שואל ומשיב/ד/א/כט

שואל ומשיב ‏ ד א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק א סימן כט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרבני המופלג החריף ובקי מו"ה מרדכי מיזיש ני'.

בענין סוכה שאינו ראוי לישן בה אם יוצא באכילה. עש"ק העבר נמסר לי מכתבך עם חידושי תורתך ונפשך בשאלתך בכרכים ועיירות גדולות אשר חק נתן המלך שאין ליהודים לדור בבתים הפתוחים לצד קריה שהעכו"ם ואדונים ושרים דרים אך שליהודי בעה"ב עצמו הותר לדור שם והבתים האלו צד אחד פתוח לקריה שהעכו"ם יושבים וצד השני עליות ובתים מרווחים שהי' היהודים דרים שם וע"ז שאל דכיון שאסור לישן שם וענוש יענשו בפלילים אם ימצאו שם דרים וישנים שם ולשיטת היראים והמרדכי פרק הישן אם עשה סוכה מתחלה במקום שמתיירא מפני לסטים ואי אפשר לישן שם אף באכילה אינו יוצא וה"ה בזה כל דמתיירא לישן שם אף באכילה אינו יוצא והאריך בזה. הנה אם אמנם דלענין הדין הדבר ברור דיוצא ידי סוכה כאשר אכתוב ברצות ד' ואין עניני כלל להך דהמרדכי בכ"ז למען כבודך ולמען למודך וגם הבטחתיך להשיב לך כאשר היית פה ע"כ אמרתי להשיב לך ולהשתעשע אתך בפלפלת כל שהוא אם רב ואם מעט כאשר עלתה מצודתי היום ואכתוב על סדרך אשר סדרת. הנה מה שרצית להעלות ארוכה כיון דאנן לא נהגינן לישן א"כ אף מקום הראוי לישן לא בעי ורצית לכוין זאת בדברי המג"א סי' תר"מ ס"ק ד' שכתב על דברת הרמ"א או בשינה וז"ל פירוש במקום דאיכא שינה. הנה ודאי דיפ' כתבת אח"כ דאי אפשר לומר כן דאף לדידן עכ"פ ראוי לשינה בעינן משום דראוי לבילה אבל אני תמה עליך איך נזדקר לפניך טעות דבמ"א הגירסא במקום דאיכא צינה וכוונת המג"א לפרש דמה שכתב הרמ"א שמצטער בשינה היינו בשביל שיש קרירות וצינה והיינו במקום דהצינ' בא מכח שהמקום גורם להיות צנה ובזה אסור אבל במקום דהמדינ' גורם לקרירות פטור דהו"ל מצטער ולכן בסי' תרל"ט בס"ב הקיל בשביל צינה ועיין מג"א שם ס"ק זיי"ן והיינו אם לא בא בשביל הסוכה הקרירות רק שהזמן מצד עצמו קר אבל כל שבשביל המקום הוא קר שעשה במקום שיש קרירות זה פטור דעכ"פ ראוי לבילה בעינן וגם בפרמ"ג הבין כן דברי המג"א רק דק"ל מסי' תרל"ט הנ"ל ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק.

ועכ"פ כתב בהדיא שם דבעי מקום הראוי לשינה באופן שאין זה מעלה ארוכה. והנה מה שרצית ליישב דברי התה"ד שהובא ברמ"א סי' תר"מ ס"ד דאף שצר לו המקום לפשוט ידיו ורגליו בכ"ז חייב להצטער ולישן שם והט"ז תמה בזה כיון דמתחלה עשה במקום שמצטער פשיטא דחייב ע"ש וע"ז רצית לחדש דכיון דשינה מה"ת חייב לישן בסוכה ושינה אסור אף ארעי חוץ לסוכה דאין קבע לשינה א"כ כיון דשינת עראי אף ראשו בין ברכיו סגי ומקרי שינת עראי א"כ מקרי ראוי לשינה אף שצר לו המקום לישן שם היינו שינת קבע אבל עראי סגי לי' בשינה זו ומחוייב לישן בה עכ"פ שינת עראי ומקרי ראוי לשינה וע"כ לא כתב הרמ"א בשם המרדכי במקום שאינו ראוי לשינה פטור היינו במקום שאינו ראוי אף לשינת עראי כגון שמתיירא מפני לסטים. הנה אף כי לכאורה יפה הערת בזה אבל אחר העיון אין הדבר נכון דבאמת מה דחייב לישן בסוכה היינו משום דתשבו כעין תדורו וכמו בדירה שאדם אוכל ושותה וישן וכל צרכיו עושה בה כמו כן חייבו הכתוב שיעשה כן בסוכה וא"כ פשיטא דבעינן שיהיה ראוי לישן בה שינת קבע דניהו דאין קבע לשינה ויוצא אף בשינת עראי היינו ביו"ט ראשון בירדו גשמים דדעת הגדולי צרפת דמחייב עכ"פ לישן בסוכה כמו דמחויב לאכול כזית פת בלילה הראשונה משום דגמר ט"ו ט"ו מחג המצות א"כ סגי בשינת עראי כמו שסגי בכזית אף שאדם אוכל יותר מצד מצות סוכה סגי בכזית וה"ה דיוצא בשינת עראי אבל לענין שיהיה יוצא בסוכה הראוי לשינה בזה בעי שיהיה ראוי לשינת קבע וז"ב מאד. והנה מ"ש מעלתו לדחות דברי זקני רבן של ישראל הח"ץ ז"ל סי' צ"ד שכתב לדחות דברי המרדכי דמה דדרשינן תשבו כעין תדורו לא שצריך שיהיה המקום ראוי לשינה רק על אופן ישיבת סוכה שיהיה כעין דירה באכילה ושתי' ושינה אבל אה"נ דאם עשה במקום שאינו ראוי לשינה דעכ"פ יצא חובת אכיל' והביא ראי' מהך דאמרו דראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת ואם איתא הא בעינן תשבו כעין תדורו והיאך יהיו שם כל ישראל עם נשותיהם וצריך שיהי' הפסק מחיצה וע"ז כתב מעלתו דלפמ"ש הוא דסגי בשינת עראי א"כ ראוי לכל ישראל לשבת בסוכה אחת ולישן בזאח"ז הנה לפמ"ש הן נסתר מחמתו כ"ז ואף דהמג"א סי' תרל"ט הרגיש בקושית הח"ץ באמת המעיין יראה שדבריו דחוקים דמ"ש שהפירוש שכל ישראל ראויין לישב בסוכ' אחת היינו הוא לבדו בלא אשתו רק דמ"מ פטור כיון דמצטער מלבד שהדבר דחוק דאנן תשבו כעין תדורו בעינן וכדרך שהוא בביתו עם אשתו ובני ביתו אף גם דהרי הריטב"א הקשה בהא דלר"א דא"י בסוכה של שותפות א"כ איך אפשר דלר"א יצטרך לאיש סוכות הרבה לכל אחד מבניו הגדולים וכתב דלר"א ג"כ כשר כיון דתשבו כעין תדורו כתיב מה דירה איש וביתו ביחד אף בסוכ' איש ואשתו ובני ביתו ביחד בסוכ' אחת ואם איתא הא גם לרבנן ע"כ דתשבו כעין תדורו משמע הוא לבדו בלא אשתו וב"ב דאל"כ אינו ראוי לכל ישראל ומכ"ש לר"א דפסול משום סוכת שותפין. ובאמת בגוף קושית הריטב"א הי' נראה לי דכיון דמצטער אם אינו יוכל לישב עם אשתו ובני ביתו ביחד ומצטער פטור מן הסוכ' א"כ פשיטא דהתור' שחייבו בסוכ' ע"כ עם ב"ב ואשתו ביחד דאל"כ יהיה מצטער ויפטור מן הסוכ' לגמרי והיינו תשבו כעין תדורו דאל"כ יצטער ודו"ק. עכ"פ דברי המג"א דחוקים ומ"ש הח"ץ דיש לומר דבזה פליגי רבי ורבנן דלרבי בעי ד"א על ד"א כדי שיהי' ראוי לשינה ג"כ ולרבנן סגי כל שהוא לאכיל' ותמהת ע"ז דא"כ לב"ש דס"ל דירת קבע בעינן ואפ"ה מכשרי בראשו ורובו ושלחנו וע"כ דאין ענינו לזה דהם בעי דירת קבע ולא מטעם הראוי לשינה. הנה לכאור' יפה הקשית וכבר קדמך בזה דו"ז הגאון האמיתי בספר ישועת יעקב בסי' תר"מ ע"ש אבל חליל' להח"ץ שיטע' בזה והנרא' בזה דבאמת המג"א סי' תר"מ ס"ק ט' הקשה על התה"ד דהא ראוי לשינה ג"כ שיסלק השלחן וישכב באלכסון הסוכ' ויהי' י"ט פחות חומש ורגליו יהיו לתוך הבית. אמנם נראה דכוונת התה"ד דעכ"פ למ"ד דבראשו ורובו בלי שלחנו ג"כ סגי א"כ כיון שאין כאן שלחן ומ"מ סגי בז"ט כדי ראשו ורובו בלבד וא"כ אף באלכסון לא יוכל לשכוב ואפ"ה כשר ולפ"ז לב"ש דבעי ראשו ורובו ושלחנו א"כ שוב יוכל לסלק השלחן וסגי בזה ועיין ט"ז ומג"א סי' תרל"ד ובאמת מה דאמרו דב"ש ורבי וכו' כלהו ס"ל דירת קבע בעינן כו' כתבו התוס' דכלהו לאו בחדא מחתא מחתינהו ע"ש ודו"ק. ובגוף דברי הרמ"א בשם המרדכי שאא"ז הח"ץ חולק. הנה אם אמנם להכריע מאן ספין ומאן רקיע ומתיירא אני שמא ירוצו גלגלתי אחרי כי תלוי עליו כל שלטי הגיבורים הר"א ממיץ והמרדכי והגמי"י והרמ"א בכ"ז אחר כי כבר התעורר זקני הח"ץ לתמוה גם לקטן כמוני ניתן רשות להיות מורכב על כתיפו של אבא זקני ואבא אחריו ומלאתי את דבריו. והנה לכאורה קשה לפי דברי זקני א"כ לר"א דס"ל בדף כ"ז דאין יוצאין מסוכה לסוכה ופירש"י לאכול בזו ולישן בזו וא"כ לדבריו בעינן שיהיה במקום הראוי לשינה ובעינן שיהיה בסוכה ד"א כדס"ל לרבי ומצינו פלוגתא חדשה בין ר"א ורבנן וגם היה לו לחשבו בהדי הנך דחשיב דכלהו ס"ל דירת קבע בעינן ואף שאינן מחד טעם מכל מקום הי' לו למחשבינהו כאחת כמ"ש התוס' לענין ב"ש ורבי דלאו מחד טעמא נינהו. אך יש לומר כיון דר"א שמותי הוא והיינו דהוא מתלמידי שמאי כמ"ש בירושלמי והובא בתוס' נדה דף זיין א"כ כיון דכבר חשיב להא דשמאי א"כ הרב ותלמיד נמנין כאחד ולכך לא חשבו. ובזה נראה לפענ"ד ע"ד הפלפול לומר הא דאמרו שם ורבנן הכי קאמר רחמנא עשה סוכה בחג. ולכאורה צריך ביאור דלענין מה צריך קרא דממנ"פ בחג בודאי אסור ובחוה"מ פשיטא דשרי ודוחק לומר דס"ל דחוה"מ אסור מן התורה במלאכה ואפ"ה קמ"ל דמותר לעשות סוכה דזה דוחק ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כיון דרבנן ס"ל דיוצאין מסוכה לסוכה א"כ ס"ל דא"צ שיהיה ראוי לשינה וכמ"ש משום דדירת עראי הוא וא"כ כיון שאינו רק בנין עראי א"כ קמ"ל דמותר אף בחג עצמו לעשות בנין עראי ולא נימא דמצוה מחשבו קבע כמ"ש המרדכי בחולין לענין קשר של תפילין דהמצוה מחשבו לקשר גמור ע"ש ויתכן יותר דהרי התוס' הקשו בשבת דף צ"ה דלמ"ד דמגבן משום בונה א"כ שוב יהיה מותר לבנות בשבת דנימא מתוך שהותר לגבן לצורך ע"ש שכתבו שאינו רק דרבנן א"כ שפיר אמרו דעושה סוכה אף בחג ועיין בשבת שם דף צ"ה דנחלקו ר"א ורבנן במגבן ע"ש ודו"ק:

והנה בהא דאמרו בסוכה דף כ"ה דחתן וכל שושביניו פטורים מסוכה מ"ט משום דבעו למכלי ולמחדי בסוכה וליכלי בסוכה אין שמחה אלא במקום סעודה ולעבדו חופה בסוכה אביי אמר משום יחוד וכו' ורבא אמר משום צער חתן וא"כ הרי מבואר בהדיא דאף דהסוכה לא הי' במקום לישן שם החתן עם כלתו דהוא בחופה אפ"ה היו חייב בסוכה וכן אמר ר"ז בהדיא דאנא אכלי בסוכה וחדי בחופה וקא עבידנא תרתי הרי דיצא אף שלא ראוי לשינה וא"ל דכל דראוי לישן לבדו מקרי תשבו כעין תדורו דזה אינו דבשלמא בשאר אדם דאין חיוב עליו שיהי' עם אשתו ואף דשייך מצות עונה מכל מקום כל שהתורה חייבו בסוכה הרי ברשות קעביד והתלמידים יוצאים אף שלא ברשות ומכ"ש ברשות התורה אבל בחתן דחייב להיות עם אשתו ושמח את אשתו אשר לקח והוה כרגל לגביה ודוחה אבילות כדאמרו בכתובות דף ד' פשיטא דלא יצא מצות סוכה כל שאינו ראוי לשינה וע"כ דלא תלוי זה בזה וזה ראיה ברורה להח"ץ. וגם בהא דאמרו ריש ערכין דף ז' גבי כהנים כהנים אצטריכא ליה מ"ד תשבו כעין תדורו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא לחייבו קמ"ל ניהו דבעידן עבודה פטורי שלא בשעת עבודה מיהו מחייב ופירש"י דא"י להזקק לנשותיהם כיון דצריכין לעבוד וקשה דלמה לא פירש"י כפשוטו דהא עכ"פ בזמן עבודה דהוא בעזרה לא היו יכולין לישן שם הכהנים דלא היו ישנים דזקני בית אב היו ישנים בבית המוקד כמבואר ריש תמיד וא"כ עכ"פ לא הוה מקום הראוי לישן ועיין בפ"ח מבית הבחירה הלכה ה' דהיו בנויות בצד שערי עזרה וגם ישיבה לא היה בעזרה כמבואר בפ"י שם ה"ו ע"ש ובמלמ"ל וא"כ היאך ראוי לסוכה ול"ל הטעם דתשבו כעין תדורו וע"כ דא"צ שיהיה ראוי לשינה ולכך אמר כיון דלא שייך תשבו כעין תדורו דאי אפשר להזקק שם עם נשותיהן בזמן עבודה א"כ לכך פטורי. ובאמת בגוף הדבר שאמרו שם דבעינן תשבו כעין תדורו הוא תמוה כמ"ש בשו"ת זקני הגאון החסיד שבכהונה בשערי אפרים סי' ל"ד דא"כ למה לא אמרו באבל ג"כ הך טעמא וא"ל דשאני אבל גם בביתו אסור בתשמיש המטה ומה נ"מ בבית או בסוכה דא"כ גבי כהנים נמי הא גם בבית אסור לשמש כל שצריך לעשות עבודה ובאמת זקני שם פירש דזה כוונת הש"ס דלכך בכהנים חייבים אף בעידן עבודה ולכך השמיט רבינו הרמב"ם ולא כתב דפטור בעידן עבודה ע"ש. (ומעלתו נתקשה בזה ע"ד השמטה וכבר קדמו זקני שם) אבל דבריו דחוקים כאשר יראה המעיין. אך לפענ"ד היה נראה דל"מ לשיטת רש"י בקידושין דף נ"ב דאשה אסורה לכנוס לעזרה א"כ פשיטא דפטורי בעידן עבודה ולא בשביל ביטול תשמיש רק דאשה בעזרה מהיכן ואנן בעינן תשבו כעין תדורו וגם לשיטת התוס' עכ"פ אין דרך ארץ שתהיה בעזרה ואנן בעינן תשבו כעין תדורו ולאו אורח ארעא לזלזולי כולי האי בעזרה אבל אבל דיושב עם אשתו רק דאסור בתשמיש זה אף בבית אסור והוה תשבו כעין תדורו ודו"ק ועיין בירושלמי דיליף בגז"ש נאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אהל מועד תשבו והובא בתוס' סוכה דף כ"ז ד"ה תשבו והרי שם בודאי לא היו ראוי מקום לשינה וא"כ מכ"ז מוכח כזקני הח"ץ.

כל זה כתבתי לפלפולא אבל לדינא הדבר ברור דאין ענין לדידן דע"כ לא כתב המרדכי רק אם מצד המקום אינו ראוי לשינה כגון שהוא פתוח וגלוי ומתיירא בשביל זה בשביל לסטים אבל כאן המקום מצד עצמותו ראוי הוא לישן רק שמצד חק המלך שלא ידור שם כ"א הבעה"ב בשביל זה לא מקרי אינו ראוי לשינה דהמקום בעצמותו ראוי ותדע דאטו נימא כיון שהמלך גזר שבעליה הסמוך לא ידור אדם שיש לחוש לשריפה ח"ו לא יהי' מקרי דירה וע"כ דליתא דבעצמותו ראוי וה"ה בזה וז"ב ופשוט:

והנה מ"ש דכהנים בעידן עבודה פטורי לכאורה צריך ביאור דבאמת אין חיוב לאכל רק כזית פת בלילה הראשונה ובשאר הימים פטור ובפרט הכהנים בשעת העבודה דאכלו בשר ובשר פטור מסוכה וגם המנחות הוה פת הבאה בכסנין ופטור וכמ"ש בסי' תרל"ט ואולי כיון דחבת הקדש משוי לה לקבע וקבע חייב בסוכה אף בפת הבאה בכסנין וכיוצא בזה אמרו דשבת קובע למעשר וכן לענין סוכה כתבו דסעודת יו"ט מחשב לקבע מכ"ש בשר קודש ומנחות:

שוב ראיתי בדברי מעלתו שכתב בשם הברכי יוסף שהעתיק תשובת רבינו האי גאון שכתב דמי שיש להם סוכה בשותפות זה אוכל ואחר אוכל בזמן אחר כדי שיוכלו כלם לאכול בסוכה בזאח"ז ולענין שינה זה ישן לילה אחת וזה ישן לילה אחת או זה מקצת לילה וזה מקצת וכמו דשומרי סוכה פטורין מהסוכה כ"ש מי שאין לו סוכה לישן הנה זה מבואר כמ"ש הח"ץ דעכ"פ ידי אכילה יצא ולזה הביא ראיה משומרי גנות ופרדסים דאף שאין ישנים בסוכה מכל מקום אם ירצו לאכול בסוכה אוכלים מכ"ש במי שאין לו מקום לישב בסוכה ומעלתו נתקשה במה שמדמה לשומרי גנות ופרדסים ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק:

והנה על מ"ש דבעזרה לא היה מקום שינה ע"ז שאל ב"ד השנון מו"ה סענדר נ"ז ני' בן דודי הרב החריף מו"ה יוסף נ"ז ני' דלא דמי דשם המקום בעצמותו ראוי רק שאסור לישן שם וארי' דרביע עלה ולפענ"ד נראה כיון דמכל מקום לא יוכל לישן שם ולא עשוי לישן לא שמה דירה ועיין ביומא דף י"א לענין מזוזה אי מקרי דירה ודו"ק:

והנה אחר כן הגיעני תשובה שנית מהחריף ושנון מו"ה מרדכי מיזיש ני' ובהרבה דברים מודה ועוזב לדברי ומקלס ומשבח הדברים ובאפס קצה אמר להשיב ואמרתי לחוק על הספר אשר אמר להשיב.

והנה גם הוא הקשה כקושית ב"ד החריף ני' הנ"ל דכהנים בבית המקדש אף שלא היו ראוי לישן שם מ"מ המקום ראוי לשינה משא"כ במקום שאינו ראוי לשינה הנה כבר כתבתי למעלה דגם זה לא מקרי מקום הראוי לשינה דלא מקרי בית דירה כלל והמקום מתחלתו אינו עשוי לישן שם ואף ישיבה לא היה בעזרה ולא מקרי מקומו של אדם כלל וזה גרע ממקום שאינו ראוי לשינה ועיין בסוכה דף מ"ג בתוס' ד"ה תשבו וז"ב לפענ"ד. ומ"ש בעיקר סברתי לחלק דאותן מקומות שהם מצד עצמן ראויים לישן רק מצד פקודת המלך שלא לישן בבית שתחת הגג זה מקרי מקום הראוי לשינה שלא ידע טעם סברא זו. הנה כל חיך יטעם שהחילוק מבואר ונגלה ומה בצע בהעתרת דברים המעיין יראה ויבחין ומה שכתב לדחות דברי זקני הגאון הח"ץ ז"ל מדברי הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה גבי הא דפליגי ב"ש וב"ה בסוכה שראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית וכתב הרז"ה דוקא בסוכה גדולה הלכה כב"ה ובסוכה קטנה הלכה כב"ש והרמב"ן חולק עליו משום דסוכה בעי שיהיה ראוי לאכילה ולכל דבר וכל שהיא קטנ' אינה ראויה לזה ע"ש ומזה הוכיח דכל שאינה ראויה לכל דבר אינו סוכה אף לדבר שראוי הנה זה הוסיף מדעתו אבל הרמב"ן לא כתב כן רק דבעינן שיהיה ראויה לאכילה ולכל דבר שצריך ואם אינה ראויה א"י בה הדבר שאינו ראוי וז"ב. ומ"ש ליישב הקושיא מהך דכהנים שהרי אינו סוכה הראוי לשינה וע"ז כתב דרש"י פירש שהכהנים מחויבים לעבוד עבודת הרגל והיינו משום דכל הכהנים עובדים ברגל כדאמרו בסוכה דף נ"ה ולכך לא אמר הטעם משום דאינו ראוי לשינה דהא זה לא הי' רק לכהנים שהיו על המשמרת משא"כ בכהנים אחרים מה"ת למפטרי' ובזה האריך אם הוא חיוב שיהיה הכהנים אחרים עומדים ברגל או אינו רק רשות והביא דברי הרמב"ן בס' המצות מצוה ל"ו והקשה על הפ"י בסוכה דף כ"ו שכתב בישוב קושית אא"ז בעל שערי אפרים באבל וכתב לחלק דהכהנים אסורין מה"ת בתשמיש משא"כ אבל ולזה הקשה דהכהנים אחרים אינם רק רשות. והנה ישמעו אזניו מה שמוציא מפיו הא עכ"פ בשעת עבודה שהוא במקדש אז לא הי' המקום ההוא ראוי לשינה וא"כ גם ידי סוכה לא יצאו ולכך להס"ד שם דכל דפטורי בשעת עבודה פטורין בכל הזמן א"כ שפיר הקשית דלמה ליה להש"ס לפטור משום תשבו כעין תדורו דאינו ראוי לתשמיש בשעת עבודה ת"ל דאינו ראוי לשינה וע"כ דלא אכפת לן בזה ובאמת גם מ"ש על הפ"י אינו קושיא דודאי מצוה על כל הכהנים לעבוד ברגל ופשיטא דאינו ראוי לתשמיש שמא יצטרך לעבוד. ומ"ש ליישב קושיית השערי אפרים דאם אבל אסור בתשמיש הוא רק בשביל דברים שבצנעא ואם נפטרו גם מסוכה שוב הוה דבר שבפרהסיא הנה כמדומה שגם הפ"י בסוכה שם כתב כן וגם בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל האריך בזה הרבה בסי' תקמ"ח ובסי' תר"מ ע"ש:

ומ"ש במה שהבאתי ראי' מר"ז דאמר אנא אכלי בסוכ' וחדי וקיימנא תרתי והקשית דהא אינו ראוי לשינה שם דבעינן ושמח את אשתו ואין שמח' אלא בחופ' כדאמרו שם וע"ז כתב דיש לומר דר"ז היו בוש לשחק שם דאינו רק משום צער וא"כ שפיר קיים שתיהן. הנה מלבד דהרא"ש הביא באמת מר"ז ראיה דחייב לאכול בסוכה ע"ש אף גם דאכתי יקשה התינח לרבא ולאביי דשייך משום יחוד שוב לא הוה סוכ' ראוי לשינ' וגם הו"ל להש"ס לומר א"ב זאת וע"כ דלא צריך סוכה הראוי לשינה ודו"ק. ומ"ש לתמוה על מ"ש לחדש דלרבנן דס"ל סוכה דירת עראי סגי א"כ לכך מותר לעשות סוכ' דאינו רק עראי ומותר גם ביום טוב דאינו רק עראי גם שייך מתוך וכתבתי דקמ"ל הקרא דאף דעראי בלא"ה מותר מכל מקום הו"א דהמצוה עושהו קבע וע"ז קמ"ל דאינו רק עראי וע"ז השיב דהרי אמרו בסוכ' דף ל"א דכשורא דמטללתא שייך בה תקנת השבים דהמצוה מחשבו לקבע והרי דמצו' דסוכה באמת מחשב לקבע וע"ז יגע לתרץ דברי דבאמת קשה דבלא"ה הא שיטת רש"י דאבנים שקבעו בבנין הוה שינוי אף דחוזר לברייתו א"כ כל דהוה כשורא דסוכה הו"ל שינוי השם ושינוי מעשה ושפיר קנה וע"ז כתב דגם רש"י מודה דכל דחוזר לברייתו לא מקרי שינוי ושאני אבנים שקבעו בבנין דבטלינהו לארעא אבל כאן לא קנה רק מדרבנן דהו"ל שינוי החוזר כמ"ש התוס' בסוכה שם דלא קנה רק משום תקנת השבים ועיין בב"י סי' ש"ס מ"ש בשם הרשב"א ובטור וש"ע סי' שס"ב בחו"מ וא"כ כל שעשו תקנת השבים שוב הו"ל הבנין קבע מדרבנן. הנה בחנם טרח והדברים פשוטים דניהו דעושהו קבע לענין שא"צ לסתור הסוכה ושייך תקנת השבים אבל שיהי' עי"ז מלאכ' גמור' ובנין קבוע פשיטא דלא הוה וגם הא לכך אצטריך קרא וגם עיקר הקביעות נעשה ע"י המצו' וא"כ שפיר יכול לעשותו עכ"פ דהקביעות לא נמשך רק מחמת מצות הסוכ'. גם מ"ש דגם בנין קבע שרי ע"י מתוך יש להשיב ועיין בב"ח או"ח סי' תצ"ה ובפ"י ובשעה"מ פ"א מיו"ט ואכ"מ להאריך. גם בגוף הענין דעשו תקנת השבים בכשורא דמטללתא אף דהוה שינוי החוזר נראה לפענ"ד דכל הטעם דשינוי החוזר לברייתו הוא כמ"ש הרמב"ן במלחמות דהבעלים מרדפין אחריהם ויחזרו הדבר לכמו שהיו ולפ"ז כאן דהוה סוכה של מצוה שפיר קני דודאי ניחא ליה שקיים המצוה זו ובודאי לא יחזור לברייתו כל משך המצוה ומקרי קבע עי"ז ויש להאריך בזה עפ"י דברי אא"ז בעל שערי אפרים סי' ב' ואכ"מ להאריך:

ודרך אגב אזכור מה דקשה לי טובא בהא דפריך בעירובין דף ל' והאיכא משך סוכ' בארבע אמות דתניא רבי אומר כל סוכ' שאין בה ארבע על ארבע פסול' וקשה הא אמרינן בסוכה דף וא"ו דרבי וב"ש ואינך כלהו ס"ל דסוכ' דירת קבע בעינן ועיין תוס' שם דרבי מחמיר עוד טפי מב"ש דלב"ש סגי בשיעור ראשו ורובו ושלחנו וא"כ פשיטא דלא קי"ל כן ומאי קושיא על ר"נ ואביי גופא קחשיב התם בסוכ' ש"מ דס"ל דלא צריך דירת קבע וכן פריך בריש סוכה על רבא ע"ש וגם קשה דאמאי לא פריך מהך דבית שנפחת' וסיכך ע"ג אם יש מן הכותל ולסיכוך ארבע אמות פסול' וא"כ הוה קולא עי"ז (שוב ראיתי דזה חשוב דופן עקומה דבש"ס שם מסיק דמשום דופן עקומה נגעו בה) וגם קשה במה דנחלקו שמואל עם רב בסוכה דף י"ד וס"ל לשמואל דבנסרים שיש בהם ד' פסולה וא"כ שוב יהיה קולא עי"ז וקשה לר"נ דהוה תלמידו דשמואל. שוב נזכרתי דבפיוט של חוה"מ סוכות כתוב לאמר חשבוה ארבע אמות על ארבע ומשמע דפסק כרבי אבל ראיתי במפרש שהגאון מהרי"פ תמה בזה דאנן לא קיי"ל כרבי והרא"ף נדחק שם דקאי לענין סכך פסול ברוחב ד"א מן הצד ע"ש ולדבריו קשה ג"כ מכאן וכמ"ש וצ"ע ועיין בש"ס סוכה דף כ"ו גבי רבא שרי למגנא בר ממטללתא משום סרכא דגרגישתא ומשמע דוקא לישן אבל לאכול חייב בסוכה וכ"כ הב"י סי' תר"מ בשם א"ח בשם הר"פ והיאך יוצא בסוכה זו והא אינה ראוי' לשינ' וע"כ כמ"ש זקני הח"ץ ועיין בהרא"ש דכתב דמיירי באכסניא דאי בביתו היאך עשה סוכה לכתחלה במקום דמצטער לישן בה ויפטר משום צער ודבריו צ"ע דא"כ גם באכסניא נמי וגם למה לא קאמר דאסור באכילה ג"כ משום דלא יכול לישן וע"כ דלא ס"ל כהמרדכי וצ"ע כי לא נפניתי כעת לעיין בזה ודוק היטב ועיין ריש הישן ברש"י ד"ה הישן לא יצא דאהל מפסיק בינו לסוכ' ועיקר ישיבת הסוכ' האכילה ושתיי' ושינה ולכאור' לא היה צריך רש"י להאריך ולא הי' לו לכתוב רק דצריך גם לישן בסוכ' ואולי דכיון לשיטת המרדכי דאף באכיל' לא יצא במקום שאינו ראוי לישן וא"כ קמ"ל דאם א"א לישן בסוכ' זולת תחת המט' אז לא יצא אף באכיל' ודו"ק:

והנה אחר זמן רב בשנת תרי"ב נתעוררתי במ"ש למעל' בהך דאמר ר"א דאין יוצאין מסוכ' לסוכ' ופירש"י לאכול בסוכ' זו ולישן בזו ולמדו מדכתיב חג הסוכות תעש' לך סוכ' הראוי' לשבע' וקש' לשיטת הח"ץ ז"ל מהיכן נלמד זאת הא באמת הסוכ' ראוי' כל ימות השבע' לאכיל' או לשינ' בלבד בשלמא למרדכי דבעינן שיהי' אותה סוכ' ראוי' לאכיל' ולשתי' ולשינ' שייך לומר דבעינן שתהי' ראוי' לשבע' ולא לאכול בזו ולישן בזו משא"כ לשיטת הח"ץ באמת אות' סוכ' ראוי' לשבע' לאכיל' בלבד ואטו כתיב סוכ' אחת ולא שתים ואולי לר"א כיון דבעינן שיהי' ראוי לשבע' היינו ביום ובליל' וא"כ כל שאינו ישן בה בליל' א"כ אינו מקרי ראוי לשבע' וצ"ע בזה. אחר זמן רב נתישבתי דהמרדכי לא קאמר רק באם עשה מתחל' סוכ' במקום שאינו ראוי לישן אבל בעשה מתחל' במקום שראוי לישן אף דאירע שאינו יכול לישן אח"כ לא אכפת לן וכמו שמבואר בהג"א ברא"ש בסוכ' פרק הישן אות י"ב ע"ש וכן מבואר בסי' תר"מ וא"נ בהך דחופ' מתחל' הית' ראוי' הסוכ' לישן ג"כ מיהו יש לומר כיון דע"כ נשא בערב הרגל א"כ לא מקרי סוכה ראויה דהא מוכרח לישא ערב הרגל דברגל אסור וא"כ תיכף לא היה ראוי לישן בסוכ' ודו"ק ועיין ברא"ש שם מ"ש בשם הסמ"ג גבי רבא שרי ליה למגני בר ממטללתא משום סרחא דגרגניתא ופירש הסמ"ג דוקא למגני אבל למיכל אסור ומזה אין ראי' דבתחלה היה ראוי אף לישן וכמ"ש שם הרא"ש ודו"ק:

ודרך אגב ארשום מה שראיתי בשו"ת תשובה מאהב' חלק או"ח סי' תרל"ט שעל מ"ש הטור בשם הסמ"ג דכל שירדו שיעור כדי שיתקלקל ואפילו אין לו תבשיל שיתקלקל יכול לצאת ע"ז כתב ואין משמע כן מדלא אמר כדי שתסרח המקפ' אלא משתסרח משמע שתסרח ממש וע"ז תמה בתשוב' מאהב' שנעלם מהטור דברי הירושלמי שאמר לא סוף דבר שתסרח אלא אפילו כדי שתסרח ובאמת שהיא תימ' גדול' שלא הרגיש בזה שום אחד מהאחרונים. ולפענ"ד נראה דהנ' במהרל"ח שם ובט"ז שם הרגישו דיש ראי' מפורשת לדברי הסמ"ג ממה דאמרו בש"ס דילן תנא משתסרח מקפ' של גריסין ואם איתא דמיירי כשיש תבשיל לפניו א"כ מה אריא גריסין סוף סוף הרי מתקלקל התבשיל שלפניו וע"כ דמיירי כשאין תבשיל לפניו רק שמשערין אם הי' תבשיל לפניו ולכך שיערו בתבשיל של גריסין ע"ש ואני מוסיף דלפמ"ש הש"ס דמקפ' של גריסין היא ממהרת להתקלקל ודאי תמוה דלמ' נקיט גריסין דוקא והלא אם נתקלקל שאר תבשיל ודאי דמותר וע"כ דאפילו אין לפניו שום תבשיל כל שהיו גריסין לפניו היה מתקלקל לכך נקט של גריסין וכ"כ במהרל"ח. אמנם לפי מה דאמרו בירושלמי לא סוף דבר מקפ' של גריסין אלא אפילו מקפ' של כל דבר ומשמע דמקפ' של גריסין קשה להתקלקל יותר א"כ שוב אין ראי' דיש לומר דמיירי שיש לפניו תבשיל אחר שממהר להתקלקל ומחמיר המשנ' דלא יצא עד שאילו היו לפניו תבשיל של גריסין והי' מתקלקל וגם אם נחזיק כפרש"י דהגריסין מתקלקל ביותר א"כ יש מקום ליישב דברי הטור דלכך נקט' גריסין דאדרבא לפירוש הטור דמיירי שיש לפניו תבשיל רק דתבשיל אחר אינו ממהר להתקלקל ומקילין דמשערין אילו היו לפניו של גריסין דממהר להתקלקל ולפ"ז אם אין לפניו תבשיל כלל אין מקילין כ"כ. ומעת' אין ראי' מהירושלמי דהירושלמי אמר לא סוף דבר של גריסין אלא אפילו תבשיל של שאר דבר ומשמע דגריסין הוא אינו מתקלקל כ"כ וא"כ לדידי' אין מקילין לשער בתבשיל של גריסין ואדרבא חומרא היא ולכך משערין אף שאין תבשיל כלל לפניו וכל שהיו לפניו תבשיל היו מתקלקל אף שגריסין לא היו מתקלקל בזה מקילין אבל לדידן דתבשיל של גריסין מתקלקל ביותר א"כ שוב מקילין בשאר תבשיל כל שיש לפניו ומשערין כאילו היו של גריסין אבל לא כשאין תבשיל לפניו. ובלא"ה יש לומר דגם הירושלמי לא פליג על פירש"י וגריסין ס"ל שמתקלקלין מהר רק דכיון דס"ל להירושלמי דאף כשאין לפניו תבשיל כלל אפ"ה משערין כאילו היו לפניו. ולפ"ז אף שיש לפניו תבשיל אחר כל שבגריסין היה מתקלקל יוצא כיון דאף אם לא הי' תבשיל כלל היו משערין כאילו יש גריסין א"כ מה בכך שיש לפניו תבשיל אחר דלתבשיל אף שלא היה לפניו היו ג"כ משערין כאילו היו גריסין ולפ"ז לדידן שמבואר בש"ס דילן דוקא תבשיל של גריסין ממילא ע"כ שיש לפניו תבשיל אחר רק שמשערין אם היו גריסין וא"כ לכך שפיר מקשה על הסמ"ג דבש"ס דילן לא משמע כהירושלמי. אמנם אי קשיא הא קשיא דא"כ למה השמיט הטור דמשערין בתבשיל של גריסין וברמב"ם מצאתי שכתב כהירושלמי וכפירושו שהפולין אין ממהר להחמיץ ולהתקלקל שהרי כתב בפ"ו מסוכה הלכה יו"ד מאימתי מותר לפנות משירדו לתוך הסוכ' טפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל אפי' תבשיל של פול וכפי הנרא' פסק כהסמ"ג דאף אם אין לפניו תבשיל כלל אפ"ה מותר לירד אבל החמיר שמשערין אם היה תבשיל של פול שקשה להתקלקל והה"מ כתב על אפילו תבשיל של פול פירוש שהוא קלה להתקלקל והוא תמוה דא"כ מה לשון אפילו וע"כ שפירש כהירושלמי וא"כ הוה רבותא טפי אבל כל שלא הי' מתקלקל בפול אז כל שאין תבשיל לפניו אין רשאי לצאת ובאמת אם היה תבשיל לפניו ומתקלקל אפשר דמותר לצאת אף שלא היה מתקלקל בפול עיין בהגהמ"ר שהרגיש דמקור דברי הרמב"ם הם מהירושלמי אבל לא ביאר הדברים ודברי הה"מ צע"ג וגם דברי הרמב"ם צ"ע למה לא כתב כפירוש הש"ס דילן ואפשר כיון שנסתפק אם פול מתקלקל יותר או לא ולכך העתיק דברי הירושלמי שהם מפורשים יותר כיון דבש"ס דילן אין הכרע וזה דרכו בכ"מ ובש"ע כתב בלשון הרמב"ם והרמ"א העתיק דברי הסמ"ג וא"כ מבואר שתבשיל של פול מתאחר להתקלקל והט"ז העתיק פירש"י ע"ז ולפענ"ד אינו נכון ובפירוש המשניות להרמב"ם ראיתי שפירש כפירוש רש"י שפול ממהר להתקלקל אבל ברמב"ם נראה לי שחזר בו. שוב ראיתי בתוס' י"ט שהביא שבנו הרב ז"ל הרגיש שדברי הסמ"ג מקורן בירושלמי ובתשובה מאהבה לא זכר דברי התוס' יו"ט הנ"ל. שוב ראיתי בסמ"ג עצמו והעתיק כפי דברי הירושלמי והדבר ברור שפירשו כמו שפירש הרמב"ם והעתיק כל לשון הירושלמי וז"ב ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף