שואל ומשיב/ד/א/ד
שואל ומשיב 
ד א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראיתי בב"ש סי' קמ"ח ס"ק ד' שכתב ולירושלמי שהביאו התוס' והר"ן פ' הזורק מבואר אם גרשה מחמת ערות דבר לא חיישינן שמא בא עליה דמאיסה היא בעיניי ובזה יש לתרץ קושית התוס' דף פ"א דס"ל לב"ש המגרש את אשתו ולן עמה בפונדקי ל"ח לקידושין משום דס"ל לב"ש אדם עושה בעילתו ב"ז וביבמות ס"ל לב"ש דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולפמ"ש יש לישב דב"ש לטעמי' דס"ל אין אדם מגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר מש"ה ס"ל ע"כ עשה בב"ז עכ"ל. והוא תמוה דהא בירושלמי מבואר ב"ש כדעתיהון דאמרו לא יגרש אלא א"כ מצא בה ערות דבר מזוהמת היא ואינו חשוד עלי' ומשמע דוקא בלא ראינו שנבעלה אבל כשראינו שנבעלה לא והרי לפמ"ש הב"ש דקאי בס"ד של הש"ס דמיירי בראינו שנבעלה אפ"ה אמרינן דע"כ עשה ב"ז ע"ש. ולפענ"ד נראה דבאמת צריך להבין מה זה שכתב הב"ש דעשה ב"ז. והנראה בזה עפמ"ש הרדב"ז הובא במלמ"ל פ"י מגירושין דאם פרסה נדה ונתייחד עמה כיון דחשוד על איסור נדה חשוד ועשה בב"ז ע"ש. ומעתה נלפענ"ד דזה כוונת הב"ש דלב"ש דס"ל דלא יגרש אלא א"כ מצא בה ערות דבר וא"כ כשנתייחד עמה וראינו שנבעלה א"כ חשוד לעבור על ביאת סוטה דמחזיר סוטתו עובר בלאו וא"כ חשוד דעשה ב"ז ג"כ ולפ"ז דברי הירושלמי והב"ש א"ש דכל שלא ראינו שנבעלה אמרינן דמזוהמת בעיניו ולא בעלה אבל כל שנבעלה ודאי עשה ב"ז ובלא ראינו שנבעלה אמרינן דע"כ עבר וגרשה אף שלא מצא בה ערות דבר דאם גרשה משום ערות דבר שוב היתה מזוהמת בעיניו ולכך א"צ גט שני אבל כשראינו שנבעלה שוב ע"כ עשה ב"ז דהא חשוד לעבור על מחזיר סוטתו. שוב ראיתי בחידושי הרשב"א דף פ"א שהקשה קושית התוס' וכתב דב"ש ס"ל דלא יגרש אלא א"כ מצא בה ערות דבר והיא מזוהמת בעיניו והשתא ב"ז הוא דקעביד והוא תימה שלא הביא דברי הירושלמי דאינו חשוד עליו והיינו כשלא ראינו שנבעלה אבל שם להס"ד דמיירי בראינו שנבעלה וא"כ כל שמזוהמת עליו ואפ"ה בעלה ולמה חשוב דעשה ב"ז והא מזוהמת בעיניו ומה נ"מ אם קדש או לא קדש ודברי הב"ש נכונים דע"כ עשה ב"ז דהא חשוד לעבור על מחזיר סוטתו אבל מה ענין דמזוהמת בעיניו ולכך עשה ב"ז דהא מזוהמת בעיניו וא"כ לא הי' לו לבעול אף בדרך זנות וכשאני לעצמי אמרתי בישוב קושית התוס' דלכך אמרינן דעשה ב"ז דהא לב"ש ע"כ גרשה משום ע"ד וא"כ כל שבעל בלי קידושין אינו לוקה ומוטב יותר לומר דלא עשה איסור כ"כ ובעל ב"ז אבל הירושלמי דאמר מזוהמת בעיניו ואפ"ה בעל שוב אי אפשר לומר דמש"ה לא קידש דמזוהמת בעיניו דא"כ מה נ"מ בין קידש או לא קידש וע"כ דברי הרשב"א צע"ג ומהתימה שהב"ש ובית מאיר לא הזכירו מדברי הרשב"א אלו ועיין בתוס' גיטין דף ע"ט במ"ש דברי הירושלמי וכ"כ צריך לפרש בהך דהמגרש ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי בלא ראינו שנבעלה ומשמע מדבריהם דאם ראינו שנבעלה לא שייך זאת דהרי ראינו דלא מזוהמת בעיניו וע"כ דברי הב"ש מוכרחים דאם ראינו שנבעלה אמרינן מדחשוד לעבור על גירושין בערות דבר ע"כ שבא עליה ולא ס"ל הטעם דמזוהמת כלל וז"ב ודו"ק היטב ועיין ב"ש סי' קי"ז ס"ק ח' וגם שם לא הזכיר דברי רשב"א אלו:
והנה בהא דמבואר בש"ע כאן דאם גרש ע"י שליח לא תנשא ואם נשאת לא תצא הקשה בישועת יעקב דאם נימא דאין שליח לד"ע אף בדרבנן א"כ כיון דעבר על שגרשה לב"ש דלא יגרש אלא א"כ מצא בה ערות דבר וא"כ אין שליח לד"ע וכוונתו דהמעשה בטל וכמו שחידש הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ה דאם גירש בע"כ ע"י שליח אין שליח לד"ע ובטל המעשה וכמ"ש התוס' בב"מ דף יו"ד בתירוץ השני. והנה לפענד"נ דבר חדש דבאמת יש להבין מה בכך דהמעשה בטל סוף סוף הרי הגיע לידה הגט יהיה איך שיהיה כל שנתן לה גט אף ע"י פיל מהראוי שתהיה מגורשת ואיך שייך דהמעשה בטל והיינו דשליחות בטל אבל סוף סוף הגיע לידה ומדברי הנוב"י נראה דאשלד"ע גרע מע"י פיל והראה מקום לדברי התוס' מעילה דף כ"א סוף דיבור נתנו ע"ג פיל ועיינתי שם ולא מצאתי דבר ומ"ש לחלק דמעילה תלוי בשינוי רשות היינו דל"צ דעת בעלים ובתוס' יש שם ט"ס וצ"ל דלא בעי דעת בעלים ע"ש ועכ"פ מבואר דאף שאין שליח לד"ע כל שהי' מדעת בעלים לא אכפת לן א"כ גם בזה כל שהגיע הגט לידה לא גרע מקוף ופיל. אך נראה דהוה כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון דבטל השליחות שוב לא הגיע לידה מיד בן דעת והוה כאילו נטלה מע"ג קרקע דלא מהני. ובזה יש ליישב כמה קושיות שהקשו הגאון מוהר"י אבד"ק האמבורג והגאון מגלונא ולפ"ז כל דאינו איסור תורה ומדאורייתא הוה שליח א"כ ניהו דרבנן אסרו עכ"פ כטלי גיטך מע"ג קרקע לא הוה וא"כ מה בכך שמדרבנן אשלד"ע אבל אי אפשר לומר דהוה כאילו נטלה מע"ג קרקע דהרי מה"ת הוה שליח ושוב מועיל ולפ"ז בעבד דדעת המכתב דלא פסול טלי גיטך מע"ג קרקע שוב לא שייך אשלד"ע ומיושב קושית הגאון מהמבורג מגיטין דף י"א וכן בקידושין אם נימא דגם טלי קידושיך מע"ג קרקע מועיל ועיין ב"ש סי' למ"ד ס"ק א' בשם מהרש"ך דנסתפק בזה א"כ מיושב גם מה שמקשה מקידושין ע"ש ועיין באהע"ז סי' קמ"א סל"ה ומ"ש בהגהותיו שם ולפמ"ש התשב"ץ ח"ג סי' שכ"ו לחלק בענין טלי גיטך מע"ג קרקע יש להאריך בזה ואינו לפני כעת:
והנה הב"מ שם הקשה וכבר קדמו הפ"י דלפי מה שנראה מש"ס דילן סוף המגרש דאם עבר וגירש אף בלי ע"ד מגורשת לב"ש ודוקא לכתחלה הוא דאמרו ב"ש דלא יגרש אלא א"כ מצא בה ע"ד א"כ מה אמר דב"ש לשיטתייהו דמה פסקא הא יוכל להיות דעבר וגרש בלי דבר ערוה ולפענ"ד נראה דהנה באמת צ"ב הא דאמרו המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי והא משעה שגרשה אסורה להיות עמו בשכונה אחת וא"כ איך משכחת דלנה עמו בפונדקי ודוחק לומר דמיירי דעברו ע"ז וצ"ל דלהירושלמי דמזוהמת היא בעיניו ולכך הניחו להיות ללון עמו בפונדקי וגם ב"ה מיירי בכה"ג שגרש בשביל דמצא בה ערות דבר ואף דבירושלמי אמרו דב"ה לשיטתי' דאמרו אפילו הקדיחה תבשילו וקשה א"כ למה לנה עמו בפונדקי וצ"ל דמיירי שאמרו דבשביל ערות דבר גרשה ובאמת לא הי' כן ועכ"פ לב"ש ע"כ מיירי דגרשה משום ערות דבר מדלנה עמו בפונדקי ודו"ק.
ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהפירוש בירושלמי הוא דלב"ש דלא יגרש אלא א"כ מצא בה ע"ד א"כ ע"כ כשגרשה הוה כאומר אני מגרשך בשביל הזנות א"כ אסורה לחזור לו כמבואר בסי' יו"ד וא"כ אף אח"כ שחזר בו ידע דלא יתנו לו להחזירה משום דגרשה בשביל זנות שוב גם הוא עשה בעילתו ב"ז משא"כ לב"ה ודו"ק היטב א"כ לא משום דמאוסה עליו הוא רק משום דכל שהיא מזוהמת בעיניו אף הוא גמר לגרשה בלב שלם ואף שאח"כ חזר בו מ"מ אסור להחזירה וכמ"ש שוב ראיתי בתשב"ץ ח"ג סי' שכ"ו שכתב דהוה כטלי גיטך מע"ג קרקע ודו"ק:
והנה בגוף קושית הישועת יעקב דאין שליח לד"ע אף באיסור דרבנן וכבר כתבתי דהכוונה דהמעשה בטל וכמו שחידש הנו"ב סי' ע"ה וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי דבר חדש דאף אם נימא דגם בדרבנן אין שליח לדבר עבירה היינו שיתחייב השליח ולא המשלח אבל המעשה לא בטל ואף דבדאורייתא גם המעשה בטל וכמ"ש התוס' בב"מ דף יו"ד אבל בדרבנן לא נתבטל המעשה והטעם נראה לפענ"ד ע"ד מ"ש הרמב"ן בשורש השני לספר המצות דמש"ה ספיקא דרבנן לקולא אף דעובר על לא תסור מכל מקום רבנן מחלו על אזהרתם כדי שלא ישוה לשל תורה לגמרי ע"ש וה"ה כאן אף דאין שליח לדבר עבירה משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ודברי חז"ל ג"כ נקרא דברי הרב כמו ד"ת אבל מכל מקום רצו להבדיל בינותם כדי שלא יהיו דומין ממש לשל תורה וחלקו ביניהם דבד"ת המעשה ג"כ בטל ובדברי חז"ל אינו בטל המעשה רק דהשליח חייב ועיין ברש"י בב"ק דף נ"א שפירש דאין שליח לד"ע ולא נתחייב משלחו והמלמ"ל הביא פ"ב מרוצח ראיה דגם בדרבנן אין שליח לדבר עבירה אבל זה שיתחייב השליח אבל לא דהמעשה יתבטל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |