שואל ומשיב/ד/א/כה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק א סימן כה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין קנס בבא עליה שלא כדרכה:

אמנם נראה דהנה בשיטה מקובצת שם בב"ק הקשה דאמאי לא הוה עדות שאילה"ז דהרי מחויב מלקות משום לא תענה וכמו עדות ב"ג וב"ח וכתבו דדוקא שם דלא משכחת לה שום חיוב רק זאת שפיר הוה עדות שאתה יכול להזימ' עכ"פ במלקות אבל כאן אם לא הי' מודה זה הי' יכול לקיים בעדות זה כאשר זמם בממון ורק שאירע שזה הודה מקרי עדות שאילה"ז ולפ"ז אם נימא דכל משביע עדי קנס יפטרו עדים דהו"ל עדות שאין אתה יכול להזימה דיכול לעשות טצדקי ולהודות שאותן עדים ידעו בזה לא שייך לומר דהו"ל עדות שאילה"ז שא"כ שוב נעקר כל שבועת העדות בקנס וזה אי אפשר דעכ"פ יכול לקיים במלקות ועיין תוס' ריש מכות וז"ב.

ובלא"ה נראה דאין התחל' לקושיא דע"כ לא פטר ת"ק דסומכוס רק באמר מקודם שאותם עדים הם ידעו שבפניהם גנב אבל באם ראה עדים ממשמשין ובאים אף לרבנן דרשב"א דלא ס"ל יבאו עדים ויעידו היינו דלא אמרינן משום ביעתותא דעדים אודי היינו כשהוד' סתם שגנב אבל כל שאמר דבפניהם גנב אין לך ביעתותא גדול מזה ובודאי לא מפטר ומקרי עדות שאתה יכול להזימ' דהא אותן עדים באו קודם שהוד' וחזינן דלא באו מחמת הודאתו ואף דכל כמה דלא נגמר' דין על פיהם לא מתחייבי מכאשר זמם אבל בכה"ג שוב לא הוה עכ"פ עדות שאילה"ז דלא על פיו באו וז"ב כשמש ודוק:

והנה בגוף דברי הש"ס דקאמר והא קי"ל עדות שאילה"ז לאו עדות מביא הש"ך בסי' ל"ג ס"ק ט"ז ראי' דבעי בממון עדות שאתה יכול להזימ' ובאמת לא קיי"ל כן ומצאתי בשיט' מקובצת שכתב בשם הרמ"ה דדוקא בקנס בעי עדות שאילה"ז ולא בממון וכ"כ במלמ"ל שם מדעתא דנפשי' וכבר קדמו הרמ"ה והש"ך לא ראה ספר שיט' המקובצת.

והנה לפענ"ד הי' נראה לחלק דהנה בעדי נשים נחלקו ר"ט ור"ע ועוד היא במחלוקת בסי' י"ז ובסי' מ"ב אי בעי דו"ח משום דהוה כדיני נפשות או דלמא משום דפתיך בי' ממונא ולפ"ז הי' נראה לי דגם בקנס הי' מקום לחלק בין פתיך בי' ממונא כמו חייב עצמו בקרן או לא דשם פתיך בי' ממונא שחייבוהו קרן לא בעי עדות שאילה"ז משא"כ בקנס דח"נ דלא שייך בי' קרן וכדומ' שזה בעי עדות שאילה"ז ולפ"ז יש לומר דהא דאמר בש"ס דהו"ל עדות שאילה"ז היינו משום דעל הקרן חייב עצמו מקודם וא"כ לא פתיך ביה ממונא אבל באם הי' מודה ואומר שחייב חצי נזק בעדים שוב לא הוה עדות שאילה"ז ובזה יש לומר טעם שני על מה דמודה רב בחייב עצמו בקרן והיינו דכל דחייב עצמו בקרן שוב לא הוה עדות שאתה יכול להזימ' דהא כבר חייב עצמו בקרן ושוב לא חייבוהו בקרן דא"צ לעדות העדים דהוי הודאת בע"ד וא"כ לא פתיך בי' ממונא והו"ל עדות שאילה"ז אבל כל שאומר לא גנבתי ולא חייב עצמו בקרן שוב הי' פתיך בי' ממונא אף שכבר חייבוהו העדים אחרים מכל מקום באותו עדות הו"ל פתיך ביה ממונא ואם לא באו עדים הראשונים היו הם מחייבים ממון וקנס לכך לא בעי עדות שאילה"ז ובמשביע עדי קנס לכך פטור דהוה באמת עדות שאילה"ז דהרי פתיך בי' ממון וז"ב ודוק היטב כי הוא חריף ועיין שעה"מ פ"ו מעבדים פלפול נחמד בענין זה ואין הזמן מסכים לעולל ולחפש אחר דבריו:

ובגוף הקושיא דמשביע עידי קנס הנ"ל נראה לפענ"ד דבר נחמד דאם נימא דצריך לברר ועיין סנהדרין דף ק"ע וש"ך חו"מ סי' ע' ולפ"ז משכחת לה דמשביע עידי קנס היינו שמשביע שתי כיתי עדים וא"כ אף שבאו עדים השנים מכל מקום הפסידו אותו דצריך לברר ולפ"ז בכה"ג לא שייך לומר דהי' יכול לפטור עצמו ע"י שיוד' להם והו"ל עדות שאילה"ז דזה אינו דיש לומר דבאמת אח"כ הביא כת אחר והכת השני' כפר וא"כ בכה"ג שפיר חייבים דאף שהי' אח"כ מודה לעדים שכפרו והיה אומר שבפניהם גנב מכל מקום הי' חייב ע"פ עדים הראשונים שהביא וע"פ עצמם שהוד' דא"ל דהו"ל עדות שאילה"ז דזה אינו דבאמת הוא יש לו עדים אחרים ורק שצריך לברר דבריו וא"כ כל שמעידים כדבריו וגם הבע"ד מודה להם פשיטא דהוא עכ"פ לא שיקר במה שאמר שיש לו שתי כיתי עדים וחייב ויש לדחות דאכתי הו"ל משביע עידי קנס דבשע' שכפרו הם הי' יכול להודות גם לעדים האחרים בפני שני כתות אלו גנב והזיק וא"כ שוב הו"ל דבר הגורם לממון מיהו בלא"ה יש לומר דלמ"ד צריך לברר הו"ל כל כתי וכתי עדות שאילה"ז דיכול לומר מה אפסדך דהרי כל שזה צריך לברר דבריו והראשונ' כפרה שוב לא נתחייב ע"פ עידותינו. ובזה יש מקום ליישב מה שהקשיתי בתשוב' אחת בהא דפריך בשבועות בכפר' שני' והקשיתי שם דמשכחת לה באמר שיש לו שני עדים ע"ש באריכות ולפמ"ש יש לומר דהו"ל עדות שאילה"ז מיהי בממון לא בעינן עדות שאילה"ז ודו"ק כי קצרתי:

וראיתי במלמ"ל שם שהקש' על דברת רש"י בד"ה הודא' דטביחה שכתב דמה דמחייב בקרן וכפל לאו משום הודאתו אלא משום עדות האחרונים והוא תמה דהא הקרן יכול להתחייב דאף דלא אתו עדים מי מפטר מקרן ואטו שייך לומר בקרן דיהי' מפטר משום דהוד' בשביל ביעתותא:

ולפענ"ד הי' נראה דק"ל לרש"י דהו"ל עדות האחרונים עדות שאילה"ז לענין הקרן על כל פנים זה כבר נתחייב ושוב הו"ל עדות שבטלה מקצתה וא"ל דבד"מ לא בעי עדות שאילה"ז דזה אינו דכל דכאן הם עדי קנס ועיקרן לקנס באו א"כ צריכים דו"ח ועדות שאילה"ז ושוב הוה עדות שבטלה מקצתה ולכך כתב רש"י דגם החיוב דהקרן בא מחמת עדים האחרונים והו"ל שוב עדות שיכול להזימה וגם לפמ"ש דכל דפתיך ביה ממונא לא בעי עדות שאי"ל א"כ כל שהיה נתחייב כבר בקרן לא שייך עדות שאילה"ז דפתיך ביה ממונא וכמ"ש איברא דאכתי קשה דמכל מקום כבר נתחייב ממון בהודאתו וסוף סוף הו"ל עדות שבטלה מקצתה אך נראה כיון דרבנן ס"ל הודאה דטביחה הודאה היא ופטורה שוב לא שייך לחייבו קרן דהודה דהא באמת הזים לעדים הראשונים רק שהודאתו נשארה והו"ל כהודאת בע"ד ולפ"ז כל שיכול לומר דמש"ה הודה כדי שיפטר שהו"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים ופטר עצמו מכלום וא"כ לאו הודאה מקרי דאדרבא רצה לפטור עצמו מכל וכל וכדס"ל לת"ק דפטור באמת וז"ב.

ובזה נראה ראיה ברור' לשיטת הרמב"ם שנחלק בסי' קמ"ו בחו"מ בסעיף כ"ד דלא כרבינו יונ' שכתב דאף שהוד' חוץ לב"ד כל שנתחייב מתוך טענתו שבא לזכות הו"ל הודאת בע"ד כמאה עדים ע"ש ובטור ובסמ"ע ולפמ"ש גם כאן בא לזכות מתוך הטענ' שרצ' לפטור עצמו ועיין ט"ז בחו"מ סי' ע"ט שם ודו"ק היטב. ומ"ש המלמ"ל שם דאליבא דשמואל אתיא הסוגיא דמשביע עידי קנס והשעה"מ הלכות עבדים תמה ע"ז במחכת"ה כבר כתבתי בגליון המלמ"ל שדברי התוס' בב"ק שם ד"ה משום ביעתותא מבואר כהמלמ"ל ומהתימה על השעה"מ שלא הזכירו. והנה ראיתי בשעה"מ שם שכתב הער' נכונ' בהא דפליגו ראב"ש ורבנן אי שייך לומר משום ביעתותא דעדים הוד' דע"כ לא פליגי רק במחייב עצמו בקרן דאמרינן משום ביעתותא דעדים לא מחייב אינש עצמו בודאי דאולי לא יבאו אבל כל שפוטר עצמו מכלום שוב הוא מוד' בשביל ביעתותא דעדים דמה אכפת לי' ע"ש ולכאור' לפמ"ש לא שייך לומר דכל דמחייב עצמו לא הוד' דדלמא לא יבאו עדים והרי חייב עצמו דהא לא מקרי הודא' דדלמא רצה לפטור עצמו מקנס. אמנם זה אינו דאם חשב שלא יבאו עדים שוב באמת יתחייב עכ"פ בקרן דהא אם לא יבאו עדים מה"ת נחשוב דהודאתו הי' לפטור עצמו וא"כ שוב הוי הודאתו באמת ומה"ת יתחייב עצמו דדלמא לא יבאו ויהי' פטור. ובזה יש לפרש הא דר"ה דפוטר במחייב עצמו בקרן משום דבזה לא שייך לומר דהוד' בשביל שחשב שמא יבאו עדים דהרי כעת חייב עצמו משא"כ כשלא חייב עצמו בכלום. ובזה נרא' לפענ"ד ליישב קושית השעה"מ שם לענין יציאת ראשי אברים דדעת הכ"מ כיון דקנס הוא פטור אף כשבאו עדים אח"כ דהא לא חייב עצמו בכלום ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם הוא דמש"ה הוד' כדי לפטור עצמו וכיון שבזמן הזה אין דנין דיני קנסות רק אם תפס וא"כ אם נימא דהעבד לא מקרי תפוס בעצמו א"כ שוב לא חשש במה שיבאו עדים דמכל מקום מחוסר גט שחרור וא"כ מי ביקש מידו שיודה והש"ס שפיר מקש' דבזמן שהיו ב"ד סמוכין שוב גבי ר"ג היו פוטר עצמו מכלום. והנה לכאור' רציתי לומר דכל דמחייב עצמו עכ"פ לצי"ש ואי תפס לא מפקינן מיני' מקרי מחייב עצמו אדבר שהרי תפיס' דבר קל הוא כמ"ש המגדל עוז פכ"א מעדות ע"ש ובכ"מ. איברא דלפ"ז גם בלא גנבתי לשיטת הפוסקים דגם בקנס חייב לצאת ידי שמים ומועיל תפיס' וכמו באבק ריבית כמבואר ביו"ד סי' קס"א שני דיעות בזה ועיין מלמ"ל פכ"א ממלוה א"כ שוב מקרי מחייב עצמו בדבר לצאת ידי שמים ויוכל לתפוס וצריך לומר דמכאן ראי' לשיטת היש"ש פ"ו דב"ק סי' וא"ו שכתב לחלק דדוקא בקלב"מ רק שהוא באמת חייב רק דלא נוכל לעשות שתי דברים דרשעה אחת יכולים לחייבו מועיל תפישה כל שלא עבדינן החומרא כגון בשוגג ולא התרו בו אבל בדבר שאינו חייב בדיני אדם רק לצאת ידי שמים ל"מ תפיס' ולפ"ז ה"ה מוד' בקנס דהתור' פטרה דבעינן אשר ירשיעון אלקים וכל שמודה מפטר לא שייך לצאת ידי שמים וז"ב. ובזה נרא' לי דזהו הכוונ' אם חייב עצמו בקרן דאז שפיר פטור שהרי חייב עצמו בקרן וא"כ שוב מקרי מודה בקנס אבל כל שלא חייב עצמו הרי אף לצאת ידי שמים פוטר ולא חייב עצמו במידי דהרי אינו חייב כלל וגם יש לומר דכל שאמר לא גנבתי ובאו עדים א"כ בודאי פטור אף לצאת ידי שמים דהרי גוף הקרן משלם וכל דעבדינן לי' החומרא פטור אף בקלב"מ וה"ה בזה כל דגוף הקרן עכ"פ משלם הרי נחייבהו קרן ושוב על הקנס מפטר אף לצאת ידי שמים. איברא דלפ"ז צריך ביאור מה פריך הש"ס מר"ג דלמא שם חייב עצמו עכ"פ בלצאת ידי שמים ושם בודאי שייך תפיס' דהעבד מוחזק בעצמו וכה"ג אפשר דשייך תפיסה וחייב לצאת ידי שמים דהרי באמת מהראוי לחייבו רק דגזירת הכתוב שכל שמודה בקנס פטור אבל לצאת ידי שמים אפשר דחייב אבל זה אינו דבעבד בודאי אינו חייב מן הדין והוה כדיני דגרמי דאטו בשביל ששיחת עינו יצא לחירות והוה כמו דיני דגרמי דודאי אינו חייב לצאת ידי שמים וכמ"ש ביש"ש אבל בשאר דיני קנסות אפשר לומר דפטור אף שפוטר עצמו מכלום דעכ"פ חייב עצמו לצאת ידי שמים ודו"ק ויש ליישב בזה שיטת המאירי שהביא השעה"מ שכתב דדוקא בגניבה מחלק ר"ה בין פוטר עצמו מכלום אבל בשאר קנסות חייב ותמה השעה"מ מהא דפריך מר"ג ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק ויש להאריך בזה אלא שכבר הארכתי הרב' וישמע חכם ויוסיף לקח:

אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בתומים סי' ל"ח שהאריך ג"כ בענין הלז דכל שמוד' לדברי העד לא הוה עדות שאילה"ז והביא דברי היש"ש בזה ולפי דבריו ל"ק קושית הרב מוהרצ"ה הכהן הנ"ל וכדומ' שהתומים הרגיש בהקושיא ואין הזמן מסכים לטייל בפלפולו הרחב:

והנה הרמב"ן בספר הזכות בכתובות סי' כ"ו כתב דאם תפס קנס שלא בעדים דחייב דל"א אשר ירשיעון אלקים רק במרשיע עצמו בזה אמרו דבעי אשר ירשיעון אלקים אבל זה לא עפ"י עצמו מתחייב אלא לזה אנו מאמינים שאמר נתחייב לי קנס ותפס לשלול תשלום קנס שלו מרשיע לאלקים קרינא בי' ולא קרינא בי' מרשיע את עצמו דמה הוסיף או גרע בהודאתו ע"ש ולכאור' תמוה דא"כ מ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור היכא משכחת לה דמה אכפת לן בהודאתו אנן מחייבינן לי' עפ"י העדים ולא נתחייב עפ"י עצמו. אך נרא' דכיון דכבר נתחייב עפ"י עצמו אף שבאו עדים אח"כ נתמעט מקרא דאם המצא תמצא המצא בעדים תמצא בדיינים והיינו דבעינן שיהי' מתחיל החיוב עפ"י עדים ודיינים וכדאמרו בב"ק דף ע"ה אבל בתפס קודם שהודה הרי התחיל החיוב קודם שהודה א"כ מה אכפת לן בה דאתו וז"ב בסברת הרמב"ן. ובזה יש לומר הא דאמרו דהא דפטור דוקא במחייב עצמו במידי והיינו דכיון דמחייב עצמו במידי מקרי מרשיע את עצמו אבל כל שפטר עצמו מכלום דלא מקרי מרשיע את עצמו א"כ מה אכפת לן בהודאתו הא אנן עפ"י עצמם מחייבינן לי' דבשלמא כשמחייב עצמו במידי מקרי מרשיע עצמו קצת דעכ"פ בקרן מחייב עצמו קצת אבל כל שלא הרשיע עצמו רק בקנס א"כ לא חייב עצמו במידי ולמה יפטור והרי אקרי כאן המצא בעדים תמצא בדיינים דהודאתו לא מעלה ולא מוריד. וראיתי בשערי משפט סימן א' ס"ק ה' שהביא ג"כ דברי רמב"ן אלו והאריך בזה ויש מקום לפלפל בדבריו אך האריך הרבה והנה בס"ק ג' יסוד דבריו הוא בהא דמשני הש"ס דר"ג חוץ לב"ד אודי ולכך כשבאו עדים חייב וכשלא באו עדים פטור וע"ז תמה דהא מודה בקנס גרידא יליף מקרא דאשר ירשיעון ומודה בקנס ואח"כ באו עדים מקרא דהמצא תמצא יליף ומנ"ל לחלק ביניהם בהודה חוץ לב"ד ואי לא חשיב הודאה אף כשלא באו עדים יתחייב ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה בסי' ג' מבואר דביחיד מומחה מ"מ יכול לחזור ולטעון ולא מקרי הוחזק כפרן כ"א כשהודה בפני שלשה ולפ"ז שם דהודה חוץ לב"ד אף שהיו בפני ר' יהושע דהיה מומחה מכל מקום הי' יכול לחזור ולכפור ולא מקרי הודאה כלל וא"כ לא מקרי מודה בקנס כלל ולכך כל שבאו עדים אח"כ שוב חייב דהודאתו לא נחשב הודאה כלל אבל כשלא באו עדים א"כ ממנ"פ במה תחייבו דלמא לא שיחת עין כלל ובפרט לר"ג דמסתמא כבנו ס"ל ורשב"א ס"ל דעד שיתכוין לשחתה וע"כ מכח הודאת בע"ד אתינן עלה וא"כ שוב מקרי מודה בקנס ופטור וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הש"ך ביו"ד סי' רס"ז דלהפוסקים דס"ל דמודה בקנס בזמן הזה לא מקרי מודה בקנס וא"כ שם דהודה חוץ לב"ד למה מקרי מודה בקנס ולפמ"ש אתי שפיר דשאני בזמן הזה דהודה לפני שלשה וא"כ כל דאנן הדיוטות אנן לא מקרי מודה בקנס וחייב משא"כ שם דהודה חוץ לב"ד ויכול לחזור בו לא מקרי הודאה ודו"ק היטב:

וראיתי ברא"ש פ"ק דב"ק אות כ' שהביא דברי הראב"ד דכתב דתפס קודם הודאה ל"מ והביא ראיה מר"ג דא"ל ר"י אין בדבריך כלום שכבר הודית והא טבי הוה תופס בעצמו קודם הודאה והרמב"ן תמה ע"ז דשם הוה הודאה חוץ לב"ד ולא מקרי הודאה. ולפענ"ד ראיית הראב"ד מהס"ד דלא ידענו דהודה חוץ לב"ד הוה רק דס"ד שכל שאין עדים פטור דהוה מודה בקנס וע"ז תמה שפיר דהא עכ"פ טבי תופס בעצמו הוה וע"כ דגם תפיס' קודם הודאה לא מהני והראב"ד לשיטתו דס"ל דגם תפיסה קודם הודאה ויש לו מיגו ל"מ דסוף סוף בעי אשר ירשיעון אלקים וכמ"ש בשמו והרמב"ן לשיטתו דס"ל דתפיסה במגו מועיל ובאמת שלפענ"ד לא זכיתי להבין דאיך שייך דטבי הי' תפוס בעצמו והא עבד גופו קנוי לרבו וכל שלא הודה ולא הרשיעו אלקים עדן מקרי קנוי לרבו ועיין קצה"ח סי' פ"ח ס"ק ט' שכתב דגבי טבי מקרי מוחזק כיון שאין ספק בדבר ולא ידעתי כוונתו דעכ"פ קודם שהודה ולא באו עדים לא מועיל תפיסתו דהוא ברשות רבו וגופו קנוי לו גם מ"ש הרא"ש על דברת הרמ"ה דדעתו דכל קנס שהוא טפי מנזקו ל"מ תפיסה בזמן הזה וע"ז תמה הרא"ש דהא מדינא הי' יכול לגבות רק שאין מומחה שיכופו וכל שתפס יכול למעבד דינא לנפשיה.

והנה לפי החילוקים שמבואר בחו"מ סי' ד' דבעי דוקא חפץ מבורר א"כ לא שייך בזה עביד איניש דינא לנפשיה והרי צריך עדן שומא לנזקו ועד כמה מגיע וגם כל דמרויח ועכ"פ אין לו הפסד שפיר כתב הרמ"ה דבכה"ג לא עביד אינש דינא לנפשיה וע"כ לא אמרינן התם דאף באין לו הפסד היינו רק בהמתנה לאחר זמן אין לו הפסד אבל גוף הדבר נפסד אבל כאן לא יהי' לי הפסד רק שרוצה להרוויח פשיטא דלא שייך דעביד דינא לנפשיה וגם לפענ"ד תמוה גוף הדבר דע"כ לא שייך עביד אינש דינא לנפשיה רק בדבר שהב"ד בודאי יכולין לחייבו א"כ גם הבע"ד בעצמו יכול למעבד דינא לנפשי' ודוקא בדבר הברור לו אבל כאן הא דהב"ד לא יכולין לדון דהו"ל הדיוטות ואין להם כח לדון בדין נזקין ואולי יטעו בזה והיאך שייך לומר דעביד אינש דינא לנפשיה בדבר הברור דהא בכה"ג פריך הש"ס אנן לא ידענו וכו' וצע"ג לפענ"ד. ובזה מובן היטב שיטת ר"ת דבעי שיתפוס דוקא אותו דבר והיינו דעביד דינא לנפשיה והוא דוקא בחפץ מבורר שזה החפץ הוא שלו ועיין בסי' ד' ועיין ש"ך חו"מ סי' י"ד ס"ק י"א מה שפלפל אי קי"ל כראב"ש ועיין ב"ש שהבאתי הלא מראש דכתב דלא קיי"ל כראב"ש:

והנה במ"ש למעלה מצאתי ישוב נחמד לדברי רש"י במכות דף ה' ואמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ולא עוד אלא אפילו אמרו ערב שבת הרג פלוני את הנפש נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא ופירש"י שלא הועד עליו בב"ד ואילו הוה אתי ומודי הוה מפטר והתוס' כתבו דאינו נראה דזה לא מצינו דאטו כל חייבי מיתות ב"ד יכולין להודות ולפטור ובאמת שזה תימה גדולה. ולפענ"ד דרש"י כוון כוונה עמוקה דהרי אמרו בב"ק דס"ל לת"ק דסומכוס דאם אתו סהדי ואמרו דגנב ואמר אין גנבתי וטבחתי ומכרתי מיהו לא בפניכם גנבתי אלא בפני פלוני ופלוני ואייתי סהדי ואזמינהו דלא באפייהו גנב דרבנן סברו דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ע"ש. ולפ"ז נראה לי דה"ה אם בא והודה שהרג את הנפש רק לא בפני אותן עדים רק בפני שנים אחרים ולא ביום זה רק לפניו או לאחריו ואייתי סהדי ואזמינהו להעדים הראשונים דלא באפייהו הרג והן מעידין שהרג לפניו ולאחריו דפשיטא דהו"ל עדות שאתה יכול להזימה ופטור דכל שהודה סיוע קא מסייע להו יוכלו לומר שאתה בעצמך הודית וא"ל דהפסידו לו שעל פיו לא הרגו אותו רק עפ"י עדים וא"כ אפסדוהו וכבר כתבתי כן למעלה אבל יש לומר כיון דעכ"פ היו עדים ראשונים שהרג הנפש והי' נהרג וא"כ עדים שהביא שהזימו לראשונים להצלה קאתו רק שהוא אמר שנהרג לפניו או לאחריו וכן העדים מעידים בזה שפיר הוה עדות שאתה יכול להזימה והי' מפטר משא"כ כשהעידו שכבר נגמר דינו לא שייך עדות שאתה יכול להזימה דאינו רק גילוי מלתא בעלמא. ובזה מיושב היטב מה דקאמר הש"ס וכן לענין תשלומי קנס ונדחקו התוס' דמ"ש קנס דנקט ולא בממון ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא קנס דבעי עדות שאתה יכול להזימה משא"כ בממון דלא בעי עדות שאילה"ז דשפיר מפטרי דהי' כבר בר תשלומין ומה אפסדי' הראשונים וז"ב מאד מאד. ובזה מיושב מה ששאלני עלם משכיל ני' דלשיטת רש"י לא שייך במיתה וממון קלב"מ דהא יכול להודות ולפטר ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם רש"י מודה דלא שייך מודה ומפטר במיתה רק בקנס ורוח אחרת אתו. ולכאורה רציתי לומר דהו"ל עכ"פ כחייבי מיתות שוגגין טרם שהודה. אך אכתי תקשה למאן דס"ל ח"מ שוגגין ודבר אחר חייב מא"ל ולפמ"ש אתי שפיר ברווחא ודו"ק היטב כי ת"ל הדרתי פני זקני רש"י בדברים מתוקנים לפענ"ד. דהנה התוס' כתבו דקודם שנגמר דינו יכול להיות שלא יבאו עדים ויעידו עליו ושמא לא יהי' עדותן קיים ועוד שאסור להרגו עד שיגמר דינו אבל כל שכבר נגמר דינו ודאי בר חיובא הוא הואיל וכבר באו עדים וההורגו פטור הנה מ"ש שההורגו פטור אף שלא הרגוהו ב"ד רק אדם אחר ותמה אני למה יפטור הא הוא הרג נפש ולא עשה בו מצות מיתה שנתחייב וגם לא נתנה תורה רשות רק לב"ד שיהרגוהו ולא לאחר וא"ל דהו"ל כגברא קטילא דזה אינו דלא גרע מהרג את הגוסס בידי שמים דחייב אף דרוב גוססין למיתה ומכ"ש בזה דעדיין הוא בר קיימא ועיין סנהדרין דף ע"ח ועיין ברמב"ם פ"ב מרוצח ה"ז ח' שפסק כן ועוד שהרי עדיין הי' יכול לפטור עד שיהרגנו הב"ד שמא ילמדו עליו זכות ואף הוא בעצמו אם מצא זכות לעצמו מחזירין אותן כמבואר בסנהדרין ריש נגמר הדין וא"כ אף דע"פ הרוב לא נמצא שורש דבר מכל מקום גם בגוסס בידי שמים בודאי ע"פ הרוב מת ואפ"ה חייב עליו וה"ה בזה אמת שגם מדברי רבינו בפ"א מרוצח פ"ה ובספר המצות אין הכרע דמשטחת לשונו משמע קצת כהתוס' אבל אין הכרע דאולי דוקא הב"ד יש להם רשות להרגו אבל אחר אין בידו רשות להרגו אף שנגמר דינו וע"כ דברי התוס' לפענ"ד צ"ע בזה. ודרך אגב ארשום מ"ש בספר מעדני מלך בפ"ח בב"ב דף צ"ד בהא דאיבעיא שם אי דינא או קנסא והאריכו הרשב"ם והנימוק"י מה נ"מ בין קנסא לדינא וכתב בפ"ח שם דיש שרצה לומר דנ"מ למודה בקנס דפטור וכתב הפ"ח לדחות דהא לא מפטר אלא כשמתחייב כלום בהודאתו כדאיתא פרק שור שנגח דו"ה והכא לא מתחייב מידי ע"ש והבין בספר אהל דוד לפי מה ששמעתי בשמו כי הספר לא ראיתי דהפ"ח ס"ל דאף בלא באו עדים בעי שיתחייב באיז' דבר והקשה מעדים זוממין וכדומ' דהוה קנסא ופטור אף שלא מתחייב כלום אבל באמת הכוונ' פשוטה דשם בגוף המכיר' יש עדים וכ"ע ידעו דזה מכר לזה רק הקנס הוא במה שמצא יותר מכפי השיעור ובזה שפיר כל שמודה בקנס חייב כל שלא חייב עצמו בכלום וז"ב ופשוט ומ"ש פ' שור שנגח צ"ל פרק מרובה דף ע"ה ומיהו בלא"ה יש לומר דמודה בקנס דרבנן נחלקו הרש"ל והש"ך סי' פ"ו אי שייך מודה בקנס בזה ודו"ק:

והנה במה דאמרו בב"ק דף ע"ה חוץ לב"ד הוה זכורני שהקשיתי בזה בתשוב' אחת וא"י כעת מקומה דת"ל דאף בב"ד הא שיטת הרמב"ם דהודא' בפני יחיד ואף בפני שנים ל"מ והו"ל כמודה חוץ לב"ד וא"כ שם דהי' ר"י יחיד ואיך מועיל ההודא' והארכתי בזה כעת ראיתי הדברים מפורשים והוא לימוד ערוך ברמב"ם פ"ג מגניב' ה"ח דאם הודה בפני שנים לא מקרי מודה בקנס והה"מ תמה בזה מדברי הש"ס הנ"ל ונהניתי עד מאד:

והנה תלמידי המופלג מוה' יעקב יוסף הראני דברי המהרש"א בב"מ דף ל"ד בתוס' ד"ה דלמא מודה ומפטר במ"ש התוס' דלמא ימהר להודות קודם שיבאו עדים כרב וכתב המהרש"א דלא ניחא להו לפרש דלמא יודה ולא יבואו עדים דזה אינו דלשון משתכח גנב משמע ע"י עדים ע"ש וע"ז תמה דהרי בגיטין דף י"ב בעבד שמכרו רבו לקנס ג"כ פירש"י דלמא יודה קודם שיבאו עדים והרי שם לא נזכר דמשתכח וגם לפמ"ש היש"ש גם רב מודה (וזה כבר מוזכר בשעה"מ הנ"ל) וע"כ אמר דמעיקרא אין כאן קושיא דעוד לא יבאו עדים לא שייך דלמה מודה ומפטר וטפי הי' להש"ס לומר דלמא יכפור לגמרי וע"כ דיבאו עדים והוא יקדים להודות ובאמת שיפה תמה ואני אמרתי דכוונת המהרש"א דבאמת יכול להיות דיבא רק ע"א וע"א במודה בקנס דעת הרשב"א דאינו פטור או בעדים פסולים דכתב הרא"ש דמיגו במקום עדים פסולים לא שייך דמ"מ לא חציף להכחיש ע"ש וכן בע"א בקנס כבר כתבו התוס' בב"ב דף ל"ד דמגו במקום ע"א לפטור מממון ומשבועה לא אמרינן בע"א וע"ז הוכרח לפרש דא"כ לא שייך משתכח גנב דהא לענין שהוא גנב צריך שתי עדים כשרים ודו"ק:

והא בהא דאמרו בשבועות דף ל"ג משום בושת ופגם ופירש"י דקנס דבר הקצוב הוא אבל בושת הכל לפי המבייש וכן פגם בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה והתויו"ט תמה ע"ז דלא אשכחן זכותא לאביו בכתובת' ותו דמתניתין היא בכתובות דף מ"ם פגם שמין אותה כאילו היא שפחה והנה ביו"ט אחרון של פסח תרט"ו אמר לי הרבני המופלג מוה' יוסף ש"ש דמ"ש התוסיו"ט תמי' ראשונה צ"ע דהא משנה שלימה היא דהמארס בתר כתובתה של אב אבל זה אינו קושיא דהרי בהשיאה ס"ל לחכמים דר"י וכן קי"ל דאין לאביה רשות בה וא"כ אין מגיע לאבי' דבר ואף דהיה יכול לארסה ולגרשה זה אינו דפשיטא דזה הוה רק גורם לממון בלבד דדלמא לא הי' מגרשה מן האירוסין ואין מגיע לאב אבל ל"ק דיש לומר דמיירי בבא בהרשאה כדמוקי לקמן וא"כ יש לה הפסד מנה שבתולה מאתיים ובעולה מנה והא כבא בהרשאה אמנם קושית התוסיו"ט היא תימה גדולה ויותר מזה תמה המופלג הנ"ל דזה מקרי דבר הקצוב דבתולה מאתים ובעולה מנה וא"כ שוב מהראוי להקרא קנס ומה נ"ט היא שתהי' נקרא ממון ולפענ"ד נראה דכוונת רש"י דהנה באמת מה שמפסיד לה שאם תנשא לא יגיע לה הכתובה רק מנה הוה הפסד ממון גמור ואינו נקרא קנס וכתובה אינה קנס ואותה לא קנסו כשאנסה וז"פ ובאמת שקשה בכתובות שם למה לא חשיב זאת. אבל ל"ק דבאמת אינו רק גורם לממון שהרי עדיין לא נשאת לאיש ואולי לא תנשא וא"כ אינו ממון גמור ומעתה אתי שפיר דהנה הריטב"א כתב דהכא מיירי דתבע מיניה סתם שאנס או פיתה ויש בכלל אף בושת ופגם דממונא הוא ואף למ"ד בשבועת הפקדון דכי תבע סתם קנסא קתבע יש לומר דהתם גבי תביעת אונס ומפתה גופייהו אבל לגבי עדים לא בעינן לאטרוחי תרי זימני וכי תבע סתם שיבאו ויעידו בין אקנסא ובין אבשת ופגם קא תבע ומשביען ע"ש. אך לפענ"ד נראה דרש"י כוון לקושיא זו ליישבה דבאמת כל טעמו של מ"ד דקנסא קא תבע דהוא מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ ולפ"ז יש לומר דבאמת הוא תבע מידי דקיץ וטעה וחשב דישלמו לו פגם דבין בתולה לבעולה ואף דבאמת ע"ז פטור מ"מ הוא חייב על הפגם דשמין בין בתולה לבעולה כדאמרו בכתובות שם והוא באמת נתכוין על ממון שבין בתולה לבעולה וכמו דתובע קנס אף שהיה יכול לפטור עצמו באם מודה ומפטר וה"ה בזה ובפשיטות יש לומר דבאמת הפגם הוא דבר קצוב לענין הכתובה ומ"ש דהוה דבר הגורם לממון דשמא לא תנשא אינו ברור דכל אשה לאנסובי קיימא וגם הא הפגם כמה אדם רוצה להשיא שפחה לעבדו והרי דשמין ההפסד מה שהיתה עומדת להנשא אמנם באמת יש לומר דזה באמת השווי דשמין ההבדל שבין בתולה לבעולה לענין הכתובה וא"כ שפיר הוה הפסד בשביל זה ובזה מיושב קושית התוס' בכתובות דמה ענין שפחה ואטו אינה שוה רק כמו שפחה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת באשה חשובה יש הפסד יותר רק שזה אינו ברור אבל התנא נקט ההפסד יותר ברור שבין שפחה בעולה ובתולה דהיינו הכתובה ודו"ק היטב. והנה המלמ"ל פ"י מאישות האריך בהא דמשלם קנס והא יכול לומר שהיתה בעולה ואף שמודה הא הוה מודה בקנס וכתב כיון דעכ"פ נודע שבא עלי' שוב לא מקרי מודה בקנס כמ"ש הרמב"ן וכעין זה כתב המהרש"א ריש פרק הפרה ע"ש. והנה בהיותי בטריסקאוויטץ שנת תרט"ז כ"ג סיון הקשיתי בהא דפריך הש"ס דף מ"ם וניתי עשה ונדחי ל"ת ומשני דאי בעי אמר לא בעינא ומה קושי' הא באמת יוכל להיות שהיא בעולה וא"כ הו"ל העש' ספק והל"ת בודאי ואין ספק עשה דוחה ל"ת ודאי וגם הודאתו לא יועיל. אמנם י"ל כיון דעפ"י רוב היא בתולה דרוב נשים בתולות נשאות וא"כ שוב הו"ל רוב ושפיר הוה עשה גמורה ושאני קנס דלענין ממון לא אזלינן בתר רובא משא"כ לענין איסור אזלינן בתר רובא. ובזה אמרתי דבר נחמד במה שהקשה הש"ס ריש א"נ והני בני קנסא נינהו אקרי כאן ולו תהיה לאשה והקשה אותי זה רבות בשנים הרב החריף מוה' אורי זאב ני' דמה קושיא הא באמת בח"ל שפיר העשה דוחה הל"ת רק דמלמדין אותה לומר איני רוצה כמ"ש התוס' ישנים אבל למה לא יגיע לה קנס דאינה רוצית להפסיד הקנס והיא קושיא מושכלת והארכתי בזה ולפמ"ש כעת אתי שפיר דהא לענין קנס שוב אין מגיע לה דהא לא אזלינן בתר רובא וזהו דפריך והני בני קנסא נינהו ועיין שטמ"ק דל"ג לה ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ לענין קנס לא הוה שייך העשה דהא יכול לומר שהיא בעולה ועכ"פ ספק הוה. ולכאורה רציתי לומר כיון דנ"מ לענין איסור ולענין ממון וכיון דלענין איסור אזלינן בתר רוב גם לענין ממון אזלינן בתר הרוב וכמ"ש הפלאה סוף פ"ק דכתובות אבל ז"א דהא באמת לענין איסור אנו מלמדין אותה שלא תשא וא"כ שוב לאו בני קנסא נינהו. ולכאורה רציתי לומר בגוף הקושיא דהעשה היא ספק דהא הרשב"א כתב דהאדם יכול לטעון ברי לעצמו אף נגד הרוב וכ"כ המהרש"א בכתובות דף כ"ב ועפ"י שם וא"כ הוא טוען ברי וגם היא טוענת ברי שבתולה היתה ושפיר נאמנים לגבי עצמם.

ובזה מיושב היטב מה דאמר אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה וכתבו התוס' כיון דהיא מוזהרת על הלאו והעשה לא שייך גבה. ולכאורה תמוה דכל שהיא יש עלי' עשה ואינה מוזהרת דכל דהוא אינו מוזהר אינה מוזהרת עליו והארכתי בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דאם אמרה לא בעינא ודאי ליתא לעשה משום דעכ"פ לא היתה טוענת ברי דהיתה בתולה וא"כ שוב הו"ל עשה קלישא כל שבידה לדחות העשה ושוב שפיר מוזהרת ודו"ק.

והנה החריף הנ"ל הקשה עוד דא"כ אמאי בכהן לוקה ואינו מחזיר וכתבו התוס' מכות דף ט"ו דל"ש דהעשה דוחה משום דאי אמרה לא בעינא והרי עכ"פ למה ילקה הא הוא לא ביטל העשה לשיטת רש"י דמלמדין אותה אבל היה יכול לקיים העשה מצדו ולמה ילקה והארכתי בזה באיזה מקום.

והנה בגוף הא דאמרו והני בני קנסא נינהו אקרי כאן ולו תהיה לאשה כתב בשיטה מקובצת הא דתלוי הקנס בולו תהיה לאשה הוא משום דהקרא כולל שניהם ביחד והפסיק באמצע וכתב ולו תהי' לאשה אלמא דתלוי זה בזה ע"ש. והנה בהא דפריך וליתי עשה ולדחי ל"ת יקשה דהרי התורה מיעטה בפירוש אשה הראויה לו. אמנם באמת על ח"ל הרי ראויה דקידושין תופסין ושפיר קרינן ולו תהי' לאשה אשה הראויה לו.

ובזה נראה לפענ"ד דמיושב היטב הקושיא הנ"ל דלהס"ד דאף קנס אינו מחוייב לשלם לא שייך דהעשה דוחה ומה"ת דלמא ולו תהיה לאשה היינו אשה הראויה לקיימה דבשלמא לפי המסקנא דמחוייב קנס והתורה תלה זה בזה א"כ ממילא ודאי מסתבר דח"ל יהי' מחויב לקיים העשה ואדרבא על ח"כ יקשה למה ישלם קנס הא תלוי זה בזה אבל להס"ד שפיר מקשה והני בני קנסא נינהו וכמ"ש ודו"ק וגם לפמ"ש התוס' דולו תהי' לאשה משמע מדעתה והיינו דאי אמרה לא בעינא א"כ לק"מ דכל דתלוי בדעתה שוב לא שייך דעשה תדחה הל"ת ודו"ק היטב:

והנה דרך אגב אזכיר מה שאמרתי במה דאמרו בסנהדרין דף ע"ג משעת העראה הוא דפגמה אפטרא לי' מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה והוא תמוה דמכל מקום כבר נתחייב מיתה עיין בש"ך חו"מ סי' שנ"א ובשעה"מ הנ"מ פ"ב. ולפענ"ד נראה דהנה באמת הוה רק ח"מ שוגגין דניתן להצילו בנפשו אבל לא נהרג ולפ"ז דבכה"ג ודאי לא שייך לומר דנמשך המיתה דהא אח"כ שוב לא ניתן להצילו בנפשו דהא כבר אפגמא וכבר נפטר ממיתה וגם יש לומר דבר חדש דבכה"ג שכבר הכניס העטרה אפשר דאח"כ לא חייב מיתה דיש לומר דיצרו תקפו כעין דאמר רבא בכתובות דף נ"א לענין אשה וה"ה לענין איש בכה"ג ולא נמשך המיתה אח"כ ובמ"ש בתירוץ הראשון יש ליישב קושית מהרש"א ביבמות דף נ"ט ד"ה אלא לאו שלא כדרכה ע"ש דיש לומר דלפיר"ת וריב"ם שפיר פריך דניהו כבר נתחייב מיתה מכל מקום הרי נמשך אח"כ והרי להס"ד דלא ידענו דמשעת העדאה נפגמה שוב נמשך גם המיתה אח"כ ג"כ והו"ל קלב"מ ודו"ק. עוד יש לחדש דאם נימא דאף דסופה ברצון מותרת דיצרה תקפה שוב לא ניתן להצילו בנפשו אח"כ דהו"ל כמפותה אח"כ ואין הגליון יכול וגם אין הש"ס לפני:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף