל בששים הרי אינו נרגש טעם משא"כ בריח דכיון דעכ"פ משהו איכא וא"כ עכ"פ מריח ריח משהו ואיך שייך בריח שיעור כל שמרגיש אסור ואף במבא"מ מכל מקום מרגיש הריח במשהו. ומעתה גם לענין שבח עצים בפת דדעת התוס' בסוגיא דדוקא לענין הנאה שייך זאת ולא באכילה וא"כ לא תלוי בהרגשת הטעם רק במה שנהנה עכ"פ והרי נהנה עכ"פ במשהו ולא שייך בהנאה שיעור וז"ש המ"א דהנאה כ"ש מיהא הוה ושאני ערלה דבטלה במאתים וא"כ עכ"פ לא קפדינן על המשהו של יותר ממאתים וא"כ זוז"ג דאין בו רק משהו מותר משא"כ בחמץ וע"ז דאסור במשהו של משהו וא"כ לענין הנאה לא שייך שיעור והוה כמו ריחא דאסור וה"ה בהנאה וזהו סברת הש"ס לענין הקדש דלא בטל אפילו באלף והיינו דלא שייך בהנאה דבמשהו בטל ומיושב קושית התוס' שם דמה חומר הוא זה במה דלא בטל ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק והמ"א הביא דברי המהרי"ל מ"ש לחלק בין חמץ לעצי מוקצ' דמותר להרבות וכתב דחמץ שאני דהוא בר אכילה והוה כאילו אוכל בתבשיל האיסור משא"כ עצים דלא בני אכילה נינהו והנה מלבד דשיטת התוס' דלא שייך שבח עצים לענין אכילה רק לענין הנאה וא"כ אין נ"מ בין חמץ לעצים דסוף סוף נהנה ונגמר התבשיל או הפת עי"ז ונהנה עי"ז אף גם דלפמ"ש מהראוי להתבטל כל שאתה אוסרו משום אכילה הרי נתבטל וכמ"ש וגם תימה דמה יענה לעצי הקדש דשם הוא עצים ולמה לא ירבה עליהם עצים ולזה יש לומר דהמהרי"ל מפרש דהקדש שאני דהו"ל דבר שיש לו מתירין דלא בטל משא"כ חמץ דעכ"פ יותר מנוקשה לא הוה כל שנשרף ואינו בכרת ואף בפסח בטל בששים ולכך הוכרח לחלק בין חמץ דאוכל גוף האיסור אבל גוף הדבר תמוה וכמ"ש ודו"ק היטב:

והנה לכאורה יש לומר דלכך בחמץ גחלתו ואפרו שרי דאינו אותו דבר שנאסר וכעין מ"ש הריטב"א דלכך המקדש בא"ה אין חוששין לקידושיו אף דיכול להנות בגחלתו משום דאינו אותו דבר שמקדש ופנים חדשות באו לכאן. ובזה אמרתי ליישב קושית התוס' בפסחים דף ד' ד"ה דכתיב דהקשו דהא לכשישרוף יהיה אפרו וגחלתו מותר וא"כ למה לא יהיה מותר להבעיר מתחלה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דכעת אינו אוכל נפש ואינו מכשירי אוכל נפש א"כ לא שרי דלא שייך לומר דכשישרף יהיה מותר דכל הטעם הוא משום דאח"כ הוא פ"ח ואינו אותו דבר שנאסר ואם כן איך יהיה שרי להבעיר כעת כיון דכעת אינו ראוי כלל ולכשישרף יהיה גחלתו ואפרו פ"ח ואסור ודו"ק:

והנה הפ"י הקשה בתחלת הסוגיא דאמאי יהיה בחמץ אסור זוז"ג והרי בחמץ מותר שלכד"ה והרי בחמץ עכ"פ זה הוה שלכד"ה במה שמסיק בחמץ התנור ע"ש שהאריך בזה והנה מ"ש דחמץ שלכד"ה מותר זה אמת וכמ"ש בתשובה שכן מבואר בתוס' דף כ"ח ד"ה ותנן ע"ש בפסחים. אך בגוף הקושיא נלפענ"ד דהנה מה דמותר שלכד"ה נלפענ"ד דהנה שיעור הנאה לא נתבאר אם צריך שיעור או אף במשהו סגי ובצל"ח פסחים דף כ"ב גבי אבמה"ח ביאר דכל שהנאה נאסרה מתורת אכילה בעי שיעור כמו האכילה לענין מלקות ולפ"ז נראה לפענ"ד לענין שלכדה"נ דאף בהרבה כזיתים אינו נדון רק כחצי שיעור דהשיעור של הנאה הוא שיהנה כדרך הנאתו וכל שהוא שלא כדה"נ מה בכך שנהנה בכזית הא לא עדיף מחצי שיעור דנהנה כד"ה ואפ"ה כל שאין בו כשיעור אינו לוקה וה"ה בזה הא כל הנאה שלא כדה"נ אינו שיעור הנאה שלם ואף דחצי שיעור אסור מן התורה היינו משום דחזי לאצטרופי וכאן לא חזי לאצטרופי דשלכדה"נ עם כדה"נ לא שייך צירוף דהם ענינים נפרדים ולכך אינו אסור שלכדה"נ אף דחצי שיעור אסור וכמ"ש ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דבחמץ כיון דזוז"ג אסור משום דהוה משהו ולא בטל וכמ"ש המ"א ואם כן מה בכך דהוה שלא כדה"נ מכל מקום מידי זוז"ג לא יצא דעכ"פ משהו יש בו ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש. מיהו בדברי התוס' פסחים דף כ"ח ד"ה ותנן משמע דאף בחמץ מותר זוז"ג משום דהוה שלכדה"נ ועיין בפ"י שם וא"כ דברי הפ"י הדרן למקומם וצ"ע על המ"א שכתב דבחמץ אסור זוז"ג והרי בתוס' מבואר להיפך מיהו יש ליישב דשם אין החשש שיאכל בפסח חמץ דמה שיגדל צמחים ויעשה זבל לא יהיה בפסח ממש ולאחר הפסח ודאי לא נאסר במשהו ושפיר שרי משא"כ כאן דהוה בפסח ממש ודו"ק:

והנה הא דאמר הבמ"ע בעצי שלמים ופירש"י דקדשים קלים אין בהם מעילה ועיין בתוס' ישנים בנדרים דף יו"ד גבי מביא כבשתו לעזרה דהקשו דהא אין מעילה בק"ק וכתבו דאיסורא מיהא איכא ע"ש וע' מלמ"ל ריש פ"ב דמעילה ובשו"ת נוב"י מהד"ק בסוף חלק חו"מ מ"ש חתנו ז"ל ורצה לדחות דאף איסור תורה ליכא ואשתמיטתי' דברי רש"י בפסחים ולכאור' הוא מוכרח בש"ס ועכ"פ זה ודאי דאין מעילה בהקדש ק"ק והדבר א"צ אריכות והוא מפורש בב"ק דף י"ב ובמעילה דף ז' ע"ב דק"ק אין בהם מעילה ונוראות נפלאתי על זקני המהרש"א בב"מ דף נ"ד ע"ב ברש"י בד"ה ומועלין בה שכתב דאולי היה לו לרש"י איזה מקום דשייך מעילה בק"ק והוא תמוה דא"א לומר כן דק"ק אין בהם מעילה כמ"ש רש"י כאן ובכמה מקומות וכל הש"ס מלא מזה ואף לרבנן דריוה"ג דק"ק אין להם בעלים מכל מקום הרי לא מקרי קדש כיון דנאכלים לבעלים. ומצאתי בפ"י שתמה על המהרש"א מב"ק דף י"ב ומעילה הנ"ל אבל חלילה להמהרש"א שיטעה בזה.

הן אמת דלאחר שחיטה משלחן גבוה קא זכו כדאמרו בב"ק שם ובדף ע"ו ע"ש ברש"י וא"כ מהראוי שימעול בהם אבל זה אינו דאיך אפשר שימעול והא התורה התירה לאכול והרי גם בחטאת ואשם לאחר זריקה אין מועלין בהם כיון דהתורה התירה לכהנים לאכול לא שייך מעילה וכדאמרו במעילה שם דבקדשי קדשים יעשה דמים להקל ומכ"ש בק"ק דהן לבעלים וכדאמרו שם וא"כ דברי המהרש"א תמוהים. אבל לפענ"ד מפני חיבת פה קודש זקני המהרש"א נראה דכוונתו לענין אימורים דלאחר זריקת דמים דמועלין בקדשים קלים והיינו משום דלגבוה קסלקי ולפ"ז אם נימא דנתמעט דבעינן כלה לשמים א"כ אף באימורים מהראוי שלא ימעול דהרי עכ"פ בעינן שכל הבהמה יהיו לשמים ולכך כתב רש"י דלא קי"ל כן ולא ממעטינן מטעם שכלה לשמים רק דלא קרינן מקדשי ד' בזה אבל גם זה תמוה דאם כוונת רש"י לענין אימורים שוב לא היה צריך רש"י לומר דאיכא איזה מקום והלא אימורים מועלין בהם והיא משנה במעילה דף ז' הנ"ל ועיין דף ט"ו שם דרבי מקרא דכל חלב לד' לרבות אמורי ק"ק למעילה וגם לא הי' צריך לומר קדשים קלים דהא גם חטאת ואשם היא אינו כלו לשמים דנאכלת לכהנים ואפ"ה יש מעילה באימורין וע"כ דברי המהרש"א תמוהין לפענ"ד ועיין שיטה מקובצת בב"מ שם:

והנה הרב מוה' יונה לאנדא ני' אבד"ק גראביוויטץ הקשה אותי בהא דאמרו בנדרים דף נ"ט ע"כ לא אמר רשב"ג אלא היכא דלא קא טרחא אבל היכא דקטרח לא. דהרי הפר"ח הקשה בהא דמבטלין איסור והא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד לשיטת הרמב"ם דהוא מה"ת ולדידן מדרבנן וא"כ למה יהיה אם עבר ובטלו מבוטל וע"ז אמר מידי דהוה אם נתבטל מאילי' דשרי כמו בצורם אזן בכור ע"ש בסי' ס"ד ולפ"ז כאן דבדלא טרח לא בטל רק בדטרח ואמאי יתבטל. והנראה בזה דלק"מ דכאן שבעודו היתר נתבטל והגידולים של איסור נתבטלו בהיתר וא"כ בעת שטרח טרח בהיתר ושפיר טרח ואח"כ כשכבר היתה בקרקע הוא היתר ובטל וז"ב ופשוט. ובזה מיושב מה שהקשה הר"ן דלישני גם בהך דמקשה מבצל בכרם החילוק בין טרח ללא טרח ולפמ"ש אתי שפיר דשם טרח להיפך דהיינו מה שגדל באיסור ול"מ טרח ודו"ק היטב:

והנה במ"ש התוס' להקשות ד"ה חדש דנימא יש שבח מוקצה בפת דהגחלים הן מוקצה וכתב המהרש"ל דהא גם לרבנן קשה כיון דהשלהבת דינו כמו גחלת וע"ש במהרש"א והנה בספר אילת אהבים תמה דהרי אמרו בביצה ולר"א דאמר דבר שיש לו מתירין לא בטל א"מ היכא דאיתא בעיניה אבל הכא מקלי קלי איסורא ואם איתא הא שייך שבח עצים בפת דהשלהבת דינו כגחלת ועוררני החריף מוה' העשיל שור מפה לבוב באור ליום ג' בראשית תרח"י דהרי שם י"ל דכיון דמקלי קלי לאיסור לא הוה דבר שיל"מ דאינו במציאות ואמרתי לו שכוון יפה דכן נראה מהאו"ה כלל כ"ד אות יו"ד שכתב לענין עצים שנפלו לתוך התנור שיש רוב דמותר וכתב בזה"ל דמשום דבר שיש לו מתירין ליכא דחום התנור של היום אינו נשאר למחר יעו"ש.

וכפי הנראה כוונתו דלא שייך דבר שיל"מ כיון דמקלי קלי לאיסורא ולא נשאר חום התנור למחר ולא יהיו דבר שיל"מ. ובלא"ה נראה לפענ"ד כיון דמקלי קלי לאיסור הוה כמו טעם בלבד ולא שייך דבר שיל"מ כמבואר ביו"ד סי' ק"ב ובזה יש לפלפל במה שהאריך המג"א סי' תק"ז ס"ק ג' דלמה לא חשיב דבר שיל"מ והבין דמקלי קלי לאיסור הוא לענין זה שמותר להוסיף וכן הבין בסי' שכ"ג ס"ק י"ד ולפמ"ש האו"ה יש לומר דלא קאי רק לענין דבר שיל"מ ודו"ק היטב. וביאור דברי האו"ה נראה לפענ"ד כאן דעיקר האיסור הוא רק החום של העצים שיש שבח עצים בפת א"כ כל שכבר מסיק העצים רק החום אסור וזה החום א"א לומר שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר שהרי החום ע"כ יכלה ולא יהיה למחר ולכך לא שייך דבר שיל"מ ודו"ק היטב:

והנה א' דר"ח טבת ב' מקץ שנת תרכ"ו הגיעני מכתב מהחריף ושנון השלם מוה' גרשון קארציר נ"י בסוגיא זו והוא הקשה במ"ש הב"י בסי' קמ"ב בישוב דברי הרמב"ם דס"ל דחדש כל שגרפו את התנור הלכו עצי איסור דמותר ועדיף מזוז"ג וע"ז הקשה דא"כ חדש יותץ היכא משכחת לה דהא מצד התנור לא אכפת לן ועוד היכי משכחת לה הך דזוז"ג דפליגי רבי ורבנן אי באבוקה כנגדו דל זוז"ג מהכא הו"ל שבח עצים ובאין אבוקה כנגדו הרי ליכא אף גורם אחד וא"ל דס"ל להב"י דחדש יותץ לכתחלה דז"א דהרי התוס' כתבו דנתיצה חשוב כדיעבד ועוד הא פריך הש"ס והתניא בין חדש בין ישן יוצן ל"ק הא רבי הא רבנן אלמא דחדש יותץ לרבי אף בהלכו הגחלים הנה קושייתו עצומה. והנה באמת הט"ז ס"ק וא"ו הבין דברי הב"י משום זוז"ג אבל יפה כתב מעלתו דפשטת הלשון של הב"י אינו מורה כן וכדי שלא יהיה תמוה כ"כ נראה לפענ"ד דסברת הכ"מ הוא לפי מה דאמרו בתחלה דרבי ס"ל דזוז"ג אסור לכך בחדש יותץ וס"ל לרבי דגם בחדש אף שהלכו הגחלים מכל מקום הוה התנור גורם איסור ולא ס"ל דעדיף מזוז"ג והב"י לא כתב רק לדידן דזוז"ג מותר גם בתנור שהלכו הגחלים יותר ועוד עדיף מיניה אבל רבי לא ס"ל כן וע"ז באמת פריך אימר דס"ל לרבי יש שבח עצים בפת אבל זוז"ג מי אית ליה וגם יש לומר דבאמת כשאבוקה כנגדו אינו אסור רק מדרבנן כמ"ש התוס' בפסחים דף ע"ה וא"כ ממילא כשהלכו הגחלים מותר ובאמת הסוגיא בדף כ"ז לא מוכח כן וכבר האריך בשעה"מ הלכות חמץ דלמסקנא דהסוגיא מסקינן דאבוקה כנגדו אינו רק דרבנן ע"ש וא"כ לפי המסקנא שפיר כתב הב"י כנ"ל לפי חומר הנושא שוב ראיתי שכבר קדמו בקושיתו על הב"י באבני מלואים ח"ב סי' ב' וסי' ג' יעו"ש גם מה שהקשה מעלתו על הט"ז ס"ק ט' ג"כ מבואר בא"מ שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף